אין קוצצין את האילן בשביעית. מפ' טעמא בפ' מקום שנהגו משום דלאכלה אחר רחמנא ולא להפסד והקשו התוס' בפ' כיצד מברכין וא"ת בלאו שביעית נמי תיפוק לי דאסור משום לא תשחית את עצה וי"ל דמיירי הכא דלא טעין קבא דלא שייך ביה לא תשחית כדאיתא בפ' החובל א"נ איירי במעולה בדמים לעשות ממנו קורות דבההוא לא שייך ביה לא תשחית ואפ"ה איכא איסורא דשביעית לאכלה ולא להפסד ור"י ז"ל מסיפונטי פי' דמיירי באילן הסמוך לעיר דקוצץ ועכשו בשנה השביעית קתני ה"מ דקוצץ עד שלא ירד לפרי אבל משירד לפרי אין קוצצין:
משיוציאו. במס' ברכות פירש"י ז"ל משיוציאו את הפרי כלומר שנתגלה כמו סמדר. לשון אחר פירש"י ז"ל בפ' מקום שנהגו משיוציאו עלין בימי ניסן וכן פי' הרמב"ם ז"ל ובפ' בנות שוח אכתוב שכן עיקר דהוצאת פרי חנטה קרוי בלשון רבותינו:
משישלשלו. משיתחילו להכביד ולהתלות ולרדת למטה כל הורדה למטה קרויה כן תרגום ותורידם בחבל ושלשלתינון ומפ' בגמ' דהיינו חנטתן כלומר לגבי חרובין משום דמרים הן כלענה בתחלתן לא חשיב שלשול בהו אלא כמו גירוע בגפנים דכה"ג אסירי לענין קציצה בשביעית דההיא שעתא חשיבי כמו שומר לפרי דאילו פרי לענין טומאת אוכלין או לענין ברכת בורא פרי העץ לא מ"ט דלאו אוכלא חשיבי עד עונת המעשרות דהיינו משינקדו כדתנן התם ומפ' תלמודא התם דהיינו נקודות שחורות:
משיגרעו. הכא מפ' משיזחילו מים ובפ' מקום שנהגו מפ' דהיינו שגדלו עד כפול הלבן והיינו שיעורא דבוסר גופיה דתנן ביה לעיל משהביא מים:
משיניצו. משנפתח הנרתק שתוכו הזית והנץ שקורין הפרח הוא בחוטמן. ויש מי שפירש שנפל הנץ מהן דדמו לגירוע וזה נכון:
ושאר כל האילן משיוציאו. כשיעורא דב"ש ולא שמעתי טעם לזה מ"ש הני מהני. וראיתי לתוס' ז"ל שסוברים דשמעינן ממתני' דמשיוציאו פרי חשיבי פרי לענין ברכה ותמהני עליהן דהא בההיא שמעתא גופה ילפינן ברכות מתרומה דקיי"ל כר' יהושע דפטר בכל מי פירות מחומש אלא ביוצא מן הענבים ומן הזיתים ובכל מי פירות מברכין שהכל אלא ביוצא מן הענבים וכו' ומעשר נמי ילפינן דאמרי הוא דאמר כר"ע דתנן ר"ע אומר אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי ומשמע דה"ק דברייתא דתני בה על האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ ר' אליעזר הוא דפליג אדר"ע ושמותי הוא דלר"ע לא הוי פרי לא לענין מעשר ולא לענין ברכה עד שיהא הפרי חייב במעשר וכיון דקפריסין לית בהו מעשר לר"ע לית בהו נמי ברכה ב"פ העץ אלא שהכל בעלמא ולדעתם ז"ל דס"ל דכי היכי דהכא אית בהו תורת שביעית ה"נ אית בהו תורת ברכה ר"ע כמאן לא ב"ש ולא ב"ה דכלהו ס"ל דשאר כל האילנות משיוציאו שפי' משיוציאו פרי ואביונות מפ' התם ביטיתא ולדעתם לב"ש ולב"ה קפריסין הוה ליה פרי וא"כ היכי פליג על ב"ש וב"ה ועוד דבורא פרי העץ אמרינן ולא בורא תנובת העץ וכי היכי דגבי מעשר ממעטינן פחות מעונת המעשרות אי משום דכתיב ביה פרי כדכתיב מפרי העץ אי משום דכתיב תבואת זרעך שמוציאין לזריעה ומצמיח ה"נ גבי ברכה ועוד דהא אסיקנא לעיל דדוקא פגין שהזריחו ובוסר שהביא מים הוא דמטמא טומאת אוכלין אבל שאר כל הפירות כלן אין מיטמאות טומאת אוכלין עד עונת המעשרות וכיון דלאו אוכלא הוי היכי מברכין עליה פרי ועוד דפי' יוציאו לאו הוצאת פרי הוא דא"כ יחנטו מיבעי ליה ועוד אבאר פי' חנטה לקמן בפ' בנות שוח אלא הוצאת עלין הוא. ועוד ראיתי לגאונים ז"ל שפסקו בפלפלין רטובין דמברך עלייהו בפה"א ותיקשי להו דהא תנן ושאר כל האילנות משיוציאו ופלפל אילן הוא וחייב בערלה כדאיתא בת"כ ובגמ' דהתם אבל הנכון בענין זה דלעולם יוציאו בשעת הוצאת עלין קאמר ומשום שומר לפרי הוא דגזור בשביעית אבל לעולם בלא הביא שליש לאו אוכלא לא למעשר ולא לטומאה ולא לברכה ואין מברכין בו אלא בפה"א דלא גרע מעלין בעלמא כמו בבוסר שהביא מים הילכך אין לברך בפה"ע על שום פרי עד דחשיב אוכל דהיינו עד עונת המעשרות והיינו טעמא דפלפלין דלא חזו לאכילה אלא קודם שליש ואין לברך בהן אלא בפה"א ודנו בהן כדין שקדים המרים דקיי"ל זה וזה לפטור וטעמא דהני תלתא נראה דהיינו משום דגפנים וזיתים עיקרן ליין ושמן ומשו"ה יש במשקין אלו חומש ואין ליתנן לכהן גבי תרומה אלא יין ושמן ומשו"ה סלקינן דרגא חד מעונת המעשרות משום חומרא דשביעית דהיינו בגפנים יגרעו ובזיתים יניצו ויגרעו היינו בוסר דתנן לעיל ומקמי הכי לא דלא הוו עיקרן לפרי כי הוו בעינייהו וגבי ערלה נמי מודו דבוסר הוי ערלה דלא פליגי התם אלא גבי סמדר וטעמא דבוסר דמודו משוס חומרא דערלה סלקינן דרגא דמבוסר עד באוש אמרינן דהוי שומר לפרי ומקמי הכי לא וחרובין נמי כיון דמרים כלענה בתחלתם מסתיין דסלקינן משינקדו לישלשלו ומקמי הכי לא וזיתים נמי דעונתן שליש כיון דעיקרן לשמן מסתיין דחשיבי שומר משינצו אבל מקמי הכי לא ור' יוסי פליג ארבנן בסמדר דחשיב ליה שומר לפרי קודם פול הלבן ורבנן לא חשיבי ליה שומר עד שיהא כפול הלבן משא"כ בשאר אילנות דעיקרן לפרי הילכך אף מהוצאת עלין חשיבי שומר לפרי:
כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו. דלא מפסיד ולא מידי שכבר הן ראויין לזריעה כיון דחזו למעשר ופרי הן ומיטמו טומאת אוכלין:
כמה יהא בזית ולא יקצצנו. לפרושי קרא דבל תשחית קא אתי ואפילו בשאר שני שבוע ומשער תנא בזית משום דחשיב ליה בא"י כדאיתא במס' פאה והכי איתא נמי בפ' החובל:
רובע הקב. ובגמ' מפ' אי בעינן שהכניסו כבר או אפילו לא הכניסו אלא שראויין לרובע וגבי דקל בעינן קב של פירות ובשאר אילנות לפי מה שדרכן אם נתקלקלו וחסרו מותר לקוצצן:
הכל לפי הזית. שאם דרכו לטעון סאה אפילו שיטעון שני קבין כבר נתקלקלו הרבה ומותר לקוצצו ובפ' החובל מפ' דאי מזיק לאילנות אחרים שטובים ממנו שמותר לקוצצו וכן אי מעולה בדמים יותר מפירותיו מותר לקוצצו: