מאימתי מותר אדם ליקח וכו'. מכיון שגזרו על הספיחים חוץ מירקות שמנו בפ' הפיגם אסור לאדם ליקח מיד ע"ה שום ירק למוצאי שביעית דשמא ישן הוא ויאמר לו חדש הוא עד זמן שמה שנזרע במוצאי שביעית ישנו גדול כזה שמוכר זה ובהכי תלינן בהיתירא א"נ דאפילו נימא דישן הוא ריבה יניקת ההיתר ממוצאי שביעית על העיקר של שביעית ונתבטל האיסור וכן משמע בתוספתא דאפילו בידועין של שביעית הם שרינן להו וכדפרישית והתוספתא למעלה כתבתיה:
עשה הבכיר. יש מקום שממהר לגדל ולבכר יותר ממקום אחר:
הותר האפל. אע"פ שלא עשה כיוצא בו מ"מ אי אפשר שלא ריבה ההיתר:
ר' התיר וכו'. ולמסור דמיו לע"ה דאין בהם קדושה לטעמיה דסבר דשביעית בזמן הזה מדרבנן כדאיתא בפ' השולח:
ר' התיר ליקח ירק. בגמ' משמע דמעיקרא לא התיר אלא ירק דאינו מתקיים תרדין וכיוצא בו אבל בצלים ודבר שאין זרעו כלה לא ולבסוף משום דידעו עיקר טעמו דהוי משום דבטלה קדושת הארץ היכא דאיכא פסידא הפצירו בו והתיר אפילו דבר שאין זרעו כלה ושריותא קמייתא דהתיר דהיינו בדבר שזרעו כלה מפ' טעמא במס' פאה פ' כל זית והכי איתא התם נכנס ר' לגנתו של ר' פדת וכו' אייתון קומוי תרין פוגלין מבין ריש שתא לצומא רבא והוה אפוקי שמיטתא והוה בהון טעוניה דגמלא אמר לון ולית אסיר דלאו ספיחין אינון אמרו ליה באפוקי ריש שתא איזדרעון באותה שעה התיר ר' ליקח ירק במוצאי שביעית מיד ע"כ לשון הגמ' וטעמא דבתר לקיטה אזלינן ביה בין לקולא בין לחומרא. וראיתי לרבנו שמשון ז"ל שלא כ' אלא דברים מדעתו:
שמן שריפה. שמן של תרומה שנטמא וקרי ליה שמן שריפה משום דלשריפה עומד כדאמרינן פ' במה מדליקין ובכל שנים קאי ואין מוציאין אותו שלא להרבות טומאה על טומאתו א"נ אי משהי ליה להוציאו דילמא פשע ואכיל מיניה ועוד נ"ל דאשכחן גבי קדשים דשורפין אותן במקומן כדמפ' טעמא בפ' כל שעה בקדש באש תשרף במקום אכילתו שריפתו וגזור נמי בתרומה הכי וכן בפירות שביעית בעו ביעור בארץ שיאכלם שם בביעור דהיתירא ובביעור דאיסורא שישרפם בארץ לכתחלה, ומשמע בת"כ דאם הוציאן דלא מצי למיכלינהו דקתני התם אשר בארצך מה שבארצך אוכלין ולא מה שהוציא עקילס לפונטוס, ונראה הטעם משום דמיקרו קדש דדייני בהו דינא דיוצא בקדש כן נ"ל. והראב"ד ז"ל כ' פי' שאם יצאו פירות שביעית לחו"ל אסורין באכילה ונ"ל הטעם כדי שלא יתחלפו בפירות חו"ל ונמצאו פירות שביעית יוצאין לחולין, ועוד אני אומר כי אע"פ שהם אסורין באכילה אינן מתבערין עד שיגיע זמן הביעור ואם רצה להחזירן לארץ ולאכלן שם רשאי אבל אם הגיע שם זמן הביעור בהא פליגי תנאי אם יבערם שם או צריך להחזירם לארץ ולבערם וזה הביעור שריפה או קבורה הוא עכ"ד. פונטוס שם מקום בחו"ל תרגום ירושלמי מלך אלאסר מלכא דפונטוס:
שמוציאין לסוריא. פירות שביעית וטעמא דילמא סבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש או שמא כיון דנהגא בה שביעית דלא נעבד כדתנן לעיל עושין בתלוש וכו' מצי למיכלינהו שם דלא יפשע שלא ינהג בהם קדושת שביעית ובארץ שלא כבשו עולי בבל דקילא נמי דנאכל ולא נעבד פליגי נמי בגמ':
אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ. השתא ם"ד משום דתרומה שנטמאת היא ובגמ' מפ' לה:
שמביאין מסוריא. דיש מקום ליכנס בה בטהרה כדאמרינן פ"ק דגיטין: