ידוע הוא שאברהם אבינו עליו השלום נתגדל באומות הצאב"ה ודעתם שאין אלוה רק הכוכבים וכו', למה שהיו רוב הטעמים אשר נתן הרב במצות אשר יעלם ענינם, הביא הרב זה הפרק וספור דעות הצאב"ה ותאר דעות ספוריהם ועניניהם לאמת בזה הטעמים אשר יתן במצות שהוא הפך דעות ההם עם שכלל בהם יסודות אחרים, והנה אומות הצאב"ה דעתם היה שאין אלוה בעולם רק הכוכבים והשיב להם אברהם צדקתם במה שאמרתם אבל הוא כגרזן ביד החוצב ר"ל המניע היתפאר הגרזן על החוצב בו:
והיה אחרית ענינו מה שתראהו היום מהסכים רוב העולם להגדילו ולברך בשמו עד שיתיחס אליו מי שאינו מזרעו. ונראה מה שנאמר בנבואה עתה ארבעת אלפים ומאות מהשנים נראה ומסכים לחוש:
ותכלית מי שהתפלסף בימים ההם שהשם כח בגוף והוא רוח הגלגל, ר"ל נפש והגלגל והכוכבים הם גוף והשם רוחו, ואני תמה מהאנשים יחשבו שהעולם קדמון ויאמינו עם זה אלו הנמנעות, ואמנם הביא הרב אלו ההבלים מדעות הצאב"ה, כי למה שהיו מאמינים כי העולם קדמון והוא דעת פילוסופיא יבוא לחשוב כי מה שאמרו הוא אמת, ואמר הרב כי אף שהאמינו שהעולם קדמון יצאו מכל הקש ונמשכו אחר דעות שהם סכלות גמורה וכל מה שמיחסין לאדם הוא לחזק דעתם בקדמות העולם ולא בעבור זה נמשכו אחר הפילוסופיא אבל היתה בעבור חשבו שהכוכבים והגלגלים הם אלוה:
וקרא אברהם בשם ה' מבלתי שיתערב עמו דבר מהנמצאות, ואחר כך קרא שהוא המהוה העולם והמחדש ושהשמים הם מחודשים מאתו, וזה אמרו ויקרא בשם ה' אל עולם, קריאה שכוללת מציאות אלוה והתחדש העולם מאתו, שאברהם ביאר שני דברים שהם יסודי התורה והאמונה, שיש אלוה בעולם, ושאינו לא גוף ולא כח בגוף, ושהעולם נתחדש מאתו, והנה כת הצאב"ה למה שהאמינו שהאלוהות הם הכוכבים העמידו להם צלמים וכו':
ואלו הם נביאי האשרה הנזכרים אצלנו. והנזכרים למעלה הם נביאי הבעל, והתחזקו בלבבם אלו הדעות והתפשט הסכלות והרבה השגעון בעולם, ובזה המין מן הדמיונות נולדו דעות אחרות והיה מהם מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב או ידעוני ודורש אל המתים, א"כ בעבור חשבם שהכוכבים הם האלוהות חשבו שהעולם קדמון ושאין להם עלה כלל, ואח"כ נתחדש בעבור זה לעשות צלמים לכל אחד מהכוכבים ונמשך אחר זה להאמין שהכוכבים משפיעים שפע על הצלמים והצלמים ישפיעו כחותם על בני אדם והם נביאי הבעל, וג"כ נמשך לחשוב שהאילנות אשר הם מחלק הכוכב כשיטעוהו לשם הכוכב ישפיע רוחניותו עליו ויחול מהרוחניות האילן על האדם ויתנבא והם נביאי האשרה, ואחר נמשכו להיות מעוננים בעבור חשבם שהכוכבים הם אלוהות והיה מהם מנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. והנה אברהם התחיל לסתור אלו הדעות בטענות וקריאה חלושה בפיוס בני אדם ומשך לבבם לעבודת השם בהטיבו להם עד שבא אדון הנביאים והשלים הכוונה וצוה להרוג הכופרים ההם ולמחות זכרם ולשרשם מארץ חיים כמו שאמר מזבחותם תתוצון וגו', ומנע מהמשך אחר דרכיהם בשתי השלמיות שלמות הגוף והנפש:
עד שיטעון במופתים ויביא לחשוב שהם נשלמו בתחבולה, הרצון בו כ"כ הם מאריכין בענין המופתים שאם היה הענין כמו שהם אומרים היה מביא לחשוב שמופתי הנביאים הם ישלמו בתחבולה חלילה:
ולולא זה השיעור אשר התפרסם מאמונת מציאות השם באלו הזמנים היו ימותינו יותר חשוכים מן הימים ההם אלא בענינים אחרים, ואמר החכם רבי משה הנרבוני שזה המאמר כולל הרבה, ואחשוב שהם ענין הקמיעים והשמות והשדים זולתם וזולת זה הרבה אשר אין ראוי לזכרו, כי להסיר החשכה מן העולם צריך לבא אברהם פעם אחרת ולקרוא בשם ולהסיר מכשולות רבות וטעיות ושבושים אשר נמצא בזרעו ועליהם נאמר ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו, ולולא שיראתי מהסכלים הייתי מגיד דעותיהם, והנה בעבור שלא ימצא זה הטעות בישראל ראוי לחמול עליהם, וברוך ה' אשר הבדילנו מן הטועים וקרבנו לעבודתו:
ולא היה ענין נמצא כלל, כמו שלא היה כלל כל מה שאמרוהו מדעות הצאב"ה מאמלו"י ולא משאר ההבלים אשר הגדנו בזה הפרק, ויתבאר לך שהוא ענין אשר בדאוהו אחר התורה כשנתפרסמה ושמעו פשוטו של מעשה בראשית ולקחוהו כלו על פשוטו ועשו הענין ההוא כדי שישמע הפתי ויחשוב שהעולם קדמון כמו שהם אומרים, והנה כוונת הרב בזה הפרק כי כוונת התורה כלה שרשה וקוטבה אשר עליה תסוב למחות הדעות ההם מן הלבבות כמו שאמר פן יפתה לבבכם, אשר לבבו פונה היום, ולמחותם מן המציאות כמו שאמר מזבחותם תתוצון ואשריהם תכרותון ואבדתם את שמם, ונכפלו שם הענינים האלה במקומות הרבה, והיא היתה הכוונה הראשונה כוללת לכל התורה כלה מתחלתה ועד סופה, כי אברהם היה המתחיל ומשה רבינו המשלים:
וכבר ידעת אמרם בפירושם המקובל את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה, הא למדת שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כלה וכל הכופר בע"ז כאלו מודה בכל התורה כלה, כי אם כפירת הע"ז הוא תכלית כל התורה כלה, הנה הכופר בה מודה בכל התורה, והנה בהגיע התכלית כבר נמצא כל מה שקודם התכלית: