קרחת קרחת מכל מין. קרחת מלשון קרחה שנקרח מן השער כן מקריח שדהו ממין הזרוע בו כדי לזרוע בו מין אחר כן פי' רבנו שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל. והראב"ד ז"ל פי' מקום הזרוע נקרא קרחת והרמב"ם ז"ל פי' דלפי שהמקום מרובע קראוהו קרחת ולמקום ארוך קראוהו משר. ולי נראה לפי שמקריח גבולי הטבלאות להפריש מין ממין קורהו קרחת:
כ"ד קרחות לבית סאה. ותו לא כדי שלכל קרחת יהא שיעורה בית רובע דלא חשיב קרקע לגבי תבואה בפחות מכאן והיכי מטי כ"ד קרחות על בית רובע הקב לבית סאה דבית סאה היא נ' על נ' וכשאתה עושה ממנה כ"ד קרחות שוות הויא כל קרחת בית רובע הקב דהא כל סאה ששה קבים היא ותחלקם לרבועין הוו להו כ"ד ומטי לכל בית רובע עשר אמות ושני טפחים ומחצה אורך על רוחב עשר אמות כיצד תחלקנה לבית סאה שהיא נ' על נ' לחמש שורות ואורך כל שורה חמשים אמה ורחבה עשר אמות חזור וחתוך כל שורה ושורה לסוף עשר אמה ויעלו בידך חמשה חלקים שוין וכן בכל רצועה ורצועה ויעלו בידך כ"ה טבלאות מרובעות של עשר עשר אמה ובמתני' קתני כ"ד טבלאות קח טבלא הנותרת ותחלקנה לכ"ד רצועות נמצאת כל רצועה שני טפחים ומחצה רוחב באורך עשר אמות דהא כל טבלא וטבלא היא ס' טפחים על ס' טפחים היא תן אותן כ"ד רצועות של טבלא הנותרות על כ"ד קרחות ותהיה כל קרחת עשר אמות ושני טפחים ומחצה אורך ברוחב י' אמות וקסבר ר"מ כיון דאיכא בית רובע לכל קרחת וקרחת חשיב שדה לעצמו ולא בעי הרחקה אלא להקריח גבולי הטבלאות לבד:
וזורע בכל קרחת כל מין שירצה. בין תבואה בין ירק בין דלית ליה שרכא בין דאית ליה שרכא ואפילו דלועין ושרי נמי בין סמוכות משלש צדדין בין חבושות מד' צדדין וכדאיתא בגמ':
היתה קרחת אחת אי שתים. היתה לו בתוך שדה תבואה קרחת אחת של בית רובע או שתי קרחות זורען חרדל דאינו נראה כשדה חרדל בתוך שדה תבואה אבל ג' קרחות שהיו לו בטלות לא וכ"ש לעשותן עכשו דנראות כשדה חרדל תוך שדה תבואה ואסורין:
תשע קרחות. מותר בהן כל מין שירצה כדאמרת טפי לא. ובגמ' מפ' דארישא פליגי רבנן אדר"מ דשרי ר"מ כ"ד מינין לכ"ד רובעין דלית ליה איסור בחבישה לר"מ דאילו אסיפא דקאמר ג' לא יזרעם חרדל מודו ליה וטעמא דתנן לעיל דחרדל אסור להקיף בו ותני השתא דכי היכי דאין מקיפין בו כך אסרו להקיף אותו וצורת תשע קרחות דקא שרו בגמ' מפ' לה:
חוץ מקרחת אחת. לזרוע בה מין אחר ונראה דלא שרי אלא לסמוך אבל לא חבישה: