וצריך להם. לשאר דברים שלא בא לאכילה ולשתיה:
ולחברו פירות. והוא אוהבו שיעשה כן בעבור שיתחללו מעותיו עליהן:
אוכל פירותיו בטהרה. בקדושת מ"ש דנאכל לטבול יום:
ולא יאמר כן לע"ה. מפ' טעמא בגמ' דאין מוסרין ודאי לע"ה שאינו נזהר בו:
פירות בירושלם ומעות במדינה. כלומר בגבולים וקמ"ל דאין צריך שיהיו המעות והפירות במקום אחד ובסוף פ"ק מפ' שאר גווני נמי כגון מעות ופירות בירושלם מעות ופירות במדינה:
נכנסין ואינן יוצאין. משום דקלטינהו מחיצות:
נכנסין ויוצאין. מפ' בגמ':
פירות שנגמרה מלאכתן ועברו תוך ירושלם. נגמרה מלאכתן הקובעתן למעשר כדתנן בפ"ק דמעשרות בענין דאכתי שרי לאכול מהן עראי אפ"ה ירושלם קבעה למ"ש ואינו רשאי לפדותן ואע"פ שיצאו. וטעמא מפ' בגמ' דירושלם עשו אותה כחצר בית שמירה שלו ונטבלו ואסור לאכול מהן ומיחייב לעשרן וכל העומד לעשר כמעושר דמי וכמי שהורמו דמי וקלטוה מחיצות:
ושלא נגמרה מלאכתן. כדמפ' ואזיל:
סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה. [רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה ומתכוין להכניסן שם] לעשותן קציעות דאילו סלי ענבים ותאנים לאכילה גמר מלאכה נינהו כדאיתא בגמ':
יחזור מ"ש שלהן ויאכל בירושלם. לא יאמר כשבא להפריש המ"ש שלהן יחזור המ"ש לירושלם ואין לו פדיון דקלטוהו מחיצות לב"ש אפילו דכשעברו תוך ירושלם לא נגמרה מלאכתן:
יפדה ויאכל בכל מקום. דלא קלטוהו מחיצות כיון דכשעברו לא נגמרה מלאכתן:
משום ר' יוסי. דקסבר ר' יוסי דמתנות שלא הורמו לאו כהורמו דמיין. ומש"ה תני אליבא דב"ה יפדה בנגמרה מלאכתן דב"ש במקום ב"ה אינה משנה:
שיפדה מ"ש שלהן. עדיין יש לו פדייה דכיון דלא נגמרה מלאכתן כולהו מודו דלא קלטו ליה מחיצות:
יחזור מ"ש שלהן ויאכל בירושלם. דקסברי ב"ש כמי שהורמו דמיין וראו פני החומה ואין לו פדייה:
יפדה ויאכל בכל מקום. דכיון דהוו בטבלייהו לאו כמי שהורמו דמיין ולא קלטו ליה מחיצות דקליטת מחיצות דרבנן הוא וכי גזור רבנן כי איתיה בעיניה בטבליה לא גזור רבנן כדאיתא פ' אלו הן הלוקין:
והדמאי נכנס ויוצא. מפ' בגמ' טבל של דמאי נכנס ויוצא ונפדה אבל מ"ש של דמאי גופיה אסור להוציאו לכתחלה אלא אם יצא מותר לפדותו בחוץ דלא קלטוהו מחיצות. והכי תנן נמי פ"ק דדמאי ואיתא נמי הכי פ' הזהב: