אין קוצין אותן במוקצה. כן גרסי' בספרים ישנים וגר' נמי אבל קוצה הוא בחורבה. ובערוך גריס אין קוצצין ופי' מוקצה כלי של ברזל שדרך לחתוך בו תאנים שמו ובסיפא גריס אבל קוצה הוא בחרבה ופי' אותו סכין מלשון חרב ואין מתיישב פי' זה על סדר המשנה דלא איירי כולה מתני' בלקיטת הפירות אלא במלאכה דלאחר הקליטה ועוד דאין דרך לקיטת התאנים אלא ביד ועוד דלמה הניח מלשנות לנו דין בבצירה הכתובה במקרא לכך נראה כגירסת הראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל דגריס ברישא אין קוצין ולבסוף גרים בחורבה. ופי' אין קוצין מלשון פירות קיץ כדתנן השוכר את הפועל לקצות בתאנים וה"ק אין מוליכין אותן לייבשן ולעשותן קציעות במקום שרגילין לקצותם דקרוי מוקצה בלשון משנה כדתנן עומד אדם על המוקצה:
אלא בחורבה. מוליכין אותם לחורבה לייבשם שם וטעמא דכל מה שיכול לשנות במלאכת שביעית משאר שני שבוע משנה ובגמ' יליף לה מקרא. א"נ כשמייבשין אותן קוצצין בכלי של ברזל את עוקציהם כדי לעשותם קציעות והכא קרי לכלי מוקצה ואשמועינן דאין קוצצין אותן בכלי המיוחד אלא בסכין רחב ובזה מתיישבת גירס' של הערוך ז"ל:
בגת. שדרך לדרוך הענבים שם:
אלא בעריבה. שלשין בה העיסה:
בבד. בבית הבד כדרכו:
ובקוטבי. פי' בערוך משימין עץ גדול וכבד על הזיתים שבבית הבד ונקרא קוטבי ובראשו אבן גדולה והראב"ד ז"ל פי' בד הקורה הגדולה. קוטבי היא האבן הגדולה שממעכת את הקורה #:
אבל כותש הוא. במכתשת כמו שעושין למנורה:
ומכניס לבודידה. לתוך בד קטן ביותר כך פי' הראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל:
טוחן הוא בבית הבד. ולא בקוטבי ובגמ' איכא מאן דשרי קוטבי:
ומכניס לבודידה. בהא מודי לת"ק: