ויקח קרח כו' רב לכם בני לוי. פרש"י דבר גדול נטלתם כו' וקרח שפקח הי' מה ראה כו' עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן וכ"ד משמורות כו'. לכאו' אינו מובן למה באמת הראה לו הש"י כל זאת שיבא לידי טעות ומה ענינו. אכן הנה כתיב ה' צדיק יבחן כי אמנם זהו דרכו של הש"י שמביא נסיונות על האדם לבחון דרכם של בנ"א ההולכים לפניו לראות היעמדו בהם להטיבם באחריתם. ולפעמים בא לאדם איזה ענין גדלות והתנשאות ומראים לו כאלו הוא טוב וישר לפני אלקים והכל הוא לנסיון כנ"ל. גם אצל הצדיקים הגדולים הנה מראים להם מן השמים ענין גדלות לעשות מופתים בארץ והכל רצים אחריו וזה הוא בתחלה רק לנסיון לראות הייטב לבו עליו וישמח בנפשו ועי"כ יתרשל מעבודת הבורא ב"ה. אולם מי האיש החכם ויבין את כל מעשיו ויבחן לבלתי רום לבבו מאחיו אז ייטיבו לו שבעתים כהנה ואחריתו ישגה מאד. וכמו כן שמענו מעשה מהרב הקדוש בעש"ט ז"ל כי הכריח והפציר באחד מתלמידיו להיות רב ומ"ץ בעירו והרא' לו כאלו כועס עליו אבל הוא לא רצה להתנשא לקבל עליו הרבנות בשום אופן. אח"כ כשראה כי באמת אינו רוצה גלה לו כי רצה רק לנסותו. ע"כ צריך האדם להיות ירא וחרד מאד על כל עניניו אולי זה הוא רק לנסיון. וזה הי' ענין משרע"ה כשאמר לו הש"י הרף ממני וכו' ואעשך לגוי גדול כי גם כל זה הי' רק לנסיון שאם הי' חלילה מסכים לזה הי' נאבד הוא וכ"י עמו. אבל משרע"ה אמר ואם אין מחני נא הורה בזה כי מבטל עצמו לטובת כלל ישראל וזה הי' ענינו מה שהוצרך הש"י להפציר בו בסנה שבעת ימים לילך למצרים לגאול את בנ"י כי חשב בלבו כי איננו ראוי לזה להיות רב ומנהיג לישראל ע"כ שפט כי זה החיבור רק לנסיון לכך מיאן ללכת. אבל משה רבינו ע"ה הי' באמת עניו מכל האדם ולא הגיע לו חלילה שום התנשאות בהיותו מנהיג ישראל והוכרח לילך. לכן ההכרח הי' להיות הנסיון על ידי הקב"ה בעצמו כי מהנסיונות הבאים מצד היצר כבר הי' שלם ונתקן וכמ"ש באברהם אבינו והאלהים נסה את אברה' ר"ל הקב"ה בכבודו ובעצמו. וזה הי' ענין חנני' מישאל ועזרי' כי בתחלה אמר הקב"ה כי לא ינצלו לנסותם כנ"ל. אפם אח"כ כאשר מסרו נפשם באמת אמר הקב"ה כי יצילם לרווחה. וזה ג"כ הי' ענין אבשלום שהתנשא בטעות נגד דוד אביו למלוך ומה שהרע למעלות הי' לנסיון כנ"ל. ועתה נחזור לענינינו כי גם זה הי' ענין קרח כי הראו לו מן השמים עניני גדלות האלו ושלשלת גדולה היוצאה ממנו והוא בכל זה יכנע לפני משה רבינו ע"ה ורצה לנסותו בגדלות הנ"ל להתגבר בכ"ז על יצרו להיות עניו ושפל תחת משרע"ה. והוא לא כן עשה ובא לחלוק על משה וזה שפרש"י עינו הטעתו כי לטעות הי' כל עניני גדלות הנ"ל כי נהפוך הוא כנ"ל. ה' ישימנו מההולכים בדרכיו לטוב כל הימים. אמן: "Korach said 'you children to Levi are trying to take too much'." Rashi asks why did Korach make this foolish mistake? He saw a great chain of people coming out of him, including Shmuel HaNavi who is equal to Moshe Rabbeinu, and so he was sure he'd stay alive. Why did Hashem show him that vision? It's because Hashem tests a tzaddik--this is the way of Hashem to test people in order to grant them good. Sometimes a person reaches a level of greatness and is shown something that makes him good and just in the eyes of G-d. This is all a challenge. Even the greatest tzaddikim-- Hashem shows their greatness by letting them to perform miracles-- this is a test to see how he'll feel about himself and if this will make him negligent about Avodat Hashem. However, a wise man will check his own deed so as not to become haughty and Hashem will bless him seven-fold and he'll be successful. Similarly, in a story with the Besht, he forced one of his students to be a Rabbi and he pretended to be angry with this student (for not accepting the position). The student didn't want this position (continued to push back), and, when the Besht saw this, he told him that this was a test. Therefore, a person must be very G-d fearing--maybe this is only a test. This is meaning of the offer of G-d to Moshe (to destroy Israel and create a new nation from him). If Moshe's accepted the offer, he would've been destroyed. He said "if you destroy them erase me from your book"-- Moshe negated himself for the Jewish people. This is the reason why Hashem to continue to convince Moshe to accept the position of leader of 7 days (burning bush)--Moshe thought this was a test. Moshe Rabbeinu was truly more humble than all people, and he had no arrogance from being a leader of the Jewish people, and he was supposed to do this. Because he was so humble, the test had to come from Hashem Himself since the yetzer hara had already been conquered. Likewise, Avraham Avinu had "Hashem test Avraham." This is also the meaning of the story with Chananya, Mishael and Azarya: first Hashem said that He wouldn't save them and they did the right thing anyways then Hashem saved them. Likewise, Avshalom exalted himself against his father and was enticed to gain the power and this was a challenge and he, because of his arrogance, thought he was worthy. This is also the idea of Korach: Korach saw the great chain of people descended from him and he was supposed to be bittul to Moshe and Hashem wanted him to be humble under Moshe Rabbainu. He was not humble and he argued with Moshe Rabbainu. Hashem should place us among those people who walk before Him for good for all of his days amen. ...
וישמע משה ויפול על פניו וכו'. הנ"ל בזה עפ"י הידוע מספרים הקדושים ענין נפילת אפים הוא בחינת מסירת נפש. לכן עתה בעת המחלוקת הי' משה ירא לבל יהי' עונש עליהם אשר פגמו בכבודו לכן נפל על פניו להיות במס"נ והיה בעיניו כלא כי כל העומד לשרוף כשרוף דמי לזאת הסיר מהם העונש כ"כ כאשר ידוע מעלת משרע"ה שהי' עניו מכל אדם ותמיד הי' במס"נ עבור ישראל כמ"ש מחני נא כו'. וכן כל צדיק הדור עיקר העבדו' להיות במס"נ עבור כנ"י ועי"ז יעורר רחמים עליהם לבקש ולהתפלל על כל צרכיהם. וז"ש בגמ' עבדות אני נותן לך. ר"ל עבדות חדש כי עד עתה היית משגיח רק על עצמך לא כן עתה צריך אתה להשגיח עלהכלל:
וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר כו'. יש להבין מה שנכתב כאן ואל כל עדתו ולהלן נאמר ויאמר משה אל קרח ולא נאמר עדתו. גם מה שחזר וכתב ויאמר משה הלא כבר כתיב וידבר אל קרח ואל כל עדתו וכפי הנראה הכל דבור אחד היה. אך הנה אמרו חכז"ל איזהו מחלוקת שלא לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. הנה כבר הקשו הראשוני' ז"ל הול"ל מחלוקת קרח עם משה. אמנם לבאר זה הנה במתן תורה כתיב ויבא משה ויקרא לזקר העם וכו' ואחר כך כתיב ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. שיש להבין הלא דבר רק עם הזקני' לבד ומדוע ענו העם מיד. אכן הנה מבואר בספרים כי בחי' ישראל שהם נקראים בנים למקום הוא לצד מעלת נשמתם שהיא אחוזה ודבוקה באור העליון בראש רום עליון ומאור העליון ב"ה הנה משתלשל ויורד הענף במעבר כל העשר ספירות להתלבש בגוף בעוה"ז אבל שרשו הוא למעלה בי"ס העליונים כנ"ל. והנה זקני הם או"א כמבואר בספרים ומשם הוא ההשפעות נשמות קדושות של ישראל רק עם חכ"ם ונבו"ן הגוי הגדול הזה שהם שלימים בבחינת חכמ"ה בינ"ה ודע"ת כנוד"ע. לכן הנה התעוררת נשמות ישראל צריך ג"כ העיקר לעורר שרשם למעלה מבחי' חב"ד אז ממילא הם מעוררים למטה כנ"ל. הנה לכך כשבא משרע"ה לעורר לבב ישראל לקבלת התורה התחיל לעורר את שרשם למעל' בבחי' חב"ד אזי ממילא הם מתעוררים למטה כנ"ל. וז"פ ויקרא לזקני העם הם חב"ד ואז ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה כי השורש משפיע להענף לעוה"ז. והנה זה הי' במחלוקת קרח כשראה משה ענין הזה היה רואה שזהו הפגם מחמת בחי' הדעת שנפגם מהם שלא היו אחוזים ודבוקים בדעת העליון והנה משרע"ה שהיה בסוד הדעת של בנ"י כמבואר בהאר"י ז"ל. נמצא שלא היו שלימים בדעתם למטה עם שורש הדעת שלהם למעלה כנ"ל. והנה זהו שאמרו חכז"ל מחלוקת קרח וכל עדתו שהיתה המחלוקת בו בעצמו בבחי' הדעת שלו שלמעלה עם דעתו שלמטה שלא הסכים עמו למחלוקת הזה. וזהו וכל עדת"ו ר"ל דעת"ו עדת הוא אותיות דעת כנ"ל. הנה זה שנאמר וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר מהו לאמר. אך כאשר ידע משרע"ה את כל אשר נעשה הוא מחלוקת שאינם שלימים בתיקון הדעת לכן התחיל לעורר שפע הדעת העליון בהקדושה. וז"ש וידבר אל קרח למטה ואל כל עדתו הוא דעת"ו העליונה ששרשו למעלה משם ישפיע לאמר לקרח למטה לעזוב המחלוקת הזה כנ"ל. וז"ש אתה וכל עדתך היו לפני ה' ר"ל אתה וכל הדעת שלך היו לפני ה' להתעלות ולהתקשר למעלה באור העליון ב"ה כנ"ל. וז"ש ויקחו איש מחתתו הוא אותיו' מו"ת ת"ח תיו חיים המפריד בין האותיות. ובחינת חיים הוא בחי' חכמה כמ"ש חכמה תחיה בעליה. ואהרן הוא הקדוש והשלם בבחי' חכמה שהוא כה"ג מבחי' אב"א כיל"ח. וחכמה ר"ת כ"ח מ"ה וזהו ואהרן מה הוא שבחי' אהרן הוא בכח מה להפריד בין האותיו' מ"ת לבל יתקרבו לכן הוא שעצר את המגפה. וז"ש להם זאת עשו. ר"ל לתקן ראשונה בחי' זאת קחו לכם מחתות שתוכלו נא להפריד בין האותיות מ"ת בתי"ו חיים כנ"ל שזה יהי' אם תהיו מתקון חב"ד כנ"ל. ואח"כ ויאמר משה אל קרח המעט מכם כי הבדיל כו' רצה להורות להם כי אין דעתם שלימי' בהתקשרו' בתיקון להבין בחי' הבדלה אם אין דעת הבדלה מנין. וזהו המעט מכם כי עדיין מועטים אתם לדעת כי הבדיל ה' אתכם כנ"ל. וזהו שסמך הבדלה בחונן הדעת לברכת השיבנו כי בתיקון הדעת יזכה לבחינת הבדלה בקדושה מהמון עם ויזכה לתורה ולתשובה שלימה כל הימים. אמן:
בקר ויודע ה' את אשר לו וכו'. הנ"ל דהנה אם האדם קם בחצות לילה ומשים על לבו לשוב ולשפוך שיחו לפני ה' ית' ומתחרט על עונותיו בלב נשבר ונדכה. ומה גם אם יתעורר עוד להצטער באמת על גלות השכינה הנה עי"כ יבא למדת העצבו' ומ"ש חלילה וזה אין נכון לו. אך הבחינה היא אם שב באמת בכל לבבו לפני ה' ואם נרצה הוא לפניו. הנה אחרי כן אזי יושפע עליו אור ה' להשיב ולשמח את נפשו לאמר כי אחרי נמכר גאולה תהי' לו ואתה ה' לעולם תשב ולא יבצר ממך מאומה. וע"ז הוא שהתפלל דוד המלך ע"ה השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני כי בזה אדע כי תשובתי מקובלת לפניך וזהו השיבה לי ששון ישעך השמחה של ישעך שתוושע במהרה כמ"ש ובישועתך תרום קרננו כי לה' הישועה ובזה תרום קרננו ויהי' גם לנו הישועה וזהו ששון ישעך כי אתה ה' לעולם תשב וז"ש הכתוב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ר"ל בודאי לא תשוב ריקם והיא תשוב ותנחם אותו כי במהרה תשוב אל ביתה ויבנה ציון בקרוב וז"ש ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך וכו' ר"ל הש"י ישיב לך לאמר כי במהרה תהי' הגאולה של צדיק ונושע כי לא נאמר והשיב אלא ושב כנ"ל אך העיקר אם אינו מכוון עבור עצמו רק על צער גלות השכינה כמ"ש משרע"ה אל נא רפא נא לה ר"ל לה' היא השכינה כי עיקר הפגם נראה בה כמ"ש דע מה למע' ממך אם תרצה לדעת מה למעלה החסרון באיזה בחי' תדע ממך אם אתה שרוי בשמח' או בצער הנה הוא ניכר למע' יותר בשרשו. לכן אם האדם שב בתשובה שלימה ומתקן הכל עי"כ הוא מעורר היחוד והשמחה למעלה והזמן הראוי לזה הוא בחצות לילה קודם אור הבקר אשר אז החסד גובר והשמחה בעולמות העליונים. וז"ש בקר ויודע ה' את אשר לו ר"ל אז יתעורר בלבו שמחה אחרי נשפך שיחו במרירות יודיענו כי לו המלוכה ומושל בגוים:
א"י בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. הדקדוקי' בכפל הלשון ידוע. הנ"ל דהנה כתיב צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה. ר"ל צירוף ובחינה על המצות ומעש"ט של האדם הוא כמו הצירוף והבחינה בדרך החשבון לבא בכור הבחינה לדעת אם לא טעה בחשבונו כנודע. כן הוא בענין המצות ומעש"ט שהאד' עושה בכל יום צריך לצרפם בחשבון הצדק לבוא בכור הבחינה אם לא טעה בהם ואם נעשו בכוונה הראוי' לשם שמים וזה שנקראו בזוה"ק מארי דחושבנא. ושורש הבחי'להסתכל בעצמו אחרי כל אלה אם נתוסף בו אהבה וקדושה ועול מלכות שמים ע"י הת"ת או המצות שעשה כל היום כמ"ש אשר קדשנו במצותיו ע"י המצוה באה לו קדושה יתירה. וז"ש צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה היינו שהעבדות הביא אותו לידי מדת האהבה. והנה כזה צריך האדם ג"כ להסתכל ולהבחין בעצמו בכל יום בבקר בקומו ממטתו איזה מחשבה שנפלה לו ראשונה אם הוא מעניני קדושה ועבודת הבורא אם לא שזהו ג"כ כור הבחינה באיזה מדריגה הוא עומד. וזש"א ערב וידעתם כו' ובקר וראיתם את כבוד ה' שצריך האדם לעיין בכל דרכיו ולשוב אל ה' בכל ערב ובקר כנ"ל. וז"ש אצל אברהם אבינו וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר אמר לו האלהים. פי' מיד כשהשכים בבקר התכוון להגיע אל המקום להגיע לאותו בחי' תיקון מעשיו אל המקו' אשר אמר לו האלהים בשעת בריאת העולם כי כל העולם נברא בשביל אברהם כמ"ש בהברא"ם באברה"ם. לכן מיד בהשכימו בבקר התחיל בעבודה לתיקון שלימו' הזאת כנ"ל. והנה זהו שכ' כאן בקר ויודע ה' פי' זה מוסב על האדם להזהירו כי מיד בהשכימו בבקר ויודע ה' ע"ד שאמור וידע כל פעול כי אתה פעלתו שירדוף לדעת את ה' אשר לו בכוונת הבריאה שברא לו לכבודו כל בריאת העולם לתקן בהעבודה שלו בתור' ובמעש"ט לש"ש וע"ז הדרך ויודע ה' את אשר לו כי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מע"ב בשביל הצדיקים וצריך לכוון להשלים זה בתיקון הנכון כנ"ל. וזהו ואת הקדוש והקריב אליו. באיזו ענין יהי' הקדושה והקריב אליו את נפשו כקרבן במס"נ. ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. כי הנה אמרו חכז"ל הוה מתלמידיו של אהרן אוהב שלום כו' ומקרבן לתורה. וזה את אשר יבחר בו הם בנ"י אשר בחרתיך יקריב אליו לעבודת הבורא ב"ה יהי' מי שיהי' הוה מקרבן לתורה. ועוד יקריב אליו היינו מס"נ עבור ישראל אפי' על הפחות שבפחותים. וז"ש טוב חסדך האחרון לבלתי לכת אחר הבחורים אם דל ואם עשיר. כי החסד הוא מן הצדיקים ומהשכינה הקדושה כי איננה מסתכלת לעיין במעשה בני אדם וזהו אחר הבחורים הם ישראל הנבחרים במתן תורה מכל האומות הקדמונים אם דל ואם עשיר בין דל מהמצו' חלילה ואם עשיר במעש"ט על כולם מלמדים זכות לטוב להם לישראל. וזהו ברוכה את לה' שכל המלמד זכות על ישראל הוא מתברך כנודע:
רב לכם בני לוי. דהנה מצינו מבריאות העולם הי' כוונת הבריאה שאי אפשר לעולם בלא מנהיג הדור. ועל פי האמת נקרא הצדיק הזה יסוד עולם שכל השפעות הולכים לתוכו ומתוכו נמשך לכל העולם. והנה מצינו בששת ימי בראשית נבחר יום השביעי שהוא יום השבת והוא היסוד לכל הששת ימים. כמ"ש בזוה"ק אלא הכי תאנא כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאי תליין. והנה מה נשתנה יום השביעי מששת הימים. אלא שרצון הבורא הי' שכל ששת הימים יהיו יונקים מיום השביעי שהוא היסוד ומשפיע לכל העולמות. והנה תלמידי חכמי' נקראים שבת ובזוהר שקראו לרשב"י שבת שהוא היה בדורו היסוד להשפעת התורה ויראה וגם בר חיי ומזוני כידוע. והנה בעת הבריאה קין והבל והבל הי' היסוד ולזה חרה לקין השומר אחי אנכי שהבין שהבל. הוא הפרי והוא הי' השומר לפרי. גם מצינו שומר לשון מצפה כמו ואביו שמר את הדבר. שומר מצוה כו' שמצפה מתי יבא לידו מצוה. ולזה חרה לקין השומר אחי אנכי שיהי' מצפה להשפעתו. ודו"ק. וגם בלוט מצינו כזאת שהי' בדעתו שאינו צריך לאברה' להשפעות ולזה הפי' ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו. לשבת הוא אותיות שבת. שמן השבת הולך ונמשך כל ההשפעות ואברהם הי' השבת של כל העול' וז"ש ולא נשא אותם הארץ היינו הארציות שבהם לא עזב אותם להיות נכנעים לפני אברהם לשבת יחדו היינו כל היחודים הם נוסעים לצדיק ונקרא שבת ומשפיע לכל העולם. כי הי' רכושם ר"ב כי סבר הי' לוט בעצמו שהוא הרב שאינו צריך להשפעת אברהם ולזה הלך לאבדון כמו שאמרו בר"ע כל הפורש ממך כפורש מן החיים. ולקמן אכתוב מזה. ונבוא לשבטי י"ה אחי יוסף. שגם כן מעין זה הי' מחלקותם עם יוסף. ונבאר דברי רש"י על פסוק וילכו אחיו לרעות את צאן נקוד על א"ת מלמד שלא הלכו אלא לרעות את עצמן ע"כ. ורבים תמהו מה כוונת רש"י בזה. דהנה יוסף הוא היסוד כמבואר בס'הזוהר והאריז"ל ויוסף הוא המשביר אלה תולדות יעקב יוסף שכל השפעות דלעילא ותתא היו הולכים ע"י יוסף. ולזה הי' כוונת יוסף בהחלום והנה אנחנו מאלמים אלומים. והנה קמה אלומתי כו' ותשתחוין לאלומתי. היינו שכולם יהיו מקבלים ויהיו בחי' נוקב"א. והוא הי' המשפיע בחי' דכר. וזאת לא רצו (האבות) השבטים. אלא שיהי' כל אחד ממשיך על עצמו קדושה ופרנסה כל אחד בצנור שלו. והנה מצינו שמנהיג הדור נקרא רועה שמשה רבינו ע"ה נקרא רעיא מהימנא רועה צאן נאמן. וזה הפי' ברש"י שלא הלכו אלא לרעות את עצמן היינו שאינם צריכין לרועה למנהיג ליוסף רק שיהיו רועים את עצמן. קיצור הדברים שיוסף היה המשפיע צדיק יסוד עולם. וזה שהי' משרע"ה מבקש מאת הש"יב"ה קודם הסתלקותו יפקוד ה' איש על העדה וכו' ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. איש על העדה להיות למנהיג. ונחזור לענין של קרח שזה היה הטעות שלו כי כל העדה כולם קדושים כולם קבלו התורה מסיר ואינם צריכים לרב ומנהיג. וז"ש להם משה רב לכם בני לוי. בדוקא אתם צריכים לרב אף אם כולכם קדושים כנ"ל:
המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל כו'. יבואר על פי הידוע במעלת הענוה כמ"ש אני אשכון את דכא. וז"ש כי אתם המעט מכל העמים כי הקב"ה בחר בעמו ישראל מחמת שהם מועטים וקטנים בעיניהם. ולזה האדם בגשתו להתפלל צריך להשפיל עצמו נגד הבורא ב"ה כמ"ש א"א ע"ה הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר בהתחלת התפלה אנכי בעצמי כמו עפר ואפר. לכן כשהן עולין עולין עד לרקיע שתפלתם נוחה להתקבל למעלה ברצון. ולזה הסמיכ' בתפלה ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך. וז"ש ויגש אליו יהודה כו' מצינו הגשה לתפלה וזהו ההכנה לתפלה בלב נשבר כמ"ש מקודם האלהים מצא את עון עבדיך שיודע בעצמו מה שפגם בעונותיו העצומים כו'. ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני. כי השם אדנ"י היא השכינה הקדושה אשר הנהגת העולם ע"י בעולם השפל כמ"ש למען מקדשך השמם למען אדנ"י. וכל אדם יש לו חלק אלהי ממעל. והאדם מתפלל בכח השם הזה בי אדני ידבר נא עבדך דבר כו'. וזה ג"כ כאן במשרע"ה בראותו בעדת קרח שהיו בהתרוממות להיות כאו"א רוצה בכהונה גדולה ולדחות את אהרן מעבודתו לזאת אמר המעט מכם כי הבדיל. פי' כל המעלה הזאת זכיתם להבדיל אתכם מעדת ישראל הוא רק מחמת המיעוט והשפלות אשר בכם. ועתה מה תעשו כי יפקוד עליכם כו':
במדרש דרש רבא מאי דכתיב שמש וירח עמד זבולה מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לא לא נצא ע"ש. הנה יש להבין מה ראו השמש וירח לקנא במקום הזה יותר מכל שאר הענינים שעברו על ישראל במדבר. אך הנה כשנבין ענין המאורו' שנאמ' בהם ויתן אותם אלהים להאיר על הארץ הנה הפי' הוא שהמאורות הם המגלים פעולת הש"י ב"ה ונוראותיו בעוה"ז והאלהים עשה שייראו מלפניו כי הנה האור עליון א"ס ב"ה הוא טמיר ונעלם ומשתלשל ויורד מעולם לעולם עד עולם הגלגלים ועולם העשיה הזה והמאורות והגלגלים הם מוציאים ומראים גדולתו ית"ש במה שנתן בהם כח ותבונה להיות מושלי' בקרב תבל כמ"ש דוד המע"ה כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו. כי הגלגלים סובבים תמיד במרוצתם לא ינוחו ולא ישקוטו מתחלת ברי"ע עד עתה מפני פחד ה' ומהדר גאונו אשר חק נתן להם מאז הנה באימה עושים רצון קונם עאכ"ו האנוש אשר הוא מצווה בתורת ה' כמה צריך לרוץ ולרדוף לדעת את ה' באהבה ויראה. וז"פ ויתן אותם אלהים להאיר על הארץ להביא היראה על הארץ כי כן אותיות להאי"ר אותיות לירא"ה וכל כוונת בריאת כל העולמו' הי' רק לצורך עוה"ז שייראו מלפניו. והנה זהו שסדרו אנשי כה"ג ענין יוצר המאורו' ויוצר משרתים קודם אהבה רבה וק"ש כי מה ענין המאורו' או מערכת שכולם עומדים ברום עולם כו' כולם אהובים וכדומה אל כוונת ק"ש. אך כל הסדר הזה מורה על קבלת עומ"ש שכל המלאכים וכל גלגלי' כולם מקבלים עליהם עומ"ש וכל סדר ענין המלאכים שהם חשות ברצוא ושוב ועושים באהבה וביראה רצון קונם הוא מפני פחד ה' וגודל יראתם בהשגת גדלו' הבורא ב"ה וכולם נבראו רק לצורך בנ"י שבעוה"ז כמ"ש וירא אלהים את כל אשר עשה בעולם העשיה והנה טוב מאד עאכ"ו שהאדם צריך לירא את ה' כי כל העולם לא נברא רק בשביל אדם שיש בו יראת שמים. ולזה סמוך לענין ק"ש קבלת עומ"ש באהבה רבה וביראה כו'. והנה פני משה כפני החמה ר"ל ע"י משרע"ה היה ג"כ התגברות גודל היראה בעולם כמ"ש וייראו מגשת אליו מחמת שנגשו אל משה נפל עליהם גודל הירא'. והצדיקים הם נקראים מאורות הגדולי' להאיר על הארץ ר"ל להביא היראה על הארץ. לכן כשנתעורר המחלוקת הזאת על משרע"ה עי"כ תפול היראה ח"ו כי לא יראו עוד חלילה את הש"י. לכן שמש וירח עמד זבולה ולא רצו להאיר כי אם אין משרע"ה אשר יעורר כח המאורות והיראה בעולם מי יאיר ליראה על הארץ. אבל לעתיד כתיב והיה ה' לאור יומם ואז וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך:
כל הקרב הקרב אל משכן ה' יומת. יבואר עפ"י מ"ש אם האדם הוא בתכלית השלימות ואין לו עוד שום תאוות היצר אין לו עוד חיות בעוה"ז. וזה הענין שהיה בדוד המע"ה שאמרו לו עבדיו יבקשו למלך כו' ותהי לו סוכנת לכבוש היצר למען היות לו עוד חיות בעוה"ז כמבו'במ"א. וז"ש כי רגע באפו חיים ברצונו כי זה הי' רצון הבורא ב"ה להיות לאדם מלחמת היצר כדי שיהי' לו עוד חיות בעוה"ז. וזה גם כן מ"ש כאן כל הקרב כו' יומת כי כבר נגמר פעולתו בעוה"ז האם תמנו לגוע. האם באנו לתכלית התמימות לגוע. וז"ש חסדי ה' כי לא תמנו. פי' זהו החסד הגמור שאיננו בא לתכלית התמימות ויש לו עוד מלחמת היצר כדי שיהי' לו עוד חיות בעוה"ז כנ"ל:
[השמטה:] כל הקרב כו' בפי' הפ' האם תמנו לגוע. תחלת הדבר נשמעו מפי רבו אדומ"ו הרב מוהר"ר ישעי' זלה"ה אבד"ק פרשעדבארז אשר אמר טרם הפרדו האם תמנו כו' האם השגנו מעלות השלימות אשר האדם צריך להשיג בחייו אז יכול להיות מוכן ח"ו לגוע. והרב המחבר זלה"ה סיים דבריו בזה חסדי ה' כי לא תמנו. זהו חסד הבורא כ"ז שהאדם איננו עוד בשלימות הראוי למען יחי' עוד:
זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה' ולא יהי' כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו. יל"ד בכפילת הדברים אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא הלא זה ידוע מלת זר הוא אשר איננו מזרע אהרן כמ"ש וכל זר לא יאכל קדש מיירי בתרומה שאסורה לזרים. אכן הנראה לבאר הענין הזה כי כל המחלוקת אשר לקרח ועדתו שחלקו על הכהונה הוא מחמת שראו כי רק זרע אהרן הם הנבחרים להיות כהנים ולעמוד לשרת. לזאת היתה טענתם בזה מדוע יהיה כן תמיד בקביעו' דוקא זרעו של אהרן אף אם לא יהיו במעל' במדריג' אהרן ובניו שהם הראוים לזה במעלות התורה וכוונת העבודה הראוי' להם אך הדורות הבאים אחריהם ג"כ יהיו כהנים לשרת בעבודה אף שלא יהיו נכונים במעלה כזו. לכן עלתה ברוחם כי מהראוי לבחור תמיד בכל דור ודור אנשים היודעים בכוונות הראוי ויהיו גדולי הדור בבחי' אהרן ובאמת כן היה בבית שני כה"ג שלא עלתה שנתם כמ"ש שמעי' ואבטליון ייתון בני עממיא דעבדון עובדא דאהרן. פי' שהם הראוי' לעבודה לכנום לפני ולפנים. ובדבר זה טעו קרח ועדתו שרצו לבטל הכהונה מזרעו של אהרן רק מי שיהי' ראוי להיות נבחר מכל העדה. לזאת השיב להם הש"י. זכרון לברי למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא. כי הצדיקים הראוים לזה הם נקראים זרעו של אהרן. ומי שאינו ראוי לא נקרא זרעו. כמו שאומרים ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמי' תזכור קאי רק על יעקב כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק כי אצל הצדיקים לא נקרא זרע רק זרע כשר ולא זרע פסול. וזה הוא הבטחה למען אשר לא יקרב כו' כי כן יהי' תמיד מי שלא יהי' ראוי לעבוד' להיות נק' זרע אהרן לא יזכה להקריב כי אעש' תחבולה לזה לבל יגש להקריב כי יפול בו איזה מום הפוסל בו כמ"ש ברמב"ם שמונה צ' מיני מומים הפוסלים בכהנים ולזה לא יקרב. ובזה י"ל בפ' אמור איש איש מזרע אהרן אשר יהי' בו מום לא יגש להקריב. הפי' בזה אם יהי' מזרעו של אהרן אשר לא יהי' ראוי לכהונה אשר יהי' בו מום בוודאי ימצא בו מום למען לא יגש להקריב. ועכ"ז בקדשים יאכל כי הוא ממשפח' אהרן אך אל המזבח לא יגש להקריב. למען אשר הכהן אשר יעמוד לשרת יהי' ראוי במעלה הנכונה הראוי לזרעו של אהרן כנ"ל:
וידבר ה' אל משה כו' וקח מאתם מטה מטה וכו' והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בנ"י כו'. כבר דקדקו הראשונים על ענין המטות למה היו צריכים עוד לאות ולמופת הלא כבר ראו עונש כל החולקים על הכהונה מה שהי' בסוף של עדת קרח שנבלעו ור"ן איש שנשרפו. גם מה שנכתב בלשון עתיד אשר אבחר בו מטהו יפרח הלא כבר נבחר אהרן להיות כה"ג. אכן הענין הוא עפ"י מ"ש למעלה בטעם טעות מחלקות' היה על מה שנבחר דוקא זרע אהרן לכהונה אפילו לא יהיו במדריגת אהרן ובניו הלא יותר נכון לבחור איש היודע הכוונות הראוי אפי' לא יהי' מזרעו של אהרן. וזה שרמז הכתוב שזה הוא חק ולא יעבור גם לעתיד כן יהי'. האיש אשר אבחר בו להיות כה"ג מטהו יפרח שגם הוא טנף משורש מטה אהרן משפחת הכהונה. ואם לא יהי' ג"כ במדריגת אהרן הכהן עכ"ז אקבל טבודתו ברצון כאשר יכנס לפני ולפנים. וז"ש הש"י השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת כו' ותכל תלונותם מעלי. שלא יהא שום ערעור בדבר מדוע נבחר זרעו של אהרן כי הם יהיו נבחרים בעבודתם תמיד לקבל מעשיהם ברצון כנ"ל:
בהפטרה שמואל א' סי' י"א. עד ה' ועד משיחו. יש להבין על מי אמר משיחו ועיין פרש"י ז"ל. אך הנה כתיב על פי שנים עדים יקום דבר. פי' שיש ב' בחי' בעבדות הש"י על כבודו ית"ש ועל כבודן של ישראל. עד הוא ק"ש ע"ד רבתי ועל שניהם צריך מס"נ והנה כן הי' מדת שמואל הנביא ע"ה שטרח כל כך על כבודו ית"ש ועל כבוד בנ"י. וכן מבו' בספרים שלא רצה שמואל הנביא לבא אל מנוחתו כבוד בג"ע אך עודנו על מזוזו' היכל ה' להתפלל על בנ"י וירושלים. וז"ש כבואכם העיר פי' זהו ירושלים כמ"ש ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו. כן תמצאן אותו. כי הוא תמיד עומד ומתפלל וכן לעתיד תמצאן אותו. והנה זהו בחי' שני עדים. עד ה' להתפלל על כבוד הבורא ב"ה שיתגדל ויתקדש שמיה רבא ב"ב. ועד משיחו. שיבא משיחנו במהרה בימינו ובנ"י יוושעו תשועת עולמים. אמן: