Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3, Introduction

הקדמה כבר ביארתי לך כי בחלק הראשון סלק הרב הגשמות מהשי"ת מכל הכתובים המביאים אליה, וסלק ג"כ התוארים ממנו וכל המביא לחשוב שיש להש"י תוארים נוספים על עצמו, ואח"כ ביאר כי הוא ית' לא יפעל שום פועל בזולת עצמו כי העולם נתחייב ממנו כהתחייב המושכל מהשכל וכי הוא יתעלה הוא עלה פועלת לעולם ועלה צוריית ועלה תכליתית, וכי הדרך אשר דרכו המדברים לקיים השלשה דרושים היקרים שהוא מציאות האל אחדותו והרחקת הגשמות, שאין ראוי לבארו כדרכי המדברים, כי הם לקוחים מהקדמות מסופקות מאד וסותרות המציאות המיושב הנראה, והניח פרק והיא הנקרא שיעור קומה, ביאר בו הרב איך ראוי שיובן המציאות באופן שילקח ראיה על השלשה דרושים היקרים, וכל מה שהניח בזה הפרק הם דברים מבוארים נגלים לכל בעל שכל, כי התחלות המופת ראוי שיהיו בזה התואר, ואחר זה הכה הרב קדקוד הקדמות המדברים והראה מקום הטעות בהם באופן שיסתרו החוש והשכל וסותרים את עצמם ג"כ, ואחר כך בא החלק השני והניח הקדמות הפילוסופים אשר הם נלקחות מטבע המציאות לבאר הג' דרושים, והניח הקדמותיהם, ואח"כ השתמש מאלו ההקדמות כדי לבאר השלשה דרושים, והורה כי בין שיהיה העולם קדמון או מחודש יתבארו אלו השלשה דרושים, ואח"ז רצה הרב לבאר שיש שכלים נבדלים, ושהגלגל הוא בעל נפש, ושהשגחת זה העולם הוא ע"י המלאכים וע"י הגלגלים, וכי כל מה שיאמר אריסט"ו בתנועות השמים ובסבותיהם הם דברים אמרום חכמים והנביאים, ומפרק ג' עד פרק י"ד הוא כלו הקדמה לבאר מעשה מרכבה, ואח"ז ביטל הטענות אשר יש לפילוסופים על הקדמות, ואח"כ הכריע החדוש על הקדמות, ואחר זה ביאר שיסוד תורת משה רבינו היא שהעולם מחודש ואינו יסוד שהוא נפסד בעתיד כמו שהוא מחודש אבל כבר יהיה נצחי, וביאר כל הנבואות אשר יביאו לחשוב שהעולם נפסד, ואחר זה ביאר מעשה בראשית שאחר קיום שהעולם מחודש יהיה הנבואה אמת בכל הנסים, ואם יהיה העולם קדמון ג"כ הנבואה אפשר שימצא, ולמה שאי אפשר ביאור מעשה מרכבה אם לא יתבאר ראשונה מהות הנבואה ומדרגותיה ואיך ידברו הנביאים במשלים, הקדים הרב הדבור בזה קודם הדבור במעשה מרכבה. ואחר שהונח כל מה שראוי שתונח לבאר מעשה מרכבה רצה הרב לבאר בחלק הג' מעשה מרכבה, ואח"ז בא לבאר השגחת השי"ת בזה העולם, וא"א הדבור בהשגחה אם לא שידבר בידיעת השי"ת ונמשך לזה לבאר ספר איוב הנפלא, ואחר שביאר סתרי המרכבה וסתרי ההשגחה רצה לבאר טעמי המצות והספורים אשר באו בתורה, ואח"כ ביאר איך ראוי שיהיה הנהגת האיש השלם בזה העולם עד אשר תתפרד נפשו מעל גוייתו ויהיה בצרור החיים, וזהו כוונת זה החלק הנכבד:

ונתחיל ונאמר הנה כבר ביארנו פעמים רבות שעקר הכוונה היה בזה המאמר לבאר מה שאפשר לבארו ממעשה בראשית ומעשה מרכבה, כי נושא החכמות כלם הם העולם המושכל והמוחש, ונושאי התורה הם מעשה בראשית ומעשה מרכבה כי יכלול אלו השני חלקים, וכבר ביארנו שאלו הדברים הם מכלל סתרי התורה, וידעת איך האשימו רז"ל מי שמגלה אותם ואמרו ששכר מעלים סתרי תורה המבוארים והגלויים לבעלי החכמה עצום מאד, אמרו בסוף פסחים ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לשבעה ולמכסה עתיק, אמרו למכסה דברים שגלין עתיק יומיא ומאי נינהו סתרי התורה, כי אף שהם גלויים לחכמים אינו ראוי לגלותו, והבן שעור מה שהיישרנו אליו אם יש בלבך תבונה, כי הנה המעלים סתרי תורה שכרו עצום מאד כי נמשך בזה אחר סידור המציאות ויושרו, כי אין ראוי לחלוק על הכוונה האלהית, כ"א לא יהיה כן תאבד הקיבוץ המדיני, והנה ביאר כי סודות התורה הם גלוים ומבוארים לחכמים במופת:

והנה ביארנו ממעשה מרכבה היותו רחוק מדעת ההמון, והתבאר שאפילו מה שיבין ממנו מי שחננו ה' תבונה אסרה תורה ללמדו אלא פנים בפנים, כי אין ראוי לכתבו בספר כי הכותבו בספר כאלו דורשו לאלפים ולרבבות, ואין מלמדים ממנו פנים בפנים אלא למי שיש לו מדות הנזכרות ר"ל נבון לחש והוא חכם חרשים ושאר המדות שזכר בפרק ל"ד מהחלק הראשון, וכשילמד האדם פנים בפנים למי שיש לו מדות הללו אין מלמדים אותו אלא ראשי הפרקים בלבד, וזו היא הסבה בהפסק ידיעתו מן האומה לגמרי מצד שהיה אסור ללמד אלו הסודות כי אם פנים בפנים מפני זאת נפסקה זאת הידיעה מן האומה לגמרי ולכן לא נמצא ממנו דבר קטן או גדול לא בכתב ולא בע"פ, וראוי היה לעשות כך, כי לא נעדר מקבל מפי מקבל והרב ילמד לתלמידו ותלמידו לתלמידו בצד שלא תשכח לעולם אילו לא היה גלות אבל סבת הגלות היה שנעדר מקבל מפי מקבל, וכאלו אמר ראוי היה לאדם ללמד פנים בפנים כי לא נעדר מקבל מפי מקבל ואין ראוי לחבר בו ספר כלל כי סוד ה' ליראיו, ואחר שהוא אסור לכתוב אלו הדברים בספר ושכר המעלים גלוי מאד איך יש לי תחבולה להעירך על מה שאפשר שנדע ויתבאר אצלי בלי ספק כמה שהבינותי מזה, אבל המנעי מחבר דבר ממה שנודע לי בו עד שיהיה אבדו באבדי אשר אי אפשר מבלעדיו, ירצה אבדת המורכב, בעיני אונאה גדולה בחקך ובחק כל נבוך וכאלו עושק האמת מן הראוי לו או קנאת המוריש ביורש על ירושתו ושתיהם מדות מגונות:

ואמנם ביאור אלו הסתרים כבר זכרנו שהוא אסור מצד התורה מצורף למה שנותן אותו השכל כי הזר הקרב יומת, ואין ראוי לגלות הסתרים כמו שאמרנו כי תפסד העולם, כמו שאמרו אלמלא השוטים יחרב העולם, וכמו שאמרו עץ הדעת לא גלהו הקב"ה לאדם ולא עתיד לגלותו, כי טבע המציאות כך חייב כי העולם נתן בלבם מחובר אל היותי ג"כ בעל סברא ממה שנודע לי, ר"ל מצורף לשני אלו הטעמים שזכרנו שאין ראוי לבאר מעשה מרכבה, כי מה שנבאר בו אינו ענין מקובל מנביא על שיהיה מחוייב שיהיה כך לא בא אליו הנבואה אבל הוא כפי סברת הרב ושקול דעתו כי לא קבל מה שיאמר בזה ממלמד אבל המורה לו והמעורר לו הם ספרי הנבואה ודברי החכמים, עם שיש לרב מהקדמות עיוניות שהענין כן בלי ספק ואפשר שיהיה הענין חלופו ויהיה הכונה דבר אחר. ואמר הרב והנה עוררתני בו המחשבה המיושבת והעזר האלהי אל הענין שאספרהו, והוא שאני מפרש לך מה שאמר יחזקאל הנביא ע"ה ע"ד שיחשוב כל שישמע פירושי שאני לא אמרתי דבר נוסף על מה שיורה עליו הכתוב, אבל כאלו אני מתרגם מלות מלשון אל לשון, או מבאר בקצרה עניני דברים גלויים, כי כשיסתכל האדם בזה המאמר והתבונן בפרקיו כלם בהשגחה שלמה יתבאר לו הענין כולו, וירמוז הרב בזה כי ראוי שיובנו כל הפרקים שעברו כי המתבונן בהם יתבאר לו הענין כלו כאשר יתבאר לו ונגלה עד שלא יהיה נוטה ממנו דבר, וזהו תכלית היכולת לקבץ בו התועלת לכל אדם לבאר הדברים בביאור באופן שיהיו גלוים ליודעים ובין מניעת הדבור בלמוד דבר מזה הענין:

ואחר הקדים הקדמה זו שים לבך לפרקים הבאים בזה הענין הנכבד והיקר הגדול אשר הוא יתד שהכל תלוי בו ועמוד שהכל נשען עליו והוא מעשה מרכבה, כי דבר קטן הוויות אביי ורבא ודבר גדול מעשה בראשית ומעשה מרכבה, וגדול מעשה מרכבה ממעשה בראשית, כי מעשה מרכבה יכלול העולם העליון והתחתון מצד שהם פועל האל והם מחכמת האלהות ולכן היו ממעשה מרכבה, והבן זה: