כי הדבר שיקנה אדם בחכמה בזקנה לבד הוא הכנה למעלת המדות, והוא העצה והתבונה, לא החכמות הטבעיות והאלהיות, כי לא יושגו בעבור הזמן, אמנם העצה והתבונה שהם צריכין למעלות המדות יושגו בארך הזמן כמו שביאר הפילוסוף, וזהו מה שאמר הרב כי בישישים לא ימצא חכמה אלא ההכנה כו', ונופל על הערמה וההתחכמות והתחבולה הבה נתחכמה לו, ויקח משם אשה חכמה בעלת ערמה ותחבולה, ומזה הענין חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו, אפשר שיהיה ענין החכמה בלשון עברי מורה על הערמה ושמוש המחשבה כו':
ולפי"ז הביאור יהיה החכם בכל התורה על אמתתה נקרא חכם משני פנים, מצד מה שכלל התורה מן המעלות השכליות, ומצד מה שכללה ממעלות המדות:
אמר שם טוב למה שזה הספר הנכבד הוא ביאור התורה על אמתתה וכולל מעלות המדות והשכליות, היודע זה הספר יקרא חכם באמת, ויהיה חכם כולל למה שיכלול ב' מיני השלמיות:
ובא בשלמה ויחכם מכל האדם ולא ממשה, והרצון בו כ"א נאמר שהחכמה ענין אחד וידיעת התורה ענין אחר איך אמרנו שמשה היה אב בחכמה, אם לא שרצה אב בתורה אב בחכמה על ידיעת התורה, וא"כ יהיה משה אב בחכמה למה שהוא אב בתורה, לא למה שהיה אב בחכמה והשגת הדברים ע"ד המופת, כ"א היה הדבר כן לא היה אומר הכתוב ויחכם מכל האדם, לכן אמר כי רבותינו אמרו שלא היה יותר חכם ממשה למה שמשה היה חכם בכל חכמה והוא אב לכל מי שהוא אב בתורה ואב בנבואה. הנה יתבאר לך שידיעת התורה אצלם מין אחד והחכמה מין אחר, והוא לאמת דעת התורה בענין אמתי, והרצון בזה לרב שלא יחשוב חושב אם שרבותינו יעשו שני חלוקים מהתורה ומהחכמה, הוא בעבור שדרושי החכמה הם זולת דרושי התורה ולא תכלול התורה כל שלמות, אבל דרושי התורה הם דרושי החכמה אם שיתחלפו ברב או מעט והם אחדים בנושאים רבים מצד שדרושי התורה הם מקובלים ואילו בחכמה הם מבוארים במופת. ואחר כל מה שהצענוהו לך שמע מה שאומר, כבר ביארו הפילוסופים הקדומים והאחרונים שהשלמיות הנמצאות באדם ארבעה מינים:
אמר שם טוב צריך שתדע שהשלמיות, או יהיו בנו או חוץ ממנו, ואשר הם חוץ ממנו יהיה ברשותנו או ביד זולתנו, ואשר הם ברשותנו הממונות והכבודות, כי כל ממון שימצא בין שיהיה כסף או שוה כסף קרקע או טלטל הם ברשותנו, ואשר הם חוץ ממנו ואינם ברשותנו הוא כמו הכבוד שיהיו האנשים מכבדים ומשבחים אותו. ואלו הב' שלמיות אין דבקות בינו ובין האיש ההוא כלל והם חוצה לו וכלו דמיון גמור. ויש שלמיות שאינם חוצה ממנו ואלו יתחלקו לב' חלקים, שלמות הגוף, והנפש, ושלמות הגוף שיהיה בריא וחזק ויפה ונעים ושיהיה תבנית הגוף ותכונתו וצורתו בתכלית השיווי, ושיהיה לו כח חזק שישא משא כבד או ישבור עצם עב, ושלמיות הנפש יתחלקו לב' חלקים, או שיהיו מעלות המדות או מעלות שכליות, והתבאר כי מעלות שלמות האדם והצלחתו ואושר השלם הוא פועל הנפש המדברת כפי המעלה, ויתבאר כי פעולות המעלה אינם שכל גמור אבל אינם נעשים בלי השכל, א"כ האושר השלם המיוחד לאדם הוא המעלה השכלית וכל שאר הדברים בין הטובות אשר מחוץ כמו העושר והכבוד והשלמות המדיני והאוהבים וטובות הגוף כמו הכח והנוי והבריאות הם כלי לנפש, והנפש המתאוה אשר ימצא המעלות המדות היא בעבור המעלה השכלית, אם כן תכלית הכל המעלות השכליות, וכשנמצאו אלו הדברים ולא ימצא התכלית כאלו היה הכל הבל ורוח, כמו שכתב הרב בהקדמתו הנכבדת לאבות, וע"ז נאמר גם בלא דעת נפש לא טוב, ואחר שהונח זה תבין כל מה שאמר הרב עד סוף הפרק הטובות אשר הם חוץ ממנו כמו הממון והכבוד הוא דמיון גמור כשיבחן גופו ימצא הכל חוצה לו ומי שהיה מלך גדול כשיעדר היחס ההוא אין הפרש בינו ובין הפחות שבבני אדם, וזה המין מהשלמות מי ששם שלמותו וטרחו בו לא טרח אלא לדמיון והוא דבר שאין לו קיימא, ואפילו יתקיים בידו כל ימי חייו לא יהיה בעצמו שלמות:
ואחר שזכרנו זה הפסוק. ומה שכולל מן הענינים הנפלאים וזכרנו דברי החכמים נשלים כל מה שהוא כולל, כי אמר שאין להתהלל רק בהשגתו ובידיעת דרכיו ר"ל פעולותיו, וביאר לנו בזה הפסוק שהפעולות ההם שראוי שיודעו ויעשה כהם, חסד ומשפט וצדקה, והוסיף ענין אחר צריך מאד והוא אמרו בארץ אשר הוא קוטב כל התורה כלה לא כמחשבת ההורסים שחשבו שהשגחתו יתב' כלתה אצל גלגל הירח ושהארץ ומה שבה נעזב, עזב ה' את הארץ, אינו רק כמו שביאר לנו אדון הנביאים כי לה' הארץ, יאמר כי הוא משגיח בארץ כמו שמשגיח בשמים, והוא אמרו כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, ואח"כ השלים הענין ואמר כי באלה חפצתי נאם ה', יאמר חפצתי שיצא מהם חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי הכוונה להדמות בהם ושנלך על דרכיו, אם כן הכוונה אשר זכרה בזה הפסוק הוא ששלמות האדם אשר בו יתהלל באמת הוא להגיע להשגת השם ולדעת השגחתו בברואיו ובהמציאו אותם והנהיגו וללכת אחרי ההשגה ההיא בדרכים שיתכוין בהם תמיד לעשות חסד משפט וצדקה להדמות בפעולות ההם כמו שביארנו פעמים בזה המאמר. הנה יתבאר באלו הפרקים המכוונים הנהגת המתבודד אי זהו תכלית האדם ואיך איפשר להשיגו ואיך יושגח בזה העולם והוא נצול מכל רע ומכל מיני משחית, ושבעבורו יהיה האדם חי וקיים ונצחי לעד. עוד חתם הרב זה הספר ואמר זהו מה שראיתי לשומו בזה המאמר ממה שאחשוב שהוא מועיל מאד לכיוצא בך. ואני מקוה עליך שעם השתכלות הטוב תשיג כל הענינים אשר כללתי בו בע"ה, והוא יזכנו וכל ישראל חברים למה שייעד לנו אז תפקחנה עיני עורות ואזני חרשים וכו', העם ההולכים בחושך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. והרצון בזה הסיום כי קודם שחובר זה הספר היו העם הולכים בחשך לבלתי היות נגלה לנו אור האמת, אבל אחר שחובר זה הספר האור נגה עליהם, האור האמתי והעצום, ינוחו בו הנפשות ינהרו העינים וינפשו הגופות מעמלם ויגיעם: