מיתה זר האוכלה במזיד חייב מיתה בידי שמים דכתיב בתרומה ומתו בו כי יחללוהו. וחלה מקריא תרומה דכתיב חלה תרימו תרומה:
וחומש. כשאכלה זר בשוגג קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה והחומש קדוש כתרומה והיינו דתני תנא ואסורין לזרים דחומש וקרן תרווייהו אסירי לזרים כדאיתא בפ' האוכל שוגג ובפ' שני דבכורים תני כה"ג ובגמ' מפ' מתני' מסייעא לר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה ומיהו לריש לקיש דלית ליה חצי שיעור אסור צ"ל כדפרישית:
והן נכסי כהן. כדאמרינן בפ' הזרוע גבי בכורים למה אמרו בכורים נכסי כהן ליקח בהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ולקדש בהן את האשה:
ועולין בא' ומאה. כתרומה דנפקא לן מאת מקדשו ממנו כדאיתא פ' המפריש:
וטעונין רחיצת ידים. גבי חלה אגב גררא נסביה דהויא פת ואפילו בחולין בעיא נטילה אלא אגב תרומה נסבה דבתרומה אף לאכילת פירות בעי נטילה דידים שניות הן ופוסלות את התרומה:
ה"ג ואינן ניטלין מן הטהור על הטמא. [מן המוקף. וחדא היא דטעמא דאין תורמין מן הטהור על הטמא] אלא מן הטמא מיניה וביה משום דבעינן מוקף כדאיתא בפרק אין תורמין ור"א פליג עלה בפירקין דלקמן:
ומן הדבר הגמור. גמר מלאכה למעשרות בפרק קמא דמעשרות מפ' לה וגבי חלה משתגלגל בחטים כדתנן לקמן:
עד שישייר מקצת. בגמ' מפ' משום דגבי חלה כתיב מראשית עריסותיכם ודרשינן בגמ' ולא כל ראשית וטעמא דתרומה מפ' בפ' ראשית הגז בעינן ראשית ששיריה ניכרין והכא סבר דתרווייהו מקרי תרומה ושניהם שוים: