הא דתני הכא בהך מסכת כרם רבעי דבדין הוא דבמס' ערלה הוה ליה למיתניה משום דבעי למיתני ביה שיש לו חומש וכב"ה. וטעמא משום דגמר קדש קדש ממ"ש ובעי חומה ובעי וידוי ובעי פדיון וכסף שיש בו צורה כמ"ש אלא שאין בו לאו אלא עשה דכתיב יהיה כל פריו קדש הלולים לה' ולהכי כי תניא ה"נ כרם רבעי מקמי ערלה דעיקר פירקין הוא כרם רבעי ואגב תני נמי ציון דערלה:
רבעי גרסינן בפתח הבית ומפ' טעמא בריש מסכת פרה דתנן התם אמרו לו מה לשון רבעי אמר להם כך שמעתי סתם ואין לי לפרש אמר בן עזאי אני אפרש אם אתה אומר רביעי רביעי לאחרים במנין וכשאתה אומר רבעי בן ד' שנים כלומר שהוא בעצמו רבוע דהיינו בן ד' שנים:
בקזוזות אדמה. נותנין פיסת רגבים סביבות הגבולים להודיע שהוא כרם רבעי והגזלנין ישראלים יפרשו ממנו שהוא בלא פדיון ובגמ' מפ' היכי ידעי בהאי סימנא:
קזוזות. כמו קצוצות חתיכות עפר:
ושל ערלה בחרסית. עפר לבן כאשר פירשתי ובגמ' מפ' היכי הוי סימנא לערלה:
ושל קברות. ציון קברות:
בסיד. מפ' טעמא פר' מרובה סימנא דחיוור בעצמות וטעמא שלא יאהילו בהן אוכלי תרומה וטהרות:
וממחה ושופך. ממחה את הסיד במים ושופך סביבות הקבר וטעמא כי היכי דניחוור טפי:
בד"א בשביעית. כלומר אימת עבדינן היכירא לעוברי דרכים בשביעית שהיא שנת הפקר ובהיתר הן באין לאכול אבל בשאר שני שבוע לא שהם באים לגזול כדאיתא בגמ':
והצנועים. אנשים כשרים אין מציינין שלא למנען מלאכול:
כל הנלקט. שכבר נלקט דס"ל כמ"ד לעיתותי ערב וכו' דאע"ג דליתיה ברשותיה מיפריק ותופס פדיונו והאי צנועין רשב"ג קאמר ליה. והכי מוכח בגמ':