מה שצריך שתדעהו גם כן שהתורה לא תביט לדבר הזר ולא תהיה התורה כפי הענין המעט וכו', למה שהתורה בא לתקן הגוף והנפש וכבר ימצא שלא יתקנם, כי למה שהתורה ידבר כפי לשון בני אדם יביא לאדם לחשוב שהתורה יעיק לשלמות האחרון, כי רבים הם מגשימים למה שיראו כתובי התורה מורים על ההגשמה יאמינו בה כי רבים מאנשי העיון יפגעו במה שהורגלו, וגם כן יביא היזק לאדם מפני עשות המצות התוריות, והרבה בזה כי יש צדיק אובד בצדקו וצוה אם לא יגיד ונשא עונו, וכבר יביא לאדם מזה נזקים גדולים, וגם כן צוה כי על פי שנים עדים יקום דבר להרוג ולהמית, וכבר יביא זה להרוג איש צדיק תמים שנודע בשערים שלא עשה מה שהעידו עליו, והנה מביא לחשוב שהתורה אינה לא שלימות הגוף ולא שלימות הנפש, לסלק זה הספק העצום בא זה הפרק והוא פרק בתכלית העלוי, והוא אמר מה שצריך שתדעהו וכו' ולא תביט לענין הנמצא על המעט, והמשל בזה כי התועלת הבא לנו ממי שיגיד מה שידע בהעדת עדות יותר טוב מהרע המגיע ממנו, כי הרע המגיע ממנו הוא במקרה ועל המעט והטוב הוא בעצם ועל הרוב, הלא תראה כי התורה ענין אלהי ועליך לבחון הענינים הטבעיים הבאים מאת האלוה אשר התועליות ההם כוללות עכ"ז נתחייב מהם נזקים פרטיים, כמטר על פני ארץ להשקות את פני האדמה ויחיו בהם אנשים וכבר ימית איש חכם וצדיק בגשם שוטף, והשמש אשר באור פניו חיים כבר יכה על ראש חכם וצדיק בהיותו חלוש הראש בדרך וימיתהו, והשגחה אלהית לא תמנע הטוב הרב בעבור הרע המעט:
ולפי זאת הבחינה אין לתמוה מהיות כוונת התורה לא תשלם בכל איש, כי גם הצורות הטבעיות לא יתנו לפעמים הצורה הנאותה הראויה, וסבת זה חסרון הכנת החמר, ככה יקרה בתורה שכל האנשים לא ישלמו בנתינת התורה להם לגודל חסרונם עם היות שהתורה מצד עצמה שלמה כאשר יעיין אל המקבל הראוי, ולכן אין לתמוה אם התורה לא תשלם כל איש ואיש אבל יתחייב בהכרח מציאות אנשים לא תשלימם המנהג התוריי:
ואמרו כי הכל מאל אחת ופעולה אחת וכולם נתנו מרועה אחד וחלוף זה נמנע. והרצון בו כי זה הדמיון שעשית מהצורות הטבעיות לתורתנו הקדושה הוא אמתי כי הכל נמשך ממנו ופעולה אחת להם והוא נתינת השלמות וכלם נתנו מרועה אחד, וחלוף זה נמנע ר"ל והוא שהצורות הטבעיות יתנו השלימות שוה בכל האישים והתורה תשלים כל איש מבני אדם לא יפקד מהם איש זה נמנע ולנמנע טבע קיים, ולפי זאת הבחינה אי אפשר שיהיו התורות נתונות לפי עניני האנשים והזמנים המתחלפים, כי יבאו בתורה מצות שאי אפשר שיהיו שלמות בקצת הזמנים ולא בקצת העתים, וגם כן לא תהיה ראוי לקצת אנשים, אבל צריך שתהיה הנהגה תוריה מוחלטת כוללת לכל, ואף על פי שלא תהיה ראויה לקצת, כי אלו היה נתונה לראוים ולא לבלתי ראוים היה נופל ההפסד בכל ונתת דבריך לשיעורין ויהיה הרע המגיע ממנו על הרוב, ולכן אין צריך שיקשרו הענינים המכוונים כונה ראשונה מן התורה לא בזמן ולא במקום אבל יהיו המשפטים והחקים מוחלטים סתם וכוללים כמו שאמר הקהל חקה אחת לכם, ואמנם יכוון בהם התקנות הכוללות על הרוב, ולתקן הרע הבא מהם נתן כח בהרבה מהדברים לתקן כל מה שאפשר כמו שיבאר הרב, ואיך שיהיה בהשתנות הזמן והמקום והסבות והמסובבים מה שיהיה עוזר ישוב מנגד, וכבר אמר הרב כי הרבה מהרעות הנופלות בין בני אדם קצתם לקצתם נפלו מפני התורה והאמונה ומה שהיה עוזר שב מתנגד כמ"ש כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, ועכ"ז כוונת התורה הוא החיים לא המות כי עץ חיים היא למחזיקים בה וכמו שאמר אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, והוא נאמר בכל המצות מלבד ע"ז ושפיכת דמים וגלוי עריות כי עשות אותן הוא המות הגדולה והנמנעים מלעשותן ומקבלים ייסורים ומות הם הולכים אל האור גדול ואל מקום אשר עין לא ראתה והגוף נחלץ מהם, והבן זה הפרק כי הוא נפלא: