יש בכאן דברים שהם סתרי התורה וכו', כבר ידעת כי התורה תכלול שלשה דברים נתינת דעות ועשות מעשים וספורים, והדעות כבר ביאר הרב אותם וג"כ המעשים, נשאר לבאר הספורים שיחשב שאין בהם שום תועלת לספרם, ובא הרב לבאר כל הספורים אשר יראה שאין בהם שום טעם כדי שתשלם ביאור התורה כולה, באמונות ובמעשים שהם המצות, ובספורים וזהו אמרו יש בכאן דברים שנראה שהם סתרי התורה וכו', ואילו בא זה הספור לבד היה אדם מספק בדבר ויאמר איך אם היה העולם מחודש והם בני אדם הראשון איך נמצאו בני אדם מפוזרים בקצות הארץ כלם ומשפחות חלוקות ולשונות חלוקות מאד, איך היה זה עם מעוט הזמן אשר עבר אבל זה נמנע א"כ העולם אינו מחודש:
אמר שם טוב כל מה שאמר הרב בזה הפרק כלם דברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, ורבים הקשו על הרב למה פרשת אליעזר כתובה שני פעמים, והמשכן ששה פעמים, חנוכת הנשיאים שנים עשר פעמים, והיה די בשיאמר קרבן נחשון ביומו וכן הקריבו כל הנשיאים כל אחד ביומו, וכן בשלל מדין מי יתן ואדע הסבה בשחשב החצי אחר חשבון הכל, ולסלק כל אלו הספקות אמר הרב ומה שתדעהו כי אין בחינת הספורים הנכתבים כבחינת הספורים הנראים, כי בענין הנראים פרטים מביאים לדברים צריכים מאד לזכרם אי אפשר רק באריכות, וכשיתבונן אדם בספורים ההם יחשב שיש בהם אריכות או כפל דבר, ואלו היה רואה מה שסופר היה יודע צורך מה שנאמר, ומפני זה כשתראה ספורים בתורה בזולת המצות ותחשוב שהספור ההוא אין בו צורך לספרו או שיש בו אריכות, אינו רק היותך בלתי רואה הפרטים המביאות לזכור מה שהוזכר, והרב לא זכר אלו למה שלא ידע בהם שום טעם או יהיה טעמם חלוש, וכפל זה הענין בסוף הפרק ואמר כל ענין שיעלם ממך טעם זכרו יש לי סבה חזקה, והנהיג הענין כלו על זה העקר אשר העירונו עליו כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם. על זה ועל כיוצא בו אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: