האוכל מהם כזית מצה. פי' כזית מזה או כזית מזה:
כזית חמץ חייב בהכרת. אבל אורז ודוחן לא, וגרסינן בהכרת הה"א בחיר"ק והכ"ף בפת"ח מן הטעם שכ' בפ"ק דמגילה סי' ה':
ה"ז עובר בפסח. מפ' בפרק אלו עוברין (פסחים דף מד.) כגון דאיכא בתערובת כזית בכדי אכילת פרס ור' אליעזר מחייב עליה בלאו דכל מחמצת והוא דבלע ליה הכי בענין שלא שהה יותר מכדי אכילת פרס ואף על גב דלאו אורחייהו דאינשי למיכליה הכי בעיניה באנפי נפשיה אלא בטיבול היינו דאשמועינן רחמנא ורבנן פליגי עליה דר' אליעזר והכא סתם לן תנא כר' אליעזר ורש"י ז"ל סובר דדעת ר' אליעזר דעבר גם בבל יראה ובל ימצא וכ"ש דאיכא לאו באכילתן וכדפרישית, ור"ת ז"ל סובר דלא מחייב ר' אליעזר אלא על אכילה לחוד:
הנודר מן הפת ומן התבואה. בירושלמי מפרש לה במקום שאוכלין כל פת:
הנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא מהן. אבל הנודר מן הדגן אסור בכל:
דברי ר"מ וחכמים אומרים אף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן וכו'. כך שמעתי שהיא גירסת המשנה וכן נראה קצת שהיא גירסת ר"ע ז"ל אבל מתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע קצת דגריס כמו שכתוב בספרים שהרי הוא מפרש על המשנה הגירסא הנזכרת, ובפ"ז דמסכת נדרים שנויה פלוגתא זו התם כדכתבינן, וז"ל הר' שלמה סיריליאו ז"ל דברי ר' מאיר. כלומר דוקא כי אמר פת ותבואה אינו אסור אלא מהן אבל הנודר מן הדגן אסור בכל המינים חוץ מפירות האילן כדתנן בפרק הנודר מן הירק דקסבר ר' מאיר דדגן כל דמידגן משמע כדאיתא התם:
וחכמים אומרים הנודר מן הדגן. אף מן הדגן הדין כן אבל כולה עלמא מודו דהנודר מן התבואה דאינו אסור אלא בחמשת המינין בלבד והכי איתא בפרק הנודר מן הירק ע"כ. משמע דלא גריס במתני' רק כמו שכתוב בספרים וכן הובאה בירושלמי פרק הנודר מן הירק. והילך פי' הר' יהוסף ז"ל הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן לפי לשון התלמוד דבירושלמי נראה דחכמים סוברים להיפך מדברי ר' מאיר דר' מאיר סובר דהנודר מן הדגן אסור בכל כדאיתא בנדרים פ"ז (דף נה.) וחכמים סוברים דאינו אסור אלא בחמשת מינים ור' מאיר סובר דהנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינים האלו בלבד וחכמים סוברים שאסור בכל, כן משמע לשון הירושלמי ובזה מיושב לשון המשנה, אך בתלמוד שלנו במס' נדרים (דף נה.) יש א"ר יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינים וצריך עיון עד כאן לשונו ז"ל: