כתב רבינו בתשובה דשטר שיש בו נאמנות היה חייב בעל השטר לשמוע חרם על מי שגוזלו וגובה ממנו שלא כדין וטור ח"מ כתב בסי' ע"א דנאמנות אינו מועיל שלא להחרים סתם אפי' אם פירשו בפירוש וכן כתב רב האי בתשובה דחרם סתם והדרת ראש לא מהניא בנאמנות ואין חבירו יכול לעכב עליו לומר הוציאנו מן הכלל שלא האמינו לגזור וכו' עיין במרדכי באורך. והמאמין את חבירו עליו כל זמן שיאמר שלא פרע ופסל כל העדים שיאמרו שפרעו אם באו עדים ואמרו בפנינו הודה שנפרע נאמנים שלא פסלם אלא לפרעון אבל הודאה מלתא אחריתי היא ובזה לא פסלם וכן כתב מיי' פט"ו מהלכות מלוה ולוה ורבינו בתשובה וכן מחילה כתב בס' התרומות דמלתא אחריתי היא ואי אתו סהדי ומסהד דמחליה מלוה ללוה נאמנין אע"פ שיש בו נאמנות והמדקדקין עושין שובר מכתיבת ידו של מלוה על שטר שיש בו נאמנות ותו ליכא למיחש למידי וגם במלוה בשטר שייך בו נאמנות ואע"פ שיש לו שטר צריך לישבע ואם האמינו עליו גובה בלא שבועה אפי' לא האמינו אלא בסתם ולא פי' כב' עדים ואף אם לא פירש בהדיא שיהיה פטור מהשבועה אלא כתב מהימנת לי למימר לא נפרעתי כתב בעל התרומות מה שנהגו לכתוב בטופסי דשטרות בלא שום שבועה קלה ותמורה לעולם ומה צריך כיון שהאמינו כב' עדים הכל בכלל אלא נפקא מינה שלא יוכל להשביעו לא בתחלת הפרעון ולא בסוף הפרעון שאפי' אחר הפרעון אם אמר לו השבע שלא לקחת ממון זה שלא כדין זה יכול לומר אשבע לך מכל ממון שבעולם חוץ מממון זה ס"ל שלא אשבע לך עליו שפטרתני ממנו מכל שבועה שבעולם משא"כ בשלא כתב לו אלא שהאמינו עלי כב' עדים אע"פ שהוא מחויב בממון ולא יועיל לו העדים שמעידין שפרע כיון שהאמינו מ"מ יכול הוא לתובע ו אחר כן ולומר כבר אתה יודע שלקחת ממני ממון שלא כדין ופרע ליה והדר מייתי ליה לידי שבועת היסת וכן כתב מיי' זה שפרעו ב' פעמים מפני הנאמנות הלוה חוזר ותובע למלוה בדין ואומר לו כך וכך אתה חייב לי מפני שפרעתיך ב' פעמים אי הודה לו ישלם ואי לא הודה וכפר ישבע לוי היסת שלא נפרעתי אלא פעם א' ע"כ. לפיכך אם כתב לו בנאמנות שיהא נאמן בלא שבועה קלה וחמורה וגלגול לא בתחלת הפרעון ולא בסוף הפרעון פטור וכן כתב הראב"ד ואין פטור מועיל אלא לענין שלא נפרע או אם שטר שותפות הוא פוטרו משבועת השותפין אבל לא לכל דבר כמו שכתב הרא"ש בתשובה ששאלת שטר שיש בו נאמנות וכתב בשטר שחייב עצמו בהוצאות וטוען הלוה שאין הנאמנות אלא בגוף השטר ולא בהוצאות. תשובה כל תנאי שבממון תנאו קיים ומועיל הנאמנות אף לענין הוצאות כמו שמועיל לענין הממון שכתוב בשטר:
תשובה לרבינו קלונימוס שטר שכתוב בו נאמנות ונמצא המלוה כפרן בדבר אחד וע"י עדים לא מהני ליה הנאמנות אע"ג דקי"ל הוחזק כפרן לאותו ממון לא הוחזק כפרן לממון אחר אפ"ה בהא בטל הנאמנות דהימניה לוה למלוה ולא שקיל מיניה אלא בשבועה שטר שיש בו נאמנות ואין עדי השטר לפנינו וטוען הלוה כי לא נכתוב הנאמנות בצויו כי דרך הסופרים לכתוב מעצמם שופרא דשטרי אינו נאמן כיון דכתוב בו וקנינא מניה על כל מה דכתב דלעיל אינו יכול לבטלו אבל אם העדים לפנינו ומעידים שלא כתבוהו בצוויו של לוה אלא מפני שופרא דשטרי כמו שרגילין הסופרין לכתוב בכל השטרות אע"ג דכתיב ביה וקנינא מיניה על כל מה דכתיב לעיל אין סומכין על הנאמנות ואין כאן מגיד וחוזר ומגיד דאיכא למימר אשאר מלוה דשטרא חתימי כדאיתא בירושלמי נאמנים העדים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו אבל אם מפורש בו שקנו ממנו על הנאמנות ואח"כ אמרו לא אמר לנו מעולם או בטעות חתמנו אינן נאמנים ועל כן כתב הרב יהודה ברצלוני שהוא מנהג טוב לכתוב בשטרות קנין על הנאמנות מפורש ושוב אי לפקפק ואע"פ שנהגו לכתוב וקנינא מניה על כל הכתוב לעיל:
כתב בעל התרומות דלענין הנאמנות א"צ קנין ובמקום שנהג שלא לכותבו אלא בצווי הלוה כשמצוה הלוה מועיל אפי' בלא קנין:
תשובה לרב אלפס שטרא דכתיב ביה נאמנות וקבע לו זמן אע"פ שכבר עבר הזמן עדיין הנאמנות קיים וכל אימת דנפיק שטרא בידיה נאמן בלא שבועה בד"א דמהני פטור סתם לפוטרו משבועה בעוד שהלוה חי ובא לגבות ממנו אבל אם מת ובא לגבות מיורשיו לא מהני אא"כ שפי' שפוטרו ממנו ומיורשיו וה"ה נמי אם כתב ויהא נאמן עלי ועל באי מכחי יורשיו בכלל ופטור גם מן היורשים וכ"כ רב אלפס בתשובה מי שהאמין בשטר הוא וכל הבאים מכחו ומקבלין מתנה נמי באים מכחו אבל אם אמר ויורשיו לא האמין אלא יורשיו בלבד אבל לא מקבל מתנה והרמ"ה כתב אע"ג דיורשיו הן בכלל הבאים מכחו אם כתב הבאים ברשותו אין היורשין בכלל אלא רק מקבל מתנה דלקוחות ולא נראה לחלק:
Loading...
21b
1
Loading...