התוכף תכיפה א'. שתחב המחט וכן חוט פשתן בבגד של צמר פעם א':
אינם חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. אם נטמא זה לא נטמא זה ואם הזה על זה לא נטהר זה:
ואינו נוקה בה משום כלאים. ומפ' בפ"ק דיבמות דנפקא לן מדכתיב יחדו דמשמע עד שיחברם יחד יפה:
והשומטה בשבת. ע"מ לחזור ולתפור:
פטור. כיון דלא הוי חיבור לא הוי קורע דקרוע וכגוריד הוא:
עשה ב' ראשים לצד א'. מפ' בגמ' בקושר מכאן ומכאן כגון שקשור סחוט בסופו כדרך החייטין והעביר את המחט פעם א' והעביר עכשיו את המחט פעם שנית ונמצאו ב' ראשי המחט בצד א' וקשר שם ב' ראשים יחד סמוך לבגד דבענין אחר אינו מתקיים:
עד שישליש. עד שיכניס ויוציא ויחזור ויכניס וטעמא מפ' בגמ':
מצטרפין לכלאים. אם חתיכת בגד צמר מחוברת לשק וחתיכת בגד פשתן מחוברת לקופה וחברן יחד בשתי תכיפות מצטרפין אע"פ שהן מחוברין לשני כלים ולא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אלא דמצטרפי דהוו כמו דיסקיא דדרכן להיות מחוברין שניהם: