כאשר הונח זה הענין של איוב תחלת מה שאירע והוא היות הצדיק והתם והישר אירעו לו רעות רבות הסכימו כלם איוב וחבריו שכל מה שחל לאיוב ידוע אצלו, ר"ל שהשם הביא עליו אלו המכות וכלם מסכימים ג"כ שאין לפניו יתעלה עולה ולא ייוחס לפניו חמס תמצא אלו העניינים ג"כ בדברי איוב אף שלא היה זה דעתו, וכשתתבונן בדברי החמשה במחלקותם תמצא הדברים שאמרם אחד אמרום כלם ונכפלו הענינים ונתערבו עד שכלם מסכימים שכל עושה טוב יגמל טוב וכל עושה רע יענש:
והיה דעת איוב בו שזה הענין ראיה כו' והוא אמרו בכלל דבריו אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, וביאר בפסוקים רבים שאין הפרש בין הצדיק והרשע בזה העולם ואח"כ ביאר שאין תקוה אחר המות כמ"ש כלה ענן וילך, אם כן לא נשאר התוחלת ואין יתרון לצדיק על הרשע אלא שזה עזיבה ושכחה מאת האל, והתחיל להפליא איך לא עזב עקר בריאת האדם שנוח לו שלא נברא, ואחר שברא אותו עזב הנהגתו, ואמר הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, זהו מן הרעות נאמרות בהשגחה אשר האמינו קצת מן המעיינים:
בקש איוב להפוך קערה על פיה כי כוונתו לומר לית דין ולית דיין, ואמרו איוב כופר בתחיית המתים היה, ואמרו גם כן התחיל לחרף ולגדף, הרי נתבאר מזה שדעת איוב היה בתכלית הרוע, ואף שיאמר בקצת מאמריו שהשם הביא אלו המכות וחלו עליו ביושר ובדין שזה היה להעלים הענין מההמון, ואין זאת סברתו, אבל סברתו היה שמין האדם נעזב ועזבו השם ושכחו ואין השגחה בו כלל ולא יערבבנה על אדם צרה מאלו הצרות כלם, כמו שאמר בשיר של פגעים כי מי שהוא דבק בשם לא יקרה לו פגע ולא שום רע לא מדבר ולא מחרב אפילו שיעבור בין אלף אלפי אלפים ורבבות שיש להם חרבות או רמחים לא יוכלו לערבב עליו הטוב האמתי כי אין כח ביד השטן ליפרד דבק הנפש מאת אדון העולמים:
ואמנם היה איוב קודם שידע את השם ידיעה אמתית אלא על דרך הגדה וספור, מדמה שהצלחת האדם והוא התכלית הוא הבריאות והעושר והבנים ומפני זה היה במבוכות ההם איך הצדיק והישר לא השיג התכלית האנושי, וזהו ענין אמרו לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך, ר"ל כי בעבור שידעתי מה שידעתי בדרך קבלה חשבתי שהטובות המדומות הם ההצלחה ולכן הייתי מבולבל ואמרתי מה שאמרתי, ועתה אשר עיני ראתך ידעתי כי א"א לשום דבר להפריד הדבקות ביני ובינך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר, וכוונת הדברים כפי הענין אמאס כל אשר הייתי מתאוה מהענינים הגשמים הבהמיים ונחמתי על היותי בתוך עפר ואפר, כי חשבתי כי ההצלחות החמריות הם התכלית והייתי עושה אותו עקר ומבחן ההשגחה, ולא ידע שהוא מדובק בהעדר וא"א לו לקבל מהטוב והשלמות זולת מה שהוא בטבע ולנמנע טבע קיים, ומפני זה המאמר האחרון נאמר כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב כי הוא ההתר האמתי על ספק צדיק ורע לו רשע וטוב לו מבלי כפירת הדרוש:
ואמנם דעת אליפז ג"כ הוא דעת מן הדעות הנאמרות בהשגחה, וזה שהוא אמר שכל מה שחל לאיוב היה חולו כדין כי היו לו חטאים רבים ראוים ליענש עליהם, והוא אמרו לאיוב הלא רעתך רבה וכו', ומה שהיה חושב איוב שהוא שלם אינו ענין מחייב שיהיה שלם אצל השם עד שלא יענש כמו שאמר הן בעבדיו לא יאמין וכו' אף שוכני בתי חומר וכו', ולא סר אליפז מזה הדרך האמינו כל מה שישיג לאדם שהוא במשפט ובעבור המרי נתחייב העונש ובעבור חסרונותיו תעלם ממנו השגת החסרונות באופן התחייבו העונש בעבורם, וכבר נאמר במה שקדם כי זה דרך התורה כפי המפורסם:
ואמנם דעת בלדד בזאת השאלה הוא אמונת התמורה והגמול והוא דעת המפורסם שהשם יביא מכות על איש הצדיק בעבור הרבות גמולו, ואם לא ירבה גמולו באחרית יודע שהוא בעבור עונותיו וחטאתיו, וזהו אמרו לאיוב אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך וכו' והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד, אשר הרצון בזה אם אתה נקי ואין לך חטא סבתם הגמול הגדול יארע לך טובה בתמורה וזה כלו טוב לך להרבות הטובה אשר תשיג אליה בעה"ב:
וזכרון כל מה שחייבתו החלוקה השכלית אם שיהיו כל הטובות הרעות הבאות לאדם במקרה ובהזדמן ואין שם משגיח כלל והוא דעת איוב, וזהו דעת אריסט"ו כפי מה שיחשוב הרב לא כפי דעת אריסט"ו, כי דעת אריסט"ו הוא דעת הרב לא פחות ולא יותר, כי כבר ביאר כי הרעות כלם באות מצד העדר המחובר להיולי והם באות במקרה וכי הטוב בא מאת השם בעצם ואישי בני אדם מושגחים ממנו כפי שיש להם מהשכל ומהדבקות אל הדברים האלהיים והחכם הפועל כפי השכל ואל זה מזימותיו הוא אהוב מאד מאת השי"ת והוא מושגח ממנו כמ"ש בעשירי מהמדות, אבל דעת איוב היה בתכלית הרוע כי כל מה שיקרה לאדם מטוב ורע יקרה לו במקרה ואין לו שום השגחה יתרה יותר משאר בעלי חיים, ודעת אליפז הוא הפך זה הדעת שכל מה שיקרה לאדם מטוב ועד רע הוא על צד הדין במשפט כפי פעולותיו, אלא שאנחנו נסכל אופני הדין לחסרוננו, ודעת בלדד השוחי היא שכבר יבואו רעות לצדיק כדי להרבות גמולו בעולם הבא. ודעת צופר שכל הדברים באים מצד הש"י על צד הרצון, ואין ראוי לומר למה עשה זו ולא עשה זו. וכל אלו הדעות יכללוהו החלוקה השכלית אם שיהיו הכל במקרה כל מה שיבא לאדם במקרה ולא יבא מאת השם שום דבר מטוב ועד רע, או שיבא כל מה שיבא לאדם מאת השם, וזה יהיה על שלשה אופנים, אם שיהיה על צד הדין והמשפט, או שלא יהיה על צד הדין והמשפט כלו, אבל כבר יקרה לצדיק רעות רבות אבל יבואו עליו כדי להרבות גמולו, ויבואו לרשע טובות גדולות להאבידו מן העולם, לא שהצדיק ראוי לעונש עתה ולא הרשע ראוי לזה הטוב, או שיהיה כל מה שיבא לאדם מטוב ועד רע לא ימשך כלל לא אחר הדין ולא אחר המשפט אלא כפי מה שיחייבהו רצון השם, ובזה המין מהביאור תמצא כל החלוקות נכללות באלו, ואח"כ יתחדש דעת אחר והוא המיוחד לאליהוא ולזה שובח אצלם כי הוא הדעת האמתי המיוחד לרב והוא כוונת התורה על דרך האמת. ובשלשת רעיו חרה אפו, על איוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים לא על צדקו נפשו כי הוא היה צדיק, ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב כי אמרו שהוא רשע, וזהו אליפז, ומהם מי שאמר שהוא לגמול טוב, ומהם מי שאמר שזהו רצון השם שיגמול רע לעושה טוב:
והנה כשתתבונן בדבריו יתמה המתבונן ויחשוב שלא אמר דבר נוסף על אשר אמרו רעי איוב אבל השיב עניניהם בדברים אחרים, אבל עם ההשתכלות הטוב יתבאר לך הענין הנוסף אשר הביא והוא היה הכוונה ולא קדם הענין ההוא לזולתו מהם, ואחר זה ערב עם זאת הכוונה כל מה שאמרו רעי איוב להעלים הענין, עד שיהיה הנראה להמון שדעת כלם דעת אחד מוסכם עליו, ואין הענין כן:
והענין אשר הוסיף אליהוא הוא שהענין המפורסם וידוע שאדם יחלה עד שיגיע לשערי מות, ואם יהיה לו מלאך מעתיר בעדו אי זה מלאך שיהיה מבני האלהים טבעי או נפשי או חיוני יעמוד כנגד השטן יתחנן אליו ויחוננהו ויאמר פדעהו ותקובל עתירתו, כי לא ירצה השם במות המת כי אם במציאות והחיים והטוב וינצל החולה מרדת שחת כי ינצח העצמי אשר הוא מכוין בעצמותו למקרי אשר מצד ההכרח אך לא תהיה שם עזרה והצלה מדובקת לנצח כי הוא ביד השטן אם לא יחטיא היום יחטיא מחר, וכאשר ספר שינצל החולה וישוב לענינים הטובים בשובו אל ענין בריאותו אמר הן כל אלה יפעל אל וכו', כי ההצלה והעזרה ברוב בעת הנערות או בעת הבחרות ולמי שכחותיו הפועלים גוברות אל המתפעלים כראוי, וכבר תהיה גם כן פעם שלישית בזמן הזקנה, זה הענין ביארו אליהוא לבדו, והוסיף שנית אם שסיפרו ראשונה כי השגחת השם בנביאים עצומה עד מאד, וז"א כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו', ואחר כן התחיל לחזק השגחת השם בעולם לבאר דרכי השם הטבעיים בספור הרעם והברק והמטר, וערבב עמהם ענינים רבים, כי ראוי לקחת ראיה מהשגחת האל בעולם מדברים רבים טבעים אשר בעבורם יתבאר היות השגחתו בעולם, וכן כאשר באה לו הנבואה לאיוב אשר יתבאר לו ממנה טעותו בכל מה שדמה לא סר מספר ענינים טבעיים עם ספור יסודות או ספור טבעים ממיני ב"ח, וזכר עוד ספור שחקים ושמים וכסיל וכימה לענין מעשיהם באויר הקרוב לנו, והיתה הערתו כלה להעיר לאיוב כי ממה שיראה מתחת גלגל הירח ישיגו השגחת השם בעולם. וכן עוד התעורר אליהוא להעיר ממיני ב"ח, והאריך בדבור לויתן אשר הוא השט וההולך והמעופף, כל אלו הענינים כלל בהם סגולות גשמיות מפוזרות בב"ח, והכוונה בזה שהענינים הנמצאים בעולם הוייה והפסד לא יגיע דעתנו להשיג איכות התחדשם, כי הסבות אינם מוגבלות והסבות הם רבות ולא נדע התיחסות הסבות והמסובבים בטבע המקבל ובטבע ההזדמן המעורב בהם ולא לצייר מציאות זה הכח הטבעי בדבר המתהווה והמנהיג, והוא המלאך, איך התחלתו ואיך פעולתו, ואינו דבר שידמה למה שעשינו אנחנו, ואחר שהדבר כן איך יחשוב אדם שתהיה הנהגתו יתעלה להם והשגחתו בהם דומה להנהגתנו והשגחתנו במה שנשגיח בו:
כמו שיש הבדל מן הפעולות הטבעיות לפעולות המלאכותיות, כי האדם אשר יחודש בטבע והאדם אשר יחודש במלאכה הוא בתכלית הריחוק, ואין בהם שום שתוף אלא שם לבד, ואף השם אינו משותף להם, כי האחד הוא אדם מצוייר, והאחר הוא אדם מת ואין צור כאלהינו כמו שאמרו ז"ל אין צייר כאלהינו, כן ראוי להאמין כי נבדל השגחתו והנהגתו והכונה האלהית לענינים ההם הטבעיים מהשגתנו והנהגתנו וכוונתנו האנושית למה שנשיג אותו וננהיג עליו ונכוין אליו, זאת היתה כוונת ספר איוב כלו, ר"ל לתת זאת הפינה באמונה ולהעיר שילמדו הראיה מן הענינים הטבעיים עד שלא תטעה ותבקש בדמיונך שתהיה ידיעתו כידיעתנו או כוונתו והשגחתו וידיעתו כידיעתנו והשגחתנו והנהגותנו, וזהו אשר התחיל אליהוא להעיר לאיוב וללמדו, והשלים אותו האל בדברו עמו בנבואה בלמדו אותו הענינים הטבעיים, כי היה הכוונה כלה מה שאמרנו. וכשידע האדם זה נקל עליו כל מקרה שיבא אליו, והוא ידע או לא ידע או ישגיח או לא ישגיח או יעזוב, אבל יוסיף אליו אהבה כי לנמנע טבע קיים וידע שהוא מושגח מאת השם כל מה שאיפשר להיות מושגח, וישיג התכלית האחרון שהוא שתדבק נפשו בהשם יתעלה ואין יכולת לשטן על נשמתו האלהית, ויראה גודל מעלת השם יתעלה ויוסיף אהבה בו ויראה פחיתותו וכי הוא בריה קטנה לפני תמים דעות, ע"כ אמאס ונחמתי על עפר ואפר, וכמו שאמרו ז"ל עושין מאהבה ושמחין ביסורין, אשר הרצון בזה כי עושים מצות השם בעבור אהבתו אליו וכפי גדלו, והייסורים לא יבלבלם בהנהגתו אבל שמחין בייסורין כי א"א בלתם, כי מי שהוא מעורב ומיוסד על עפר ואפר יחוייב שיגיע לו בעבור זאת ההרכבה יסורים רבים. ואח"ז אמר הרב ואתה כשתסתכל בכל מה שאמרנו והם כל הפרקים אשר הם הצעה לביאור איוב ותעיין אחר כך בעניני כל ספר איוב יתבאר לך וכו':