Torat HaBayit HaKatzar, The First House, The Fifth Gate

השער החמישי: כיסוי הדם: השוחט חיה ועוף צריך לכסות את דמו שנאמר כי יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר כסוי הדם לא בניצודין בלבד הוא נוהג אלא אפילו במזומנים שהרי ריבה הכתוב כי יצוד ציד חיה וגומר. כוי טעון כסוי כחיה אלא שאין מכסין את דמו ביום טוב גזריה שמא יבא להתיר חלבו ולפיכך אין שוחטין אותו לכתחילה בי"ט ואם עבר ושחט ממתין ומכסה לערב אם רשומו של דם ניכר. וכן השוחט חיה ועוף לחולה בשבת אעפ"י ששוחט ברשות אין מכסין את דמו בשבת. ואפילו היה לו דקר נעוץ מבעוד יום אלא ממתין לערב ומכסה אם רישומו של דם ניכר. השוחט אפילו אינו צריך אלא לדם חייב לכסות שלא השוחט לאכילה בלבד חייב הכתוב. אלא כל ששופך את דמו חייב לכסות. במה דברים אמורים בשחיטה הראויה אבל בשחיטה שאינה ראויה לא שנאמר כי יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל כל שראויה לאכילה. לפיכך הנוחר בסימנים והמעקר בסימנין פטור מלכסות וכן השוחט את הטריפה והשוחט ונתבלה בידו שאין אחד מכל אלו ראוין לאכילה השוחט מאה חיה או עוף במקום אחד. ואפילו חיה ועוף במקום אחר כסוי אחד לכולן ואין צריך לכסות חיה בפני עצמה ועוף בפני עצמו. כיצד מצות כסוי הדם נותן עפר תיחוח למטה ומכסה בעפר תיחוח למעלה שנאמר וכסהו בעפר. עפר לא נאמר אלא בעפר. שחט ולא נתן עפר למטה כיצד הוא עושה גורר הדם ונותן על גבי עפר תיחוח ומכסהו בעפר. שחט ונבלע הדם בקרקע אם רשומו ניכר מכסהו במקומו ואם אין רישומו ניכר פטור מלכסות. מי שאין לו עפר לכסות בו אסור לשחוט עד שיהא לו עפר לכסות. השוחט ולא כסה כל הקודם חייב לכסות שלא השוחט בלבד חייב הכתוב לכסות אלא כל ישראל כלל בחיוב זה שהרי נאמר במצות כסוי ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו. מצוה זו על כל בני ישראל. אלא השוחט קודם בחיובו. שנאמר ושפך וכסה מי ששפך יכסה חרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואים אותם ששחטו כראוי חייבין לכסות. ואם בינם לבין עצמם פטורים מלכסות דסתם מעשיהם מקולקלין הם ושחיטתם שאינה ראוי היא. השוחט וכסתו הרוח אם חזר ונתגלה חייב לכסות ואם לא פטור מלכסות. שחט וכסה וחזר ונתגלה פטור מלכסות שהרי יוצא ידי כסוי שנאמר וכסהו אפילו פעם אחת. דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם חייב לכסות ואם לאו פטור מלכסות נתערב ביין רואין את היין כאלו הוא מים ואם רואין שאילו נפל במים כשיעור יין זה יהיה בו מראה דם חייב לכסות ואם לאו פטור מלכסות. אין הפרש בדבר זה בין שנפל הדם לתוך המים ויין ובין שנפלו היין או המים על הדם כל שיש בו מראה דם חייב לכסות שאין דחוי אצל מצות. וכן הדין כשנתערב בדם בהמה לעולם רואים את תערובתו כאלו הוא מים. השוחט חיה ועוף ולא יצא מהם דם מותרים באכילה שאין היתר אכילתן תלוי בכסוי הדם אלא כל שנשחט כראוי מותר באכילה. השוחט וניתז הדם לחוץ וכן דם שעל הדם גבי הסכין בזמן שאין דם שם אלא הוא חייב לגרור ולכסות ואם יש שם דם אחר שלא הוא. הורו הגאונים זכרונם לברכה שאין חייב לגרור ולכסות שהרי כסה מקצת דמו. ויש מי שהורה שחייב לכסות כל דמו ודברי הגאונים יותר נוחין. ועוד שדבריהם דברי קבלה הם. במה מכסין בכל דבר שנקרא עפר שנאמר וכסהו בעפר. לפיכך מכסין בעפר. ובשחיקת זהב שאף היא נקראת עפר שנאמר ועפרות זהב לו וכן באפר שנאמר מעפר שריפת החטאת עפר המדבר אינו נקרא עפר אלא חול גס הוא ואין מכסין בו. שחקו עד אשר דק לעפר מכסין בו. מכסין בזבל דק ובחול דק. איזהו דק כל שאינה צריך כתישה. היה צריך כתישה אלא שהוא נפרך מיד אין מכסין בו עד שיהא דק שאינו צריך אפילו פריכה. מכסין בסיד ובחרסית ובלבינה ובמגופה שכתשן ובשחיקת אבנים ונעורת פשתן דקה. ובנסורת חרשים דקה. אף על פי שאין אילו נקראים עפר. ריבה אותן הכתוב לפי שהן כעין עפר שנאמר וכסהו מכל מקום. ואחר שריבה מיעט שנאמר בעפר לומר שאין מרבין אלא אותן שהן כעין עפר יצאו זבל גס וחול גס ולבינה ומגופה שלא כתשו. וסובין וקמח ומורסן ושחיקת כלי מתכות במה דברים אמורים במתכות שלא נשרפו. אבל נשרפו חוזרין הן לעפר ומכסין בעפרן. כסהו באבנים או שכפה עליו כלי אין זה כסוי שצוה עליו הכתוב שנאמר וכסהו בעפר. השוחט צריך לברך קודם שחיטה. שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. ומהו מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על השחיטה. שחט מאה חיות או עופות בבת אחת ברכה אחת לכולן גמר מלשחוט מכסה ומברך על הכסוי. ומהו מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על כסוי הדם. מאימתי מברך. מכסה ואחר כך מברך שזו ברכה תלויה בשחיטה היא שאם שחט שחיטה שאינה ראויה פטור מלכסות וכיון שכן נמצאת שחיטה קודמת וכבר התחיל במצוה ואי אפשר לו לברך עובר לעשייתו ולפיכך גומר מצותו שהתחיל בה ואחר כך מברך. כך הורו מקצת הגאונים זכרונים לברכה וכן הורו מרבותי נוחי נפש שחט חיה או עוף וכסה ובירך על הכסוי ודעתו לשחוט עוד כשהוא חוזר ושוחט אין צריך לברך על השחיטה. שאין הכסוי וברכתו הפסק לשחיטה וכן כשהוא חוזר ומכסה אין צריך לחזור ולברך על הכסוי שהברכה הראשונה אין להם הפסק שהרי אפשר לו לשחוט ולכסות ולברך בבת אחת. השוחט וגמר בדעתו מלשחוט. ונמלך וחזר ושחט צריך לחזור ולברך. שחט וסח ויש בדעתו לשחוט עוד אם בצרכי השחיטה סח אינו צריך לחזור ולברך. שאין השיחה בצרכי השחיטה מפסקת. סח בדברים שאינם מצרכי השחיטה יש מרבותי אומרים שאין צריך לחזור ולברך. במה דברים אמורים שהתחיל לשחוט ואחר כך סח אבל בירך וסח עד שלא התחיל בשחיטה צריך לחזור ולברך. ויש מן הגאונים שהורו שצריך לחזור ולברך שהסיחה מפסקת לפיכך גומר מצוה ראשונה ומברך ומכסה ומברך על הכסוי וחוזר ומתחיל במצוה שניה שהיא שחיטה שנייה ומברך על השחיטה ושוחט וכן הורו מקצת מגדולי האחרונים זכרונם לברכה. וכן מקצת מרבותי ויש לחוש בדברי הגאונים וכן ראוי להורות. הסכמת ראשונים ואחרונים שלא להסיח בדברים שאינם מצרכי השחיטה כדי להרבות בברכות דאסור לברך בדבר שאינה צריכה וכל שיכול לפטור את עצמו בברכה אחת אם ריבה בברכה ברכה שאינה ראויה היא : נשלם הבית הראשון : בעזר אל אחרון וראשון :