העגול משיחליקו. עיגול של דבלה משמחליק פניו באבן או בשיש הוקבע למעשר ואסור באכילת עראי דנגמרה מלאכתו בכך וכולהו מיירי או בראה פני הבית מדאורייתא או נכנס בחצר דרך שער מדרבנן:
מחליקין בתאנים. עיגולין מתוקנין שכבר נטלו מהם תרומה ומעשר מחליקין פניהם בענבים או בתאנים של טבל ומפ' בגמ' שהן טבולין מדרבנן כגון שמלחן או כבשן דטבילי מדרבנן ואפ"ה שריא במלאכה זו אף אם יצאו מהן משקין, וטעמא מפ' בגמ':
ור' יהודה אוסר. טעמא מפ' בגמ':
המחליק בענבים. המחליק עגולין או דבלות בענבים:
לא הוכשרו. ומשום דרבנן אזלי לטעמייהו ור' יהודה לטעמיה תנא ליה הכא. ובפ' חבית מייתי לה ופי' רש"י ז"ל דבנחתום מיירי שמחליק הככרות ואין זה ענין משנתנו:
גרוגרות משידוש. מייבשין התאנים בחמה ואח"כ דורסין אותן בידים עד שמתקבצין ומתדבקין כאילו גולם א' בתוך חבית או לתוך מגורה ופי' רבנו שמשון ז"ל מגורה היא כלי שעושין בו העיגול ומשדש בחבית או עיגל במגורה אסור לאכול מהן עראי:
נשברה החבית וכו'. פלוגתייהו מפ' בגמ':