ר' אליעזר אומר קידש. מפ' טעמא בגמ' שכן בערביא מקיימין אותן לגמלים וס"ל לר' אליעזר דכיון דבערביא מכניסין אותן לקיום לחזור ולזרוע מהן מיקרי דבר שכמוהו מקיימין אפילו בשאר מקומות ורבנן סברי דבערביא דוקא מיקרי כמוהו מקיימין אבל לא בשאר מקומות כך מפ' תלמודא לפלוגתייהו בריש מכילתין וצריכין אנו לומר דחזו למאכל אדם א"נ כיון דבחדא מילתא דמי לקנבוס ולוף סגי מדרבנן:
אירוס וקיסוס ושושנת המלך. בגמ' מפ' להו:
ה"ג וכל מין זרעים אינן כלאים בכרם. וכן גורס הרמב"ם ז"ל ופי' דטעמא דאין אוסר בכלאי הכרם אלא תבואה וירק וכן פסק דפול המצרי אינו מקדש אע"ג דמקיימין אותו לזורעו. והראב"ד ז"ל לא גריס הכי אלא הכי גריס האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים בכרם והטעם לפי שאין מקיימין מהן לאכילה. ובפ' הקומץ זוטא אמרינן קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ונראה דכוונתם דכל דבר דהוי אוכל ועוד דמכניסו לקיום ולאכילה נמי אסור מדאורייתא בין יהא האוכל השורש כגון הלוף אע"ג דעלין אינן אוכל בין יהא האוכל הפרי כגון הקנבוס ומוכחינן להו דחשיבי אוכלין גבי כלאי הכרם מטעם דאפילו גבי כלאי זרעים דשרו באכילה קפדינן בהו כדאיתא בגמ' נמצא דירק דלית ביה אלא חדא מדרבנן הוא דהוי ואלו השנויין כאן אין מקיימין מהן ועוד דאינם אלא לרפואה ולא לאכילה:
מין זרעים. פי' הרמב"ם ז"ל דקרויין כן אותן שזורעין מהן שדות ואותו טעם לא שייך הכא אבל נראה דמה שאינו מיוחד למאכל אדם אלא לרפואה קרוי מיני זרעים בין בעלי קלח בין כשאינן בעלי קלח והבעלי קלח ואינן למאכל אדם אלא לתשמיש כגון לקופות ומחצלאות קרויין מיני דשאים כגון מיני הגמי וכדאיתא בגמ':
הקנבס. קאנבו בלעז:
אינו כלאים. ואע"ג דאוכלין זרעו שקורין קניימוניש בלעז עיקרו הוי לתפור בצמרו:
כלאים. דקסברי כיון דמקיימין ממנו נמי לאכילה סגי:
קינרס. בריש גריס ליה בעל הערוך ז"ל וגרסינן בב"ר דרדר זו קינרס שהיא עשוייה דרים דרים ותנן נמי בעוקצין פ"ק עוקץ קינרס טפח ונראה שהיא אותה שקורין וירינג'ינא בלעז והיא מרה וצריך למתקה באור כדאיתא בס"פ המביא כדי יין ועצה נמי עשוי דרים דרים ויש מין אחד בשביל שצורתה כקורנס של צורפי זהב שקורין אינקלושא קראוהו כן ויש מין אחר שהן ארוכות וקרויין בולבסין, ומשום דיש מקומות שמתקיימין במחובר שתי שנים הוה אמינא מין אילן הן ולא הוו כלאים קמ"ל: