אילן שנעקר והסלע עמו. אילן זקן שעברו עליו שני ערלה ועקרו הרוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר ומן העפר שסביב השרשים נשאר עמו ונשרש שם:
אם יכול לחיות. מפ' בגמ' דה"ק אם היה יכול לחיות כלומר אומדין אותו עובדי אדמה היה יכול לחיות מהעפר שבא עמו בלי תוספת עפר אחר הרי הוא כנטוע במקומו ופטור מן הערלה:
ואם לאו חייב. ואם לאו הרי הוא כאילן העולה מאליו עכשיו וחייב:
נעקר הסלע מצדו. שנפל הסלע דהיינו העפר שהיה מחייהו:
זעזעתו המחרישה. ונתפזר ממנו העפר ונתגלו השרשים:
או שזעזעו הוא. דהיינו האילן עצמו זעזע העפר כגון שנקלט בו רוח סערה והוא תיקנו בעפר שנתן שם כדקתני סיפא:
ועשאו בעפר. דהיינו ותיקנו בעפר כמו ויעש אלוקים את הרקיע וכן הבקר אשר עשה:
אם יכול לחיות. בלא העפר אשר תיקן:
ואם לאו חייב. דהוה נטעו עכשיו:
אילן שנעקר ונשתייר בו שורש. שנעקר לגמרי ונשתייר מעט מן השורש בארץ:
כמחט של מיתוי. כמו מיתוח ויש גורסין בהדיא מיתוח והיא היא לשון וימתחם כאהל לשבת וכן מנהג האורגים יש להם עץ ארוך כרוחב הירועה ובראשו שני מחטים ונועצים אותו העץ במחטיו שבראשו ברוחב היריעה לסוף האריגה כדי למושכה ולמתחה כדי לזרוק חוט הערב ולהדק המסרק ובפ' החולץ נמי אמרינן התקינה לכר או למיתוח והיינו האי דהכא:
אילן שנעקר ובו בריכה. ענף א' שהבריך הנופין בארץ שקרוי בריכה ועשתה שרשים ויצתה למקום אחר וגדל כמו אילן ונעקר אילן הזקן אבי הבריכה:
הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה. אבל כ"ז שלא נפסקה יונקת מאביה ובהיתירא עומדת והשתא תנא איפכא דכיון דבטל יניקת האב ואינו חי אלא מחמת יניקת הבריכה חזרה הבריכה לאיסורא דומיא לנפסקה וחזר ונאסר האב ומני לתרוייהו שני ערלה כאחת ומשום דקרי לה זקנה תני לשון נקבה:
הבריכה שנה אחר שנה. הבריך ענפי הזקנה שנה אחר שנה ענף למזרח וענף למערב וכן כל סביביו ולא פסק הענפים מאביהן כי נפסקה ההברכה דאז אין יונקין אלא מן הארץ וההיא שעתא מני שני ערלה:
סיפוק הגפנים וסיפוק ע"ג סיפוק. פי' הראב"ד ז"ל כמו סיבך הגפנים. ורבינו שמשון ז"ל פי' דלשון קיטור הוא כדתנן אזוב הקצר מספיקו בחוט במס' פרה. והענין הוא הרכבה שהרכיב זמורה תלושה במחוברת ובראש אותה הזמורה הרכיב אחרת על גבה ובראש אחרת הרכיב אחרת עד שנעשית ארוכה ולאחר שקלטו ההרכבות כלם אע"פ שהבריך אותה הפרקים שכפפן והשפילן ונטען עכשיו בקרקע הואיל וכבר קלטה הרכבתן פטור וקמ"ל דאע"ג דאין הזמורה הזאת חיבור החלקים הללו מטבעה אלא שנתקשרה מחמת שרף והוה אמינא דכשעושה שרשים בקרקע שוב אינה יונקת משרף חיבור שחברה קמ"ל דחשוב חיבור גמור:
ר"מ אומר במקום שכחה יפה מותר וכו'. אם הבריך בארץ הזמורה הזו שהזכרנו אם פרק חיבורה הוא גס מותר שכבר קלטה יפה יפה והרי נעשית כזמורה אחת אבל אם הבריך ההרכבה שכחה רע שהיא דקה לא נקלטה יפה יפה וכשהבריכה בקרקע אותו מקום הוא כנוטע אותה הזמורה מתחלתה ואע"פ שהיא קשורה באילן הזקן כיון דלא הוי חיבור מגופיה והויא רע וחלש לא חשיב חיבור. ובגמ' מפ' במאי פליגי:
בריכה שנפסקה. מן הזקינה והיו בה פירות דכל מה שהגדילה עד שלא נפסקה מן אביה מותר ואם לאחר שנפסקה היה תולשן מיד היו מותרין אבל מה שהוסיפו אחר שנפסקה אסור התוספת משום ערלה דהא מכי נפסקה לה מנינן כדתנן לעיל:
ואם הוסיף מאתים אסורין. אם יש בזה שגדלו קודם שנפסקה ועם מה שגדלו אחר שנפסקה יש בין הכל מאתים דהיינו קצ"ט דהתירא וחד דאיסורא אסורין דערלה וכלאי הכרם שיעורן מאתים כדאיתא בפרקין דלקמן. ובגמ' מפ' דמיירי בשלא צמקו הענבים אבל צמקו תבלין חשבינן להו ואפילו לא הוסיף עד מאתים נמי אסור. ובגמ' מפ' היכי משערינן אם הוסיף א' ממאתים: