מה שצריך שתתעורר עליו שתדע שהדעות האמתיות אשר בהם יגיע השלמיות האחרון אמנם נתנה התורה בהם תכליתם וצותה להאמין בהם בכלל, והיא מציאות השם וייחודו וידיעתו ויכלתו ורצונו וקדמותו, ואלו כלם תכליות אחרונות לא יתבארו בפרט מוגבלות אלא אחר ידיעת דעות רבות, והרצון כי אף שצותה התורה על דעות האמתיות צותה בהם ע"ד הכללית לידע התכליות מבלי הקדמות, והרצון שנדע שהוא נמצא ואחד וכן כל שאר התוארים מבלתי שנדע אותם בהקדמותיהם כי זה לא יסבלו המון העם, ודי להם ויותר מדי שיאמינו בתולדות האלה, אף שאלו התולדות לא יתבארו אלא אחר ידיעת דעות רבות, הרי התבאר מזה כי ידיעת דעות האמתיות לא צותה אלא בכלל וע"צ הקבלה לא על צד הידיעה:
ועוד צותה התורה להאמין קצת אמונות שאמונתם הכרחית בתקון עניני המדינה כמו שצוה להאמין שהשם יחר אפו ויכעס על עוברי רצונו, וזאת האמונה אינה אמתית כי הוא לא יתפעל ולא יחר אפו כמו שאמר אני ה' לא שניתי, וצריך שיאמין זאת האמונה האיש ההמוני שהוא יתפעל ואף שהוא שקר הוא הכרחי בקיום המדינה, ולכן נקראו אלו אמונות הכרחיות לא אמתיות, והחכם יבין כי זה נאמר בלשון דברה תורה כלשון בני אדם, ושהשם יתעלה יש לו פעולות מי שיחר אפו ושיכעס, עם שאין בו לא כעס ולא חרון אף:
אשר בהם יתאמתו הדעות אשר הם תכלית האחרון, כמו הדעות אשר מנינו למעלה:
וחזר הרב והזהיר, והבן זה שאמרתי באמונות. כי פעמים שתהיה המצוה אמונה אמתית היא המכוונת אין לשאול לה שום תכלית אלא היא התכלית, כאמונת הייחוד וקדמות השם, ופעמים תהיה האמונה ההיא הכרחית אינה היא התכלית אבל נאמרה בתורה להסיר העול ולקנות מדות טובות, כאמונה שהשם יחר אפו על מי שיעשוק כמו שאמר וחרה אפי והרגתי אתכם וגו':