השער הששי: בביאור דיני כלי היין במה נאסרים וכמה יהא הכשירן: יש כלים שאין דרכן להכנס בהן יין לקיום אלא משתמשים בהם יין לשעה ומריקם אותם ועומדים לעצמם ריקם ולפיכך אין בהם כח לבלוע אלא מעט מזעיר ויש שמכניסין יין לקיימו אם לזמן מרובה או שמשתמשים בהם תדיר וכשמריקים מהם זה מכניסין בהם אחר ולפיכך בולעים הרבה ויש שמשתמשים בהן זמן אחר תדיר ובשפע ואחר כך מריקין אותה ואין משתמשין בהן עד זמן רב ואילו הן כלי הגת ולפיכך בולעים יותר מכלים שאין מכניסין לקיום אבל לא כמכניסין לקיום. כלים אלו אפילו לפי שעה גזרו בהם חכמים כל אחד לפי מה שהוא כלי כיצד נשתמש בו עו"ג ביינו לפי שעה או שהפקידו ביד עו"ג אם כלים שמכניסין לקיום אעפ"י שלא נשתמש בו עו"ג אלא מעט או שלא עמד כדי שיוכל להשתמש בו הרי זה צריך הכשר גדול כאילו נשתמש בו זמן מרובה ואם כלי הגת הוא צריך הכשר גדול כשאר כלי הגת שנתיישן ביד עו"ג ואם משאר כלים שאין מכניסין לקיום צריך הכשר כשאר כלים שכיוצא בו שנתיישנו ביד עו"ג לפיכך הפקיד או שלח ביד עו"ג צריך לחתום אותם כדי שלא יוכל להשתמש בהם ואין צריך שני חותמות אלא חותם אחד בכיוצא בזה אינו טורח לזייף ואפילו אחד כלים שאין מכניסין לקיום ככובי והכוסות וכיוצא בהן בין שהם של עור בין שהן של מתכות בין שהן של עץ ושל זכוכית אם אין מזופתין משכשכין במים היטב ומותרין בין שהיה תשמישן ביד עו"ג בין שהיה תחילת תבמישן ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם דרכם לשים בהן יין בשעת זפיתה כדי למתק מרירתו של זפת וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עו"ג בתשמיש יין קולף הזפת ומשכשכן ומותרין. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג' ימים ככלים שמכניסין לקיום ודיו שאין לאחר מלוי וערוי כלום היו של חרס אעפ"י שאינם זפותין אם נשתמש בהן עכו"ם בתחילת תשמישן הרי הן צריכין הכשר גדול ככלים שמכניסין לקיום מפני שהרבה צמאים לבלוע ושאובים ובולעים הרבה היו תחילת תשמישן ביד ישראל עד שבלעו על צרכן הרי הן בשאר כלים שכיוצא בהם ומשכשכן ומותרים. כיצד כוס של חרס ששתה בו העו"ג פעם הראשונה או אפילו פעם שנייה לתשמישו הרי זה אסור. שתה בו ישראל פעם ראשונה ושנייה יין או מים כבר שבע מלבלוע בהיתר ומעתה אינו בולע. ולפיכך אם שתה בו העו"ג משנייה ואילך מותר כשאר כלים שכיוצא בו ויראה לי שלא אמרו אלא בכוסות שאין היין משתהה בו אלא ממלא לשעה ושותהו אבל כד של חרס שאין מכניסו לקיום שנתן בו היין ונשתהה בו קצת אפילו פעם אחת אעפ"י שנשתמש בו עו"ג מכאן ואילך מותר שכבר שבע בפעם ראשונה ביד ישראל. כדים של חרס אפילו חדשים אם זפת עו"ג ודרכן לתת לתוכו יין בשעת זפיתה אעפ"י שאין מכניסים אותה לקיום הרי הן ככלים שמכניסין לקיום שבתחילת תשמישן בולעין הם הרבה כמו שבארנו. ואם אין דרכן באותם המקומות לתת בהם יין בשעת זפיתה וניכר לעין שזפתן מצהיב בידוע שלא נתנו בהן יין ומותרים. בזמן הזה לא הורגלו לתת יין. ולפיכך הלוקח בקבוק של חרס מזופת מן העו"ג אם זפתו מצהיב הרי זה מותר ואפילו שכשוך אינו צריך. במה דברים אמורים בכלי חרס שאין שועין באבר אבל השועין יש בהן להקל ולהחמיר כמו שיתבאר. כלי שמכניס בהם יין לקיום וכיוצא בהם אפילו לא נשתמש בהם העו"ג אלא פעם אחת ואפילו היה תחילת תשמישן ביד ישראל צריכין הכשר גדול. אפילו לפי שעה גזרו בהן כמו שבארנו. קנקנים קטנים או בקבוק שמוליכן בהם יין הולכי דרכים אעפ"י שאין מכניסין אותן לקיום הרי הן כמכניסים לקיום מפני שהיין נתון בתוכם תדיר כשמערן ממלאין אותם פעם אחרת וכן תדיר תדיר. במה תהא טהרתן ממלאין ומערן ג' ימים וג' פעמים ודיו ואפילו היו זפותין שאין אחר מלוי ועירוי כלום וצריך להשהות שם המים בכל פעם ופעם כמדת יום וכמדת לילה. מלא אותן ועמדו המום ג' ימים לא עלה אלא לפעם אחת וצריך למלאם עוד ב' פעמים. מלא אותם ג' פעמים בב' ימים או בשלשה ימים פחות חצי שעה לא עלה לו. כלל גדול אמרו צריך להשהות המים בכל פעם ופעם כ"ד שעות השהה אותם שם יתר מיכן אין בכך כלום. מלא אותם ג' פעמים בשלשה ימים בין בימים רצופין בין מפוזרים מותר. כלי זכוכית וכלי מתכות אפילו מכניסים לקיום משכשכם במים ודיו שאין כלי מתכות בולעין מן הצונן. כלי חרס השועין באבר הרי הן ככלי מתכות במה דברים אמורים הלבנים והשחורים ובלבד החלקים ביותר שאין בהם בקעים וסדקים. היו בהם סדקים או בקעים הרי הן כשאר כלי חרס שועין. כלי מחפורת של צריף הרי הם בולעים ביותר שהצריף שואב הרבה ולפיכך אין להם טהרה עולמית. ויראה לי שאפילו אין מכניסים לקיום ואפילו היה תחילת תשמישן ביד ישראל לעולם אי שופעין ובולעין הן הרבה בכל עת. כלי נתר אין בהם טהרה עולמית. כלי חרס השועין בצריף והרי הן ירוקים אם היה תחילת תשמישן ע"י עו"ג הרי הן ככלי נתר וככלי מחפורת של צריף ואין להם טהרה עולמית. כל מקום שאמרו שהכשרו במלוי ועירוי אם הכניס בהם ציר ומורייס ועמדו בהם קצת הוכשרו. שהמלח שבהם שורף ומייבש לחלוחית היין הבלוע בדפני הכלי ויראה לי שאין דנין מציר ומורייס לשאר משקין שערב בהן מלח שאין אומרים בטבעים זה דומה לזה אולי תערובות המלח עם ציר ומורייס פועלת כן. כלים של חרס שהחזירן לכבשן האש מותרים ק"ו מציר ומורייס. הדליק לתוכן אש אעפ"י שנתחממו שנשרה קליפתם אסורים גזירה שמא יחוס עליהם שלא ישתברו ולא יחמם כל צרכן. ויש מגדולי המורים שהורו שאם עבר חומם לצד חוץ עד שאינו יכול להגיע ידו שם מותר הניח הכלים תחת הצנור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפים ונשתהו שם כמדת י"ב שעות מותר שהמים הרודפים העוברים עליו מעבר על עבר מפליטין היין הבלוע שבדפני הכלי. כלי עץ וכלי עור שהגעילן מותרין ואפילו כלים שמכניסן לקיום כלי חרס שאינו מכניסן לקיום יש להם טהרה בהגעלה אעפ"י שהעידה התורה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו בהגעלה אי אפשר שגרועה כח הגעלה מהדחה ונגוב קנקנים של חרס שמכניסים לקיום יש מי שהורה שאין הגעלה עולה להם שהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפנו. ויש מגדולי המורים שהורו שהגעלה עולה להם ונראין דבריו שכל שבלע מן הצונן קל לפלוט. ואי אפשר לכל מקום שהמילוי והעירוי בצונן מכשירין שלא תהא הגעלה מכשרה כל שכן שיש להכשיר כאן שאין אסורו מדברי תורה אלא מדברי סופרים. במה דברים אמורים כשהגעילה בכלי ראשון אבל לא בכלי שני. כלל גדול אמרו כבולעו כך פולטו והרי אילו בולעו מכלי ראשון ואין פולטין אלא ע"י כלי ראשון.
איזהו כלי ראשון כל שהאור מהלך תחתיו סלק כלי מעל גבי האש כשהוא מרותח והגעל בתוכו הרי זה כלי ראשון. ערה מכלי ראשון ע"ג הכלים אעפ"י ששההו שם זמן מרובה אין זה כלי ראשון. עירוי של כלי ראשון אינו ככלי ראשון במה דברים אמורים בכלים שמכניסים לקיום אבל שאר כלים ואפילו כלי הגת הצריכין נגוב כמו שיתבאר אם ערה עליהם רותחין מכלי ראשון הוכשרו לא תהא הגעלה זו פחותה מהדחה ואפילו מניגוב ויש מגדולי המורים שהורו שאין כלי הגת נכשרין בהגעלה אלא בכלי ראשון. ואפשר כדברי המתירין לפי שפליטתו קלה כיון שבלע בצונן ואפשר שאפילו בכלים שמכניסים לקיום כן אלא שראוי לחוש לדברי האוסרין. יש מגדולי המורים שהורו שבליעת היין אפילו בכלים שמכניסין לקיום מועטת ואינה נכנסת ביותר מכדי קליפה ולפיכך אם העביר עליהם מלקט ורהיטני או קלפן בקרדום הותרו וכן הורו רבותיי. ויש מרבותיי שאסרו ויראה לי דברי המתירין. כל הכלים שיש להם טהרה אם ישנם י"ב חדש הרי אלו מותרים בידוע שכל לחלוחית יין שבהם הלך. כל הכלים שנשתמש בהם ישראל יין עד שלא הכשיר אסור בשתייה ומותר בהנאה. ויראה לי שאם נתן בתוכו קיתון של מים רואין אם יש במים כדי לבטל קליפת הקנקן לפי שיעור אחר בששה מותר אפילו בשתייה שאפילו תחשוב הקליפות כיין הרי הוא מתבטל בתוך ששה חלקי מים על דרך שבארנו למעלה שהיין נותן טעם לפגם בתוך ששה חלקי מים. וכל שכן שטעם היין הנבלע בקליפות אלו נותנין טעם לפגם בתוך שיעור מים כזה. וכל שכן אם דרך ענבים בגת של עו"ג עד שלא הכשירו שהרי החרצנים והזגין רבים על הקליפות ומבטלין אותם ויראה לי שאפילו כן אסור להוציא היין דרך נקב שהנקב אסור והיין יוצא צלול משם מבלי תערובות החרצנים ויאסר שם. יין שהוא אסור בשתייה שכנסו לקנקנים של ישראל חזרו הקנקנים להיות ביין ואם חזר והכניס לתוכן יין חזר היין כקנקנים ואסור בשתייה. כל הכלים שנשתמש בהם עו"ג ביינו ישראל נותן לתוכן בין מים בין שאר משקים ואינו חושש לפי שפליטתן מועטת ואי אפשר לבא לידי נותן טעם ואין חוששין שמא יבא להשתמש בהם ביין. כלי הגת והמחץ והמשפך בולעים הם הרבה יותר משאר כלים שאין מכניסין לקיום וכבר בארנו שאפילו לפי שעה גזרו חכמים ולפיכך הגת שדרך בה עו"ג או שזפתה ישראל ונגע בה עו"ג בזמן שהיין שבה כדי לטופח להטפיח אם הגת של אבן היא מנגבה והיא טהורה ואין צריך לקלוף את הזפת במה דברים אמורים בשלא דרך בה אבל דרך בה צריך לקלוף את הזפת ואחר כך מנגבו היתה של עץ יקלוף את הזפת ואחר כך מנגבה והיא טהורה. היתה של חרס אם היתה תחילת תשמישה ביד עו"ג או שזפתה עו"ג ונתן בה יין בשעה זפיתה או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בו אעפ"י שקלף ונגב אסורה עד שימלאנה ויערנה ג' ימים שכל כלי חרס שתחילת תשמישו ע"י עו"ג בולע הרבה וחזר שאינו מכניסו לקיום כמכניסו לקיום וכמו שבארנו. היתה תחילת תשמישו ביד ישראל מקלף ומנגב וכשירה. כל מקום שאמרו מקלף את הזפת אם ממלא ומערה אינו צריך שאין לאחר מילוי ועירוי כלום כמו שבארנו. המחץ והמשפך מנגבן והן טהורין. ניגוב זה כיצד אם כלי יבש הוא מדיחו היטב במים ואחר כך מקנחו יפה יפה באפר ואחר כך מדיח במים להסיר אותו אפר וחוזר ומקנח אותו יפה יפה באפר ואחר כך מדיח. ואם היה הכלי לח כבר נותן אפר ומים ואפר. כל מקום שאמרו מנגב אם כלי של נסרים מחוברים הוא ככובא וכיוצא בו מתיר קשרים כדי שיכנסו המים והאפר בתוך חבור הנסרים. וכל מקום שאמרו ממלא ומערה אין צריך להתיר קשרים שהמים נכנסים בכל מקום ומפליט לחלוחית היין שבין נסר לנסר. כל מקום שאמרו מיישן י"ב חדש יש מי שהורה שצריך להתיר קשרים ויש מי שהורה להקל ונראין דבריו שהישון מכלה לחלוחית כל מקום שהיא. הקורה שעוצרין בה הענבים בגת וכן כלים שמשימים ע"ג העביט של ענבים אעפ"י שיש להם בית קבול מדיחן ודיו שאין היין משתהה בהן כדרך שהוא משתהה בגת והמחץ והמשפך. העקלים של חריות של דקל הן בולעות יותר לפיכך צריך לנגבן ושל שיפה ושל גמי בולעות ביותר וצריך ליישנן י"ב חודש. משמרת של יין נסך של עו"ג אם של שער היא מדיחה שאין השעה בולע ואם של צמר היא מנגבה ואם של פשתן היא מיישנה במה דברים אמורים בשאין שם קשרים אבל אם היו בה קשרים היין כנוס בין קשר לקשר ולפיכך מתיר קשרים שבה ומיישנה. נודות שמסננין בה יין בשעת הגרנות והיא של עו"ג בזמן שהיא קשורה בחבלים של חריות של דקל מדיחן שאינן בולעין כל כך ואם היא של צבתה שהוא מין ממיני הגמי והיא קשורה באותו מין מנגבה לפי שהוא בולע יותר ואם יש בה קשרים היין כנוס בתוכם ולפיכך מתירין ומוציא היין שביניהם ומנגבין והרי הם טהורים. ויצאו דברינו בטהרה ונשלם השער הששי ונשלם בית היין בעזרת השם :