חמשה דברים. בספר הפרפראות בפר' שלח לך תלה תגין על ה' לומר חמשה דברים חייבין בחלה ע"כ, ובירושלמי מפ' אמאי לא תנא חמשת המינין כי אורחיה דכוליה תלמודא דחמשה דברים הן ולא חמשה מינין דהא שעורים ושבולת שועל מין אחד וכוסמין ושפון מין אחד כדתנן בריש פ"ק דכלאים, והקשה החכם הר' משה פיזנטי ז"ל דהא תנינן לה חדא זימנא במנחות החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל ושפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה וכו' ואם כן למה תנינן לה תרי זימני ותו איכא למידק דהכא תנא מנינא והתם לא תנא, ותו אפילו הכא למאי איצטריך למתני מניינא, ואיכא למימר דהתם אגב גררא נקטיה משום עומר וחדש דמישתעי ביה ומשו"ה תני הכא מניינא והתם לא תני מניינא, א"נ נקט מניינא לאשמעינן דאלו החמשה מצטרפין אידך לא כדמפ' ואזיל ומצטרפין וכו' ע"כ:
ומצטרפין זה עם זה. בירושלמי מפ' בבלול דאם ערב קמח חטים וקמח שעורים וקמח כוסמין וכו' ועשה מהן עיסה אחת שיש בה שיעור דחמשת רבעים חייבת בחלה, ודוקא חמשת מינין אלו חייבין בחלה משום דבאין לידי חמוץ אבל שאר כל המינין אינם באים לידי חמוץ אלא לידי סרחון, פי' הרגמ"ה ז"ל שם במנחות פ' ר' ישמעאל סרחון פי' שמתגדלין אבל אין מחמיצין ע"כ: בפי' ר"ע ומצטרפין זה עם זה להשלים שיעור העיסה החייבת בחלה וכו', כתב עליו הר' יהוסף ז"ל פי' זה נ"ל טעות גמור כי במשנה תנן שה' דברים אלו חייבין בחלה ומצטרפין כולם יחד ואם תקשה למה הוא צריך לומר במתני' שמצטרפין כיון שאפילו עיסת חטים ועיסת אורז שנתערבו חייבין בחלה כנז' לקמן בפ"ג העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה כ"ש שני מיני דגן גם מ"ש שמין בשאינו מינו אין מצטרפין אינו אמת, לכן נ"ל לפרש ששני מיני צרוף יש חד מצטרפין זה עם זה אפילו כשלא נילושו יחד אלא שנשכו זה בזה כדתנן לקמן החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין ובכאן שאמר כולם מצטרפים יחד ר"ל משנבללו הקמחים ולא יש בזה כשיעור ולא בזה ובין שניהם יש אז מצטרפין וחייבין בחלה אבל מין אחר אינו מצטרף ופטורין מן החלה והא דתנן העושה עיסה מן החטים ומן האורז וכו' ר"ל דוקא כשיש בעיסת החטים לבד בלא האורז כשיעור חלה ועל כן גם האורז מצטרף עכ"ל ז"ל:
ואסורים בחדש מלפני העומר ומלקצור לפני הפסח. לפני הפסח דקתני מתני' היינו לפני קצירת העומר אבל כיון דפסח יום טוב הוא ולא קצרי משו"ה אמר לפני הפסח הרגמ"ה ז"ל שם במנחות (דף ע:) וכן נראה דגריס ג"כ הר' שמשון ז"ל ואסורין בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח, אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס ואסורין בחדש מלפני הפסח ומלקצור מלפני העומר וע"ש בגמ' מנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות ע:) בתלמוד המוגה דגרסינן התם מאי קודם לעומר ר' יונה אמר קודם קצירת העומר ר' יוסי בר זבדא אמר קודם הבאת העומר ופרכינן עליה דר' יונה הכי לפי גירסת רש"י ז"ל תנן אסורין בחדש לפני העומר ולקצור לפני הפסח בשלמא למאן דאמר קודם הבאת העומר דעד הבאת העומר אכילה אסורה היינו דלא עריב תנא אכילה וקצירה כי הדדי משום דקצירה שריא ממוצאי יו"ט ואכילה לא שריא עד הקרבת העומר אלא לר' יונה דאמר אין אכילת חדש אסורה אלא עד קצה"ע ליערבינהו וליתנינהו אסורין בחדש ולקצור לפני העומר הואיל ותרווייהו אקודם קצירה קיימי א"א איתמר דלא תיקשי לחד מינייהו אסיפא איתמר אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן מאי קודם לעומר ר' יוסי בר זבידא אומר קודם הבאת העומר ר' יונה אומר קודם קצירת העומר, אח"כ נזדמן לידי פי' הר"ש סיריליו ז"ל וז"ל ואסורין בחדש מלפני הפסח הא דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד ששה עשר בניסן אסור לאכול ממנו למר עד שיאור היום ולמר עד הקרבת העומר ואשמעינן דלחם האמור היינו לחם דחמשת המינים דגמרינן לחם לחם ממצה ובירושלמי מפ' אמאי לא תני מלפני העומר כמו גבי קצירה, ור' יוחנן ס"ל דה"ק ואסורין בחדש מלפני הפסח פי' מלפני ביעור ושריפת הנותר מן הפסח דהיינו ביום ששה עשר דאפי' בליל ששה עשר קיי"ל דאין שורפין אותו דאין שורפין נותר אלא ביום כדאיתא בפ"ק דפסחים (דף ג.) ופסק כן הרמב"ם ז"ל פי"ט מהל' פסוה"מ, ואיכא התם מאן דתנא ואסורין בחדש מלפני העומר מלפני הקרבת העומר דאפילו ביום ששה עשר צריך להמתין עד שיקרב העומר אבל אה"נ דבזמן הזה משהאיר היום של ששה עשר הותר החדש מיד, ומלקצור מלפני העומר הכא כולהו מודו דפירושו מלפני קצירת העומר דהיינו עד אחר שעה אחת שעברה מליל ששה עשר ע"כ:
ואם השרישו קודם לעומר. בירושלמי וגם בבלי פ' ר' ישמעאל דמנחות (דף ע:) פליגי אמוראי אי קודם הבאת העומר קאמר דהיינו האיר יום ששה עשר אי קודם לקצירת העומר והיינו ליל ט"ז ויליף לה בפ' ר' ישמעאל (דף עא.) מדכתיב וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה משמע משעה שקרוי נזרע בשדה ונשרש יש היתר למעשיך דהיינו קצירה ומפ' התם מתי זמן השרשה ע"כ: