ספר עמוס הוא ספר קטן למדי, אך הוא מחזיק תכנים מרובים. הוא כולל נבואות על ישראל, על יהודה וגם על עמים אחרים. יש בו תוכחות בצד קטעים המתארים מאורעות חיים, דברי קינה, חזיונות נבואיים, דיאלוג אנושי ותחינה. עושרו מזכיר את עושרם של ספרי הנביאים הגדולים, אך בזעיר אנפין. עמוס מנבא בתקופה של שגשוג מדיני, שהביא בכנפיו שאננות, גאווה ושקיעה מוסרית. על הרקע הזה מוכיח עמוס את העם, ומתמקד בשכבה העליונה. הוא מנבא על צרות הולכות ותוכפות שבסופן חורבן וגלות. הספר נחתם בנחמה של שיקום העם לאחר מפלתו. עמוס אינו מוזכר במקומות אחרים במקרא, גם ייחוסו אינו ידוע. הוא היה בוקר ונוקד – מגדל בקר וצאן בתקוע, כנראה זו שבארץ יהודה, ואולם נבואתו העיקרית מופנית אל ממלכת ישראל, והוא מנבא פחות אל אנשי מקומו הקרובים. בזמנו פעלו הנביאים הושע וישעיהו. לאחר כותרת הספר ונבואת פורענות כללית סוקר עמוס את פשעיהן החמורים ביותר של האומות השוכנות בקרבת ישראל, ומנבא להן עונשים כבדים. כל אחת מהאומות הללו חטאה בחטאים שעליהם לא נענשה, אך משהִדרדרה עוד – וביותר כשפגעה בישראל וביהודה – נפקד עוונה ונגזרו עליה עונשי חורבן, מפלה והגליה. נבואות אלה התגשמו תוך זמן לא רב – האשורים הגיעו לאזור, החריבו רבים מן המקומות הללו והגלו אוכלוסיות שלמות.