דעות בני אדם בהשגחה ה' דעות והם כלם קדומות, ר"ל שהם דעות נשמעו מזמן הנביאים מעת הגלות התורה אמתית המאירה לאלו המחשכים כלם:
הדעת הראשון הוא מאמר מי שיחשוב שאין השגחה כלל בדבר מן הדברים בכל זה המציאות, וכל מה שבא מן השמים נפל במקרה וכאשר הזדמן ואין שם כלל לא מסדר ולא מנהיג ולא משגיח בדבר, והוא דעת אפיקורוס כי הוא מכחיש שיש בכאן סבה פועלת שיעשה דבר מפני דבר, אבל רואה שיש בכאן עצמים פרדיים ויתערבו קצתם בקצתם כאשר יזדמן ויתהוה מהם מה שיקרה, וכבר אמרו זה הדעת הכופרים והם הנאמר עליהם כחשו ביי' ויאמרו לא הוא, וכבר ביאר אריסט"ו במופת שקרות זה הדעת, כי אם היו הדברים נופלים במקרה לא היו הנמצאים תמידיים ולא מאודיים נאותים קצתם לקצתם ומביאים אל התכלית וחלקי החי, אשר יורה כל זה שאינו בהזדמן אבל מפועל מסדר ומנהיג:
הדעת השני הוא דעת מי שיחשוב שקצת הדברים יש בהם השגחה וכו' או ימשך על סדר לא יעדר ממנו דבר כי אם לעתות רחוקות בענינים הטבעיים, כמו אלו הדברים אשר מתחת גלגל הירח שיקרה בהם שנויים בכל מיני ב"ח שיצאו חסרי האיברים או נוספים, הוא אומר שהוא בהנהגה והשגחת אלהית מחוברת אליו, וכל מה שיראה בלתי נמשך על ההיקש ולא שוקט על הסדר, כעניני אישי כל מין ומין מהצמחים ומהב"ח שאינם מדברים ומדברים, שמה שישיגם אחר הוייתם מפעולותיהם ועניניהם והתפעליותיהם הוא במקרה כאשר יזדמן ולא בהנהגת מנהיג שלא תחובר בו השגחה אלהית אבל הוייתם אינם במקרה ובהזדמן, ואם כבר יתערב ג"כ בהתהוותם המקרה כי הם כבר יפסדו במקרה זולת הפסדם הטבעי ההכרחי, הנה יראה אריסט"ו למה שהיה הש"י שכל פשוט והוא ציור הנמצאות ובלתי משתנה הוא סבה לכל דבר קיים ובלתי משתנה, ומה שהיו השמים קיימים ונצחיים הוא סבה להם ומשגיח בהם ונותן להם התמידיות וההשארות הנצחי, ואלו המינים שנמצאו תחת גלגל ירח למה שנמשכים מאישי השמים אשר הם נצחיים, בהשפיע השי"ת על אלו הגשמים הנכבדים, משגיח על כל המינים לתת להם השארותם הנצחי, ואמנם כל מה שנמצא אחר זה הוא במקרה ולא תחובר בו השגחה אלהית, וחבור השגחה באלו הדברים נמנע ולנמנע טבע קיים. ואשר האמינו זה הדעת ממי שיצא מכלל תורתנו הם האומרים עזב ה' את הארץ:
הדעת השלישי הוא הפך זה הדעת השני, והוא מי שיראה שאין בכל המציאות דבר ממקרה כלל לא פרטי ולא כולל, אבל כלו ברצון בכונה ובהנהגה, ומבואר הוא שכל מי שינהיג כבר ידע אף שאין כל מי שידע ינהיג, ויאמרו בעלי זה הדעת כי לא נמצא דבר בזה העולם בין מהיסודות בין מהצמחים בין מהב"ח מפעולות כל אלו ואלו מבלתי שהשם ידע אותו וינהיג אותו, המשל בזה כי זה האש שיבשל זה התבשיל השם סדרו והנהיגו, ושיהיה נשרף התבשיל ולא ישאר שם ליחות או שיהיה בתכלית התיקון והבישול השם סדרו והנהיגו, וכן אם הטיל שור רעי על נמלים והמית אותם השם סדרו והנהיגו, כ"ש אם פגש אריה איש חסיד וצדיק שהשם סדרו והנהיגו לטרפו, וכן ג"כ שאר כל תנועות בעלי חיים המדברים והבלתי מדברים, וזה הכת הוא כת האשערי"ה ויתחייב לפי זה הדעת גם כן שלא תהיה תכלית הכונה לפעולתו ית'. וסבלו כל אלו ההרחקים בעבור שימלט מהם הדעת ההיא, ר"ל שלא יהיו הדברים בהשגחתו בכונת מכוון:
הדעת הרביעי שלאדם יכולת, ושרשות כל אדם נתונה, ולזה ימשך כל מה שבא בתורה מהמצוה והאזהרה והגמול והעונש על דעת אלו, ויראו שפעולות השם כלם נמשכות אחר החכמה ושלא יתכן לו עול ולא יענש הטוב, והמעתזיל"ה ג"כ הם על זה הדעת, ר"ל שהשם ית' ידע כל דבר ושהאדם בעל יכולת והכל נמשך אחר החכמה:
נמשך אחר הנראה מטבע המציאות, כי המציאות נמשכת אחר המציאות וכת האשערי"ה ברחו לייחס לשם סכלות בדבר, ולא יתכן להם לומר שיודע זה הפרט או החלק וסכל את זה וגזרו שכל הנעשה הוא בגזרה וידיעה ובהנהגה, והתחייבו ההרחקות האלה וסבלום, ר"ל וסבלו שהשם יהיה עושה רע לטובים ויגמול טוב לחוטא וייחסו לשם יתעלה עול, וכת המעתזיל"ה ברחו מליחס לשם ית' סכלות וברחו מליחס לו עול, וברחו שיהיה שליחות הנביאים ונתינת התורה בלא ענין, ולכן אמרו שהכל בידיעת השם, ולזה האדם יש בו יכולת לעשות מה שירצה, וסבלו מה שסבלו מן ההרחקות ההם, והוא לומר כי האיש שלא חטא מעולם שיבואו לו יסורין לטוב לו בעוה"ב, וכן ג"כ שיהיה הרע המגיע לבעלי חיים לטוב להם וסבלו מן הסתירה שיהיו דבריהם סותרים זה את זה, מפני שהם מאמינים שהוא ידע כל דבר ושהאדם בעל יכולת, וזה יביא למה שיתבאר להם במעט התבוננות שהוא סתירה גדולה, והבן מה שאמר הרב נגד המדברים שהידיעה והיכולת יביאו אל סתירה במעט התבוננות, וכשתתבונן כי האדם בעל יכולת תראה כי אין שם עול ולא תצטרך אל שום הרחקה:
הדעת החמישי ובזה הדעת יש שלש דעות, והוא דעת המון חכמינו כי יאמינו מה שכתוב בספר נביאינו, עוד אחר יגיד הרב מה שיאמינו קצת אחרונים מעמנו, עוד אחר זה יאמר הרב דעתו, ועל זה ועל כיוצא בו נאמר הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, וראשונה יגיד הרב מה שיאמינו המון חכמינו והוא מה שכתוב בספרי נביאינו. הנה פנת תורת משה רבינו ע"ה הוא שהאדם בעל יכולת גמורה מוחלטת והוא בטבעו ובחירתו ורצונו יעשה כל מה שיוכל לעשות מבלתי שיכריח לו שום דבר לעשותו, וכן כל מיני הבעלי חיים שאינם מדברים יתנועעו ברצונם, והרצון והבחירה שני ענינים נבדלים, כי האדם כבר יתנועע ברצון כשאר הבעלי חיים וכבר יתנועע בבחירה, כי כבר יתבאר בספר הנפש שהכח התאוני כשיתנועע כפי השכל ויבקש ויתאוה אל הטוב במה שהוא טוב ויברח מהרע במה שהוא רע, אז זאת התנועה היא שכלית ותקרא בחירה, ואם יתנועע הכח התאוני אל הערב מבלתי שיהיה טוב בעתיד ויברח מהמזיק למה שהוא מר אע"פ שיהיה טוב בעתיד, אז האדם יתנועע כשאר בעלי חיים ואז תקרא שיתנועע ברצון, והנה הבעלי חיים יתנועעו ברצונם ובהתחלה בם מבלי מניע מחוץ שיכריחם לפעול, וכן רצה רצונו הקדום מאין תחלה שיהיה כל בעל חי מתנועע ברצונו, ושיהיה האדם בעל יכולת על מה שירצהו או יבחרהו, וזאת פנת תורתנו לא נשמע כלל באומתנו ולא מחכמינו הרבנים חולק עליה, שבח לאל, בהפך מה שנמצא בישמעאלים כי יסברו ההמון והחכמים כי הכל על צד הגזרה, ואם היה הדבר כן תפול התורה כלה, וכבר בטלנו זה הדעת בתכלית הביטול למעלה. ואולם כת המעתזל"ה יחשבו שדברי בני אדם מהטוב והרע נמשכים אחר החכמה, ושזה החסיד אשר הוכח במכאוב הוא טוב לו ואפילו הנמלה יש לה גמול וכל זה נמשך אחר חכמתו ואנחנו נסכל אותה החכמה. וזה הדבר יתבטל גם כן כשנאמר שהרעות הגדולות והמיתות המשונות הבאות לאיש החסיד להרבות שכרו כי זה עול מפורסם לעשות רע גדול למי שלא חטא בעבור הגמול הטוב. וגם הוא דבר מגונה ושקר לומר שהבעלי חיים הבלתי מדברים יש להם גמול טוב, כי באיזה מקום יהיה הגמול, בעולם הזה נמנע שאנחנו רואים שהורגים מהם לאלפים ולרבבות וא"כ בזה העולם לא נראה להם שום גמול, ואם נאמר לעוה"ב לא תשאר מהם שום דבר כדי שיקבל הגמול הטוב אם כן יתבארו השלש דעות מעניני בני אדם. דעת שהכל בא במקרה, ודעת שהכל הוא בגזרה והוא רצון האלהי, ודעת שהכל נמשך אחר החכמה האלהית, ואנחנו קהל עדת ישראל מאמינים שכל אלו הענינים האנושים הם כפי הדין חלילה לאל מעול ולא יענש אחד ממנו מלבד המחוייב והראוי לעונש, זה כתוב בתורת משה רבינו ע"ה כי הכל נמשך אחר הדין, ולמה שזה יראה מפשטי הכתוב נמשכו על זה המון דברי חכמינו שאומרים תמיד אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, ואמרו במדה שהאדם מודד בה מודדין לו, ואמרו אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואע"פ שהאדם עושה ולא צווה בה על פי נביא נותנין לו שכר ואע"פ שלא צווה נותנין לו שכרו ועל זה העקר נמשכו כל דבריהם. ע"כ הגיד הרב דעת תורתנו כפי מה שיסברו המון חכמינו והוא דעת שיראה מדברי נביאנו כפי תחלת הדעת המשותף וכפי העיון הגס, אבל כפי האמת דעת הרב היא דעת תורתנו ודעת נביאינו:
אמר שם טוב מה שאמר הרב שדעת המון חכמינו שהכל בדין והביא ראיה מאמרם אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, הפלא ופלא ממנו מפני שזה המאמר כבר איתותב וסליק בתיובתא בגמרא שם דאמרינן שם אמר רב דימי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון ואמרינן עלה מיתיבי תנו רבנן שאלו מלאכי השרת להקב"ה מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון ואמר להם מפני שמצוה קלה צויתיו ועבר עליה אמרו לו והלא מרע"ה שקיים כל התורה כלה וגזרת עליו מיתה אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע תיובתא דרב דימי תיובתא, ואמרו שם ז' מתו בעטו של נחש וכו' כדאיתא התם. הרי התבאר כפי דעת החכמים כי יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון וכי זהו העולה מדעתם לא מה שאמר הרב כי הם סוברים כי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אבל מה שאמר הרב הוא כפי המפורסם מהחכמים וכפי דרשם להמון אבל באמתות יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון, ואולי אמר הרב זה מהם כפי המפורסם ממאמריהם לא כפי האמתית, והפלא ממאמר הרב כי כשאמר שהאדם הוא בעל יכולת ובחירה אמר שלא נשמע חולק באומתנו ושהיא פנת תורתנו וכשאמר השם לא יתכן עליו עול אמר שהוא פנת תורת מרע"ה, ואמנם הרעות הבאות לאדם אמר שהם על צד הדין לא אמר שזהו פנת תורת מרע"ה, למה שכבר איפשר שיבואו עליו צרות רבות ורעות לא שיהיה הוא מחוייב להענש עליהם:
אמר שם טוב מה שאמר הרב שהכל נמשך אחר הדין ואנחנו נסכל אופן הדין, אם רצה בו שהכל נמשך אחר הדין כפי כח המקבל שאין לו כח לדחות ממנו פועל הפועל ולכן יקבל רעות וזהו הדין והמשפט כפי מה שחשב אחד מהמפרשים, ואמרו ואנחנו נסכל אופן הדין ר"ל יחס הפועל והמתפעל, זה אין ראוי שיובן מחכמינו כי גם הסובר כי הכל במקרה סובר כי הכל נמשך אחר הסבות והמקבלים וכפי מה שיש כח לפועל לפעול ולמתפעל לקבל, ואם ירצה שהכל נמשך כפי הדין כפי מה שראוי למקבלים מהעונש כפי רשעם וחטאתם ויתן להם הגמול הטוב כפי צדקתם ואנחנו נסכל אופן היותו דין, זה יראה דעת המעתיזל"ה כי הוא נמשך אחר החכמה, אלא שההפרש בין זה הדעת ובין דעת המעתיזל"ה, כי המעתיזל"ה יסברו כי הטובים יסבלו רעות בעבור הגמול הטוב הנמשך להם כפי חכמת האלהית ואנשי זאת הדעת יסברו כי הכל נמשך אחר הדין ושקדם להם מרי שבעבורו יענש ולרשע קדם לו עשות טוב שבעבורו יתנו לו גמול, וכל אלו יש בהם מההרחקה מה שלא יצוייר, כי אנחנו נראה ארץ נתנה ביד רשע ויש לו טוב ויחיה שנים רבות וימות בשיבה טובה והצדיק הגמור יובאו עליו צרות רבות ורעות ואיך זה על צד הדין והמשפט, ואיך נסכל היות זה ראוי לכל המקרים הבאים עליו מהרעות והצרות וזה היות ראוי לכל הטובות, ואתה תראה כשתעריך זה לזה היות עול ח"ו ולזה אין ראוי לומר כי הכל על צד הדין והמשפט, אבל כבר ידעת מה שאמרו כיון שניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע ויחוייב בבוא נבוכדנאצר לצור את ירושלים שיקרו לצדיקים צרות רבות ורעות יותר משיקרו לרשעים ולפריצים כמו שקרה בעת בית שני. וגם אפשר שנאמר שכל זה היה אחר הדין כי המדינה נדונית אחר רובה והדבור בהנהגה ראוי שיעזב למנהיג והדבור בה ובידיעתו הוא נעלם מעיני כל חי וידיעתו והנהגתו הכל דבר אחד, ואין לנו לומר אלא כי כל אשר יעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וכי הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט וכל הפעולות הבאות ממנו הם בדין ובצדק ואם יש פעולות באות מצד טבע הוייה והפסד או מצד הבחירה ויגיעו מזה רעות רבות לצדיק וטובות לרשעים אין ראוי להפלא מהם כי זולת זה נמנע ורוב רעות האדם הבאות לאדם הוא מצד היות האדם בעל בחירה ורבוי תאותו כמו שאמר אולת אדם תסלף דרכו, ועל הכל עתידים לתת דין אם בזה העולם אם בעולם הרוחני, ובזה תסתלק הספק יותר ממה שנאמר כי הכל נמשך אחר הדין והמשפחה כי זה יקרא להצדיק לרשע ולהרשיע לצדיק והיא תועבת ה' כמו שאמר מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם והבן זה כי הוא נפלא:
ונשוב אל מה שהיינו בו מביאור דברי הרב. אמנם אם טבעה ספינה ומה שבתוכה ונפל הגג על מה שבבית אף אם היה טביעת הספינה ונפילת הגג במקרה ביאת האנשים בספינה ושבת האחים בבית לא היה במקרה אבל בהשגחה ורצון אלהי לפי הדין ומשפטיו אשר לא יגיע דעתנו לידיעת סדרם:
אמר שם טוב תמהתי על זה הדעת אשר ייחס הרב לעצמו, כי יראה כי הוא דעת המון חכמינו והוא דעת החמישי, ואם יאמר אומר כי בזה הדעת יוסיף הרב שדעתו שההשגחה לא יהיה אלא במין האדם לא בשאר הבעלי חיים ודעתו בהם כדעת אריסט"ו, זה אינו הוספה והבדל בין דעת החמישי אלא ביאור לבד, כי בדעת החמישי אמר שכל מה שיבוא לאדם מן הרעות והמכות או ישיגם מהטוב הכל הוא על צד הדין וכן אמר בזה הדעת אנחנו נאמין שכל אלו הענינים האישיים הם כפי הדין, וממה שאמר שכל עניני בני אדם ולא אמר עניני הבעלי חיים יראה ממנו שעניני הבעלי חיים אינו נמשך אחר הדין ואם כן אין זאת תוספת אלא ביאור ארוך יותר. ואם יאמר אומר כי מה שאמר הרב כי השגחה אלהית היא נמשכת אחר השפע האלהי והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי עד ששב בעל שכל הוא אשר התחבר אליו ההשגחה האלהית וכו' הוא התוספת, זה אינו כן כפי מה שיראה, כי אמנם הוא סבה למה התחבר ההשגחה האלהית יותר באדם משאר הבעלי חיים והוא בעבור השפע האלהי שהוא השכל, והסבה לא יעשה דעת מחולף כפי מה שהתבאר למעיינים. וכאשר גדלתי החקירה בדברי הרב אמרתי כי זה הדעת הוא הדעת החמישי ולא יתחלף ממנו אלא בדבר מועט, והוא כי ההשגחה הוא במין האנושי כמ"ש הדעת הקדום אבל הדעת הקדום אמר כי הוא בכל המין בשוה ובזה המאמר נאמר כי הוא במין האנושי מצד השפע השכלי ומי שנדבק עליו השפע השכלי עד ששב בעל שכל הוא אשר התחבר אליו השגחה אלהית ואותה ההשגחה גזרה ושערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש, אמנם קהל אנשים אם שנדבק בהם השפע השכלי ולא שב בעל שכל בפעל ולא נגלה לו כל מה שהוא גלוי לבני שכל לזה לא התחברה אליו ההשגחה אלהית כמו שהתחבר למי שהוא שכל בפועל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל, והנה תהיה ההשגחה כפי השכל כי האנשים אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו הם רחוקים מהשם והם אינם עם השם והשם אינו עמם, ואמנם אשר הם שכל בפועל ונגלה להם כל מה שנגלה לבעל שכל כמו החכמים השקועים בחכמה והנביאים ההשגחה האלהית גזרה ושערה להם כל פעולותיהם על צד הגמול והעונש וגם באלה יתדבק ההשגחה כפי שלמותם ומדרגתם בחכמות ובמעשים, א"כ זה הדעת יתחלף לראשון בשני דברים, כי בדעת הראשון שהוא הדעת הה' הנחנו שכל עניני בני אדם מהטוב והרע נמשך אחר הדין, ואמנם בזה הדעת נניח שכל מי ששב שכל בפעל ונגלה לו כל מה שראוי לבעל שכל כל פעולותיו הם על צד הדין ועל צד הגמול והעונש ואמנם באנשים אשר לא ימצא בהם השכל בפעל לא ימצא בהם ההשגחה, וכן גם כן יתחלף כי מי שידבק בהם השפע האלהי ויצא שכלו מהכח אל הפעל אם לא נתגלה לו מה שגלוי לבעל שכל לא יהיו לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש אבל יגיע לו טובות ורעות כפי המקרה ואם שיהיו בקצת עתים מושגח כפי מה שנגלה לו מהשכל. והבן זה כי הוא נפלא ועמוק ונעלם מהמפרשים, ובזה יובן ההפרש בין דעת הרב ודעת החמישי ויהיה דעת הרב הוא דעת התורה כפי האמת לא כפי מה שיסברו המון החכמים:
ואמר מה אדם ותדעהו, הנה הביא הרב להורות על שההשגחה נמצאת בבני אדם ובאישים פסוקים רבים מדברי הנביאים מהתורה וכל מה שבא מענין אברהם יצחק ויעקב ראיה גמורה שההשגחה האישית נמצאת בבני אדם, אמנם שאר הבעלי חיים הענין בהם כמו שיראה אריסט"ו ומפני זה היתה שחיטתם מותרת וגם מצוה והותר להשתמש בהם לתועלותינו בכל אשר נרצה, והראיה על היות שאר הבעלי חיים בלתי מושגח בהם אמרו ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלו בחכה הועלה מכלל שהבעלי חיים אין בהם השגחה ואחר כך ביאר הנביא כי הרע המגיע לאדם אינו על צד העזיבה והשכחה אבל על צד העונש להם להתחייבם מה שחל בהם, אמר ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו. ואשר הוא שכל שלם שלמות אין שלמות אחריו, ר"ל כי אשר הוא שכל שלם בשלמות ההשגחה תהיה עליו בתכלית ואם כן כל מה שנדבק בו דבר מן השפע כפי מה שישיגהו מן השכל ישיגהו מההשגחה, ר"ל כפי מה שהוא אדם בשכל ויקרב אליו וידבק בו ישיגהו מההשגחה אחר שהשפע ההוא השכלי הוא המשגיח בו, וזה כבר לקח מאמתתו כפי מה שלקח מהשכל ההוא ואם כן הוא יתעלה משגיח בו לפי שכלו כי יתקרב אדם בשכלו אל השם ישפיע ויגלה לו כל מה שהוא נגלה לבעל שכל והוא היחס והדבוק אשר בינינו ובינו והוא עמנו והוא אשר יאיר ויישר אותנו:
זהו הדעת הנאות אצלי למושכל וליסודי התורה, ואמנם שאר הדעות הקודמות יש להם תוספת וחסרון או תוספת יביא אל בלבול ושגעון גמור ולהכחיש המושכל ולהתגבר על המוחש כמו שהוא דעת האשערי"ה והמעתזיל"ה וגם כן הדעת הה' אשר ישוה כל איש האדם ביחס אחד, או יביא אל חסרון יחייב להאמין אמונות רעות בחק השם, עד שלא יהיה יודע עניני בני אדם אשר יתחייב בעבור זה ההפסד סדור בני אדם, ויאמרו כי אחר שהשם עזב את הארץ ולית דין ולית דיין יהרגו קצתם אל קצתם ויעשו רעות רבות אלו לאלו, ולא יהיה שום איש לא בעל מעלה ולא בעל חכמה אחר שיראו כי אין הפרש ביניהם ובין הבהמות, זה יתחייב מי שיסלק השגחה מבני אדם וישוה ביניהם ובין שאר אישי בעלי חיים, והשווי אינו ראוי כי הבעלי חיים נעדרים מהשכל והאדם ידבק בו השכל א"כ יתחייב שיהיה מושגח יותר משאר הבעלי חיים: