ספק ערלה. בגמ' מפ' לה:
בארץ ישראל אסור. דספיקא דאורייתא היא ולחומרא:
ובסוריא. היא ארם צובה שכבשה דוד וחברה עם ארץ ישראל וקסבר כיבוש יחיד דלא שמיה כיבוש הילכך ספיקה מותר. ובחו"ל דרחיקא טפי לא מיחלף:
יורד. הישראל:
ולוקח. מן הגוי המוכר בצדו או מן הישראל החשוד ואפילו שהישראל יודע שהוא נכנס שם ולוקט לכתחלה:
ובלבד שלא יראנו. הישראל כשהוא לוקט מן הערלה:
כרם שהוא נטוע ירק. שזרוע ירק בין הגפנים דהוו להו כלאי הכרם:
וירק נמכר חוצה לו. ויש לחוש שמא מירק הגדל בכרם הוא זה והו"ל ספק כלאים:
יורד. הגוי ולוקט מן הכלאים:
וישראל. רואה ולוקח:
ובלבד שלא ילקוט ביד. הישראל עצמו וטעמא דאי ישראל לוקט מן המחובר דמי לבעה"ב כדאיתא במס' מעשרו' וכאילו יש לו חלק בקרקע דמי וכוליה האי לא הקילו. ובגמ' מפ' מ"ש ספק ערלה מספק כלאים:
החדש. דגן החדש דאסור עד י"ו בניסן ופליגי תנאי בפ' ר' ישמעאל במנחות דאי' מ"ד דבהאיר י"ו שרי ואיכא מ"ד דכולי יומא אסור מה"ת עד י"ז וכוותיה נקטינן:
אסור מן התורה בכ"מ. בין בארץ בין בחו"ל מפ' בגמ' דר' אליעזר היא דאמר בפ"ק דקידושין דמושבותיכם דכתיב גבי חדש מיד בכניסתן לארץ הוא דאסירי ולא בעינן ירושה וישיבה ומושבותיכם ה"ק בכל מקום שאתם יושבים משמע:
והערלה הלכה. בגמ' מפ':
והכלאים. מפ' בגמ' כלאי הכרם מד"ס דשלך כתיב למעוטי חו"ל אבל כלאים דהרכבה או כלאים דהרבעה או כלאים דמלבוש חובת הגוף הן: