הנראה לבאר שינוי הנוסחאות בסידורים בא' כתיב הושענא רבה בה'. ובא' כתיב הושענא רבא באל"ף. גם ביהא שמיה רבה יש שינוי נוסחאות בה' או בא'. אך הנה כבר ידוע שעיקר תיקון האדם ליחד שם הוי' ב"ה. כי הה' היא מרוחק בשם הוי' כמ"ש בפסוק הלד' תגמלו זאת הה' עומדת מרחוק מתיבת לשם. וז"פ בהפרידו בני אדם כי מעשה בנ"א הם גורמים הפירוד ע"י פגם החטאים. ובידם ג"כ לתקן ליחד אותיות השם. אך לעתיד אי"ה יהי' התיקון לגמרי ויתקרבו אותיות שם הוי'. וז"ש אומרים יהא שמי' רבה מברך וכו'. אך גם עתה בזמן הגלות יש בידינו ג"כ לתקן ע"י לימוד התורה כמ"ש ואין לנו שיור רק התורה הזאת. וז"ש חכז"ל הויות דאביי ורבא. ומבואר בספרי המקובלים שמו של רבא מרומז בתורה בר"ת "רכוש "בן "אחיו. שגם אז במלחמת אברהם עם המלכים ראה אברהם אבינו ע"ה נשמתו של רבא משוקע בתוך סדום. וגם תיבת אביי מרומז בפ' "אך "בך "ירוחם "יתום כי בזמן הגלות אנו כיתומים ואין אב. וזה הענין שיש בידינו גם עתה לקרב ולעשות היחוד בשם הוי' ע"י הלימוד נקרא הויו"ת דאבי"י ורב"א. והתורה מגינה ומציל ממלחמת היצר שהאדם בורח ממנו כמו שרוצח הוא נס לערי מקלט. וז"ש ונס אל אחת הערים וכו' וסמיך לי' וזאת התורה. שגם התורה היא מצלת מיד הרודף הוא היצר כמו הערי מקלט מיד הרודף. ולזה גם שני הנוסחאות עולים בקנה אחד הושענא רב"ה רומז לעתיד שיהי' היחוד בשלימות בשם הוי' ב"ה. אך גם עתה עכ"פ לא יבצר שיהי' כח בלימודנו התוה"ק שיהי' לנו מקום לברוח להנצל מיד היצה"ר הרודף אותנו. ולא יהי' לנו טרדות ועיכוב כלל רק מתוך שמחה והרחבה. ושיהי' לימודנו לרצון ליחד הדודים אמן. ובזה פרשנו מאמר בגמ' (ברכות דף ל"ה) אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזון קמאי כי היכי דלא לטרדן במזונייכי כולא שתא. ולכאורה קשה האם הרבנן האלו עובדי אדמה היו בשדות וכרמים ומה כוונתו בזה. אמנם הנה הימים האלו ניסן ותשרי הם ימי הרצון והחסד בתחלת השנה בתשרי הי' תחלת בריאת העולם. ובניסן הי' הגאולה והישועה בימי צאתנו ממצרים. לכן בכל שנה ושנה בימים האלו בזמן הזה מתעורר הרצון הטוב ההוא בתשרי לקיום העולם ובניסן על הגאולה וישועה. והנה כתי' ואני תפלתי לך ד' עת רצון לומר כי בשעת עת רצון העיקר הוא להתאמץ רק בתפלה להמשיך רצונות טובות על ישראל והוא זמן התפלה ותחנונים והנה זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. לכן בימים הקדושים האלו צריך כל אדם להשתדל ולכוון בתפלתו יותר מתלמוד תורה ובזה מתעורר הרצון והרחמים העליונים להמשיך השפעות טובות על כל השנה וזה שאמר להם רבא לא תתחזון קמאי בימים האלו בלימוד התורה כך בתמידות רק השתדלו והרבו תחנה ובקשה להמשיך לכם רחמים וברכה על כל השנה דלא לטרדא במזונייכו כולא שתא וזה פי' ותנח התיבה בחודש השביעי ומבואר בזוהר הקדוש הרמז על חודש תשרי. יהא רעווא דתשרי על עמי'. וזה ותנח התיבה. לשון העובר לפני התיבה. הדיבורי תפלה יתקבלו לרצון להשפיע ברכה והצלחה אמן:
ושמחתם לפני ד' אלהיכם שבעת ימים. הנ"ל עפ"י מ"ש לעיל בפי' המשנה בסוכה פ"ג לולב הגזול והיבש פסול. לרמז על שמירת הברי"ק. כי בלתי זה כאשר ח"ו האדם פוגם בזה אזי החיצונים הם מתלבשים בתו"מ שלו וזה ענין מצוה הבאה בעבירה. וז"פ והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים. פי' כל הימים שלו הם עשוקים ח"ו ביד החיצונים. וזה שאמר הכתוב ושמחתם. אותיות ושמ"ח ת"ם כידוע מדתו של יעקב אבינו איש ת"ם שלא פגם כלל כל ימיו. אזי מביא השמחה לפני ד'. שבעת ימים. הם ז' ימי הבנין כולם יהיו תמימים ויעלו לרצון כל המעשים טובים למעלה כנ"ל:
(בפ' וישלח) ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות. יש להתבונן בפסוק זה מאי אשמעינן קרא בזה שעשה סוכות למקנהו. אכן יש לרמז בזה ענין גדול. ונקדים המשנה במס' אבות קנה לעצמו קנה לו דברי תורה. דקדוק הלשון קנה לעצמו אין לו פירוש. אך י"ל עפ"י מ"ש בפ' ואתחנן בפ' מי יתן והי' לבבם זה להם כו' פי' עפ"י מ"ש בגמ' הצדיקים לבם ברשותם והרשעים בהיפך. כי אם האדם הולך בדרכי השם הוא ברשות היחיד יחידו של עולם ב"ה. וכשפונה ח"ו מדרכי השם הוא כמוציא מרה"י לרה"ר כי תאוות היצה"ר בעולם הזה המה מרובים. וזה מי יתן והי' לבבם זה להם שיהי' לבם ברשותם באחדות הבורא ב"ה. וז"פ המשנה קנה לעצמו קנה לו ד"ת. פי' שקנה לעצמו שיהי' לבו ברשותו ולא יטה מני אשורו אזי קנה לו ד"ת. גם התורה ומעש"ט המה שלו ואל יבוזו זרים יגיעו. כי אם ח"ו האדם פוגם אזי הסט"א הם חוטפים התו"מ שלו מטענת שעבוד' דר"נ דכתיב ונתן לאשר אשם לו. פי' אם אשם ח"ו בדבר רע אזי נותנים להם השפע מתורה ומצות. וכאשר קונה לעצמו אזי גם התורה ומצות מציל מידם. כמ"ש פדני מעושק אדם. ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. כמובא במ"א וז"ש ובתורתו יהגה יומם ולילה. שיהי' התורה שלו. לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. פי' הסט"א חוטף התו"מ שלו. וכבר בארנו כי מצות סוכה שהאדם יושב בצילא דמהמנותא הוא בבחי' מקיף כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. פי' גם מה שנגזל בין החיצונים ינצל מידם. בפרט לאחר ימים האדירים האלה כמרומז בפ' ונ"ם אל אחת הערים האלה וחי. ונ"ס ר"ת ויעק"ב נס"ע סכות"ה. וז"פ הפ' שהתחלנו ויעקב נסע סכותה רמז על מצות שאנו מקיימים שהוא מכוחו של יעקב אבינו ע"ה שהוא המשיך עצם הקדושה לסוכה להיות בחי' אור המקיף כמ"ש ולמקנהו עשה סוכות כנ"ל וכשאדם זוכה לישב בסוכה נתעורר מדת של יעקב אבינו ע"ה וקדושתו שהמשיך למצות סוכה. וזה הרמז שאמרו בגמ' כל ישראל יוצאים בסוכה אחת רמז על הנ"ל כי יעקב אבינו ע"ה המשיך אור קדושתו לכל הנשמות הדורות הבאים אחריו להופיע עליהם קדושת הסוכה כנ"ל. כמו שאמרנו ע"פ זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. כי גם מדתו של אהרן הוא המסייע לכל כה"ג הנכנס ביום כפורים וכוחו של אותו זקן הוא אהרן כמבואר במ"א. כן ג"כ המצות סוכה הוא מעורר כוחו של יעקב כמ"ש ויבא יעקב שלם. שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו לרמז בזה כי מפני שהי' שלם בגופו בשמירת אב"ק שהוא השלימות הגמור. לכן הי' שלם בממונו שלא הלכו ח"ו ההשפעות לחיצונים. ושלם בתורתו כנ"ל קנה לעצמו קנה לו ד"ת. וזה שמסיים ויבן לו בית. כמ"ש בחכמה יבנה בית. וראשית חכמה יראת ד'. ולמקנהו עשה סוכות בבחי' אור המקיף להנצל מהחיצונים כנ"ל כן יופיע עלינו תמיד ממצות סוכה להיות שלם בגופו בבריאות הנכון. ושלם בממונו בהשפעות טובות כמ"ש ברמז המשנה על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מים והרי מזון. ושלם בתורתו. להופיע עלינו רוח קדושה וטהרה בלימוד התורה בשלימות:
במשנה פ"ב דסוכה. מי שהי' ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית וכו' הנראה לרמז בזה עפמ"ש כי ע"י שהי' יושב בסוכה הי' ממשיך השפעות טובות על כל השנה לתוך הבית שלא יחסר כלל. וזה ג"כ מ"ש מנא מיכלא חוץ לסוכה. פי' כח הסוכה להמשיך שפע פרנסה לכאו"א גם חוץ לסוכה כאשר יהי' בביתו כל השנה:
מצטער פטור מן הסוכה. הנ"ל כי מצות סוכה היא לנו מחסה ומגן לכל בנ"י להנצל מכל צרה ויגון. וז"פ מצטער פטור מן הסוכה. ע"י הסוכה יהי' פטור מכל צער וזה ג"כ חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. שיהיו נפטרין מכל חולי ומכאוב ויתרפאו רפואת הנפש ורפואת הגוף אמן:
ירושלים הרים סביב לה וד' סביב לעמו מעתה ועד עולם. הנה כבר בארנו בפנים ענין הסוכה להיות לאדם בחי' אור המקיף מן החיצונים שלא יהי' להם שום שליטה על בנ"י כי כן דרך הסט"א לאחוז בהחיצונית של בנ"א גם אצל הצדיקים הנשמרים מכל חטא ופגם ובפנימיותם כולם קדושים וטהורים. עכ"ז בדברים המותרים להם הנה סביב רשעים יתהלכון לאחוז בהם באפם מה. וז"ש בפ' בלק עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כו' כי עד"ז היו יראים מדין ומואב שהם היו בבחי' הסט"א מפני בני ישראל שהיו ענני הכבוד מקיפים אותם לכן לא יהי' להם שום שליטה לאחוז בהם גם בסביבות החיצונית שלהם כי יש להם אור המקיף. וז"ש בתהלים סבוני גם סבבוני בשם ד' כי אמילם ועל דרך זה הוא ג"כ מצות סוכה להיות על בנ"י בחי' אור המקיף נגד החיצונים כמו שהיו ענני הכבוד במדבר. כי העמוד אש הי' הולך לפניהם והורג הנחשים ועקרבים הם הסט"א. ועוד היו צריכין ענני כבוד להיות בחי' אור המקיף על החיצונית. ועל רשעים גמורים אשר תוכם ג"כ רע גם אור המקיף אינו מועיל רק גם הצדיקים צריכין שמירה בבחי' אור המקיף. ולזה קודם התפלה אנו מתעטפין בטלית להיות בחי' אור המקיף כמ"ש והטלית יפרוש כנפיו עליהם. כנשר יעיר קנו כו' עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי. כמבואר במ"א. וזה הענין של מצות סוכה להיות עלינו בחי' אור המקיף בכל השנה מראשית השנה עד אחרית שנה כמ"ש וד' סביב לעמו מעתה ועד עולם:
ולמקנהו עשה סוכות כבר בארנו בפנים בפי' הפ' זה דמאי קמל"ן בזה. ועתה נבאר עפ"י המשנה במס' אבות פ"ו חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו. תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד וכו' והקשה המדרש שמואל דהול"ל תורה קנין אחד שמים וארץ קנין שני וכו'. אכן הפי' בזה להורות לנו דרך הנכון לעבודת הבורא ב"ה ולהיות לו קנין באחדותו ית"ש להיות האדם תמיד בבחי' זו לתת שבח והודי' להש"י ב"ה בזה גופא אשר ברא את אברהם אבינו ע"ה להיות לו נ"ר ממנו כי העשרה דורות מאדם עד נח כתיב וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ וכן עשרה דורות מנח עד אברהם היו מכעיסין ובאים עד שבא א"א ע"ה וקבל שכר כולם כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ועד"ז צריך האדם לברך הש"י על אשר ברא את אברהם אבינו ע"ה כמ"ש אתה הוא ד' האלהים אשר בחרת באברם. ובזה שמענו אומרים בשם הרב הקדוש מלובלין זלה"ה שהי' אומר שלקח פנאי לעצמו ט"ז שנים בכל יום שעה אחת לתת שבח והודי' להבורא ב"ה אשר ברא הצדיק הקדוש הרב בעל קדושת לוי זלה"ה. וזה הענין בברכה ראשונה בשמ"ע שתקנו אנשי כנה"ג או"א אלהי אברהם וכו' לתת שבח והודי' להש"י אשר ברא האבות הקדושים להיות לו נ"ר ותענוג תמידי בהיותם בעולם הזה ובעוה"ב בג"ע. וז"פ ובכן צדיקים יראו וישמחו שיש להם שמחה מה שרואים צדיקים כדי לתת שבח והודי' להש"י. וז"פ תורה קנין אחד. ע"י התורה יכול האדם להשיג קנין באחדותו ית"ש. אברהם קנין אחד. פי' ע"י שהאדם נותן הודי' להש"י אשר ברא את אברהם ג"כ יכול להשיג קנין באחדותו ית"ש. וז"פ המשנה שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. שהי' קשה למסדר המשנה מה שמזכיר שם התנא האומר ההלכה ומאי נ"מ מזה מי שאמר ההלכה זו. ומתרץ ברוך שבחר בהם ובמשנתם. משום שעי"ז כשאדם לומד ומזכיר שם התנא הוא מברך הש"י שברא הצדיק התנא הזה ר"מ ור"י וכדומה לקבל נ"ר מהם. וזה כל האומר דבר בשם אומרו היינו שם התנא האומרו. מביא גאולה לעולם. כדרך שאמרו שפתותיו דובבות בקבר. כי ע"י שמזכיר הצדיק האומרו הוא נותן הודי' להש"י והוא מעורר החיות בעצמותיו המונחים בקבר. כמ"ש כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. כי ע"י התעוררת החיות שהי' בו מקודם הוא בחי' מ"נ לעורר למעלה למעלה רצון הקדום ולהוריד למטה לבני ישראל אשר הם חיים עודנה השפעות טובות וחסדים בזכות הצדיקים השוכנים בג"ע. וזה מביא גאולה לעולם [חסר סיום הפסוק שהתחיל]:
משנה במס' סוכה כל דבר שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה מסככים בו כו'. הנראה לרמז בזה עפ"י הידוע שהעיקר גדלות הבורא ב"ה הוא מן התחתונים האדם קרוץ מחומר העושה רצונו ית"ש. וז"ש בתורה כי ד' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא. ר"ל שעיקר גדולת הבורא ב"ה הוא בקרבך הם בנ"י עושי רצונו ית"ש וזה ג"כ מ"ש בתהלים ברכי נפשי את ד' ד' אלהי גדלת מאד. וזה המעלה השיג משה רבינו בהיותו בשמים ממעל וראה את המלאכים ושרפים העומדים על משמרתם. ולזאת ברדתו אמר לישראל. הן לד' אלהיך השמים ושמי השמים רק באבותיך חשק ד'. וזה הרמז במשנה זו. כל דבר שגדולו מן הארץ. פי' שעיקר גדלותו ית"ש הוא מן הארץ בנ"י דרי מטה העושים רצונו ית"ש. אך זאת אנו מבקשים מהש"י שעכ"פ נהי' שמור מן החטא להיות כדבר שאינו מקבל טומאה. ומצות סוכה רמוז לזה להיות עלינו ועל כל ישראל בחי' אור המקיף שנהי' שמורי' מן החטא כל השנה מעתה ועד עולם. אמן:
בגמ' סוכה דף מ"ב. מדאגביה נפק בי'. הנראה לבאר בזה הענין שאנו קורין זה היום הושענא רבא. על דרך שאנו אומרים אמן יהא שמי' רבא כו' כי כל איש אשר נגע יראת ד' בלבבו צריך לשום עיקר מגמתו בתפלתו רק עבור כבוד הבורא ית"ש שיתגדל ויתקדש שמו הגדול ולא ישים על לבו מה שחסר לו בעניני עולם הזה. גם על מה שנוגע בעניני הנפש אשר לב יודע מרת נפשו שלא יצא ידי חובתו בעבדות הבורא ולא שב עדיין בתשובה שלימה לנכון וירא לנפשו מפחד הגיהנם ר"ל גם זה איננו העיקר המכוון רק מה שנוגע לכבוד הבורא ב"ה אשר שמו מחולל בין הגוים כידוע שאין שמו שלם ולא הכסא שלם עד אשר יבא מהרה משיח צדקנו ויחיש גאולתנו. וזה הפי' יה"א מונח עד שיבא אליהו יה"א אותיות י"ה משם הוי'. וא' מתיבת כס"א כמ"ש כי יד על כ"ס י"ה. וזה דאי' בזוהר הקדוש בר' שמעון בן יוחאי. בכה ר' שמעון ואמר ווי דגלותא אתמשך וכו' וגם מצינו שהקב"ה כביכול בוכה בכל יום. ועיקר הדבר תולה בנו מה שאנו מגדילים ומרוממים כבודו ית"ש כמ"ש הגאוה והגדולה לחי עולמים. וע"י שאנו מפארים ומרוממים כבודו ית"ש ממילא נופלים השונאים כמ"ש בשירת הים אשירה לד' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. וגם דוד המלך ע"ה אמר מהולל אקרא ד' ומן אויבי אוושע. כי הקב"ה הוא בתכלית העניוות ואין לשער גודל הסבלנות שלו בזמן התכלית כמ"ש העוז והענווה לחי עולמים אף כי בידו העוז וממשלה לעשות בהם כרצונו אולם מגודל הענווה הוא סובל ומעלים עין מסוררים. והוא מצפה על ההתעוררת לתתא שאנו מפארים ומרוממים כבודו ית"ש אשר כל זאת יהי' עיקר מגמתינו. וז"ש בגמ' ייתי ולא אחמיני'. פי' אף כי האדם יודע מרת נפשו שלא יצא עדיין י"ח בתורה ומצות ובושה תכסה פניו כאשר יבא משיח צדקנו ומי יודע אם יזכה לראותו. עכ"ז צריך להיות עומד ומצפה שיבא במהרה בימינו. וז"ש אנא ד' הושיעה נא. פי' השם הוי' ב"ה במהרה יהי' בשלימות בזה הושיעה נא. אנא ר"ת "אליהו "נדב "אביהוא. שהעבדות שלהם הי' בדרך זה רק עבור כבודו ית"ש כמ"ש בקרבתם לפני ד' כו'. וז"ש שמחנו ד' אלהינו באליהו הנביא עבדך. פי' העבדות של אליהו שהי' הולך כל ימיו בעבדות הזה. לכן כתי' הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ד'. פי' קודם הגאולה יתן לנו בלבבנו העבדות של אליהו להיות כאו"א מבנ"י בבחי' זו כנ"ל ועי"ז יומשך הגאולה. וזה ענין ק"ש שמע ישראל כו' פי' רש"י ד' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי העובדי כוכבים כי הם אינם מקבלים יחודו ואחדותו אבל לעתיד יהי' ד' אחד יכירו וידעו כל יושבי תבל. ועד"ז סובב והולך כל העבדות של אדם בעולם הזה ואהבת וכו' ושננתם לבניך כולם על כוונה הזאת לרוממות כבוד הבורא ב"ה וזה ג"כ הרמז בגמ' מדאגביה נפיק בי'. ע"י שאנו מרוממים ומגביהים כבודו ית"ש עי"ז מוציאים אותו כביכול מהגלות לקרב הגאולה. וז"ש במד"ר במצות הלולב כפות תמרים זה הקב"ה רמוז על הנ"ל. עוד י"ל מדאגביה נפיק בי' ע"י שאנו מגביהים כבודו ע"י ישועת ישראל מתרומם כבודו ית"ש המצפה לרומם קרן ישראל. ועי"ז ג"כ אנו מוציאים אותו כביכול מהגלות. וזה שנקרא הושענא רבא כנ"ל. מחמת שעתה עת רצון להתפלל על ישועת ד' במהרה אמן:
במס' סוכה פ"ד מיד התינוקות שומטין את לולביהון ואוכלין את אתרוגיהון. הנ"ל עפ"י מ"ש לעיל הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כל אחד יוצא בה ואוכלה לאלתר. לפי הידוע כי ענין מצות ד' מינים הללו ובפרט האתרוג הוא התיקון לחטא אדה"ר כמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון כמבואר לעיל ע"ש. וידוע מ"ש הבעש"ט בפי' הפ' רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף כי כל ענין אכילת האדם הוא להעלות הני"ק העטופים ומפוזרים בהמאכלים. וזה שאמר הכתוב רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. ר"ל למה ברא הקב"ה האדם באופן הזה שיהי' רעב וצמא. התירוץ בזה כי נפשם בהם תתעטף. הם הני"ק הנפזרים ומעוטפים בהמאכלים מבקשים תפקידם ומשתוקקים להיות להם עלי' למקור מחצבתם. לכן מוכרח האדם להיות רעב וגם צמא כדי להעלות אותם. וז"ש קיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין. פי' שהי' מקיים להעלות התערובות אשר בהתבשילין הם הני"ק. וז"פ עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים. וזה הענין דכתי' באדה"ר ביום אכלך ממנו וכו'. לכן עתה בעת עשיית המצות בהאתרוג וד' מינים. מיד התינוקות שומטים את לולביהון ואוכלים אתרוגיהון כי ע"י האכילה בקדושה יגמר התיקון מהפגם עץ הדעת כנ"ל:
בסוכות תשבו שבעת ימים. כבר בארנו שתשבו לשון תשובה כי עיקר השגת התשובה היא בסוכה עולם הבינה אם לבינה תקרא. וז"ש יעקב אבינו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים. שהי' ירא פן יתגבר עליו היצה"ר לבלבל אותו מהתשובה בתואנות שוא ומדוחים. וזה הרמז בזוהר הקדוש בענין שלוח הקן. וזה שסמכו אנשי כנה"ג ברכת השיבנו לברכת אתה חונן לאדם דעת. כי ענין התשובה העיקר צריך לבא לבחי' הדעת לנכון כי אם אין דעת הבדלה מנין. פי' שאינו יודע להבחין בין טוב לרע וכל דרך איש ישר בעיניו. ולזה בהקפות שמ"ע תקנו לומר אתה הראת לדעת. כי בשמיני עצרת הוא גמר התיקון מפגם הדעת של אדה"ר כמבואר במ"א. וז"פ והודעת להם את הדרך ילכו בה. פי' כי גם בדרכי השם אשר הוא הולך צריך ג"כ להקדים ענין התשובה לתקן מעלליו בכוונה הראוי'. וז"פ נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה. פי' גם בדרכינו הישרים צריכים חפוש וחקירה אם הם בכוונה הרצויה ונכונה בלי שום פניות וגיאות ח"ו. וז"ש בתפלת נעילה כי לא תחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחי'. פי' גם מדרכו הטוב צריך תשובה נכונה לעשות בכוונה הרצוי':
בסוכות תשבו שבעת ימים. פי' ע"י התשובה תשובו למדריגה הראשונה כמו שהי' בשבעת ימי בראשית. צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים. כי בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. והוא ע"י הצי"ע כמ"ש אור חדש על ציון תאיר. ציון בגימ' יוסף בחי' צי"ע. וז"ש גנזו לצדיקים לע"ל. פי' שהאור של זי"ב נגנז עבור הצדיקים העתידים לבא. אך אנו מתפללים ונזכה כולנו מהרה לאורו. שיהי' כאו"א זוכה להיות בבחי' צי"ע ולהנות מן השפע היורד ע"י הצי"ע. וע"י הסוכה יכולים לעורר האור הגנוז משבעת ימי בראשית כנ"ל:
לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו. יש לרמז בזה הענין מ"ש בפ' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' וערבי נחל. נח"ל ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים ומבואר בכתבי האריז"ל שהוא שם גדול ונורא. והפי' נוצר חסד לאלפים הם בנ"י הלומדים התורה לשמה לשון אלו"ף בינה. וכאשר החסדים הולכים ע"י שם נחל אזי ממילא הם יורדים רק לכנ"י לבד ואין בהם שום מגע נכרי כלל. וזה והערב נא כו' את דברי תורתך שיהי' מעורב בדברי תורתך כמבואר במ"א. והוא ג"כ לשון עריבות ומתיקות שיהי' כח בלימודנו לעורר למטה מתיקות בדברי תורה וזה ג"כ הפי' וערבי נח"ל שיהי' מעורב בשם נח"ל הנ"ל היו"ד משם הוי'. ויום האחרון זה נקרא יום הערבה הוא הה' משם הוי'. רמז לשם י"ה לכן נקרא הושענא רבה כי מתעורר רחמים גדולים. וזה שאמרו בגמ' לאו דוקא שגדילים בנחל. כי מה שנכתב בתורה וערבי נח"ל הרמז הוא לשם הקדוש נח"ל שיהי' מעורב על ידי האתערותא דלתתא ממצות הלולב ומיניו וז"פ הפ' שהתחלנו לרב תרבו נחלתו. לר"ב עולה בגימ' ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והוא הכולל כל הד' שמות הקדושים כמ"ש כד אנת תסתלק מיני' אשתארו כולהו כגופא בלא נשמתא. וזה לר"ב תרבה נחלתו ע"י שם נח"ל יתרבו ההשפעות לבני ישראל ולמעט תמעיט נחלתו. פי' למעט ההשפעות מעכו"ם אשר לא מזרע ישראל המה כמו שרמזו חכז"ל שמתמעטים והולכים כפרי החג. וז"ש כי אתם המעט מכל העמים. שיש בידכם להמעיט ההשפעה מסט"א רק לזרע ישראל קדושו:
(במס' סוכה פ"ג) והיכן היו מנענעים בהודו לד' תחלה וסוף וכו'. הנראה לרמז בזה דרך הצדיקים הגדולים אשר בעבודתם הם מעוררים החסדים הראשונים כמ"ש אי' חסדיך הראשונים. וכמ"ש עולם חסד יבנה. וזה הרמז מה שאמרו בגמ' במס' ביצה מכאן אני נוטל. כאן עם הכולל עולה ע"ב כמנין חסד. פי' שהיו מעוררים החסדים שהי' קודם בריאת העולם רעווא דרעווין. וזה ג"כ שרמזו חכז"ל במשנה זו והיכן היו מנענעי' בהודו לד' תחלה וסוף. פי' שהיו מעוררים החסדים שהיו מתחלה קודם ברי"ע שראשית כוונת הבריאה הי' בשביל ישראל כמ"ש וירא ראשית לו ואי' במד"ר בראשית ברא בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו. פי' שמשה רבינו עליו השלום הסתכל על תכלית וראשית כוונת הבריאה הוא עבור בנ"י והבחי' חסד זה הוא למעלה מבחי' החסד שנברא בו העולם. וזה הפי' תחלה וסוף. נעוץ סופו בתחלתו. כי גם לעתיד במהרה אי"ה כאשר יהי' הגאולה שלימה יהי' ג"כ עיקר החסד עבור בנ"י כמ"ש הן גאלתי אתכם אחרית כראשית. כי בנ"י הם המעוררים הקדושה למעלה כמ"ש שמו קדוש ישראל. כדאי' במד"ר שבבריאת העולם שאל הקב"ה לאדה"ר מה שמי ואמר לו לך נאה וכו' וזה כוונת ופי' שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד. פי' מה שהוא ד' אלהינו שאנו מקבלים אלקותו ית"ש ד' אחד. זה עיקר שמו ואחדותו ית"ש כמ"ש ושמנו קראת בשמך ולזה עיקר שמו קדוש ישראל: (ויתר הדבר מובא לעיל בשער התפלה ע"ש בד"ה ביום ההוא)