ואשה אשר טבלה ושני ימים אחר טבילתה מצאה כתם על החלוקה כנגד הטבור ונסתפקה האשה בכתם זה יען כי היא מהנשים אשר יש להן וסת קבוע ותמיד אורח בזמנו בא וגם דרכה להרגיש בביאת העונה תמיד והאידנא לא הרגישה גם נסתפקת שמא אותו הכתם הוא יציאה של צפור דרור כי כן מצאה כמה פעמים בחדר שלה על בגדיה יציאת צפור דרור שעושין הקן בחדרה שדומות לדם וכמו כך רגילה למצוא על הבגדים שאחר הכבוס משטיחין אותם לשמש בחצר וזה החלוק שמצאו עליו הכתם ביום שלפני לבישתה אותו הלילה היה שטוח בחצר ודומה כתם זה שבחלוק לכתם אחד מהיציאות מצפור דרור ונמצא מכוון גם כשרקקה על הכתם חלף והלך לו מיד גם לא היה לובן סביבו כנהוג בכתמים האסורים. נראה בעיני דהאשה הזאת מותרת לבעלה דפשיטא הוא דאשה שהיא בחזקת טהורה כגון זאת דיכולה היא לתלות הכתם בדבר אחר כדאמרינן פרק הרואה בנדה וכן פסקו פוסקי הלכות ואפי' בימי לבונה אם ראתה כתם יכולה לתלות אם ספרה ג' ימים מלבונה כמ"ש מהרי"ף ז"ל בהגה"ת תשב"ץ וכ"ש זאת האשה דיכולה לתלות וידוע שהאשה נאמנת לומר בגדי מלוכלכים ממקום אחר דהתורה האמינה כדמוכח התם בנידה ובפ' המדיר דף עב אמר להדיא גבי דמשמשתו נידה דהיא נאמנת וסומכים עליה כל שלא הוחזקה נידה בשכנותיה וע"ש בתוס' וכן ידוע שהכתמים דרבנן הם ואזלינן בהו לקולא כל שלא מצאה דם ממש על בשרה כמו שפסקו כל פוסקי הלכות ותולין להקל אפילו בספק גבי כתמים אע"ג דהיכא דמצאה דם אינה נאמנת לומר מכה היתה לי באותו מקום שממנה יוצאה דם אא"כ יודעת בודאי שיצא דם מן המכה אבל מספק אינה תולה כמ"ש המרדכי בהלכות נידה היינו דוקא גבי דם אבל גבי כתם אפי' מספק תלינן להקל שכתמים דרבנן כדאיתא במרדכי ומיהו משום שמצאה כנגד הטבור אין נראה להקל דהא למטה מן החגורה הוא ותנן התם פ' הרואה דלמטה מן החגורה כנגד בית התורפה היא ור"ל שכל למטה מן החגורה הוי בכלל כנגד בית התורפה אבל אינו ר"ל שפירוש למטה מן החגורה היא בית התורפה ולמידק מינה הא למעלה מיד מבית התורפה שרי דא"כ דלמטה מן החגורה ר"ל ממש כנגד בית התורפה הא תני ליה רישא ועוד דליכא שום פוסק דמפרש לה הכי אלא ודאי מחוורתא דכל שלמטה מן החגורה הוי בכלל בית התורפה ועוד כי הני חלוקי דידן הן פתוחים צואריהן ועבידו דחוזרות למעלה ולמטה ואפילו הן מלובשות לפעמים תהיה מקום שסמוך לצואר כנגד בית התורפה הילכך אין לסמוך על זה ואולם הסימנים המסורין ביד הנשים לבדוק הכתמים ומצאו שפני בדיקה אינן מן הכתמין האסורין על זה ודאי יש לסמוך ולהתיר ואם הכתם היה פחות מכגריס שהוא ו' שעורות לפי קצת הפוסקים כמו שהביאם המרדכי בהלכות נידה או ט' עדשות לפי דברי הטור י"ד סימן ק"צ ומיי' וסמ"ג אפי' אין לה במה לתלות אין חוששין לו כדאיתא התם פרק הרואה כתם וכן פסק סמ"ג סימן רפ"ז והכי מוכח בסמ"ג לאוין קי"א דאפי' הכתם גדול אם יש לתלות תולין ואם הוא פחות מכגריס אין חוששין לו אפילו אין לו לתלות ודלא כספר התרומה שאומר שאין תולין הכתם אלא בפחות מכגריס וכן משמע מדברי ספר ת"ה סי' רמ"ט דשיעור כגריס ועוד צריך לתלותו ותולין אם יש לתלות ופחות מכגריס אין צורך לתלותו בשום דבר דאנו תולין אותו במאכולת בסתם. ומיהו במה שיצא הקול שהיתה נדה אם הוחזקה כך בשכנותיה נראה דאין לה תקנה דקי"ל בפרק המדיר ובפרק י' יוחסין הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה ופרש"י ז"ל כגון שלבשה בגדי נדות והכי פסק מיי' בהל' איסורי ביאה ופירש הר"ן ז"ל פ"ב דכתובות דאם הוחזקה נדה אפילו נתנה אמתלא אח"כ לדבריה אינה נאמנת וכן כתב בשם הרמב"ן ז"ל ומגיד משנה נמי פ"ד מהלכות איסורי ביאה פסק הכי בשם הרמב"ן ובשם הרשב"א ז"ל וכתב שכן הוא דעת מיי' א"כ משמע להדיא ואע"ג דטור י"ד סימן קפ"ה הביא דעת הרמב"ן ז"ל והפליא על דבריו מ"מ אין נראה שמלא לבו לחלוק עליו אלא שכתב כן עליו דרך תימה ועוד כיון דרבים ס"ל הכי דהיינו הרמב"ן והרשב"א ומגיד משנה והר"ן ז"ל נראה דאין דוחין דברים אלו מפני התימה של הטור: