אין ישיבת אדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך, ומפני זה מי שיבחר בשלמות האנושי ושיהיה איש האלהים באמת יעור משנתו וידע שהמלך הגדול המחופף עליו והדבק בו הוא גדול מכל מלך בשר ודם ואפילו שיהיה אותו המלך דוד ושלמה אע"פ שהיו מלכים גדולים, כי שכל הפועל גדול מהם והמלך ההוא הדבק המחופף הוא השכל השופע עלינו שהוא הדבוק בינינו ובינו יתברך, וכמו שאנחנו השגנוהו באור ההוא אשר השפיע עלינו כאמרו באורך נראה אור כו', ר"ל כי כמו בשפע אשר בנו מהשכל הפועל נשיג את השכל הפועל, כן באותו השפע הוא משקיף עלינו ובאותו אור בעצמו ובעבורו הוא עמנו תמיד משקיף ורואה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', והבן זה מאד. והרצון בו כי באיזה מקום שיהיה בו האדם שם הוא פעולת השכל הפועל ואנחנו דבקים בו מצד השיגנו אותו האור והוא דבק בנו, ויודע אותנו מצד השיגנו אותו האור, ואחר שאותו האור נחלק לאישים רבים לא יסתר איש ממנו. והבן זה הביאור מאד, והרצון בו כי כונת התורה כלה להגיע אל היראה ואל ההכנעה, וזה תגיע בעשות כל המצות עשה ולא תעשה, וגם כונת התורה להגיע אל האהבה אשר תגיע בחכמה. אם כן בתורה יושגו שתי השלמות אשר החכמים החסידים ישיגום בהכנעה וביראה ובחכמה, ואמרו ג"כ כי במצות עשה ולא תעשה יושג היראה שהוא ענין פחות מאהבה, ובחכמה האמתית תגיע אהבה שהוא הענין היותר מעולה ממה שיהיה אפשר לאדם: