ואחר שהקדמתיו בהיות ההשגחה מיוחדת במין האדם וכו'. זה הפרק הוא ביאור ושלמות הפרק הקודם בהשגחה, בזה הפרק יובן ההבדל שיש בין הדעת הה' ובין הדעת אשר ייחס לעצמו, והניח הקדמה ראשונה, אמר שאחר שהקדים שההשגחה מיוחדת במין האדם לבדו משאר מיני הבעלי חיים, אמר כבר נודע שאין חוץ לשכל מין נמצא, כי המין הוא כולל ולא נמצא כולל חוץ לשכל, כי הכולל הוא דבר לקחו השכל מאיש אחר, באופן שילקח מראובן מהות האנושית, וזה אמרו האנושית הוא משותף לדברים רבים, וזהו היותו כולל, כי ראובן ד"מ לא ישוה לו שמעון ולא ימצא בשום איש, אבל בשילקח השכל מהות ראובן שהוא האנושית מופשט מהמקרים, וזהו היותו כולל, וזה נמצא בשכל, כי חוץ לשכל לא ימצא מבלעדי המקרים המיוחדים, א"כ כל מה שנמצא חוץ לשכל אמנם הם אישי הסוגים המינים, ולכן יאמר אריסט"ו שאם לא ימצאו האישים, הסוגים והמינים לא ימצאו, אם כן הכוללים מציאותם באישים ואין להם מציאות בעצמם, וכשיודע זה שאין מין נמצא חוץ לשכל יהיה נודע ג"כ מה שנאמר שהשפע האלהי נמצא מדובק במין האדם, ר"ל לשכל האנושי אחר שהמין לא נמצא. אמנם הכוונה בו הוא מה שנמצא מהשכלים האישיים, והוא ראובן ושמעון ולוי ושאר האישים, ואחר שהוא כן המשפיע משפיע באישי המין, וא"כ איזה איש מאישי בני אדם שישיג מהשפע ההוא חלק יותר כפי הכנת החמר שלו וכפי התלמדו תהיה ההשגחה עליו יותר בהכרח, וראוי שתדע כי האדם כפי הכנת טבעו בתחלת הבריאה יקבל מהשפע האלהי שהיא הצורה יותר ממה שיקבל הבלתי מוכן ואחר יקבל יותר כפי למודו והפרדו מהבלי העולם ומההולכים בחשך, ויהיה ההשגחה בזה יותר נפלאה משאר אישיי המין אחר שקדם לנו שההשגחה היא כפי השכל, ולא תהיה א"כ ההשגחה האלהית בבני אדם בשוה אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי, ולמה שהשלמות האנושי היא הידיעה וההשכלה, יהיה כל מי שיהיה לו השגה יותר ישפיע עליו השם יותר, עד שאם גלוי לו כל מה שהוא גלוי לכל בעל שכל ההשגחה האלהית המדובקת בו ישער כל פעולותיו על צד הגמול והעונש, ויתחייב מזה שתהיה השגחתו בנביאים עצומה מאד ולפי מדרגתם בנבואה תהיה השגחתם, הלא ידעת שהנביאים יקראו צופים כמו שאמר צופה נתתיך לבית ישראל, ונקראו רואים למה שהם מיישרים ורואים כמו הצופה מה ראוי ליזהר ומה ראוי לעשות, ובשפע הנשפע מהם יסדרו את עצמם וזולתם בסידור נפלא, באופן שיהיו נשמרים מכל מקרה ופגע, והנה יתחבר אל זה ידיעת העתידות מהטובות והרעות אשר אפשר שירחיקו הרעות ויקרבו הטובות, וזהו ההשגחה הנפלאה, וכשנמצא אלו האנשים בתוך בני ישראל היתה השגחת ה' נמצאת בנו בתכלית כמו שאמר והתהלכתי בתוככם. ותהיה ג"כ השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרונם, אחר שהחסידים והטובים יעשו פעולותיהם כפי הישרת שכליהם ובא ליטהר מסייעים אותו, והשם ישפיע עליהם יותר בכל פעם ופעם בשפע אשר שם דבר בפי הנביאים, והוא אשר ישר מעשה הטובים והשלים חכמת החסידים במה שידע, והנה המושגח האמתי הוא הנביא כי הוא שם דבר בפיהם והוא אור נוסף על אור החכמים, ואור מחשכים לא יאירו לחכמים ויראו לנביאים מרחוק ויגלו להם הסבות והמסובבים הנעלמים וידעו ישרם וייחסם מפני שלו נתכנו עלילות וידעו מה ראוי שיקרבו אליו ומה ראוי שירחיקו ממנו עצות מרחוק כי ידעו מה ילד יום, והוא אשר ישר מעשיו הטובים ושקל בפלס הפעולות האנושיות אם להיישיר עצמם אם להיישיר זולתם א"כ כשפע השכל אשר ישפיע עליהם השם ינהיגו את עצמם ואת זולתם באופן שיצילו את נפשם ואת אנשי המדינה מרעות רבות המתרגשות לבוא בעולם אם מפני עצמם ואם מפני זולתם, ובזה השפע הנשפע על החכם נשלמו החסידים כי השפע המושפע על החכם כפי חקירתו ועיונו ישלימהו אל שיהיה חכם ונבון ובעל דעות יקרות וזה השפע יצילהו מפגעים רעים ויהיה השגחת השם בהם כפי מעלתם, ואמנם הסכלים הממרים והם הסכלים הרשעים כפי מה שחסרו מן השפע ההוא שלא נדבקו בו היה ענינם נבזה ומדרגתם כשאר מיני בעל חי כי סר צלו מעליהם ונמשלו לבהמות אשר הם נעזבים אל המקרה כמו שאמר נמשל כבהמות נדמו, ומפני זה היה קל להרגם כמו שאמר לא תחיה כל נשמה, ואמנם צוה לתועלת למען שלא ילמדו אותנו מדעותיהם וממדותיהם כמו שאמר ולא ילמדו אתכם כתועבותם, ונאמר בהשגחה על החסידים החשובים רגלי חסידיו ישמור, וכן כי לא בכח יגבר איש, והרצון בו כי השם לא ישגיח בשום איש להצילו מן המכות והמקרים לפי כחותם הגופיים:
כהולך בחושך שאין ספק שיכשל, וזה אמרו ורשעים בחשך ידמו. וההעתק ממדה אל מדה, הרצון בו שיעתקו מהמדות קטנות אל המדות גדולות ויעתיקו נפשם ג"כ מהחכמות אשר הם סולמות לעלות אל החכמה האמתית והיא החכמה האלהית:
אמר שם טוב הפלא בתכלית הפלא ממורנו שהביא ראיה מאבונ"צר ממה שאמר בפתיחתו לספר המדות, ולא הביא ראיה מהמתחיל החכמות, כי אמר בספר המדות ז"ל אמנם הפועל כפי השכל וזה מזימותיו הנה הוא מובן בתכלית הטוב ויראה שהוא אהוב מאד לאל יתעלה כי אמנם מן הראוי לשמוח בהם בדבר הנבחר, ואשר הוא רצוי מאד לאל יתעלה וזה אמנם הוא השכל וראוי לו יתעלה לגמול טוב לאוהבי השכל ומכבדים אותו כמו לאוהביו ולשום השגחתו עליהם ולעשות טוב לאלה העושים טוב ויושר, שיתבאר מזה כי דעת אריסט"ו הוא דעת הרב בהשגחה, כי אמר שהשגחה כפי השכל, וכן אמר אריסט"ו כי הפועל לפי השכל, וזה מזמותיו, ר"ל שיבדל מהבלי העולם ויעסוק כל ימיו לדעת את השם כי זהו התכלית, הנה זה האיש הוא מוכן אל הדברים היותר גדולי הערך מכל שאר האנשים, והשם יתעלה ראוי שיאהב לזה האיש וראוי לשם שיהיה גומל טוב לאוהבי השכל ומכבדים אותו כמו לאוהביו ולשום השגחתו עליהם ולהצילם מן המקרים ולגמול להם טוב לעושים טוב ויושר, הרי התבאר מזה כי דעת אריסט"ו בהשגחה הוא דעת הרב לא פחות ולא יותר, ולמה לא הביא ראיה ממנו, ויותר נפלא מזה שאמר בשמו דבר שלא אמרו, כי הרב אמר בשם אריסט"ו כי כלתה השגחתו בגלגל הירח אלא בקיום המינים לא באישים כלל, והנה בזה המאמר אמר שהשם ישגיח בחכמים ויתן להם טוב וישלם להם שכר טוב לעושים טוב ולפועלים יושר, והנה אם מה שאמר הרב בשם אריסט"ו מצאו בספריו ויחשוב הרב שזה מה שאמרו הנה הוא נאמר כפי הפרסום, ומה שאמר בספרי החכמה הוא על דרך האמת, או אפשר שלא הגיע לו זה המאמר, ומה שהביא הרב בשם אריסט"ו יהיה כפי מה שהגידו המפרשים ממנו, ולא שאריסט"ו אמרו ולא נמצא בספרו מה שאחר הטבע שיאמר שכלתה השגחתו בגלגל הירח, אבל אמר שכל אחד מהנמצאים קבל מהשלמות כפי מה שיאות לכל אחד ואחד, ואמר שימצא בכאן אדון אחד וימצאו לו בני חורין ועבדים הבני חורין יקבלו מהטוב כפי מה שבטבעם לקבל והעבדים יקבלו כפי מה שיאות להם לקבל, כי העבד לא יוכל לפעול פעולות הבני חורין, וכן השם יתעלה הוא אדון העולם והשכלים הנבדלים והגרמים השמימיים קבלו מהטוב ומהשלמות כפי מה שטבעם לקבל והם הבני חורין, וזה העולם התחתון קבל מהשלמות כמו מה שקבלו העבדים, ולכן היו העליונים חיים ונצחיים, והתחתונים מתים ונפסדים כמ"ש והארץ היתה תוהו ובוהו תוהא ובוהא על רוע חלקה, אמרו העליונים חיים והתחתונים מתים, וכן ראוי לחשב על אריסט"ו שאין ראוי לומר עליו כפי גודל חכמתו שיאמר שאישי בני אדם נעזבים למקרה ואין הפרש בין מיני בעלי חיים ובין אישי האדם, יודע רבונו ומכוין למרוד בו, כי האמת כי דעתו הוא דעת הרב כפי מה שיראה ממאמרו אשר כתבתי שהוא בי' מהמדות:
עוד אמר הרב ועתה הסתכל איך הוציאנו זה המין מהבחינה מידיעה אמתית מה שהביאו הנביאים מההשגחה האישית המיוחדת באיש כפי שלמותו. ר"ל כי מה שיאמרו הנביאים כי ההשגחה תהיה באישים כפי שלמותם וחסרונם, כן חייבה אותו העיון אחר שאמרנו שההשגחה תהיה כפי השכל כמו שזכרנו, כי אחר שנאמר שההשגחה היא כפי השכל מי שידבק בזה השכל ויפעול כפי השכל ואל זה מזמותיו יהיה ההשגחה עליו יותר אחר שהשפע עליו יותר. ולא יתכן שנאמר שההשגחה מינית לא אישית כמו שיסברו קצת מהפילוסופים, אחר שאין שם נמצא חוץ לשכל בלתי האישים ואיך ישמור מה שאינו נמצא בעצמו, ולפי שיש לתפוש עליו כשאמר כי אחר שאין שם בלתי האישים אבל המין שמור באישים מה כמו באישים זולתם, ויספיק שישמור איזה מהאישים כמו שזכר בשם אריסט"ו ששופע מן ההשגחה מה שחייבה שאר המינים בהתמדתם, לזה נשמר מזה וקשר מאמרו וביאר ואמר ובאלו האישים ידבק השכל האלהי והוא נדבק בהם במה הם האישים ההם אם כן ההשגחה המיניית הוא באישים האלו:
עוד אמר הרב הסתכל בזה הפרק ההשתכלות הראוי לו וישלמו לך פנות התורה כלה וגו'. כי כבר ידעת כי פנות אשר התורה רמז בזה הרב הוא שהאדם בעל יכולת ובחירה לעשות איזה דבר שירצה ואין שם מונע ולא מעיק לעשות טוב או רע להיות חכם או סכל, ולזאת הפנה כמו שאמר לא נמצא חולק באמונתנו. והפנה השנית שהוא פנת תורת מרע"ה שהשם לא ייוחס בו עול. שלישית שהוא פנת תורת מרע"ה שההשגחה בבני אדם כפי שלמותם ומעלותם, וכאשר יסתכל המעיין זה הפרק יושלמו פנות התורה כלם, אחר שהיתה ההשגחה כפי השלמות ושיתרון לחכמה על הסכלות כיתרון האור מן החושך, ויאותו לך דעות עיוניות פילוסופיות ויסורו ההרחקות הקודמות, ויתבאר לך צורת ההשגחה ואיך היא והוא השגחה בגלגלים אל התמדתם בענין שלא ישתנה ושופע מההשגחה ההיא מה שחייב השאר אישי המינים והתמדתם במה שלהם מציאות משובח, כי כל נמצא כיון בו מציאות הנמצא ההוא, ותכלית כל נמצא שימצא כפי מה שהוא בציורו יתעלה, וימשך מזה קיום כל המינים עד המורכב האחרון, עד ששופע מהשפע האלהי שפע אלהי מדובק בנביאים ובחכמים ובחסידים איש ואיש כפי שלמותו, עד שההשגחה האמתית הוא השופע על הנביאים, ובעבור השפע אשר שם בפי הנביאים והוא אור נוסף על החכמים כמו שאמרנו, לאורם ילכו עמים רבים ויצילום מהמקרים הרעים והפגעים הממיתים לאדם הבאים מצד העונש והמרי, ובקצת הזמנים יצילום מהרעות הנמשכים מטבע ההויה וההפסד, בהגיד להם מה שראוי להיות, הנה זהו צורת ההשגחה. ואחר שזכר הרב דעות בעלי העיון בהשגחה והנהגות השם לעולם איך היא, רצה לבאר בקצרה דעת אנשי תורתנו בידיעת השם, ויגיד דעתו ג"כ, נמשך למה שאמר בתחילת הספר הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי: