Tiferet Shlomo, on Festivals, Rosh Hashanah

(בפ' שופטים) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה וכו' לבלתי רום לבבו מאחיו וכו' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. הדקדוקים שבכתובים הללו נתבארו כבר במפורשים כי רבים המה יעו"ש. אכן מה שנ"ל לפרש הכתוב ברמז הוא ע"ד שאמרו חכז"ל (בפסחים דף פח ע"ב) נמצאת מלך תלוי במלכה ונמצאת מלכה תלוי בר"ג נמצאת כל הסעודה תלוי' בר"ג. והנה דבריהם בזה אין להבין כי מה רצו להוכיח בדברים הללו אם כי אמת היו הדברים שכך הי' המעשה שם בגמרא אך מה שאמרו בלשון נמצאת כו' אך למותר כמבואר למעיין שם. אך הנה זה נכון לדעת לכל איש הישר לבב כי בחסדי השם אשר חפץ להטיב לברואיו ורוצה ה' בעמו הנה מסר כל חוקי הנהגותיו בעולמות העליונים ותחתונים להיותם מתנהגים ע"י הצדיק הדור על פיו יצאו ועל פיו יבואו כי בשביל ישראל ובשביל התורה נבראו העולמות כולם וכמבואר זה בגמ' ובזוה"ק. וכן ע"י הצי"ע דלתתא מתעורר הצדיק העליון כנודע. והשכינה הקדושה בהיותה מתרפקת תמיד על דודה הנה אך היא מסבבת ומתחננת אל הצדיק הדור כל ימיו להושיע לה כמ"ש ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע. וידוע מזוה"ק שזה קאי על השכינה. וכן מבואר בזוהר הקדוש צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה כי מבקשת מהצדיק להושיע לה נמצא כי כל העולמות כולם תלוים בהצדיק הדור כי כולם הם מתיחדים על ידו לדגליהם. הנה זה הפי' בגמרא נמצא כי המלך העליון תלוי במלכה והמלכה היא השכינה הקדושה תלוי בר"ג הוא הי' הצדיק הדור ונמצא כל ההנהגה וכל הסעודה כמ"ש חכז"ל והכל מתוקן לסעודה כל ההוה והעתיד להיות הכל תלוי בר"ג. המבואר מזה שהיחוד העליון בכל העולמות תלוי רק ע"י הצדיק הדור כמו ר"ג בדורו. והנה כן מבואר בדברי רז"ל אצל ר"ג שגזר ואמר כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבהמ"ד. רצה בזה כי כאשר למטה יגזר כי כל שאין תוכו כברו בגדר האמת אל יכנס לבהמ"ד למחיצת הקדושה כן גם למעלה לא יוכלו החיצונים לכנוס אל מחיצת הקדושה להתיצב על ד' לקטרג. לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין. כי המקטרג הזה בוודאי אין תוכו כברו כי הוא יורד ומסטין ועולה ומקטרג כאלו הוא מקנא קנאת ד' צבאות. והנה ר"ג כמו שגזר אומר כן יקום. והנה הוא הענין שמצינו בגמ' ר"ה (דף קד) דמות צורות לבנות הי' לו לר"ג בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות וכו' וכן הנה ברוב המסכתא של ר"ה מדבר מענין קדוש החודש ומולד הלבנה וצורתה. אשר זה דבר מפליא מה ענין זה לכאן כי איך שייך בסדר המסכתא הזאת עניני קדוש החודש והלבנה הלא יותר שייך זה למסכת פסחים אשר יבא בענין החודש הזה לכם דיני קדוש החודש אבל בסדר המסכתא הזה נכון לדבר מענין השופר של ר"ה ומעניני תשובה וכיוצא. אך הנה כתיב תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו ואמרו חכז"ל איזהו חג שהחודש מתכסה בו זה ר"ה. ומובן בדבריהם ז"ל שהלבנה מתכסית כדי שלא תהי' מעידה על ישראל ולכאורה אין להבין כ"ז עפ"י פשוט מה טעם לדברים הללו. אמנם להבאים בסוד ד' עפ"י הזוהר הקדוש והמקובלים הנה ידוע כי הלבנה רומזת לבחי' המלכות שהיא השכינה. והנה כל תפלה וכל תחינה וכל מצוה שישראל הם מסגלים בעולם הזה הכל נוגע אל השכינה שהיא עמנו בהגלות כל הימים וכביכול ע"י המעש"ט של בנ"י היא מתקשטת וראוי' לבא לפני המלך וכן להיפך ע"י העבירות חלילה. הנה עיקר הפגם נראה למעלה בהשכינה כביכול וע"י התשובה ותיקון החטא הנה תשוב היא להתעלות ולהתראות לפני הש"י ב"ה ותתפאר חזי במאי ברא אתינא לקמך. ועל סוד הרמז הזה של השכינה שהיא נקראת לבנה. הנה אמרו רז"ל אצל הלבנה שהצדיקים יקראו על שמך וכן ישראל משולים ללבנה. וכן אנו אומרים וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה כי הלבנה היא מרמזת על השכינה הנקראת כנ"י והם אדוקים בה והיא עקרת הבית אם הבנים שמחה כאם החופפת על בני' כל הימים כיל"ח. והנה כי כן עיקר התיקון של כנ"י להיות הלבנה במלואה בלי שום פגם כמ"ש. והצדיק הדור הוא אשר בידו לסייע ולקדש כל הנשמות ישראל ולטהרם מטומאתם וחלאתם בלי פגם למען יזכו לעורר מ"נ ע"י מעשיהם וליחדא השכינתא אל דודה כנ"ל:

הנה זה שנאמר באל אדון כו'. טובים מאורות שברא אלהינו. ע"ד שנתבאר כי כל זה קאי על הצדיקים שהם נקראים מאורות והם המושלים בקרב תבל והם מלאים זיו ומפיקים נוגה והם פאר וכבוד נותנים לשמו. וזהו קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה. ולכאורה אין להבין למה אצל השמש נאמר ויזרח אור ואצל הלבנה כתיב והתקין מהו כוונת הלשון תיקון בזה. (ועיין בטור א"ח הלכות שבת סי' רפ"א שכבר עמד בזה ע"ש). אך הכוונה הוא כמו שבארנו כי כל ענין ההנהגה בכל העולמות הוא ע"י הצדיקים והם המתקנים השכינה לקרבה אל דודה ומעלים מ"נ אלי'. ולכך נאמר כאן בשבחם של הצדיקים שפאר וכבוד נותנים לשמו ועל ידם הוא קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה. פי' כי צורת השכינה נתקנת ע"י המעש"ט ולכך נעשה היחוד של סוד שמש וירח תפארת ומלכות וזה קרא לשמש ויזרח אור פי' להשפיע למלכות. ראה והתקין פי' לשון כמו רואה אני את דברי אדמון להיות נראה לפניו בכי טוב ע"י צורת הלבנה שלא יהי' בה שום פגם וזה מורה על טובת בנ"י להיותם טהורים בלי שום פגם. [וזה שאומרים בשעת קידוש לבנה דוד מלך ישראל חי וקים. לפי מה דאי' בגמ' (ר"ה דף כה) א"ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדש לי ירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים. לפי מה שבארנו שהכל תולה בתיקון הירח. וז"פ ראה והתקין בחי' הראות ועי"ז והתקין צורת הלבנה. מדתו של יוסף משומרי הברית הוא ע"י שמירת העינים. וז"ש אצל בנות צלפחד לטוב בעיניהן יהיו לאנשים. וזה הרמז בגמרא זיל לעין טב ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים והבן]. והנה זה היתה עבודת ר"ג כל ימיו לתקן תיקון ישראל מה שפגמו בהשכינה שהיא הלבנה כנ"ל. בהיות ר"ג מזרע דוד המלך ע"ה שהוא בחי' המלכות לכן היתה עבודתו לתקן השכינה. אבל ר' יהושע אמר לו אוי לדור שאתה מנהיגו שאין אתה יודע בצערן של ת"ח. פי' כי צריך אתה להסתכל ג"כ על השלום של בנ"י להשפיע להם פרנסה ובני חיי ומזוני. כמו שנכנסו לדוד המע"ה עמך ישראל צריכין פרנסה כי צריך להסתכל על שניהם כבוד השכינה וכבוד ישראל להחיותם בעני'. וזהו שדמות צורות לבנות הי' לו לר"ג בעלייתו ר"ל בכל עליותיו בעולמות העליונים היתה עבודתו לתיקון דמות צורת הלבנה מפגם של התחתונים כי הוא הצדיק הדור ומחויב לתקן ולקשט את ישראל והשכינה. וזהו הענין אשר במס' הזאת מדברת מענין קדוש החודש והלבנה כי הנה זה הוא מרמז על השכינה כמו שנתבאר. וזהו בכסא ליום חגינו שהלבנה מתכסית בו כי כאשר חלילה המיעוט בשכינה הוא מפגם התחתונים וכ"ז שייך לר"ה כיל"ח. והנה כבר נתבאר כי כל ההנהגה של התיקון תלוי רק בהצדיק הדור. וז"ש ז"ל בגמ' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מלמד שאין ב"ד שלמעלה נכנסין לדין אלא א"כ קדשו ב"ד שלמטה את החודש והכל תלוי בב"ד אשר תקראו אותם אפי' שוגגים אפי' מזידין. נמצא כי כל עיקר ההנהגה של יום הדין של ר"ה תלוי בידי הצדיקים שאין נעשה למעלה דבר בלתי אשר יקראו הצדיקים בדורם. אמנם בכ"ז הנה על צדיק אחד המנהיג ונשיא הדור העולם קיים ודבר אחד לדור וכו'. כי הצ"ע למטה הוא דוגמת צדיק העליון למעלה לכך ר"ג הוא הי' הראש ב"ד והוא אמר מקודש מקודש. ולכך באותו מעשה שם (בר"ה דף כה) שבאו עדים ואמרו ראינו שחרית במזרח וערבית במערב וכו' וקבלן ר"ג אמר ר' דוסא בן הרכינס עדי שקר הם כו' ואמר ר' יהושע רואה אני את דבריך. שלח לו ר"ג גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך וכו'. כוונת ר"ג הי' שיהי' הדבר מוסכם ליסוד עולם שבכל דור ודור צריך להיות רב ומנהיג על פיו יצאו ועל פיו יבואו ואל יהרסו ממנו לעשות כל איש הישר בעיניו כי זהו יהי' ח"ו פגם בעליוני' רק יקבלו ממנו כל אשר יצוה. וזהו שהוכיח לו ר' דוסא בן הרכינס לר' יהושע אם באנו לדון אחר ב"ד של ר"ג וכו'. פי' וא"כ יהי' העולם חרב אך לעולם צריך צדיק אחד. יפתח בדורו כשמואל בדורו ע"ש בגמ' שזה הי' ענינם. מעתה נחזור לביאור הכתובים שהתחלנו בפרשת המלך. והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת מלפני הכהנים הלוים כי כן מלך ישראל הוא המנהיג את ישראל וצריך להיות צדיק הדור כמו שנתבאר. ואמרה התורה כי תחלת ענינו צריך להיות וכתב לו את משנה התורה הזאת. פי' שיכתוב לו לעצמו בתוך לבבו כמ"ש כתבם על לוח לבך שיכתוב על לבבו את התורה רק ע"ד זה שילמוד ויקבל מהרב שבדורו וזהו מלפני הכהנים הלוים רק מהם צריך לקבל ולא מעצמו. והכהנים הם הגדולי הדור ומורי הוראה מלפניהם צריך לקבל כי אין לדון בעצמו כלל בלתי הקבלה וכמבו' זה במס' אבות שמנה שלשלת הקבלה זה קבל מזה ע"ש. אף שהם עצמם היו גדולי הדור והם אמרו מעצמם דברים גדולים וטובים מה שלא קבלו מרבם. אעפ"כ הכל עפ"י סדר הקבלה מנביאים לזקנים ואנשי כנה"ג והתנאים ואמוראים עפ"י משה רבינו עליו השלום שקבל מפי הש"י המלמד תורה לעמו ישראל. והנה זה מובא בספרים כי גם משה רבינו עליו השלום הי' לו רבי אחרי דבר ד' אליו הי' לו מלאך אחד שלמדו כל סתרי תורה ופרושי' לכן צותה התורה שיכתוב התורה על לבו רק יקבל מפי הרב מלפני הכהנים הלוים. וזשה"כ והיתה עמו פי' התורה צריך להיות עם האדם וממנו כי עיקר התורה נעשה ע"י ישראל כידוע פי' הפ' כי לא דבר רק הוא מכם. שאין דבר בתורה רק היא מכם התורה נעשה ממך כי אוריי' וישראל חד וכל התורה הוא רק ממעשי בנ"א כאו"א בדורו. וז"ש במס' (ע"ז דף ב') לעתיד לבא מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו ואומר מי שעסק בה יבא ויטול שכרו דיש להבין למה צריך ליטול הס"ת הלא יכול לשאול בע"פ לכל או"א מי שקיים התורה. אך הכוונה בזה כנ"ל כי התורה הוא בבחי' כאו"א וגם הס"ת מרומז לזה זה לעומת זה בבחינות שונות על פי מעשיו:

והנה זה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ר"ל כשתהי' שלימה עמו וממנו כנ"ל אז וקרא בו כל ימי חייו שלא יאבד ממנו יום אחד מימי חייו וכולם יהיו כתובים בהתורה איש איש על עבודתו דבר יום ביומו למען ילמד ליראה את ד' כל הימים שלא יחסר יום ויום מעבודת הבורא ולבלתי רום לבבו מאחיו. פי' אעפ"י שיגיע לכל המדריגות אל יתרומם ויפריש עצמו מאחיו אך יתפלל עליהם תמיד וישתתף בצערם כל הימים וזה יהי' למען יאריך ימים על ממלכתו ר"ל להמשיך מבחי' עולם הארוך על המלכות כמ"ש אורך ימים אשביעהו וכו' ושבתי בבית ד' לאורך ימים מבחי' אריך אנפין ימשיך למלכות עולם העשי' בקרב כל ישראל אמן:

(נחמיה ח׳:י׳) ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון וכו' כי חדות ד' הוא מעוזכם. ודרשו רז"ל שזה קאי על ר"ה. הנראה לרמז בזה לחזק ידים רפות על מה שאנו רואים כובד הגלות שמתגבר בכל יום כי הוא ענין הנסתר מבני אדם כי באמת הוא טובה גדולה לקרב הגאולה. ונבאר הענין עפ"י משל לרופא מומחא שנכנס אצל החולה בהתחלת החולי שיש לו רק מיחוש בעלמא ועודנו מתחזק כבריא ללכת ברגליו וכאשר בא הרופא אליו לבקרו אומר עליו כי הוא צריך לרחמי' גדולי' ולעסוק ברפואות וסמים. וברבות הימים כאשר הכביד חוליו ושוכב ערש דוי אשר כמעט נתיאשו ממנו נכנס הרופא עוד אליו ואומר לכל הנצבים עליו שלא ידאגו עוד מאומה כי מהר יתרפא ויעמוד מחוליו הקשה הנה בעיני הרואים הוא דבר הפלא ופלא כי הנה בעודנו החולה הזה הולך ומתחזק ברגליו הי' אומר עליו כי הוא מסוכן ועתה כאשר הכביד חוליו ובשרו רזה וכחוש מכף רגליו עד ראשו אין בו מתום הוא אומר עליו כי מהר יתרפא. אך האמת כן הוא כי הרופא הבין כי אז הי' רק התחלה ובוודאי בכל יום יכביד עליו חוליו לכן אז הי' צריך לרפואות ולסמים ולרחמים רבים. אך עתה כאשר עבר עליו כל התלאה הוא בטוח עליו כי יפול עליו זיעה ומהר יתרפא. וכן הוא ג"כ ענין הגלות לפי הנראה בעיני בשר הוא דבר הפלא מדוע עשה ד' ככה. ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה כאשר ראה קושי השיעבוד הקשה ואמר למה הרעות כו'. והשיב לו הקב"ה וארא אל אברהם כו' לכן אמור לבני ישראל אני ד' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. כי הש"י הי' יודע כי מהר יהי' הישועה כי הקושי שיעבוד ישלים הקץ. וכן ביוסף הי' כזה כל ענין המכירה ואשר שמו אותו בבור הי' תמוה בעיניו כאשר אמר וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור. והאמת הי' כי השיעבוד שלו הי' רק הכנה על גלות מצרים ועל קירוב הגאולה ללקט הני"ק הנפזרים כידוע מספרים שכל ענין הגלות הוא לרבות גרים הם הניצוצות כידוע. לכן אח"כ כשירד יעקב למצרים אמר יוסף והגדתם לאבי כל כבודי במצרים. פי' כל ענין הכבוד והגאולה הי' ע"י ירידתי למצרים. וז"פ בפ' נצבים. ואמרו כל הגוים על מה עשה ד' ככה לארץ הזאת וכו' ואמרו על אשר עזבו וכו'. ולכאורה קשה למה דוקא הגוים יאמרו הלא גם בנ"י יתמהו על כובד יהגלות. אך הפי' בזה כי דוקא הגוים יהיו תולים כי כובד הגלות הוא מחמת אשר עזבו שחטאו בנ"י ושלחם ביד פשעם. אולם הכתוב מסיים ואמר הנסתרות לד' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות כל דברי התורה הזאת. כי ישראל הם מאמינים ובני מאמינים. הם צריכין להבין זאת כי הגלות הוא ענין נסתר ולעתיד הכל ידעו כי הי' לטובה. כמ"ש ישמחו השמים ותג"ל הארץ רומז לשכינה הקדושה. ותג"ל אותיות גלו"ת. ונחזור לעניננו כי בימי עזרא ג"כ היו בנ"י בתכלית השפלות קודם בנין בית שני. לכן אמר להם עזרא לכו אכלו משמני' וכו' ושלחו מנות לאין נכון לו. פי' אפי' מי שלא הכין לבו על הגאולה בתשובה שלימה כראוי בכל ימי הגלות עכ"ז אל תעזבוהו ותחזקו בידו להיות עמכם יחד ולהחזירו בתשובה שלימה. כי חדות ד' הוא מעוזכם פי' כי הבטחת הש"י ב"ה על הגאולה והוא היודע כי מהר יצמיח לכם ישועה. הוא מעוזכם לחזק גם עתה את לבבכם. וכן נזכה לישועה למהר קץ הגאולה במהרה בימינו אמן:

זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים. הנ"ל דהנה כתיב גמול על עבדך אחי' ואשמרה דבריך. הפי' הוא אעפ"י שכל חייו של דוד המע"ה בעולם הי' רק לעבוד את ד' ולשמור מצותיו וזה כל ישעו וכל חפצו בחיותו בעולם הזה כמבואר בס' תהלים בכמה מקומות. אעפ"כ הנה גם על חיות הזה בקש מאת הש"י אך בבחי' החסד ולא בחובה. וז"ש גמול על עבדך ר"ל גמול נא גמילת חסד עם עבדך הגם שכל רצוני בהחיות שלי רק למען אשר אחי' ואשמרה דבריך אעפ"כ היא אצלי רק בגמ"ח. וז"ש ראה נתתי לפניך היום את החיים וכו' לאהבה את ד' אלהיך וכו' ובחרת בחיים כו' לאהבה את ד' אלהיך כו'. שלכאורה הלשון כפול בכתוב ע"ש. אך הפי' הוא שאמר הכתוב ובחרת בחיים שאתה תבחר בחיים כאלה למען תחי' אתה וזרעך לאהבה את ד' אלהיך שכל החיות שלך ושל זרעך יהי' רק בעבור זה לאהבה את ד' אלהיך שכל החיות שלך שתאהב אותו ותעבדהו בכל לבבך ובכל נפשך אז ממילא יהי' כי הוא חייך ואורך ימיך שהרי הקב"ה הוא גוף החיות שלך הכל עבורו ית"ש הוא כנ"ל. [וז"ש המתגאה על חיות הקודש פי' השי"ת נתגאה מזה אם האדם בבחי' זו להיות לו חיות מצד הקדושה כנ"ל. ונהדר בכבוד על המרכבה כידוע לי"ח שהצדיקים הם המרכבה לשכינה]. וזה הפי' זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים פי' שנזכה לחיים כאלה שנחי' רק עבור עשות רצון הש"י ב"ה ולקיים מצותיו אז יהי' מלך הקב"ה חפץ בחיים כאלה שהוא מחיי החיים למענך אלהים חיים כדי שנעשה רצונו ית"ש כנ"ל:

או יאמר זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים. נקדים מאמר בגמ' (תענית דף ה' ע"ב) א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת וכו' א"ל מקרא אני דורש ואתה אל תירא עבדי יעקב כו' כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים וכו' מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. דהנה כתיב זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה. פי' שכל מה שנוסף בכל דור ודור צדיקים העושים רצונו ית"ש המה דור דורשיו. מבקשי פניך יעקב סלה. הוא צורתו של יעקב החקוקה בכסא כבוד ובזה גורם חיות ליעקב אבינו ע"ה. וז"ש בגמרא מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. פי' מה שזרעו הם בחיים ועושים רצונו ית"ש הוא חיותו של יעקב. לכן פ' ויחי סתומה. כי הוא שייך למעלה שמסיים ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב זהו הגורם חיותו של יעקב. וממילא גורם ג"כ תענוג להבורא ב"ה כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ד' והבן. וז"ש ובחרת בחיים. כי עיקר הבחירה של האדם הוא בעולם הזה בחיים חיותו כמ"ש בס' אור החיים בפסוק אל אלהי הרוחות לכל בשר. ר"ל שניכר אלקותו ית"ש על האדם בעוד הרוח והנפש עם הבשר יחד בחיים חיותו. לא כן אחר פטירתו אין לו להש"י עוד נ"ר מן האדם כי המתים חפשי רק האדם יש לו תענוג בג"ע ממה שעשה המצות בעולם הזה. וז"ש כי המצוה הזאת לא בשמים הוא וכו' ר"ל שאין חפץ ורצון עוד מה שהאדם עולה נשמתו למעלה. כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו. פי' מה שהאדם עושה בעולם הזה זהו חפץ ורצון הבורא ב"ה. בזה יפורש זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים. פי' שעיקר חפץ ורצון מלכו של עולם באדם בעודו בחיים חיותו נשמה עם הגוף יחד. וכתבנו בספר החיים למענך כו'. כי גם אנו נכוון בכל מעשינו למענך אלהים חיים.

וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים. הנה האדם צריך לעשות המצות לשמה בלתי לד' לבדו. ואז הם בבחי' חי לעולם. כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כו' מביא החיות כביכול כו' לכן גם המצוה היא בחי' חי לעולם. וזה שמצינו בענין העקידה שעשה אברהם אבינו ע"ה ברצון גמור בלי שום קבלת פרס. לכן זכה שיכתב בתורה שהתורה היא נצחיות וקיים לעד לעורר זכות העקידה תמיד. וז"ש (בתהילים קי״ט:צ״ח) מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי. מחמת שאני רוצה לעשות המצוה בלתי לד' לבדו ואז יהי' בחי' קיים לעולם. כמ"ש נחלתי עדותיך לעולם וכו'. דבקתי בעדותך ד' אל תבישני. כי כאשר המצוה נעשית בדו"ר הם בחי' כנפיים ופורחות לעילא לכן התפלל עד"ז להיות דבוק עמם לעלות למכון שבתו למעלה לזאת עתה בימי הרצון ועשרת ימי התשובה עת לתקן להעלות כל המצות מכל השנה אשר לא היו בכוונה הרצוי' בלתי לד' לבדו. וז"ש כתבנו בספר החיים הם המצות שיש בהם חיות כמו שבארנו על מה דאי' בגמ' ספרי החיים וספרי המתים פתוחים לפניו. למענך אלהי' חיים שיהיו ראוים להביא כביכול החיות כו' כנ"ל:

מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים. להבין זה נקדים לבאר מה שאמר הכתוב מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע כו' כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו. הנה יש להבין משאה"כ ישוב ירחמנו מהו הלשון ישוב ירחמנו. הול"ל כי חפץ חסד הוא ירחמנו כו'. אך הנה כבר נתבאר פי' הכ' שברתי לישועתך ד' ומצותיך עשיתי ר"ל שכל כוונתי בעשיית המצות הוא רק עבור ישועתך ד' לאוקמי שכינתא מעפרא. וז"פ שברתי לישועתך ד'. שכל ימיו הי' מחכה ומצפה על כבודו של השי"ת וישועתו ב"ה מתי תמלוך בכבוד כי לא הי' יכול לסבול עוד הרחמנות וצער גלות השכינה בעולם הזה. ועל הכוונה הזאת מצותיך עשיתי להעלות ולתקן השכינה כנ"ל. והנה זה הדרך נכון לכל איש ישראל אשר נגע יראת ד' בלבבו להתעורר בקרבו רחמנות על צער גלות השכינה בעולם הזה. אזי עי"כ יוושע גם הוא מן השמים ברחמים רבים. כי אמרו חכז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. ק"ו המרחם על הקב"ה ושכינתי' כביכול בוודאי ירחמו עליו מן השמים ביתר שאת. והנה זה שכתוב למען ישוב ד' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך כי תשמע בקול וכו'. פי' שיהי' לך רחמנות על הש"י ב"ה לעקור עבודת כוכבים מן העולם הזה. עי"כ ורחמך ירחם גם הוא עליך. וזהו כי תשמע בקול ד' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו. היינו שכל המצות יהי' כוונתך בעשייתם על זה לאוקמי שכינתא מעפרא כנ"ל. וזהו הישר בעיני ד' אלהיך עבדות כזו כנ"ל. וזהו כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. פי' שיהי' לנו הרחמנות עליך כביכול. וזה שאמר להם יעקב אבינו ע"ה לבניו ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש כו' כי כאשר ראה אותם שנתמלאו רחמנות עליו ועל צרת יוסף ושמעון ובנימין כאמור אותי שכלתם וכו' והרעב חזק בביתו. התפלל יעקב אע"ה שהרחמנות הזה יעלה על לבם לרחם על אביהם שבשמים קובה"ו שהם בגלות. וזה יתן לכם רחמים לפני האיש זה ד' איש מלחמה. ושלח לכם את אחיכם זה משיח. אחר פי' העלאת ני"ק מבחי' אחרים. הנה זהו פי' כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו ר"ל יתן בלבבנו רחמנות לשוב לרחם על קוב"ה כנ"ל. וזהו מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים. שיהי' רחמנות שלנו על הקב"ה כנ"ל. וזהו פי' מי כמוך אב הרחמן הוא זוכר ליצוריו ונותן בלבבם רחמנות ושכל להצטער על גלות השכינה והוא להם לחיים ברחמים האלו כנ"ל. והבן: (מכי"ק)

ובכן צדיקים יראו וישמחו. נקדים הפ' וייראו העם וכו' אז ישיר. דהנה כתיב עבדו את ד' בשמחה. וכתיב עבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה. והקשה בזוהר הקדוש (פ' אחרי דף נ"ו) דהני קראי קשיין אהדדי ע"ש תרוצו. וע' פנים לתורה. דהנה בס' כתר שם טוב מביא קושי' בשם הראשונים דמאי מעליותא ממדת היראה הלא גם מחי' מארי ודוב או מאדם רע ג"כ יש לו פחד ומה נ"ר בא להבורא ב"ה במה שאנו יראים ממנו יראת העונש ואין זה מעלה להבורא ב"ה שכמה יראות מצינו כה"ג מבריאות משונות או מפרא אדם. אך האמת הוא כן דשאר יראות מאימת בו"ד האדם מצפה שיברח מן היראה זו ומטמין עצמו מיראה זו וצער הוא לו אם יבא יראה זו לפניו ומכ"ש שאין לו שמחה אם יראה החיצונית תחת פניו אבל היראה מחמת הבורא ב"ה אדם מצפה ליראה זו כדאי' במד"ר אמר הקב"ה לדוד חיים את בעי צפה ליראה שנאמר יראת ד' תוסיף ימים. נמצא דמצות יראת שמים הוא לצפות שיבוא לו י"ש ואדם כשר כאשר יגיע לידי יראת שמים יש לו מיד שמחה בצידו שמקיים מצות יראת שמים. ומיושב הני תרי קראי עבדו את ד' בשמחה. עבדו את ד' ביראה. וזהו ג"כ וייראו העם כו' אז ישיר. שעי"ז הדבר בעצמו אמרו שירה. וכן ג"כ הפי'. ובכן צדיקים יראו וישמחו. עד"ז שמחו מה שיראו: (מכי"ק)

ובכן צדיקים יראו וישמחו וכו' וחסידים ברנה יגילו. יבואר עפ"י הידוע גודל מעלת הצדיקים וכל הנלווים אליהם ומסתופפים בצילם ומכתתים רגליהם לקבל פניהם אשר מעת בא הבעש"ט לעולם וגלה הדבר להפיץ ענן אורו על פני תבל. כי מקודם הזמן הזה היו צדיקים בדור העוסקים בתורה ובעבודה וגמ"ח והיו פרושים ויושבים בבתיהם והיו קדושים וטהורים. אך עתה בדורות הללו הוא העיקר הגדול לאחוז באילן גדול ולהסתפח בנחלתו ודבר זה עומד להם לזכות בזה ובבא. אשר גם לעתיד כתי' והחזיקו עשר אנשים כו' וכל אחד לפי מדריגתו יזכה לחזות בנועם ולקבל פני האבות הקדושים והצדיקים אשר לפנינו בכל דור ודור ולזאת לא נוכל להשיג בלתי התדבקות עם צדיקי הדור שיחיו לאוי"ט ולאורם נסע ונלך. וזה הרמז בלשון הזה. ובכן צדיקים יראו וישמחו מה שנזכה לראות פני הצדיקים זאת היא השמחה גם עתה במה שיזכו לעתיד לראות פני הצדיקים הקודמים והאבות הקדושים לכן גם עתה וחסידים ברנה יגילו. עד"ז אנו שמחים שאנו זוכים עתה לקבל פניהם להופיע עלינו אור קדושתם שנזכה במהרה לקבל פני משיחנו וכל הצדיקים שיעמדו בתחיית המתים. ובמהרה נזכה לראות בנחמת ציון וירושלים אמן:

מצות תקיעת שופר

הנה יש להתבונן ביום הזה שהוא יום הדין. ובפרט במצות תקיעת שופר. שכל עבודת היום הזה הוא רק בדחילו ולא ברחימו מחמת אימת יום הדין. וא"כ לפי המבואר בזוהר הקדוש ובספרים שמצות עשה צריכה להיות בדחילו ורחימו. א"כ הלא גם במ"ע של תקיעת שופר צריך ג"כ דחילו ורחימו ואיך שייך זה כהיום הזה הגדול והנורא ואיפא הוא השמחה של מצוה. אכן הנה האמת כי העיקר מה שאמר הכתוב עבדו את ד' בשמחה היינו לשמח את הש"י ב"ה כשאנו מזכירין להש"י ב"ה שלבסוף יהי' ד' אחד ושמו אחד ורוח הטומאה יעביר מן הארץ. כמו שנתבאר פי' הכתוב יערב עליו שיחי אנכי אשמח בד' יתמו חטאים מן הארץ. ר"ל אני ידעתי כי הש"י ב"ה יערב עליו שיחי יותר מכל ואנכי אשמח ואביא שמחה במה שאזכירנו כי יתמו חטאים מן הארץ ולבסוף יהי' הוא ושמו אחד. וזהו ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם משמחים אותו במה שיהי' לעתיד בהגאולה ב"ב. וזהו תאיר ארץ מכבודך נגילה ונשמחה בך. נגילה ונשמחה בך גם עתה במה שבמהרה שתאיר ארץ מכבודך. וזהו ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת כלומר על דרך זה שישמח לבנו בישועתך למעלה כביכול בזה טהר לבנו לעבדך באמת שיהי' כל עיקר עבודתיו רק על כבוד הש"י ב"ה שיתגדל ויתקדש שמי' רבא במהרה. וזה שאומרים בתקיעת שופר אשרי העם יודעי תרועה שיודעים לרצות את בוראם בתרועה. ובמה הם מרצים אותו כי ד' באור פניך יהלכון. ר"ל שבמהרה תהי' הגאולה והי' ד' לאור יומם ולאורו נסע ונלך ובשמך יגילון כל היום כי ברצונך תרום קרננו לעתיד שתרומם קרן ישראל לעתיד. והנה עד"ז שייך השמחה במצות תקיעת שופר כיום הזה. באשר יש בו הרמז על תקיעת שופר העתיד והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול והשטן מתבהל מפני זה כמבואר בזוה"ק. ולכך מתעורר עי"כ השמחה למעלה ומזה יגיע ג"כ השמחה לבני ישראל למטה בעבודתם ותקיעתם היום הזה. וזה שרמז הכתוב שבעת ימים תחוג לד' אלהיך במקום אשר יבחר. ר"ל שבעת ימים מרמזים על הקף שבעים שנה של חיי האדם. ואמר הכתוב כל שבעים שנה תחוג ותשמח לד' אלהיך במקום אשר יבחר פי' רק בזה תשמח אותו כי במהרה יהי' במקום אשר יבחר בהגאולה העתידה בירושלים ואמר הכתוב כי יברכך בכל תבואתך ובכל מעשי ידך והיית אך שמח. פי' אבל במה שיברכך בכל טוב בעולם הזה בזה תהי' אך לשון מיעוט יהי' לך שמחה מועטת כי מה שמחה זו עושה. אך העיקר למען יזמרך כבוד ולא ידום ד' אלהי לעולם אודך: (מכי"ק)

(במד"ר) בתהלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושתפו מדה"ר למדה"ד. לכאורה תמוה איך שייך השתנות בהבורא ב"ה ח"ו. ועוד הרי מבואר עולם חסד יבנה. אך הנה ידוע דברי המדרש ד' צילך כי כמו שהאדם מתנהג כך הקב"ה מתנהג עם האדם כדאיתא במדרש עם חסיד תתחסד. ר' יהודה פתח באברהם בשעה שהי' אברהם מתנהג עם הקב"ה בחסידות אף הקב"ה הי' מתנהג עמו בחסידות ובשעה שבא עמו בתמימות אף הקב"ה בא עמו בתמימות. נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע וכמבואר בכל הספרים. והנה ר"ה נקרא יום הדין היינו החשבון מכל השנה וגם קבלת עול מלכות שמים מחדש וזה אי אפשר רק במסירת נפש וגופו ומאודו לשמים. ובזה שתים הוא עושה מחמת שמוסר נפשו למיתה ובזה נתכפרו לו כל עוונותיו כמבואר בכוונת נפילת אפיים אחר הווידוי מחמת שמוסר עצמו למיתה עבור עוונותיו ממילא מסתלקין המקטריגים כולם. אם יש דין למטה אין דין למעלה ועוד שמחדש המלוכה צריך קבלת מלכות שמים והיינו אפי' ליהרג עבור קדושת שמו שבלא"ה אין זה קבלת מלכות שמים ובזה נפטרים מן הדין על לשעבר ובזה שאנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים מחדש בטובו מעשה בראשית ועושה עמנו חסד ונותן לנו חיים ופרנסה ושלום וכל טוב. וזה בכל שנה ושנה חוזר הדבר לקדמותו ומתעורר בריאת עול' מחדש: [חסר הסיו'] (מכי"ק)

שובה ישראל עד ד' אלהיך. גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. כי תשוב אל ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. תשובה קדמה לעולם. היינו שעיקר התשובה הוא מסירות נפש כמבואר בכוונת נפילת אפיים בכתבי האר"י ז"ל וכמו שעשה ר"א בן דורדאי (במס' ע"ז דף י"ז). שבא לעולם הנשמות עולם הבינה שמשם באים הנשמות כידוע. ועולם הבינה הוא כסא הכבוד. ולא התענית הוא התשובה. אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו היינו שהוא אוולת ושטות מה [שסוברים שהתענית לבד מועיל להם בלי תשובה נכונה]. אך כך יתנהגו ארפא משובתם אוהבם נדבה. נדבה הוא הרי זו והוא מסירות נפש נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם. כמו אברהם שנשלך לתוך כבשן האש על קדוש השם: (מכי"ק)

אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם כו'. הנראה לרמז על ר"ה ולהורות דרכי התשובה שצריך האדם לבחון ולבדוק כל חדרי לבבו ורמ"ח איבריו ושס"ה גידיו אם כבר תיקן מה שפגם בהם ח"ו. כי דרך איש כאשר הוא עושה איזה מצוה נדמה לו כי בא לשלימות הנכון ואין בו מום. אך כאשר יבדוק היטב הדק אזי ידע כי איננו באפשרי לבא לשלימות הנכון עד אשר כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו יהיו מתוקנים וכולם יהיו תמימים בלי שום פגם כמו ששמענו עבור הרב הקדוש המגיד ר' מיכלי זלה"ה מזלאטשוב ע"פ ונתח אותה לנתחי' שהאדם צריך להסתכל על כל אבר ואבר שיהי' קומה שלימה. וזה הפי' אתם נצבים היום זה ר"ה תתקנו עצמיכם בתשובה שלימה בכל רמ"ח איברים ושס"ה גידים שיהיו כולם ברורים ונקיים לפני ד' כו' ראשיכם שבטיכם וכו'. אז תזכו לבא לבחי' ומדריגת הצדיק יסוד עולם כמ"ש כל איש ישראל. כל רמז לבחי' צי"ע. איש ישראל עפ"י מ"ש רז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות. איש רמז ש"י עולמות וא' רמז לאלופו של עולם. כי הצדיק ממשיך השפע מאלופו של עולם פלא העליון אשר שם אין בו מגע זרים. וירד השפע לבנ"י:

או יאמר אתם נצבים היום כולכם לפני ד' וכו'. לרמז על יום ר"ה שצריך האדם להתחזק מאד בתשובה שלימה לעורר הרצון הקדום לבריאת העולם שהי' רק טוב קודם שנתערב טוב ברע ע"י פגם אדה"ר. וז"ש אלהינו ואלהי אבותינו. שהם דברים כפולים. אך הרמז על הרצון הקדום שנקרא אב כמ"ש ולא אבה וכו' ואביתה תהלה. וזה שרמזו חכז"ל אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים. פי' ב' השבתות הא' הוא השבת שהי' קודם בריאת העולם רעווא דרעווין הרצון הקדום לברי"ע שהי' כולו טוב. והשבת השנית הוא יום שכולו שבת שאנו מצפים במהרה בימינו וז"ש בקידוש ליל שבת אק"ב ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית הנחילנו רמז לשם נח"ל כיל"ח והוא זכרון למע"ב הוא שבת הקדוש ומסיים ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו זה הרמז על השבת העתיד כנ"ל. וכ"ז הוא ע"י כשרון פעולתינו בתשובה שלימה לעורר הרצון הקדום למע"ב שהי' ביום השבת כ"ה אלול אשר הי' התחלת הרצון למע"ב. ונחזור לפי' הכתוב אתם אותיות אמ"ת נצבים היום בר"ה בתשובה שלימה כולכם לפני ד' אלהיכם לעורר הרצון הקדום כידוע מאמר חכז"ל שאדה"ר קרא שמות לכל הברואים ואח"כ שאל לו הקב"ה ומה שמי ואמר לך נאה להקרא בשם הוי' ב"ה. וז"פ לפני ד' קודם שנקרא שם הוי' לכן בכל מע"ב לא נכתב שם הוי' עד בריאת האדם שקרא לו הוי' ב"ה. וצריך להיות התשובה בכח כזה לעורר הרצון הקדום. לכן נקרא ראש השנה ראשית הוא המחשב' לחזור לרצון הקדום:

א"י אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם. ידוע מ"ש המפרשים שזה רמז על יום ר"ה. היום זה ר"ה. ומרמז לנו הכתוב דרך הישרה בגשתו אל הרנה ואל התפלה להיות כל מגמתו רק על מה שנוגע לכבוד הבורא ב"ה על צער גלות השכינה. וז"ש הרמב"ן על מ"ש בגמ' ולעבדו בכל לבבכם עבודה זו תפלה כי הוא באמת עבודה קשה לגמור כל נוסח התפלה במחשבה נכונה שיהי' כוונתו למעלה. כי אם ישים כל מגמתו מה שיחסר לו היא תפלה פסולה כנודע. וזה הי' מעלת ר"ח בן דוסא שאמרו עליו כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין. כי הי' מסתפק במיעוט בדבר המצוי לו בכל עת ולא הוצרך לבקש עבור צרכיו מאומה רק מה שנוגע למעלה כבוד הבורא וכללות ישראל לכן הוא הי' צנור השפע לכלל ישראל. וזה הפי' (בתהלים ק"א). תפלה לעני כי יעטוף ולפני ד' ישפוך שיחו. פי' שהוא עני כי יעטוף לשון איחור כמ"ש והיו העטופים כו' וישליך אחר גיוו כל הצטרכות שלו הנוגע לעצמו. רק לפני ד' ישפוך שיחו. מה שנוגע לכבוד הבורא יהי' עיקר תפלתו כנ"ל. וזה הרמז (בר"ה דף ח' ע"ב) במאמר הגמ' דאמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין וכו'. איבעית אימא לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי כו'. רב חסדא פי' רב חסד. מלך וצבור פי' מה שנוגע לכבוד המלך ממ"ה הקב"ה. וצבור היינו מה שנוגע צרכי כללות בנ"א. מלך נכנס תחלה. פי' תחלת ועיקר מגמת תפלתו יהי' מה שנוגע לכבוד הבורא מלכו של עולם על צער גלות השכינה דלאו אורח ארעא דליקום מלכא אבראי. והבן. כי כאשר האדם עומד בר"ה במסירות נפש ולא ישגיח עבור עצמו כלל רק עבור גלות השכינה אז ממילא בטילים כל המקטריגים ומסטינים אשר עליו. כמ"ש כתות מכתת שיעורי'. כי אם האדם שפל בדעתו ובטל במציאותו מחמת המסירות נפש וכל העומד לשרוף כשרוף דמי והוא כאין ומי יעמוד עליו לשטנו. ואז ממילא ימולא כל משאלות לבו וכל צרכיו לטובה. כי באמת יש לנו להשען על אבינו שבשמים כי הוא אדון המושיע בכל צרותינו. אך השכינה הקדושה אין עוזר לה בלתי אם אנו נתעורר תחלה באתערותא דלתתא. וז"ש ימלא ד' כל משאלותיך ר"ל כל משאלות לבבך יהי' ימלא ד' שיהי' שם הוי' בשלימות בלי פירוד. וז"ש אתם נצבים. אתם אותיות אמת. נצבים היום כולכם. היום הוא ר"ה יהי' כל עמדו ומצבו לתפלה. לפני ד' מה שנוגע לכבוד הש"י. ואז ממילא ישמע לקול תפלתנו למלאות כל משאלות לבבינו אמן:

א"י אתם נצבים היום כולכם וכו'. ונקדים מ"ש בפ' נצבים פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ד'. לרמז בזה גודל מעלת דיבוק חכמים וצדיקים אשר מפיהם אנו חיים. וזה הי' ענין השבטים דכתי' וילכו לרעות את צאן כו' ואמרו רז"ל הלכו לרעות את עצמן שלא רצו לקבל עליהם את יוסף בבחי' צי"ע להיות מנהיגם כמ"ש המלוך תמלוך עלינו כמבואר במ"א וזה ג"כ האמור כאן פן יש כו' אשר לבבו פונה מעם ד'. פי' שפונה א"ע מן הצי"ע אשר הוא דבוק עם ד' וכו'. וזה ג"כ מ"ש ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך. פי' שתבחר בצדיק החי אשר על ידו תוכל לבא לשלימות התשובה להביא החיות להוציא הני"ק הנפזרים בסט"א וז"ש משה רבינו עליו השלום אתם נצבים היום כולכם. כל זמן שאני חי ואתם דביקים בי יש לכם מעמד ומצב לפני ד' כו' כנ"ל:

או יאמר אתם נצבים היום כולכם לפני ד' כו'. עפ"י מ"ש בפ' עקב בפ' ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי על כל חטאתכם כו'. כבר בארנו בפני' כי יש לתמוה על התנצלות הזה של משה רבינו עליו השלום שלא אכל ולא שתה מ' יום הלא הי' עומד ומדבר עם השכינה וזה התענוג הוא יותר מכל התענוגים שבעולם ולמה לו לאכילה ושתי' כלל. אך הנה הענין סוד כל בריאת העולם רק עבור האדם אשר הוא בחיים חיותו עודנו בעולם העשי' הגוף עם הנפש יחד והיצר עומד לנגדו ומסיתו והאדם כובש יצרו ומתגבר עליו לעשות רצון הבורא ב"ה ועובד הש"י גם ע"י אכילה ושתי' בכוונה הראוי' ונכונה ועושה יחודים בעולמות העליונים. וז"ש ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום. פי' רק בעודכם קיימים בחיות הגוף והנפש הוא העת לעשות היחוד ודביקות בשם הוי'. אבל בג"ע הוא זמן קבלת שכר ותענוג לצדיקים משכר פעולתם בעולם הזה אבל זמן העשי' חלף ועבר כי המתים חפשי. וז"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד בעולם העשי' הוא הטוב בעיניו ית"ש. אבל המלאכים ושרפים שהם בעולם הבריאה אינם חשובים בעיניו כמו האדם. כמ"ש ואביתה תהלה מקרוצי חומר כו' ולזאת צריך האדם לתת שבח והודי' על כל שעה ורגע שהוא עודנו בחיים ויכול לעשות רצונו ית"ש כי זה כבודו וזה שהי' משה רבינו עליו השלום מתנצל על מ' יום שהי' במרום בבחי' מלאך ושרף ובטל ממנו מלחמת היצר והם היו חסרים ממנין שנותיו וזה הי' מחמת חטאת בנ"י שהי' עומד במרום לבקש עליהם רחמים. וזה ג"כ הפי' אתם נצבים היום כולכם כו'. ר"ל באותו מעמד ומצב שאתם בעולם הזה בעולם העשי' הנפש עם הבשר יחד תוכלו לעמוד כולכם לפני ד'. פי' כאשר תעשו כל מעשיכם בכל צרכי עולם הזה לתכלית המכוון לעבוד הש"י וזה לפני ד' למלאות רצונו ית"ש:

או יאמר אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם כו'. הנ"ל לרמז בזה עפ"י מ"ש בפי' הפ' עת צרה הוא ליעקב וממנו יוושע. להורות בזה גודל חסדי הבורא ב"ה ביום הזה ר"ה יום הדין אשר צבא מרום עומדים לקטרג על בנ"י. וד' ברחמיו הגדולים הוא מסתירם בסתר צל כנפיו כמ"ש כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. דהיינו ע"י שהוא מעלה אותם לעולם הנסתר אשר הוא כולו רחמים וחסדים ושם אין שום מגע נכרי ולא ישלטו זרים הם הסט"א העומדים לקטרג סביב רשעים יתהלכון ובעולם הנסתר ההוא לא יבואו בשום קטרוג. וז"פ ועת צרה ליעקב ביום הדין הנורא הזה. וממנו כביכול בפנימיות עולם הנסתר למעלה ראש אשר לא יכלו לגשת שם עי"ז יצמיח להם ישועה. וז"ש ויגאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם. פי' שהוא נוטל אותם ומנשאם למעלה מימי עולם הם ז' ימי הבנין רמז לשבע ספירות. אך הג' ראשונות הם למעלה מהם כמ"ש איה חסדיך הראשוני' ג' ראשונות כמובן. וז"ש ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם. פי' כשהם בצרה גדולה ח"ו. אתה מעמיד אותם בפנימיות הרחמים הרבים למעלה ראש עולם שכולו רחמים ולא יכלו שום קטרוג ליגע בהם וממילא יוושעו להנצל מכל רע ח"ו. ובזה פרשתי בפ' ואתחנן ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כד' אלהינו בכל קראנו אליו. פי' אם ח"ו מדה"ד גובר אזי מוכרחים להביא אותם למעלה להיות קרובים אליו כביכול בעולם הנסתר ואז ממילא הדינין בטילים. וזה הענין הי' ג"כ אצל בלעם ובלק שהיו בנ"י אז בצרה גדולה מאד לכן כתי' מה אקוב וכו' שלא זעם כל אותם הימים מחמת שהי' מביאם לעולם שכולו חסדים טובים ושם אין זעם כלל. וז"פ הפ' בפ' יתרו אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. צריך להתבונן מהו רבותא שהיו בנ"י במצרים בגלות ואח"כ הוצרכו לניסים הללו להיות גאולים משם. אך הכ' משמיע צורך עשיית ובריאת מצרים זה מצ"ר י"ם שהיו במצר ומפני כן זכו במעלה יתירה ביתר שאת שזכו לשאת אותם כמ"ש ואביא אתכם אלי בפנימיות הרחמים הגדולי' וזה הענין מן המצר קראתי יה ענני במרחב י"ה. כי ע"י שהיו במצר זכו למרחב יה שהוא כולו רחמים כנ"ל:

ובזה יש לפרש הפ' כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ד'. לפי הידוע דיבור הוא לשון קשות. וז"פ מדי דברי בו מדה"ד לדבר עליהם קשות ח"ו. זכור אזכרנו עוד ע"כ המו מעי לו. רמז לרחמים הפנימים כביכול בפנימיות הלב. רחם ארחמנו נאום ד'. שמביא אותם לבחי' הרחמים הגדולים כנ"ל. ואז ממילא כל הדינין בטילים והבן:

ונחזור לביאור הכתוב. אתם נצבים היום זה ר"ה. וזה המעמד ומצב של בנ"י ביום הדין הנורא הזה. כולכם לפני ד' אלהיכם. במה שמביא אותם לעולם הנסתר בפנימיות הלב אשר שם לא ישלטו זרים. ועי"ז יצא משפטנו לאורה. ראשיכם שבטיכם כו' כל איש ישראל כולם יכתבו בספר החיים אמן:

או יאמר אתם נצבים היום כולכם כו' מחוטב עציך עד שואב מימיך. הנראה לרמז בזה גודל מעלת התשובה אשר הבטיח לנו הבורא ית"ש בגודל רחמיו שלא ידח ממנו נדח אף אמנם כי הרבה לפשוע ידו פשוטה לקבל שבים. וכבר אמרו חכז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולי' לעמוד. לכן כאשר ישוב האדם בתשובה שלימה הקב"ה שומע לקול תפלתו ויכול להוריד עוד השפעות טובות. וזה הרמז בפ' אתם נצבים היום זה ר"ה זה היום תחלת מעשיך. ומי שעומד בתשובה כולכם כו' אזי איש לא נעדר. מחוטב עציך היינו שפגם ח"ו בעבירות חמורות ר"ל. חוטב עציך רמז לעץ הדעת. אעפ"כ יכול לבא למדריגה זו עד שואב מימיך הם השפעות וחסדים הנרמזים למים. יכול להשפיע לכל העולם חסדים טובים, והבן:

ר"ה דף ט"ז בארבעה פרקים בשנה העולם נידן בפסח על התבואה וכו' בר"ה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון. לקמן בגמ' מפני מה אמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות וכו' ואמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות כדי שתמליכוני עליכם וכו' ובמה בשופר. נקדים לפרש הפ' מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. לפי הידוע דיבור הוא לשון קשות. והשי"ת נתן עצה להמתיק אותם ברחמים ע"י התורה והמצות שהם בחי' חסד כמ"ש ותורת חסד. ולכן בארבעה פרקים האלו אשר העולם נידון בהם בפסח על התבואה אמרה תורה הביאו לפני העומר בפסח וע"י מצות הנהוג בה בחי' תורת חסד יומתקו הדינים. בעצרת על פירות האילן וכו' ובר"ה המצוה לתקוע בשופר וממילא כאשר נעשה מזה תורה אשר צוה לעשות דבר יום ביומו ממילא יומתקו הדינים ע"י תורת חסד ויתהפכו לרחמים ולברכה כנ"ל:

אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות כו'. מלכיות וזכרונות רומז לספירת יסוד ומלכות. כשתעשו היחוד יסו"מ אז ממילא יתעורר עולם הבינה הנקרא שופרות. ומאי דקאמר אמרו לפני. הרמז שיהי' היחוד פב"פ כי בכל השנה היחוד פב"א רק בשבת ויו"ט ובתפלת מוסף במלכיות וזכרונות ושופרות אנו מעוררים יחוד וזיווגי המדות פב"פ. וז"פ אמרו לפני, והבן:

(ר"ה דף כו ע"ב) שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. ידוע כי שני ימים טובים של ר"ה נקראים יומא אריכתא כי גם בזמן הבית עושים שני ימים לפעמים. אך צריך להתבונן בלשון יומא אריכתא. גם מה שנמצא בש"ס ר' מאיר ארוך בדורו הי' בוודאי אינו כפשוטו שהי' גדול בקומה. אך לפי מ"ש בספרי המקובלים שיש עולם הנקרא ארוך והוא כולו רחמים וחסדים והעולם ההוא מתעורר ע"י תקיעת שופר. וזה כוונת המשנה שופר מאריך שהשופר מעורר אותו העולם ובזה נמתקים הדינים ונהפך לרחמים גמורים. וזה יש לרמז בפסוק בתהלים פ"א תקעו בחודש שופר וכו' ומסיים ומצור דבש אשביעך. לפי דברי רבינו יונה הובא ברא"ש במס' (ברכות פ"ח) גבי איסור שנפל לדבש שנהפך האיסור להיות היתר ע"י כחו של דבש כן ג"כ כח השופר שיהפוך הדינים לרחמים וחסדים. וזה הרמז מצור דבש אשביעך. דבש עולה ש"ו כן הוא כחו של שופר להפוך פ"ר דינין תיבת ש"ו פ"ר כמבואר לעיל שופר מאריך רמז לעולם הארוך שהוא כולו רחמים. וז"ש למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. להביא עולם הארוך לספירת המלכות. הוא ובניו בקרב ישראל שספירת המלכות ישפיע לכנ"י כל טוב:

תקיעת שופר ורדיית הפת חכמה ואין עמה מלאכה. יבואר עפ"י מ"ש פותח את ידך. איתא בתיקוני זוהר יודי"ך. יו"ד רומז לעולם החכמה וכאשר מתעורר עולם החכמה ממילא יורד כל השפעות טובות ופרנסה טובה לכלל ישראל. וזה שעולה שניהם בקנה אחד תקיעת שופר ורדיית הפת חכמה כי כאשר מתעורר עולם החכמה ע"י תקיעת שופר יורד ג"כ השפעות טובות רמז לרדיית הפת חכמה ואין עמה מלאכה. שלא תאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה אך כולם בחכמה עשית. ע"י עולם החכמה שנתעורר בתקיעת שופר יורדים כל השפעות על השנה הבא. וזה דאי' בגמ' כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן יד"ו אותיות יו"ד רומז לעולם החכמה [והיא היראה] כמ"ש ראשית חכמה יראת ד'. וז"ש ויראה לכאן ולכאן. עפ"י מ"ש וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך. כאשר אנו מעוררים היראה עלאה יורד היראה על כל העולם כמ"ש ויראו ממך. ויקבלו כולם עול מלכות שמים אמן. עוד י"ל חכמה ואין עמה מלאכה. שיהי' הפרנסה בניקל בלי עמל ויגיעה. וזה הרמז כתבנו בספר פרנסה וכלכלה. לכאו' איזה ספר צריך לזה. אך הרמז שיהי' האדם יכול לשבת בבהמ"ד על הספר בהתמדת הלימוד ואעפ"כ יהי' לו פרנסה. אם בנ"י זכאים יורד להם השפעות בריוח בחי' צי"ע. וז"פ וד' פקד את שרה. שרה רומז לשכינה הקדושה הפקידה היא ממדת היסוד למדת המלכות, והבן:

כתבנו בספר פרנסה. ספר גימט' שם. הוא ע"ד שאנו אומרים בברהמ"ז ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון בעבור שמו הגדול כו' שאנו מבקשים שיהי' השפע ופרנסה עובר דרך השם הזה הוי' ב"ה שבספירות. ושנהי' ניזון דרך מעבר הקדושה. פרנסה היא אותיות פר"ה נ"ס רומז על העלאת והמתקת הדינים בה' כידוע בסוד פרה. וזהו נ"ס ר"ת סומך נופלים להעלות הני"ק ולהמתיקם בשרשם:

לברכת מצות תקיעת שופר

לשמוע קול שופר. הנראה לרמז בזה כי ענין תקיעת שופר היא הכנה על עשרת ימי התשובה הבע"ל להיות לכאו"א מבנ"י הרהור תשובה לנכון. כי כן כח התקיעות שופר הוא לעורר הקול כביכול למעלה כמ"ש עלה אלהים בתרועה ד' בקול שופר כביכול השם הוא בקול שופר והוא יסייע אתכם להיות לכם הכנה לתשובה נכונה. וז"ש בפ' התשובה ואתה תשוב ושמעת בקול ד'. פי' התקיעת שופר מעורר הקול למעלה וגם במתן תורה כתיב והי' בשמעכם קול השופר וגם לעתיד כתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול. (סיום הדבור בדרוש שבועות):

בברכת לשמוע קול שופר. ובתפלת מוסף בסדר שופרות מסיים שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים. יבואר עפ"י מ"ש (בגמ' ר"ה) יומא אריכתא הוא כי כל ענין השופר לעורר החסד הגדול עולם הארוך שאין בו מגע נכרי לבל יוכלו החיצונים לגשת שם לקטרג על עמו בנ"י ביום הדין הגדול והנורא כמ"ש ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם בעת צרת בנ"י ח"ו מעמיד אותם לבחי' הרחמים רבים עולם הארוך. לכן ב' הימים של ר"ה הם כיומא אריכתא יום אחד בבחי' החסד רק כולו אור ואין בהם בחי' לילה שהוא חושך הרומז למדה"ד רק כולו רחמים. וזהו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד בחי' יום חסד אל כל היום. וזה הרמז בפ' ויהי קול השופר הולך וחזק מאד כו' ביום ההוא יתקע בשופר גדול בחי' החסד כמ"ש חסדך גדול עלי. וזה הרמז במשנה שופר מאריך וכו' שמצות היום בשופר. פי' השופר מעורר עולם הארוך כנ"ל. שמצות היום בשופר. פי' כל המצות שנעשים בזה היום אין להם עלי' רק ע"י השופר וז"ש ביום ההוא יתקע בשופר גדול. כאשר יתעורר החסד העליון וכביכול יעשה ג"כ המצוה זאת לתקוע בשופר גדול הם המצות הנעשים למטה יתעורר כנגדו מלמעלה ואז בשופר גדול יתקע לעורר החסד הגדול מעולם הארוך. וזה שאנו מצפים ואומרים תקע בשופר גדול. ומה שאנו מצפים לשמוע מהרה שופר של משיח כי אז יתגלו כל החסדים מכל המצות וז"ש לשמוע קול שופר שיהיו כל המצות שאנו עושים בכל השנה יעלו לרצון למעלה אשר בהם נזכה לשמוע בקול שופר הוא השופר הגדול שאנו מצפים במהרה בימינו ביום ההוא יתקע כו'. וזה שמסיים הברכה שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים. כי זהו מעלת השופר לעורר בחי' הרחמים הגדולים כנ"ל:

א"י לשמוע קול שופר. הנראה לרמז עפ"י מ"ש כל הקולות כשרים בשופר. עפ"י מ"ש כי כח השופר הוא להעלות כל התפלות הפסולים מכל השנה וגם כל התו"מ שנפלו בידי החיצוני' אשר עשקו זרים. וז"ש חכז"ל בר"ה יצא יוסף מבית האסורים רמז על בחי' צי"ע בחי' המשפיע יוצא מבית האסורים ואז ממילא יהי' בבחי' משפיע לכן שופר שאין בו זכרות פסול לרמז כי כל המצות צריכים להיות בחי' משפיע כמ"ש למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי. והבן. וז"ש מברכים לשמוע קול שופר. לשון אסיפה כמ"ש וישמע שאול את העם. כי כן סגולת השופר להיות מאסף לכל התו"מ ומעש"ט מכל השנה גם כל התפלות מכל שנה שנתעכבו לעלות. כמ"ש בשם הבעש"ט זלה"ה פ"א ביו"כ אמר שהעלה כל התפלות שנתעכבו זה אלף שנה והעלה אותם למכונם עם התפלה שלו. וז"פ הפ' עיני ד' אלהיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה. כח של תקיעת ר"ה להשפיע ולקרב כל התפלות שיעלו למעלה לרצון מראשית השנה עד אחרית שנה:

ונתנה תוקף קדושת היום כו' ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך. הנראה לרמז עפ"י מ"ש בפ' שמח נפש עבדך כי אליך ד' נפשי אשא. כי עיקר שמחת הנפש ע"י שהאדם הוא במסירות נפש ואז נעשה היחוד יסו"מ. הרמז נפש דוד הוא ספירת המלכות בסוד מוין נוקבין. וזה עיקר הענין בר"ה שאנו אומרי' ונתנה תוקף קדושת היום. כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י שהוא מסירות נפש וכו' ובו תנשא מלכותך ספירת המלכות יהי' לה עלי'. ואז ממילא ויכון בחסד כסאך. וז"פ עיני ד' אלהיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה. בה בה'. והבן:

או יאמר ונתנה תוקף קדושת היום כו' ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך כו'. נקדים מ"ש בפ' נצבים. אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם. להורות עיקר ההכנה על יום ר"ה הוא להיות בין בנ"י אהבה וריעות. וז"פ בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד'. פי' כאשר יהי' לכם אהבה וריעות בעת שהוא קול שופר אז תהיו לפני המלך ד'. פי' לפני ולפנים במקום שאין בו מגע נכרי. כמ"ש בפי' הפ' והעביר ישראל בתוכו ר"ל בפנימיות רצונו כביכול במקום שאין יכולת המקטרג לכנוס שם. וז"פ אז ירננו כל עצי היער לפני ד' כי בא לשפוט את הארץ. עצי היער הם אילני סרק רמז לאנשים ריקים מכל גם הם יתחברו עמכם באהבה וריעות אז תהיו לפני ד' לפני ולפנים כי בא לשפוט את הארץ ובזכות זה יוציא משפטנו לאורה בר"ה. וז"פ אתם נצבים היום זה ר"ה כמ"ש ויהי היום וכו' ותזכו לעמוד לפני ולפנים בעולם הנסתר מכל קטרוג. כאשר יהי' אחדות ביניכם ראשיכם וכו' מחוטב עציך כו' כל איש ישראל כולם כאיש אחד יחד באהבה וריעות. וכבר בארנו בפי' הפ' בכסא ליום חגנו חודש שהלבנה מתכסה בו. הלבנה רומז לכנ"י שהשכינה הקדושה לוקחת את כנ"י לעולם הנסתר כדי שלא ישלטו זרים לקטרג עליהם ועי"ז יעלה זכרונם לטובה. להוציא משפטנו לאורה. וז"פ ובו תנשא מלכותך שספירת המלכות עולה למעלה בעולם הנסתר מכל קטרוג ועי"ז ויכון בחסד כסאך להשפיע רק רחמים וחסדי' על בנ"י אמן:

כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו. עפ"י מ"ש לא יסור שבט מיהודה פי' כל בני השבט מעבירים כאו"א תחת שבטו שיצא ממנו כמבואר בז"ח מאן דאתי מראובן מדורו עם ראובן וכו' ע"ש:

חמול על מעשיך ותשמח במעשיך וכו'. הנ"ל לבאר עפ"י מ"ש בפי' הפ' שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. המשך הדברים אינו מובן. אכן הפי' בזה שמשה אמר להקב"ה שוב מחרון אפך. פי' ראה נא מה שכבר חרה אפך על דור המבול ונאבדו מן העולם מה תועלת ונ"ר הי' לך מזה הלא יותר הי' כבוד הבורא ב"ה אם נשארו בחיים אולי ישובו מדרכם הרעה. וכמו דאי' במדרש הנעלם פ' (נח דף כ"ט) בד"ה תנו רבנן מה השיב לנח כשיצא מן התיבה וראה העולם חרב והתחיל לבכות ואמר רבש"ע נקראת רחום וחנון הי' לך לרחם על בריותיך השיבו הקב"ה רעיא שטיא כען אמרת דא ולא אמרית בזמנא דאמרית לך בלישנא רכיכא דכתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה וכו' ואמרית לך בדיל דתבעי רחמין על עלמא ומכדין דשמעית דתשתזיב את בתיבותא לא עאל בלבך בישותא דעלמא ועבדית תיבותא ואשתזבית וכען דאתאבד עלמא פתחת פומך למללא קדמי בעיין ותחנונין. וז"פ שוב מחרון אפך. זכור נא מה שחרה אפך אז על דור המבול ואז ממילא תנחם על הרעה לעמך. וז"ש וינחם ד' על הרעה כו'. וזה ג"כ הפי' חמול על מעשיך עי"ז שתחמול על מעשיך בנ"י ותרחם עליהם. עי"ז ממילא יהי' לך שמחה מזה:

ד' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. הנ"ל לרמז בזה על גודל מעלת בנ"י שקבלנו התורה הקדושה אשר ע"י התרי"ג מצות שאנו מקיימים אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים ומופיע עלינו אלקותו ית"ש. וז"ש אלהינו ואלהי אבותינו. כי ענין אלקות אשר האדם מקבל על עצמו עול מלכותו ע"י התו"מ לדבר זה לא זכו האומות הקדמונים רק אנחנו ואבותינו שקבלנו התורה. ולזה מצינו כי גם מהם היו כמה מחקרים שהאמינו ביחודו ואחדותו ית"ש כמ"ש בפ' תולדות שאמר אבימלך ראה ראינו כי הי' ד' עמך. והשם הוי' הנכתב כאן בס"ת הוא כמו כל השמות שאינם נמחקים. אך ענין האלקות לא זכו להופיע עליהם שיכול לקבל על עצמו עול מלכות שמים רק בנ"י לבד ע"י תרי"ג מצות כמ"ש אשר קדשנו במצותיו וכו' וז"ש כי לד' המלוכה ומושל בגוים. פי' על בנ"י הוא ענין המלוכה מה שאנו ממליכים אותו ע"י התו"מ ומקבלים עומ"ש. אבל אצל העכו"ם הוא בחי' מושל כמובן. וזה הרמז הו"י' אלה"י ישרא"ל עולה בגימ' תרי"ג. וזהו כי קבלת מלכותו עלינו הוא ע"י תרי"ג מצות. ומלכותו בכל משלה. בעכו"ם הוא בחי' ממשלה כנ"ל. והבן:

ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. הנראה לבאר עפ"י מ"ש בפ' נצבים בפ' כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך לא בשמים היא כו' כי קרוב הדבר אליך בפיך ובלבבך לעשותו. לכאורה תמוה כי אם איננה פורחת לעילא איננו לנכון ומה זה שאמר הכתוב לא בשמים היא הלא צריך להיות פרחית לעילא. אכן הפי' בזה להורות כח המצוה שלא נשאר בשמים לבד. אך ג"כ כח המצוה להיות להאדם לעזר ולסעד ולעורר את האדם בחי' מצוה גוררת מצוה. וזהו ג"כ ענין השופר שמביא אל האדם התעוררת על כל השנה לקיים המצות כמו שהי' במתן תורה דכתיב ויהי בשמעכם את קול השופר וכו'. ולזה אנו אומרים זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום הראשון. כאשר כל עיקר בריאת העולם הי' בשביל האדם לעשות רצונו ית"ש בעולם העשי' להופיע בקרבו אלקותו ית"ש. וז"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מא"ד אותיות אד"ם העושה רצונו ית"ש בחיים חיותו הוא יותר חשוב בעיניו מכל המלאכי מרום ומכל הצדיקים היושבים בג"ע כי כאשר האדם עומד בחצות לילה ומתחיל לומר שירות ותשבחות כמ"ש חצות לילה אקום להודות לך. אז גם הצדיקים בג"ע מקשיבים לקולו. כמ"ש בשיר השירים היושבת בגנים חבירים מקשיבי' לקולך הם חבירי' לצדיקי' אשר בחיים חיותם ומקשיבי' לקולם. וז"פ ותרוע' מלך בו. פי' ע"י התרוע' וקול שופר מביא אל האדם התעוררת לקבל עליו עול מלכותו ית"ש שלא יהי' נמסר ביד היצה"ר מלך זקן וכסיל וכמ"ש ותמלוך אתה ד' במהרה לבדך וכו' כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. כי כל זמן אשר עוד כח היצר למשול באדם הוא עובד שני אדונים עושה רצון יוצרו ויצרו עודנו בתחבולות מתהפך כנגדו. אך אם האדם זוכה לקבל עומ"ש באמת ומעביר ממשלת זדון מקרבו אזי תופיע בקרבו עול מלכותו ית"ש. כמ"ש באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהי' בטל ממנו לגמרי תאוות היצר וקבל עול מלכותו להופיע עליו להיות לבבו נאמן כיתד שלא תמוט לעולם:

אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם. נקדים מה שיש לדקדק בפ' כי תשא כתי' זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. הא' יש לתמוה מ"ש כאן הלשון עבדיך. גם מה שמשנה כאן שבכל התורה כתי' אברהם יצחק יעקב. וכאן כתיב ישראל. אך הכ' מרמז כאן גודל חסדו וטובו ית"ש שיהי' כל העולם כולו יכול לעמוד ביום הדין אף כי אין בנו מעשים מתנהג בחסדו בכל דור. כי גם עם האבות הקדושים הי' מתנהג במדת החסד ורחמים כי מי יזכה ויעמוד בצדקו נגד הבורא ב"ה. כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו'. וז"ש בגמ' (ערכין דף י"ז) תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין אינם יכולין לעמוד מפני התוכחה שנאמר עתה התיצבו ואשפטה אתכם ואת אבותיכם לכן כתי' כאן לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. אפי' ישראל שהוא בבחי' גדולה יותר מיעקב ואעפ"כ אינם רק בחי' עבדיך. כי בכולם יכול למצוא חסרון וז"פ אתה זוכר מעשה עולם. פי' כשרוצה הקב"ה להשפיע טובות פוקד כל יצורי קדם. לשון חסרון כמ"ש ולא נפקד ממנו איש. פי' שגם בכל יצורי קדם הם האבות הקדושים ימצא בהם ג"כ חסרון. ועי"ז יכול להתמלא עלינו ברחמים וחסדים. וז"ש ונתנה תוקף כו' ומלאכים יחפזון וכו'. הנה יום הדין לפקוד על כל צבא מרום בדין. צבא מרום הם הצדיקים הגדולים. כמ"ש מי לא נפקד כהיום הזה. פי' בכל אחד יש בו איזה חסרון. וגם המלאכים יחפזון. לכן כל באי עולם אנחנו קרוצי חומר יעברו כבני מרון. ולא יסתכל כלל על רוע מפעלינו. ויוציא כאור משפטנו אמן:

א"י אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם. יבואר הענין כי בר"ה יורד כל ההשפעות גם על המצות ומעש"ט כי הוא הראש והתחלה לכל השנה. וזה הרמז ופוקד כל יצורי קדם. לשון פקודי ד' ישרים הם המצות ומעש"ט וכל זה ע"י מדת היסוד צי"ע שהוא המשפיע בחי' דכר שבא ע"י שמירת הברית. וז"פ אתה זוכר מעשה עולם להביא השפעות טובות ופוקד כל יצורי קדם הם המצות שנקראו פקודי קדם. קדם ידעתי מעדותיך כו' כי כל ברי"ע הי' בשביל ישראל שנקראו ראשית. רק ע"י החטא אדה"ר נתערב טו"ר ע"י עץ הדעת. ובר"ה יצא יוסף מבית האסורים. מדתו של יוסף בחי' צי"ע. ואז ממילא יורדים כל השפעות הן במילי דעלמא ובמילי דשמיא כמ"ש בווין תתקטר. השכינה הקדושה מתדבקת בהצדיק והוא המשפיע לבנ"י. וז"פ אתם נצבים היום זה ר"ה כידוע. ראשיכם שבטיכם וכו' לעברך בברית ד' אלהיך. פי' זה ההבטחה לבני ישראל שיזכו להיות בחי' המשפיע צי"ע שנקרא ברית כיל"ח ואתם תהיו צנור מכל ההשפעות לטובה אמן: כי דורשיך לעולם לא יכשלו כו' כי זכר כל המעשים לפניך בא ואתה דורש מעשה כולם. הנ"ל עפ"י מ"ש בתיקוני הזוהר צווחין ככלבין הב הב. כי דרך האמת למבקשי ד' בימים האדירים האלו לבל ישים האדם מגמתו בתפלתו בכל ענינו מה שחסר לו לבדו רק ישפוך שיחו לטובת הכלל כל ישראל. וזה הרמז כי דורשיך לעולם. מה שמתפלל עבור כללות ישראל בעולם. בזה לא יכשלו. כי איננו נוגע בדבר לכן יעלה תפלתו לרצון למעלה. כי זכר כל המעשים לפניך בא. פי' אם הוא בבחי' המשפיע בחי' דכר לכל המעשים. לפניך בא לקבל ברצון תפלתו. מה דסני לך לחברך לא תעביד. האמנם כי כל צרכי עולם הזה נמאסים בעיניך לחברך לא תעביד ותמיד תבקש רחמים להשפיע כ"ט לעולם:

א"י כי זכר כל המעשים לפניך בא ואתה דורש מעשה כולם. הנ"ל עפ"י מ"ש בפי' הפ' כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. שכל המצות שהאדם עושה צריך לעשות בבחי' משפיע שיהי' כח בהמצוה זאת לגרור מצוה אחרת שכר מצוה מצוה. זהו שכרו שמביאו לידי מצוה אחרת. וזה יכול לזכות אם הוא משומרי הברית בחי' צי"ע. כמ"ש בפ' ציצית למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים. ע"י שתהיו קדושים ותשמרו ברי"ק יהיו כל המצות בבחי' זכרות ומשפיע. וזה ג"כ מ"ש אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם. עשי' לשון תיקון אות"ם רמז לאב"ק. וזה הפי' אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת שכל התורה היא בבחי' זו מדת הצי"ע הנקרא כ"ל עולה חמשים וז"ש וחמשים עלו בנ"י ע"י מדתו של יוסף שנאמר ויכ"לכ"ל יוסף ב"פ כ"ל. לכן שופר שאין בו זכרות פסול. כי השופר רומז לכל המצות להיות. הכנה על כל השנה לעשות בבחי' משפיע כמ"ש אם שמוע תשמעו אל כל מצותי. ע"י שמיעת קול שופר תשמעו כל השנה כל מצותי ולזה מברכין לשמוע קול שופר. כי הוא בחי' משמיע לכל המצות בחי' משפיע ולזה כשאין בו זכרות ומשפיע פסול ונחזור לעניננו. כי זכר כל המעשים לפניך בא. אם אדם במדריגה זו להיות בחי' כל ומשפיע במעשים שלו כנ"ל לפניך בא לקבל תפלתו ברצון ואתה דורש מעשה כולם. כמבואר במ"א ת"ח יושב ושונה הקב"ה שונה כנגדו כמ"ש מאיר בני אומר. הקב"ה דורש התורה שהוא לומד עבורו. והבן:

וזכור לנו ד' אלהינו אהבת הקדמונים. הנ"ל בענין הזכרונות. דהנה כבר כתבנו בפנים על מ"ש אזהרה בענין הזכרון דכתיב מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. הכוונה בזה שהאדם צריך למחות ולעקור ולבטל מקרבו מזכרת של היצה"ר מה שהוא מעורר אותו ומזכירו תאוות וצרכי עולם הזה בדברי שוא ותפל ומה גם כי בשעת התפלה ולימוד התורה כשאדם נותן אל לבו להיות נכון לעמוד לפני הש"י הוא מבלבל אותו בתחבולותיו ומזכירו דאגת עולם הזה וצרכי ביתו ופרנסתו. לכן גם מה שלומד בעת ההיא בא לבחי' השכחה כי איננו יכול לעבוד בשמחה. לכן הזהיר הכ' מחה תמחה את זכר עמלק הוא היצה"ר מה שהוא מזכירך ומבלבל אותך תמחה מלוח לבבך. עי"כ לא תשכח את כל דברי התורה שתלמוד. אך זאת יעלה על זכרונו כי הוא עומד לשרת לפני ד' ית"ש. וז"ש ד' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים. רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום. ר"ל ד' נותן לו עוז לאדם להפר ולהניא מלבו המחשבות רעות של העמים ותאוותם רק עצת ד' מה שנוגע לעבדות הש"י היא תקום. והנה כאלה מחשבות וזכרונות הש"י הוא הנכון. וזה שהבטיח הש"י בתוה"ק וזכרתי להם ברית ראשונים ר"ל אעלה להם בלבבם לזכרון העבדות של הראשונים האבות הקדושים שהמשיכו אל העולם עבודה וקדושה. וז"ש מבקשים זכרנו בזכרון טוב לפניך וזכר לנו ד' אלהינו אהבת הקדמונים בחי' האהבה של הקדמונים שעבדו את ד' מאהבה לנכון וזהו הזוכר למזכיריו טובות זכרונות. הש"י הוא.. המזכיר אותנו זכרונות טובות של הקדושה כנ"ל. וזהו הפי' זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים. ר"ל תזכירנו למה אנו חיים בזה כדי שיהי' לנו חיים אמיתים במה שהמלך חפץ בחיים כאלה. כמ"ש ושמרתם מצותי וכו' וחי בהם אני ד'. וז"ש בגמ' אמרו לפני פסוקי מלכות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני. ר"ל ע"י שתמליכוני עליכם ותקבלו עליכם עול מלכותי עי"כ יעלה זכרוניכם לפני. שיהי' לכם מחשבות קדושות שתזכרו תמיד באחדות הש"י. וז"ש ביעלה ויבא וכו' זכרונינו ופקדונינו. פי' שנזכור תמיד להתפלל על משיח בן דוד וירושלים ועל כל בית ישראל לטובה. וזהו ענין תפלת הזכרונות וע"ז סיום הברכה זוכר הברית שהקב"ה יזכירנו ברית האבות לעבדו באמת כמוהם לעולם אמן כי"ר:

תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו כו'. הנ"ל דהנה ענין שהלבנה נתכסית בחודש הזה הוא שנתעלות הני"ק למעלה מעלה בעולם אחר כיל"ח. ושם אין אחיזה לדינין ועי"ז מתעוררים משם רחמים וחסדים על ישראל. ובזה יתורצו שני הפסוקים שאמר מלפניך משפטי יצא. ואמר אל תבא במשפט עמנו. כי באמת מלפניך כשהוא לפניך בעולם העליון אז משפטנו יצא כי בוודאי יומשך לנו כל טוב כי באור פני מלך חיים. אבל אל תבא במשפט עמנו כשהיא למטה אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי כי לעולם בחי' הנוקבא הוא המשפט כיל"ח. ע"כ תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו להמשכת המוחין אז יהי' המשפט לאלהי יעקב מעלה מעלה. וזהו אשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכון. פי' שע"י התרועה שירצו את בוראם יזכו להתהלך באור הפנים העליון ברב טוב וכן בצדקתך ירומו לעולם העליון. וכן וברצונך תרום קרננו ברצונך להתעלות ברצון העליון הקדום תרום קרננו למעלה כנ"ל:

או יאמר תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. הנ"ל להבין מה שאצל ישראל הוא חק ואצל הבורא ב"ה הוא משפט כדבר שיש בו טעם. אך באמת כי כמה טעמים נאמרו בשופר כמ"ש בגמ' כדי לזכור לכם האיל שנעקד ונאחז בסבך בקרניו. ואמרו שם בגמ' למה תוקעין בשופר של איל ופריך בגמ' למה תוקעין רחמנא אמר תקעו. ופרשתי בכוונתם דר"ל שעיקר כוונת כל המצות הוא בעבור ששמו הגדול חק נתן לעשות את המצות וברחמיו על הבריות נתן עצות לנו לתקוע בשופר לסתום פי המקטריגים. ואם באנו לכוון כוונת השופר המוזכרין במקובלים ובשאר ספרים הקדושים לא יספיק הזמן לכן מוטב שלא לכוון רק כוונה זו רחמנא אמר תקעו וממילא כל התיקונים נעשים ועולים לרצון לפניו. והנה ידוע דמלת חק נאמר על דבר שאין לו טעם. ומשפט יתכן בדבר שטעמו ידוע ונגלה. ועד"ז יתפרש הכ' הנ"ל כי חק לישראל הוא אנו בנ"י אין אנו יודעים עיקר הטעם ועומק סוד התקיעת שופר והוא אצלנו כחק בלא טעם אבל לגבי הקב"ה הוא מלתא בטעמא והנסתרו' לאלהי יעקב:

ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהי' יעננו בקול. הנ"ל לבאר גודל ענין מעלת השופר בר"ה הוא העזר לסייע בכל השנה לכל המצות. וז"פ מראשית השנה עד אחרית שנה וכתיב להלן והי' אם שמוע תשמעו וכו' כי מר"ה הוא הסיוע על כל השנה ע"י השופר. וזה הרמז מ"ש ובקול שופר תשמעו ע"י קול השופר תשמעו לכל המצות בכל השנה כנ"ל. ונחזור לענינינו ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. פי' ע"י השופר זוכה האדם להיות בחי' הולך כמ"ש אשרי כל ירא ד' ההולך בדרכיו. וזה הולך וחזק מאד שיהי' לו התחזקות לעמוד נגד היצר. מאד אותיות אד"ם. שיהי' לו התחזקות לתקן פגם אדה"ר כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כו' משה ידבר והאלהים יעננו בקול. עפ"י מ"ש כל הלומד תורה לשמ"ה אותיות למש"ה כי מתעורר בו כחו של משה לסייעו. וזה משה ידבר לשון הנהגה כי הוא המנהיג תמיד כי אתפשטותי' בכל דרא. והאלהים יעננו בקול הוא הבטחה שיבא למדריגה זו מה שיהי' לע"ל שנזכה לשמוע בקולו של הקב"ה כמ"ש ושבת עד ד' אלהיך ושמעת בקולו:

(תהילים כ״ז:ד׳) אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו. יבואר עפ"י מה דאי' (בב"מ דף קה ע"ב) במתני' המקבל שדה מחבירו כו' אם מכת מדינה הוא מנכה לו מן חכורו כו'. (ושם דף קו ע"א) אמר לי' זרעה חיטין וזרעה שעורין כו' מסתברא דמצי למימר לי' אי זרעתה חיטין הוי מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך. ופרש"י שלא בקש מן היוצר בתחלת השנה שיצליח בשעורים אלא בחיטין. ולקמן אמר שמואל ל"ש אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל אם לא זרעה כלל א"ל אילו זרעתה הוי מקיים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. ועיין בתוס' ד"ה לניסא זוטא מיהו חזיא שתירצו שם דשמואל מיירי דא"ל זרע כל מה שתרצה דהשתא לא מצי למימר לי' הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך דמסתמא לא הוה מקבל הקב"ה תפלתו של זה שיצליח בכל אשר יזרע אם לא שיעשה לו נס ולא קאמר לעיל הוה מקיים בי ותגזר אומר רק לפי שמתפלל על מין אחד של חיטין עכ"ל. א"כ לפי דברי התו' כי בר"ה לא שייך להתפלל רק על דבר אחד פרטי. א"כ העצה לזה שיבחר האדם לעצמו דרך אשר ישכון בו אור הצלחתו בכל הענינים הנצרכים לו כאשר יתפלל האדם על עבדות השם ויראת שמים כי אז לא תחסר כל בה כמ"ש אין מחסור ליראיו וכמ"ש אשרי כל ירא ד' ההולך בדרכיו ומסיים יגיע כפיך כי תאכל וכו' בניך כשתילי זיתים וכו'. וז"פ הכתוב שהתחלנו אחת שאלתי מאת ד'. אם אמנם כי צריך אני לבקש הצלחה בר"ה על דבר אחד. אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי. ואז ממילא ימלא כל משאלות לבי לטובה בכל הענינים כנ"ל:

(עקידה) וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע. צריך להתבונן מה אשמעינן קרא שהלכו יחדיו. גם הדבר זה תמוה מאד מ"ש מקודם שבו לכם פה עם החמור ואמרו חכז"ל עם הדומה לחמור. וכי זה הי' דרכו של אברהם אבינו ע"ה מדת החסד שיהי' מבזה לשום ברי' בעולם ומה גם על ישמעאל בנו ואליעזר עבדו משק ביתו שהי' דולה ומשקה מתורת רבו איך יצא עתק מפי אותו צדיק דבר שלא כהוגן ח"ו. אך ידוע מעלת הצדיקים שהמה הצנע לכת וכל מה שהי' אברהם אבינו ע"ה יכול להסתיר מעשיו נגד בני אדם בוודאי הי' עושה בסתר לא כדרך האומרים הרבה ועושים מעט. אך בנסיון העקידה הי' צריך לפרסם גודל חיבתו של יצחק שאמר לו הש"י קח נא את בנך את יחידך וכו' ואעפ"כ יעשה רצונו ית"ש. וז"ש להם שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. כי האמנם יצחק הי' בנו יחידו אשר אהבו בכ"ז ג"כ ישמעאל הי' בנו כמ"ש לו ישמעאל יחי' לפניך וגם אליעזר בן משק ביתו. אך להגדיל הנסיון בלבבו ובעצמו ע"כ ביזה את כל זולתו לאמר כי אין לו בן אחר או תלמיד רק יצחק בנו יחידו ואתם הנכם דומי' לחמורים. ואעפ"כ לא אעזוב מלשחוט את בני יחידי עבור כבודו ית"ש אעפ"י שלא יהי' לו עוד בן ולא תלמיד. וזה מגדיל הנסיון ביתר שאת לבטל כל רצונו מפני רצון הבורא ב"ה. אמנם אחר העקידה חזר לקדמותו ומדתו הראשונה מדת החסד להיות אוהב כל הבריות. לכן חזר ואמר הכתוב וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו שהיו כולם חשובים בעיניו ושווים אצלו כמ"ש יחדו:

להבין הטעם מפני מה נקרא ר"ה יום הזכרון. כי ר"ה הוא ב' ימים. ביום א' דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא. ומפני כן ביום א' העיקר להתפלל עבור כבוד הבורא על צער גלות השכינה כנ"ל. אך ביום ב' צריך כל אחד מבנ"י לזכור כללות ישראל לעורר רחמים עליהם להשפיע להם כל טוב וחסד. וז"ש אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו כו'. וז"ש ויזכור אלהים את נח ואת כל החי' ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה. ר"ל בדבורו תיבה היא לשון דיבור ר"ל מחמת שהי' לו רחמנות אף על הבהמות והחיות להתפלל עליהם. ומכ"ש מי שהוא זוכר את חבירו בתפלתו בוודאי זה רצונו של הקב"ה לכן ר"ה נקרא יום הזכרון שמחויב כאו"א להתפלל על חבירו. וז"ש אצל השונמית שאמרה בתוך עמי אנכי יושבת. פי' בתוך אבנתא דלבא כי כל הלבבות דורש ד' כאשר כולם מתיחדים כאחד להתפלל כ"א על חבירו. ולזה הוא יום הזכרון:

(בר"ה דף כא ע"ב) במתני' מעשה שעברו יותר מארבעי' זוג ועכבם ר"ע בלוד שלח לו ר"ג אם אתה מעכב את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא. הנ"ל כי בא לרמז לנו בלשונם על ענין גדול. דהנה במתני' במס' ערלה פ"א דהנוטע לרבים דעת ר' יהודה דפוטר. והענין הוא כי יש נשמות קדושות אשר כל תכלית ירידתם לעולם רק לתקנת העולם ולטובת הרבים ולתקן נשמות בנ"י כמו משה רבינו ע"ה וזולתו ונשמת ר"ע אשר הי' ענף מנשמת משה רבינו עליו השלום כידוע וכן כל הצדיקים בכל דור ודור אשר נטועים לרבי'. והם פטורים מעבודת עצמם כי כבר תיקנו חלק נשמתם ולא באו לעולם הזה רק לתקנת הרבים כנ"ל. וכמוהם נמצא בכתבי האר"י ז"ל על עשרה הרוגי מלכות ע"ה היו ג"כ רק לטובת הרבים וצדקתם עומדת לעד. והנה נשמת ר"ע זהו הי' מדתו להרביץ תורה ברבים כל ימיו כנודע אשר הי' לו כ"ד אלף תלמידים לכן אח"כ כאשר נתפס עי"ז היתה זאת תשובתו לפפוס בן יהודה משל לשועל וכו' ומה במקום חיותנו כך כו' ע"ש. ולכאורה יקשה איך הי' מוסר נפשו על דבר זה ללמד תורה ברבים הלא הי' יכול ללמוד בעצמו. ולדברינו ניחא בהיות כי ידע בנפשו כי אך זה הי' תכליתו אשר בא לעולם הזה לזכות את הרבים ללמדם ועתה אם ימנע מהם לימודם אין לו עוד כלום חיות בעולם הזה כמ"ש משה רבינו עליו השלום ואם אין מחני כו'. וע"כ הוא מוכרח לעשות כן למסירות נפש על הדבר הזה לגמור ענינו אשר בא לעולם הזה. ובזה יובן מאמרם ז"ל (במס' ב"ק דף מא ע"ב) שמעון העמסוני הי' דורש כל האתין שבתורה כיון שהגיע לאת ד' אלהיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולימד לרבות ת"ח. הרמז בזה כי שמעון העמסוני הי' דורש טוב לעמו בכל האותיות בתורה כידוע שיש ששים רבוא אותיות וס"ר נשמות מבנ"י וכאו"א יש לו אות בתורה כמ"ש כי לא דבר רק הוא מכם. כל דבר שנכתב בתורה הוא רק מכם כמבואר במ"א. והנה שמעון העמסוני הי' מתקן ומעלה כל האותיות ונשמות בנ"י. כיון שהגיע לאת ד' אלהיך תירא פירש כי התחיל לעמוק בעסק יראת ד' ופירש מרבים כדי לתקן א"ע בזה. עד שבא ר"ע ולימד את ד' אלהיך תירא לרבות ת"ח. כי הוא הי' נאה דורש ונאה מקיים כי כל עיקר ביאתו לעולם הי' לרבות ת"ח וזה הרמז עד שבא ר"ע ולימד בא לעולם הזה ללמד. ובזה תהי' יראת ד' על בנ"י כל הימים. וזה ג"כ הפי' במשנה הנ"ל ששלח ר"ג לר"ע אם אתה מעכב את הרבים. אתה דייקא שכל ביאתך לעולם הזה לזכות הרבים אתה מכשילן לע"ל לעוה"ב:

מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט וכו'. עפ"י הזוהר הקדוש כיון דלא אשתכח בי' מזוני מה ברכתא אשתכח בי' וכו'. נמצא כל ההשפעות באים מש"ק וכמ"ש ששת ימים יהי' סגור וביום השביעי יפתח. אך נאמר לעשות את השבת והכינו את אשר יביאו להביא השבת צריך הכנה לכבד את השבת ובזה ממשיכין השפע לששה ימים. וז"פ זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך עשיי' היינו גמר מלאכה בזכות השבת שלפניו ולאחריו. ויום השביעי שבת לד' אלהיך. וזה מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה היינו מהקב"ה שהוא ראש וראשון. כמ"ש אני ראשון כו' מר"ה היינו שהשפעה הולכת מראשית המחשבה ממזל העליון חוץ עד שבא לחוץ דהיינו בגשמיות לעולם הזה מהוצאות שבת ויו"ט:

ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. דהנה האור הקדמון של מעשי בראשית נגנז. אך בשבת לילה כיום יאיר. לכן בכל ששת ימים כתיב ויהי ערב. ובשבת לא כתיב ויהי ערב כי בשבת בראשית לא שמש כלל החושך בליל שבת. וזה הרמז ולכל בני ישראל הי' אור במושבות"ם אותיות שב"ת ולשון אור רמז לאור הקדמון של מע"ב ולא הי' חושך כלל. רק במוצאי שבת הוציא אדה"ר אש מחמת שאז הי' החשך משמש. לכן מברכין על האור במוצ"ש ואי' בזוהר הקדוש כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין. ברכאין דלעילא הם השפעות קדושה וטהרה. וברכאין דלתתא הם השפעות צרכי עולם הזה. וז"ש כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ מהוצאות שבת ויו"ט. לרמז בזה אעפ"י שכל צרכי בנ"א נידון בר"ה בדרך קצובה. חוץ מזה יש כח בשבת ויו"ט להוציא השפעות חדשות על כל ימי השבוע וזה ענין מוסף. הוספה על הקצבה שנגזר עליו בר"ה. גם יש לרמז על כח הצי"ע שיש בידו ג"כ להשפיע טובות חדשות חוץ מן הקצבה שנגזר בר"ה כידוע שת"ח נקרא שבת. וז"פ הפסוק שהתחלנו. ותקם בעוד לילה רמז לליל שבת קודש. ותתן טרף לביתה הנה השכינה הקדושה חוטפת השפע עבור כנ"י. כי כן דרכה רק להשפיע לכנ"י דלית לה מגרמה כלום. וזה דאי' בגמרא נדרים קני ע"מ להקנות לכי הוה בר בחי' צורבא מדרבנן. שכל קניתה הוא רק ע"מ להקנות כל ההשפעות שיורדים מעולם העליון עבור כנ"י: