הפורט סלע ממעות מ"ש. הכא ל"ג בירושלם, וגרסינן ממעות מ"ש דהכי איתא בבבא מציעא בפ' הזהב. ופירש רש"י ז"ל דהאי גברא אית ליה פרוטות של מ"ש שיעור סלע חוץ לירושלם וקא בעי לחלופינהו בשל כסף:
בכל הסלע מעות. כלומר המעות שיש בידו יכול לחללן כולן עד שיעור סלע של כסף:
וב"ה אומרים בשקל כסף וכו'. ב"ה לחומרא הוא דמחמרי לדעת רש"י ז"ל שכתב וב"ה אומרים לא יפרוט לשולחני אלא חציין וטעמא שהפרוטות יוצאות בירושלם וכשיבא שם והוא צריך לפרוטות מיד לקנות צורכי סעודה ירוצו הכל אצל שולחני ויוקרו הפרוטות ונמצא מ"ש נפסד לפיכך אמרו רבנן דהאי גברא ישא פרוטות עמו להוציא במקצת ולכשיכלו יפרוט הכסף שבידו מעט מעט. ומה שכתב הרב שמעות דהכא היינו פרוטות מוכרח הוא דהכי מוכחן כולהו תנאי דסיפא וטעמא נפ' בס"ד. אלא מה שכתב דב"ש לקולא וב"ה לחומרא הקשו עליו התוספות דהא במס' עדויות תנן לה בפ"ק ולא תני לה בפ"ד בהדי הנך דב"ש לקולא וב"ה לחומרא ועוד הקשו עליו דהיכי תני הפורט ואלו הקושיות לא קשיין לי על דברי הרב הגדול ז"ל דרש"י ז"ל סובר דכי פרכינן בכל דוכתא וליתנייה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה לאו למימרא דבאותו פרק שמתחיל אלו דברים מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דוקא קאמר דליתנייה שם דכמה תנאי פליגי על אותן שמנויין שם ומוסיפין עליהם בפירקין אלא בעדויות בכולה מסכתא הוא דקאמר ולכך תמצא בכל מקום שמקשה וליתנייה בקולי ב"ש וכו' מפ' שם רש"י ז"ל בעדויות כלומר בכולה מסכתא באיזה מקום שנויה וזו שנוייה היא בפ"ק (ועוד) דלפי הדרך שנפרש למטה יפה שנויה שם. ומה שהקשו עליו נמי דהא פורט קתני אינה קושיא דהא אסיקנא הכא בגמ' דמצרף הוא דקאמר כפי' רש"י ז"ל ואיידי דתנא סיפא הפורט דדוקא הוא תני נמי רישא הפורט. וכן פי' הראב"ד ז"ל בפירושיו ג"כ. ובפ' המפקיד נמי תניא גבאי צדקה פורטין לאחרים וכו' וההוא כוונתם לצרף קאמר דהפרוטות מחלידות בידם ועוד דפלוגתא דר"מ ורבנן בצירוף הוא דפליגי ורישא דומיא דסיפא ועוד דאין דרך להולך בדרך להוליך עמו משא של פרוטות אלא לצרפן בדינרי זהב או בדינרי כסף להקל המשא מה שאין כן לעומד בירושלם דדרכו לפרוט בפרוטות וליקח מן החנווני ירק וצורכי סעודה והיינו טעמא של בעלי הגמ' שפי' האי דהכא במצרף והשני כמשמעו. אבל מה שהוקשה לי בדבריו ז"ל הוא דאי טעמא דב"ה משום שיוקירו הפרוטות בירושלם ונמצא מ"ש מפסיד וכו' מאי שייכא הכא פלוגתא דר"מ ורבנן וכ"ת מילתא באנפי נפשה הוא ליתא דהא בעדויות קא תני לה בהדי פלוגתא דב"ש וב"ה דומיא דסיפא דפורט בירושלם דפליגי על ת"ק דב"ה כל הנהו תנאי ודמיין לריש עדויות דאשכחן רבנן דפליגי על ב"ה וב"ש ואמרי לא כדברי זה ולא כדברי זה. ואף שהיו ב"ד של אחריהם הנהו תנאי וה"נ נפ' הכא. ועוד לדידיה תמה דהיכי אמרינן בגמ' דינר כסף ודינר פירות דברי הכל אסור מ"ט דרבנן לכך נ"ל דטעמא דב"ש היינו דסברי דיכול אדם חוץ לירושלם לצרף אם יש בידו כל סך הסלע מפרוטות ובא לצרפן בסלע שיכול וכ"ש אם יש בידו חצי סלע מעין של כסף וחצי סלע בפירות או בפרוטות דשרי לצרפן בסלע וב"ה פליגי עלייהו בכל שעור סלע מפרוטות כיון דעבד בזיון למ"ש דפריק פירות כ"כ בנחשת עד שעור סלע ולא חייש דפרוטות מחלידות השתא שאוחז דרכו ללכת לא שרינן ליה לפרוקינהו לכולהו וכיון דלא שרינן ליה לפרוקניהו יזהר עצמן מעיקרא דלא פריק כ"כ פירות שיעור סלע בפרוטות נחשת וקנסינן ליה ולא יחליף אלא חצי סלע של פרוטות ויעמיד בידו חציין ויעלם לירושלם. והשתא ר"מ ורבנן דבית דינו פליגי על ת"ק דב"ה ביותר קלה דאפילו פירות וכסף על כסף דמודו ב"ה דשרי אפ"ה אסיר משום דמשמע מב"ה דדוקא הכא מחמרי משום דעבד בזיון למ"ש כולי האי וכדפרישנא אבל כי פריק חצי סלע במעין של כסף ויש לו פירות חצי סלע דכ"ע מודו דשרי כיון דליכא בזיון דמ"ש ואשמעינן ר"מ ורבנן דגם צרוף זה אסור ואפילו דינר כסף וחצי דינר פירות אסור לצרופי בכסף משום גזרה אחרת דאית להו כסף על כסף לא מחללינן כדאיתא במס' דמאי ומפ' בגמ' דדינר כסף דכ"ע לא פליגי דחשוב הוא ואפילו יש לו פירות שוין שני דינרין אסור להחליפן במטבע כסף דלא גריר כסף כזה אטו פירות וכן אם יש בפירות שיעור דינר חשיבי באנפי נפשייהו ולא שרינן לטפול להם מעות דכסף ולא גריר אגבייהו ואסיר ואע"ג דכסף לא הוי אלא חצי דינר דפירא אטיבעא הוא דאמר רחמנא וטיבעא אטיבעא לא וע"כ באיסורא דאורייתא פליגי דמוכח לקמן דהיכי דקתני אין מחללין דאיסורא דאורייתא חשיב ומ"ה אסור. ואע"ג דכסף לא הוי אלא חצי דינר כי פליגי בחצי דינר פירות וחצי דינר כסף שבא להחליף ולצרף בדינר ר"מ סבר אף הכא נמי לא גריר כסף גבי פירות וכסף ע"ג כסף הוי ואסור דנגע אתקנתא דכסף על כסף וכסף דתני ר"מ על דינר כסף קאמר דאסירא. ורבנן סברי דחצי דינר דבר מועט וגריר אטו פירות ולא חשיב אלא כמו פירות לחודייהו ע"ג כסף כן נ"ל:
הפורט סלע של מ"ש בירושלם. הכא ל"ג ממעות ופורט כמשמעו הוא שמי שיש בידו סלע של מ"ש ובא להחליפו בפרוטות בירושלם לצורכי סעודה כדין מעשר שני והכי מפ' תלמודא הכא דסברי ב"ש דכספא לגבי פירא מחללינן:
בכל הסלע מעות. פי' רש"י ז"ל בפ' הזהב כלומר כל הסלע יכול לחללו ולהחליפו בפרוטות. וטעמא כדמפ' ר' יוחנן היא כסף היא נחשת והוי כמו כסף על כסף. א"נ דכיון דהוא בירושלם לית לן למיגזר כדאמרינן בגמ':
בשקל כסף ובשקל מעות. פי' רש"י ז"ל לא יחליף בפרוטות אלא חציים שמא לא ישהה בעיר עד שיוציא את כולם ויפקידם בעיר עד רגל אחר והפרוטות מתעפשות ומחלידות ואם יחזור ויחליפם בסלעים נמצא שולחני משתכר שני פעמים ומ"ש נפסד עכ"ל. א"נ משום סחורה דדרך הוא דהמחליף כל הסלע בפרוטות דאין מפסיד אלא אדרבה מרויחין לפעמים וס"ל לב"ה דאסיר משום סחורה והוו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא:
הדנים לפני חכמים. בגמ' מפ' להו ופליגי אדב"ה ומחמרי טפי ולא שרו חצי סלע להחליף בפרוטות בירושלם אלא דוקא שיעור דינר. ור' עקיבא מחמיר טפי ולא שרי אלא שמינית סלע בפרוטות והיינו דקאמר ריבעת מין מטבע דהוו ג' מעין רביע חשיב לגבי שקל דקאמרי ב"ה:
ד' אספרי. פי' הראב"ד ז"ל היינו מעין בלשון יון קרוי מעה אספרו לבנים דהיינו מעין וכך משקלו מעה י"ו גרגרי שעורה. ור' טרפון לא שרי אלא שתי מעין להחליף בפרוטות לחוד, וה"ק הדינר השני של שקל השני יקח בו ד' אספרי כסף בכסף ונשארו שני מעין שיחליף בפרוטות לחוד וכל חד וחד אתי למעוטי משיעורא דחבריה:
יניחנה בחנות. ולא תהיה בידו. וטעמא מפ' בגמ':
כנגדה. כנגד סך המעות של הסלע ובכל פעם יחלל הפירות כי היכי דלהוו חולין ביד החנוני:
מי שהיו מקצת בניו טמאים. בגמ' מפ' טמאין טומאת מת דאין מטמאין כלי חרס אלא מאוירו שיכניסו ידיהן לתוך האויר דתנן בפ"ק דכלים השרץ והשכבת זרע וטמא מת הרי אלו מטמאים אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינן מטמאין במשא ומפורש בהעור והרוטב דהיסט מטעם משא הוא טמא הילכך כיון דאין להן היסט מצו טמאים לערות מן הכד לתוך כוסן ובלבד שלא יכניסו ידן לתוך חללו של כלי חרס דאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו אלא מאוירו דאילו הוו טמאים טומאת זיבה הא מטמאין בהיסטן ואין תקנה אלא שיערה אחר לטמאין. ומתני' מיירי דאפילו אם יערו טמאים גופייהו שרי כדאיתא בגמ':
מה שהטהורים שותין סלע זו מחוללת עליו. על יין ששותין. דאמרינן בפ' הערל דמ"ש בין אכלו בטומאת גופו בין אכלו בטומאת עצמו לוקה ויליף לה התם מקראי ומש"ה תני הכא כדי שלא יכשלו לאכלו בטומאת עצמו וטמאין נמי לא יכשלו לשתות מ"ש טהור בטומאת הגוף:
אומר מה שישתו הטהורים ממנו תהא סלע זו של מעשר מחוללת עליו ונמצא מה ששתו טהורים היה מעשר ומה ששתו טמאים היה חולין:
שותין מכד אחת. ואינן חוטאין וכדפרישית: