מאימתי אוכלין פירות האילן. תולשין אותם לאכילה ותנא נקיט ואתי מילי דקציצת אילן ותנא מעיקרא קציצה זוטא דהיינו תלישת כפירות והדר תני קציצה רבא:
מאימתי אוכלין פירות האילן. דפירות שביעית אסור לתלשן מן האילן קודם שיגיעו לעונת המעשרות דבעינן דנחית עלייהו שמא דפרי וטעמא מפ' בת"כ דכתיב תהיה כל תבואתה לאכול מכאן שאינה נאכלת אלא תבואה מכאן אמרו מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית הפגין משיזריחו וכו' כדתנן במתני' ובגמ' דהכא מפ' טעמא אחרינא דכתיב קדש בין היא ובין תבואתה לומר לך דקדושה תבואתה וכי היכי דגבי קדשים אין מביאין אותן לבית הפיסול ה"נ אין אוכלין פירות שביעית אלא בענין שיהו לו הנאה:
הפגין. של תאנה מלשון התאנה חנטה פגיה:
משהזריחו. משהתחילו להתבשל שמצהיבין מכח השמש מלשון ויזרח לו השמש:
אוכל בהן פתו בשדה. ואינו רשאי לכנסן לביתו דחשו חכמים שמא ישמרם בבית לסעודה אחרת ולאו בני שמירה נינהו עד שיהו גמורים וחייבין במעשרות ובגמ' יליף לה מקרא:
ביחלו. מפ' לה הכא חייתא כדמתרגמינן אל תאכלו ממנו נא כדחי והוא שאינו צלוי כל צרכו כלומר שנתבשלו ולא נתבשלו יפה וכן פי' ר"י ז"ל ובפ' יוצא דופן מפ' משילבינו ראשיהן:
חייבין במעשרות. וה"נ תנן במס' מעשרות פ"ק התאנים משיבחילו והא דגבי מעשר בעינן דוקא ביחלו דהוי שיעורא טפי מהזריחו משום דגבי מעשר כתיב תבואת זרעך ודרשינן לעיל בפ' שדה הלבן דבר שכשזורעין אותו מצמיח והיינו דמטו לשליש וקים להו לרבנן דביחלו הוי שליש ובציר מהכי לא אבל גבי שביעית דרחמנא שרא טפי גווני אכילה א' בבית וא' בשדה כדאמר בגמ' מכי נחות עלייהו שמא דפרי סגי:
הבוסר משהביא מים. מפ' בפ' מקום שנהגו דהיינו שגדלו הגרגרים עד כפול הלבן:
משהביא מים. שסוחטו ויוצא ממנו משקין:
אוכל בהן פתו בשדה. דאין זה איבוד כדמפ' בגמ':
הבאיש. מפ' בפ"ק דמעשרות משיקראו באושה והיינו כשמתחילין להתבשל כדמפ' התם והוא שתהא החרצן שלהן נראה מבחוץ ופי' ר"י מסיפונטי ז"ל לחולה בלשון חכמים קורין באישא ובלעז נקרא החולה מלאטו והענבים כשיתחילו להתבשל קורין להם אובא מלאטא נמצא לחולה ולענבים המבושלים מעט שם א' להם ע"כ: