זאת חקת התורה כו' בחולין י"א יליף דאזלינן בתר רובא מפרה קשה לר' מאיר דאית ליה רובא וחזקה הוה ספק מן התורה ומטהר בתינוק בצד העיסה אפילו לקולא ברה"ר קשה מפרה אדומה הא אית חזקה העמד טמא כו' וגם משחיטה עצמה דלמא במקום נקב שחיט והוה חזקה דשאין זבוח ול"ש היכא דלא אפשר סמכינן ארובא זה ברוב שאין חזקה מתנגד דהוה רק מדרבנן משא"כ בחזקה עם המיעוט אפילו לא אפשר אזלינן לקולא לדידיה כ"ש לחומרא וכ"ת מיעוט טריפות הוה מיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך א"כ היכא יליף לרבנן דאזלינן בתר רובא ודוחק לומר דלר"מ חזקה שלא נתבררה הוה חזקה ועוד פסח וקדשים בכור תוך שנה מא"ל ואפשר שחיטה הרי איתרע קצת ושחוטה לפניך ופרה אדומה אין אומרים סמוך כה"ג שהרוב בפרה והחזקה בטמא אין דומה לבצק ביד התינוק כי החזקה מנגד לרוב בענין אחד ומיהו לרבנן דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן משמע אף שהם בתרי עניני אמרינן כן ועיין יבמות קי"ט רוב נשים יע"ש ובס' ג"ו כתבנו מזה ואי"ה בס' ש"ה אבאר עוד.
בספר מבקש ה' להר"ש חאגי"ז הביא מדרש רבה קח את אהרן והפשט בגדיו והלא אם יצא כהן גדול חוץ למקדש בבגדי כהונה לוקה שהם צמר ושפתים אלא בלשון קח העלהו לכהונה ובקח העלהו להר. עיין בר"מ ז"ל פרק עשירי מה' כלאים הלכה לב' כהנים שלבשו במקדש שלא בשעת עבודה לוקה מפני האבנט והר"א ז"ל בהשגות דמותר במקדש והכ"מ ז"ל תירץ דמותר משום מעילה אבל אבנט אסור אף במקדש ובמדרש הנ"ל משמע דווקא חוץ למקדש אסור כלאים הא במקדש שריא כלאים אף שלא בשעת עבודה ומ"ש הר"א ז"ל כלאים דאבנט אטו משן ואפוד לאו כלאים עכ"מ ואפשר כוונת הר"א ז"ל אמ"ש הר"מ ז"ל פ"ח מהלכות כלי מקדש הא דאבנט כהן הדיוט כלאים דהלכה כרבי מחבירו ולכאורה ביומא י"ב ב' דראב"ש ור' דוסא חולקין על רבי ומחביריו אין הלכה כמותו אלא ברייתא דמנחות מ"ג א' וערכין ג' ב' כהנים אצטריך ליה כפירש"י ז"ל אבנט של כלאים הוה ולא פירש חשן ואפוד דכהנים משמע אף כהנים הדיוטים ומשמע אבנט כלאים וע"ז כתב הרא ז"ל דמסוגיא זו הוציא הר"מ ז"ל דבריו תרתי א' שלא בעידן עבודה לא שרי ב' דאבנט כהן הדיוט כלאים והשיג עליו דבשלא עידן עבודה ל"ד אלא חוץ למקדש כדמשמע ביומא פרק בא לו וכלאים היינו חשן ואפוד וכהנים גדולים קאמר כו' ואבנט כ"ה י"ל לא הוה כלאים ועיין פרק שמיני מה' כלי המקדש הי"ב.
אגדה. שם במבקש ה' על המדרש הזה קח הקריבו למזבח ובאדה"ר ויקחהו ויניחהו בג"ע ח"א אין ויקח אלא עלוי כמ"ש ולקחום עמים רבים וח"א פתוי קחו עמכם דברים תליא אי לשתמש יומא חד בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר אי חשיבות לפי שעה הוה חשיבות או גריעותא שאח"כ יושלך משמים ארץ ובאהרן ח"א עלוי שע"י מיתה זוכה לחיים הנצחיים וח"א פתוי לפי שבעה"ז מקיים חבילות מצות ובמתים חפשי. ובקח העלהו לכהונה ובקח כו' לומר שה' פועל ב' הפכיות וישרים דרכי ה' מי שאסר השעטנז התיר כאן וכיוצא בזה יע"ש הא דבמתים חפשי כיון שמת האדם נעשה חפשי ממצות זה בעמא דארעא אבל ת"ח אין להם מנוחה שנאמר ילכו מחיל אל חיל לומדים בישיבה של מעלה גם אפשר לקיים מ"ע עפ"י הסוד ואורות עליונים רק ל"ת לשמור ממנו אין שם כאמור והנה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא פירושו שכר מצוה מצוה היינו שבמצוה עצמה היא הכתר שלו צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשם כמ"ש רמ"א ז"ל אבל בעוה"ז זה א"א. ומכל מקום שכר גשמי יש בעוה"ז ג"כ אלו דברים שאוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת כו' ויש שאוכל מהקרן. ובתבואת שור בבכור שור ב"ב דף ט' כתב דמ"ע אין עונש בעוה"ז אם עובר אותה מש"ה אין שכר בעוה"ז ג"כ ולפ"ד מל"ת אם בא דבר עבירה לידו וניצול כאילו עשה מצוה יש לו שכר בעוה"ז שהרי עונשו ג"כ בעוה"ז ואמנם מדרבנן יש מכות מרדות למי שביטל מ"ע וצוה שיש לה משך זמן מכין אותו עד שתצא נפשו ולאחר שעבר הזמן לוקה י"ג מכות או ל"ט רק שאין חוקים כשל תורה א"כ עונש בעוה"ז שראוי ג"כ שכר בעוה"ז ואפשר רמז בקהלת י"ב בקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת דברי חכמים כדרבנות מרועה אחד בילקוט בקש לידע מתן שכרן של מצות כלומר אי לעסוק במ"ע לקבל שכר בעוה"ז או ל"ת להלוך בשווקים של זונות ולא יעבור ויקבל שכר בעוה"ז יש בני אדם חפצים כך ועפ"י הרוב עובדים לקבל שכר הודיע שגם במ"ע מקבלים שכר בעוה"ז דברי חכמים כו' מרעה א' דברי חז"ל הם ד"ת מל"ת ויש עונש בעוה"ז רק שכר מצוה גופא עטרה לראשו זה א"א כ"א לעוה"ב. וכתוב יושר דברי אמת אמת היינו משפט ודין כמ"ש בע"ז ב' אמת קנה ומיכה ג' ט' המתעבים משפט והישרה יעקשו ומצוה שמתן שכרה בצדה אין מענישין עליה חולין ק"י אה"נ עיקר השכר לעוה"ב למען יאריכון ימי"ך עוה"ב שכולו יום וכאן אוכל הפירות שעושה בשמחה.