הרבה נבוכו מן השלמים בבקשת תכלית זה המציאות וכו', למה שנבוכו השלמים בהבנת זה הפרק ראיתי להאריך בביאורו ולבאר מצפוניו, עם שהחכם רבי משה הנרבוני האריך בו במאד מאד, למה שכבר ידעת מה שאמר הרב כי סבת טעות ההשגחה היות האיש הסכל לא יבחן המציאות רק מאיש מבני אדם, וידמה כל סכל כי המציאות כלו היה בעבורו וכאלו אין שם מציאות לבד עליו וכשיבואהו הענין בחלוף מה שירצה יגזור שהמציאות כלו רע, ולכן רצה בזה הפרק לבאר שאין האדם תכלית המציאות כמו שיחשבו, והתחיל ואמר הרבה נבוכו מן השלמים בבקשת תכלית זה המציאות וגו', אין ספק כי האדם יש לו חלקים ואברים אשר קצתם בעבור קצתם כי לא יעלם תועלת אברי החי לשמירת האיש ולקיום המין, ואמנם תכלית האדם אחר שנתהווה לא נדע תכליתו, וכן מכל מין ומין, כי לא יעלם תועלת האברים החיצוניים כמו העינים והאזנים והידים והרגלים והפה והלשון והשינים והמתלעות, וגם לא יעלם תועלת האברים הפנימיים כי כל החלקים הם בעבור הכל, ואמנם תכלית המין לא יודע ויפול בו ספק גדול, כי אנחנו רואים שהחלקים יש להם תכלית והם בעבור הכל, ולכל שלא יהיה תכלית זה לא יכון, והנה לכל לא מצאנו לו תכלית והוא מבוכה גדולה, כי אחר שמצאנו החלקים שיש להם תכלית ראוי הוא שיהיה לכל תכלית יותר נכבד, ולכן היו במבוכה החכמים בבקשת תכלית המציאות כלו מה הוא, והנה אבאר לך איך תבטל זאת השאלה על כל אחד מהדעות, בין לדעת הקדמות בין לדעת החדוש. והרצון כי אין תכלית למציאות, ואם אין לו שום תכלית בקשת התכלית למי שאין לו הוא סכלות גמורה, והתחיל ואמר. כל פועל שיעשה בכוונה א"א לדבר ההוא אשר עשה מבלי תכלית אחת בגללו עשה, למה שהיו הפועלים פועל בטבע ופועל בידיעה, הפועל בטבע כמו שהאש יחמם והשלג יקרר, ואלו לא יכוונו שום תכלית בפעולתם אחר שאינם משיגים, ומהם פועלים שיפעלו בידיעה הוא שני מינים, אם שפעל אחר שלא פעל, כמו שהאדם שיפעל פעולות רבות אחר שלא היה פועל, וזה א"א לו שיפעל שום פועל אלא כשיכוון לפעולתו אם לא בעבור תכלית מהתכליות, אחר שהפועל לא היה פועל ויכוין לשום דבר שהיה חסר לו מבלי שיפעל בעבור תכלית, ויש פועל בידיעה שהוא פועל בעצמות כהשם יתעלה או השכלים הנבדלים לפי דעת הפילוסופים, שאלו יפעלו בעצמותם. ואלו לא יפעלו פעם ופעם לא אבל הפעל נמשך מהם, כמציאות האור מהשמש אם היה השמש פועל בידיעה, ואלו הפועלים אחר שהם פועלים בעצמם לא יכוונו שום תכלית, אבל הם פועלים פעולותיהם לא בעבור דבר, כי ימשך מהם פעולותם כצל הנמשך מהאדם, והוא יודע בו ואין לו תכלית, ואמנם פעולות הרצון והבחירה שיש כוונה והיא המניע לפועל לפעול אחר שלא היה פועל אי אפשר שימצא מבלי תכלית, וזה שאמר כל פועל שיעשה בכוונה א"א לדבר ההוא אשר עשה מבלי תכלית, וזה מבואר לא יצטרך למופת לפי העיון הפילוסופים וכבר הביאנו ראיה עליו. עוד אמר שנית והוא מבואר ג"כ שהדבר שנעשה בכוונה הוא מחודש אחר שלא היה, וממה שהוא מבואר מאד כי הפועל בכוונה והוא הפועל אשר לא יפעל בטבע ולא בעצמותו אלא יפעול כשירצה וצריך נטייה מה הנקראת כוונה אל שיפעול, שהפעולה ההיא היא מחודשת, וזה מבואר מאד. עוד הניח שלישי שהוא מבואר מאד ומוסכם עליו שמחוייב המציאות אשר לא נעדר כלל ולא יעדר ולא יצטרך לפועל, וכבר ביארנו זה כי מחוייב המציאות אינו פעול משום דבר, ואחר שהדבר כן ר"ל היותו בלתי פעול בטלה מעליו בקשת התכלית, ומי שיבקש תכלית להשי"ת הוא סכל וא"א שימצא לו תכלית אחר שאין לו תכלית, ואחר שהניח אלו השלש ההקדמות, והוא שכל פועל בכוונה יפעל בעבור תכלית, שנית שכל דבר שנעשה בכוונה הוא מחודש אחר שלא היה, שלישית שהש"י אין לו תכלית להיותו בלתי פעול, אמר הנה כבר התבאר לפי אלו ההקדמות שהתכלית אמנם יבוקש לכל מחודש שנעשה בכוונת התחלת שכל, ר"ל למה שיש לו התחלה שכלית, כי הדברים הטבעיים אף ע"פ שיפעלו עת ועת לא, לא יבוקש להם תכלית למה שלא יפעלו בכוונה, וההתחלות השכליות אחר שפעולותיהם אינם מחודשות לא יבוקש להם תכלית, א"כ תכלית יבוקש להתחלות שכליות אשר פעולותיהם הם מחודשות והם פעולות הרצון והבחירה, אמנם הדבר שאינו מחודש לא יבוקש לו תכלית כמו שזכרנו, ואחר זאת ההצעה אמר הרב שאין דרך לבקש תכלית לכלל המציאות, לא על דעתנו האומרים בחדוש ולא על דעת אריסט"ו האומר בקדמות, וזה שלפי דעתו בקדמות לא יבוקש תכלית אחרונה לחלק מחלקי העולם, ר"ל כי אחר שכבר התבאר שמה שאינו מחודש אינו פעול אי אפשר שיבוקש תכלית השמים, ולמה היו בזה השעור וזה המנין, ולמה לא היה זה החמר כך, ולא מה תכלית זה המין מב"ח ומן הצמחים, כי הכל אצלו מצד החיוב הנצחי אשר לא סר ולא יסור, ויבא הדבר כן, השי"ת למה שהיה קדמון והוא בלתי פעול בטלו מעליו בקשת התכלית, אבל לפי דעת אריסט"ו חלקי העולם כמו אישי השמים ואישי המינים הם קדומים כמו הב"ח והצמחים א"כ לא יתכן שיבוקש להם תכלית:
אמר שם טוב ראיתי התולדה כוללת יותר מן ההקדמות בזה הביאור שעשה הרב, כי אמנם ביאר הרב, למה שהיה השם בלתי פעול בטלו מעליו בקשת התכלית, העולם שהוא קדמון בטלו מעליו בקשת התכלית, והשמים הם קדומים באיש ומיני הב"ח והצמחים הקדומים במין א"כ בטלו מעליהם בקשת התכלית, כי השם יתעלה בטלו מעליו בקשת התכלית למה שהוא בלתי פעול ר"ל אינו עלול לדבר כלל, אבל אישי השמים וכל צבאם ומיני הצמחים והב"ח הם עלולים והם פעולים מזה הצד, א"כ יבוקש להם תכלית אף שיהיו קדומים, כי הסבה שלא יבקש תכלית להשם יתעלה לא היה בעבור היותו קדמון אלא בעבור שלא היה פעול כמ"ש הרב. ואפשר שנאמר שבאור הרב הוא על זה התואר, דבר מוסכם הוא שהש"י אינו פעול, וכל מי שאינו פעול לא יבוקש לו תכלית, אבל העולם אם שהוא עלול מהבורא לא יצא מהכח אל הפעל וכל מה שאינו יוצא מהכח אל הפעל לא יבוקש לו תכלית, אבל השמים לא יצאו מהכח אל הפעל אם כן אינם פעולים א"כ לא יבוקש להם תכלית, ולא ג"כ למיני הצמחים והב"ח. אבל יראה שזה הביאור בלתי נאות, כי השי"ת לפי דעת הפילוסופים הוא פועל העולם מצד שהוא עלה עם שאינו יוצא מהכח אל הפעל, והיות הדבר פעול יובן על שני מינים, על שהוא עלול או על מה שהוא נמצא אחר ההעדר וימצא ביציאה מהכח אל הפעל, והשי"ת אינו פועל באחד משני פנים, אם כן לא יבוקש לו תכלית, אבל העולם הוא עלול מהשי"ת א"כ יבוקש לו תכלית. והנראה אלי אחר העיון הנמרץ בזה הספק כי ביאור הרב הוא ע"ז התואר, השי"ת למה שלא יצטרך אל פועל אינו פעול ואינו עלול לדבר כלל אם כן בטלה מעליו בקשת התכלית, ואם מהבורא בטלה בקשת התכלית הדברים הקדומים המתחייבין ממנו בחיוב ג"כ בטלו מעליהם בקשת התכלית. והמשל בזה כי אם מהיסודות בטלה מהם בקשת תכלית, מהאיכות השניות והשלישיות הנמשכות מהם בטלה מהם בקשת התכלית למה שיחוייב שהדברים מחוייבים בהכרח ממציאות הסבה, ולכן אם נאמר שהשם יתעלה הוא מחוייב המציאות והמציאות נתחייב ממנו חיוב הכרחי, אבל הדברים הקדומים כמו אישי השמים ומיני הצמחים והב"ח נמשכים ממנו חיוב הכרחי אם כן לא יבוקש להם שום תכלית:
אמר שם טוב אם שהעולם נתחייב אצל הפילוסופים כחיוב האור מן השמש כי הוא חיוב תמידי אבל אינו חיוב הכרחי, כי אם השם מצד שהוא סדור הנמצאות ויושרם אם רצה שהנמצאות לא יתחייבו ממנו בעבור סבה מהסבות, העולם לא היה מתחייב ממנו, ואף שחכמתו גזרה חיוב העולם וחכמתו היא קדומה אינו מחוייב שימצא העולם מן הצד אשר אמרנו, ולכן כבר ראוי שיבוקש תכלית ויאמר למה גזרה חכמתו שיהיה העולם בזה התואר אם כן תתבטל בקשת התכלית מהשם יתברך ולא תתבטל בקשת התכלית מהעולם אף שיהיה קדום. והתשובה בזה כי אין ראוי לבקש תכלית לעולם שיהיה חוץ מרצון השם ית' ומאשר גזר חכמתו, כמו שיאמר אומר שהשי"ת ברא מין האדם בעבור דבר יוצא מעצמו והוא שיעבדהו ויאמר מה תכלית לו להש"י שיעבדהו ולא נשאר אלא שנאמר כי התכלית הוא כי כן גזרה חכמתו ולא עשאו בעבור העבודה לו א"כ תתבטל התכלית, ולזה אמר הרב כי לפי דעת הקדמות לא יבוקש התכלית לדברים שיהיה דבר יוצא חוץ מהפעל האלהי אלא היותו רצונו כך או כן גזרה חכמתו וזה באר הרב לפנים ביאור מבואר והתבאר מזה שחלקי העולם לא יבוקשו תכלית אחרונה אחר שהדברים נתחייבו חיוב הכרחי מצד החכמה העליונה ואין להם שום תכלית זולת רצון הש"י, אם כן יתבטל בקשת התכלית האחרון לעולם ולא לחלק מחלקיו. עוד אמר הרב שאע"פ שהחכמה הטבעית תחקור על תכלית כל נמצא טבעי אבל אינה התכלית האחרונה אשר דברנו בזה הפרק. והרצון בו ואם יאמר אומר איך נאמר שלפי דעת אריסט"ו תתבטל שאלת התכלית כי כבר נראה שהחכמה טבעית תחקור על תכלית כל נמצא טבעי, יאמר בתשובת זה כי איננה התכלית האחרונה אשר דברנו בה בזה הפרק, והרצון בזה כי כבר אמרנו כי מהתכליות מהם תכליות ראשונים ומהם אחרונים, והמשל בזה כי האדם מצד שהוא אדם יש לו חלקים ואלו החלקים הם קצתם בעבור קצתם, כל החלקים הם בעבור הכל והכל ראוי לו שיהיה לו תכלית ישתתפו בו כל החלקים, וכן חלקי העולם מצד שהם חלקים הם הכרחיים במציאות הכל, ראוי שנבקש לו תכלית אם ימצא, והנה חשבו השלמים ונבוכו בבקשת תכלית הכל, כי בבקשת תכלית חלקי בלתי משותף, החכמה הטבעית כבר חקר עליו, וזהו מה שאמר כי אף שהחכמה טבעית תחקור על תכלית כל נמצא טבעי אינו התכלית האחרון המשותף לכל החלקים, והנה הוא בחכמה הטבעית שא"א לכל נמצא טבעי אלא שיהיה לו תכלית אחת וזו היא הסבה תכליתית והיא היותר נכבדת שבסבות הארבע, תתעלם ברוב המינים, ואריסט"ו אומר תמיד בפירוש שהטבע לא יעשה דבר לבטלה, ר"ל כל פעל טבעי א"א מבלי תכלית אחת כי האברים מתדמי החלקים הם בעבור הכלים והויית הכלים בעבור קבלת הנפש כי הוא שלימות ראשון לגשם טבעי כליי והנפש בגשם בעבור הפעל הנמשך ממנו אם כן כל פעול אי אפשר מבלי פעול אחר, וכבר ביאר אריסט"ו שהצמחים נבראו בעבור הב"ח וכן ביאר בקצת הנמצאות שזה מפני זה וכ"ש באיברי הב"ח, וכ"כ הוא מבואר שיש לכל נמצא טבעי תכלית עד שהיא תלקח התחלת מופת אשר יש בכאן התחלה שכלית, וז"א ודע שמציאות זאת התכלית בענינים הטבעיים הביאו הפילוסופים בהכרח להאמין התחלה אחרת זולת הטבע אשר יקרא אריסט"ו התחלה שכלית או אלהית, כי א"א שנאמר שהויית הצמח וכ"ש הב"ח הנכבד שיהיה בעבור הטבע מבלי שימצא דבר שישכיל התכלית, כמו שאי אפשר שנאמר שהויית הבית תהיה מהויית כלי האומן מבלי שימצא שם האומן, ושהאש יבשל הבשר בקדרה מבלי שימצא שם מי שיבשלה, כי אלו הדברים נראה שיפסידו יותר משיהוו, וכמו שאמר דוד אודך על כי נוראות נפלאתי וכו' ואמר אשר עושיתי בסתר רוקמתי וכו', ואמר כי אתה קנית וכו', ואמר גלמי ראו עיניך וכו', אשר בעבור זה יראה בין לפילוסופים בין לחכמים התוריים להאמין שיש התחלה אחרת זולת הטבע. עוד אמר ודע כי הגדולה שבראיות בחדוש העולם למי שמודה על האמת הוא מה שיעמוד על המופת בנמצאות הטבעיות כי לכל דבר מהם תכלית אחר, והנה מבואר התכלית בכל הדברים ושכל הדברים יהיה זה מפני זה והיא ראיה על כוונת מכוון, ולא יצוייר כוונה רק עם התחדשות מחדש, ולמה שהאריך הרב בזה בחלק השני כי תנועות השמים והיותם שהם לתכלית הם וכל צבאם ואין בהם דבר לבטלה יורה על שהם נעשו בכוונה, וכבר התבאר שמה שנעשה בכוונה אי אפשר שיהיה אלא עם התחדשות מחדש, ויבא הדבר כן, מציאות התכלית בדברים הטבעים יורה לנו שני דברים נכבדים, האחד שיש בכאן התחלה שכלית פועל הדברים בכוונה, ואחד שלא היו נמצאים בתמידות:
עוד אמר הרב ואשוב אל כוונת הפרק, וזה כלו הוא התכלית הראשון כי תכלית כל אישי המינים שימצא בהם צורת המין, ואמנם מציאות תכלית אחרונה לכל מין חשב כל מדבר בטבע שאי אפשר מבלעדה, וזה כי אי אפשר לומר שהחלקים יש להם תכלית והכל אינו בעבור התכלית, אמנם ידיעת תכלית כל מין ומין הוא דבר כבד מאד אף שהם חלקים, כי החלקים הוא מבואר התכלית בהם יותר מהכל, וכ"ש תכלית המציאות בכללו. ואשר יראה מדברי אריסט"ו שהתכלית האחרונה אצלו לאלו המינים היא התמדת ההויה וההפסד אשר אי אפשר מבלעדיהם, כי למה שהיה החמר מעורב בהם היה מחוייב ההפסד, אם כן תכלית הויית המינים, שיתהווה מזה החמר תכלית מה שאפשר להתהוות ממנו, כי הכוונה האחרונה הוא הגיע השלימות, ומבואר שהשלם שאפשר שיתהווה מציאותו מזה החמר הוא האדם והוא סוף אלו המורכבות והשלם שבהם, עד אם יאמר כי כל הנמצאות מתחת הגלגל הם בעבורו יהיה אמת מזה הצד, רצונו להיות תנועת המשתנה מפני ההוייה להגיע אל השלם שאפשר להיות, אם כן נתבאר מה שנאמר שהטבע לא יפעל לבטלה, וכל נמצא טבעי יש לו תכלית, ותכלית הצמחים שנבראו בעבור הב"ח, ותכלית כל איש ואיש שיעשה איש כמוהו, אם כן תכלית הויית האיש שיהיו המינים קיימים, ואמנם תכלית כל מין ומין הוא התמדת הוייה והפסד אשר אי אפשר מבלעדיהם, בעבור שיתהוה היותר שלם שאפשר להתהווה מזה החמר, ומבואר שהיותר נכבד שיתהוה מזה החמר הוא האדם אשר יש בו הצורה השכלית אשר בו יתדמה זה העולם המוחש לעולם המושכל:
עוד אמר לא יתחייב לאריסט"ו שישאל מה תכלית מציאות האדם לפי דעתו בקדמות וכו', והרצון בזה כי אחר הגעה למה נמצא המין לא נאמר עוד אלא שהוא התמדת זאת הצורה בהמשך הויה והפסד, יחוייב שלא ימצא בכאן תכלית אחר זולת זה, ואם כן תכלית המשך הוויה והפסד לכל המינים לא ימצא, אלא כי בכאן נפסק השאלה. ואם יאמר אומר כי אם יהיה הדבר כן שתפסק השאלה ושאין תכלית לכל המינים אלא ההמשך והנצחיות, נאמר ומה תכלית ההמשך והנצחיות ולא ימצא דבר שיש לו תכלית, אם כן יהיה מציאות כל המינים לבטלה ומציאות הכל לבטלה, ויבא הדבר כן, שאלת תכלית למציאות בכללו לא ימצא, ואם לא ימצא יהיה לבטלה אם כן יהיה העולם בכללו לבטלה, ויהיה מה שקודם התכלית לבטלה ולא ימצא בכאן דבר שיהיה בעבור דבר אחר, שהתכלית האחרון לא ימצא, עוד יסופק שנית כבר ביאר הרב בחלק ראשון שהשי"ת הוא תכלית התכליות ואמר כי השי"ת הוא סבה תכליתית ובו תפסק השאלה בהם מהו התכלית האחרון לכל דבר ודבר. והנה אריסט"ו ביאר באות הלמ"ד כי השם ית' הוא תכלית הנמצאות כלם, וביאר גם כן כי אם הסבה תכליתית לא תמצא הסבות האחרות לא ימצאו, ומי שמכחיש הסבה התכליתית יכחיש השכל, וא"כ איך יאמר הרב שאין תכלית למציאות לא כפי דעת הקדמות לא כפי דעת החדוש. והתשובה בזה כי אין ספק שיש לחלקי העולם סבה תכליתית וזה נגלה ומבוארת, ואם יש לחלקי העולם סבה תכליתית יחוייב שיהיה לכל סבה תכליתית, כי דבר בלתי נכון יהיה שנאמר שהחלקים יהיה להם תכלית ולכל לא ימצא תכלית, אבל כוונת הרב לומר שאין לעולם תכלית שיהיה זולת ממציא העולם, ואינו דומה מציאות העולם למציאות הדברים מהמלאכה, כי מציאות הדברים מהאומן ומן המלאכות הוא זולת האומן וזולת הדבר הנמצא, כי הבית אשר יעשה האומן הוא לתכלית זולתו ר"ל זולת האומן וזולת הדבר הנמצא שהוא הבית, אבל העולם בין שיהיה מחודש או קדמון השם יתעלה הוא עלתו והוא המציאו למציאותו אינו לתכלית אחר, אבל נמצא העולם על תואר שנמצא למה שנמצאו חלקי העולם כלו בציורו יתעלה, ותכלית מציאותו שידמה העולם המושכל והמוחש כפי מה שהוא מצוייר בציורו יתעלה, כי תכלית האדם עד"מ הוא נמצא בציור השם יתעלה מציאות מין אחד שיהיה מורכב מחמר וצורה, וזאת הצורה היא צורה שכלית ומשכלת, אם כן מציאות זה האדם בזה החמר משכיל בפעל תכליתו הוא שידמה אל האדם המצוייר בשם ית', וזהו תכלית כל מין ומין, והנה נבאר שזה דעת הרב (בעתיד) בזה הפרק ובזה יסולקו כל הספקות. ונשוב למה שהיינו בביאור זה הפרק. אמנם לפי דעתנו בחדוש העולם בכללו אחרי ההעדר יש חושבים שזאת השאלה מחוייבת, כי אחרי שהשם ית' פעל זה העולם בכוונה וכל כוונה היא לשום תכלית ר"ל שנתהוה העולם אחר שלא היה ולא נתחדש ממנו בחיוב יחוייב שיהיה לתכלית, כי כל פועל בכוונה אי אפשר לדבר ההוא מבלי תכלית. ואמרו שכוונת זה העולם הוא האדם כי הוא תכלית המציאות כלו, וכי מין האדם נברא לעבודת השם יתעלה, ושכל מה שנעשה מהעליונים והתחתונים לא נמצאו אלא לתועלתו, ושהגלגלים עם שהם נצחיים אינם סובבים רק לתועלתו וכל שכן שאר מיני הב"ח והצמחים, וכן גזרה חכמתו והיא האמת, אם כן תבטל שאלת התכלית אפילו לדעת החדוש, ואם היה הדבר כן תתחייב לו הרחקה להמצא כל מה שזולת האדם ללא תכלית כלל, כי אחר שנאמין שהשם יתעלה ברא את העולם והוא מהעדר ויכול עליו כ"ש שהוא יכול להמציא האדם מבלי זה העולם ויהיה הכל לבטלה כל מה שנמצא מבלעדיו, ולכן יחוייב שיאמין האדם שהנמצאות כלם אינם נמצאות מפני האדם אבל יהיה גם כן מכוונת שאר הנמצאות כלם מכוונים מעצמם לא מפני דבר אחר, ותתבטל גם כן שאלת התכלית גם כן בכל מיני הנמצאות אפילו לפי דעתנו בחדוש העולם, שאנחנו נאמר שהשם המציא כל חלקי העולם ברצונו ואחר שכלם שבים אל רצונו בטלה מהם שאלת התכלית, ואלו הנמצאים מהם מכוונים לעצמם ומהם מפני דבר אחר והוא מכוון לעצמו, כ"ש כי האדם א"א שנמצא בזה המציאות מזולת שימצאו צמחים וב"ח הקדים אותם. וכבר נאמר זה הדעת גם כן בספרי הנבואה אמר כל פעל ה' למענהו, כי הקדים כל מה שראוי להקדים לכל נמצא ונמצא, ואם הוא שב אל הפועל יהיה פירוש למען עצמו יתעלה והרצון בו כדי שידמה הנמצא המושכל למוחש אל ציורו ית' אשר הוא ציור כל הנמצאות, אם כן אין שם תכליות זולת עצמו והוא ציורו ישתבח אשר תכלית כל נמצא שידמה לאותו הציור המשובח, ויהיה אמרו כל פעל ה' למענהו כאמרו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, הוא מה שביארתי לך שיש נמצאות א"א מציאותם אלא אחר מציאות דבר אחר, אמר אני יצרתיו הדבר ההוא הראשון אשר א"א מבלי החדוש בחמר ד"מ לכל בעל חמר, אח"כ עשיתיו בדבר ההוא הקודם או אחריו מה שהיה כוונתי להמציא, ואין שם אלא רצון לבד אם כן תבטל שאלת התכלית מהמציאות כלו, וכשתתבונן בספר ההוא המיישיר אל הנכונה והיא תורת מרע"ה, ולזה נקרא תורה, יתבאר לך הענין הזה אשר אנחנו סובבים סביביו, והוא שכל נמצא כיון בו הנמצא ההוא מבלתי שימצא דבר בעבור דבר אחר, והוא שלא ביאר כלל בדבר מהם שהוא בעבור דבר אחר אלא כל חלק וחלק מחלקי העולם שהוא המציאו, ושמציאותו היה נאות לכוונה. ר"ל שתכלית מציאותו שיהיה זה הדבר קיים ונצחי מתמיד כמו שהוא בציורו ית', וזהו ענין אמרו וירא אלהים כי טוב, כי אתה ידעת מה שביארנוהו באמרם דברה תורה כלשון בני אדם, והטוב אצלנו נאמר למה שיאות לכוונתנו והטוב במעשה בראשית יאמר למה שיאות לכוונת השם יתעלה, וכוונתו הוא רצונו, ורצונו הוא ציורו בדעתו וחכמתו ע"ז, ועל הכל אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כלומר התחדש כל מתחדש נאות לכוונה ולא יפסק ולא יפסד כלל, והוא אמרו כי פעמים יהיה הדבר טוב ונאות לכוונתנו לעתו ואח"כ תכזב בו הכוונה, והוא הגיד על כל מה שנעשה נאות לכונתו ולא סרו הדברים מהמשך כפי מה שכיון בהם. כי הכוונה בהם שימצא העולם המושכל והמוחש דומה לציורו ישתבח, ושיהיו הדברים נצחיים ותמידיים כפי מה שהוא יתעלה נצחי תמיד וציורו המשובח ג"כ, ונמצאו הדברים מהם נצחיים באיש ומהם נצחיים במין כפי מה שאפשר שיקבלו מהנצחיות והטוב, וא"כ בין לדעת החדוש בין לדעת הקדמות כל נמצא מכל מין ומין כיון בו עצם הנמצא ההוא ושיהיה נצחי ותמידי, ותכליתו שידמה אל הציור הנכבד אשר בציורו ישתבח, עוד אמר הנה ביאר זה אריסט"ו שהצמח אמנם נמצא בעבור הב"ח אחר שאי אפשר להם מבלי מזון, ואין ראוי לחשוב שהכוכבים ככה אחר שאיפשר להחיות מבלי אור, כי אם היה הדבר כן היה הדבר הנכבד בעבור הפחות, אבל כמו שביארנו הוא ספור בתועלת המגיע מהם ואין ראוי לחשוב מפני זה שהעליון בעבור התחתון, כי מהטוב שישפע ממנו טוב והטוב ההוא המושפע ממנו שיגיע לנצח מבלתי שיהיה המשפיע בעבור הנשפע, כמו שאמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, ועבדיו הם המלאכים כמו שאמר אליפז הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, ואמרו על המלאכים הן בעבדיו לא יאמין ענינו שאין חזק המציאות להם אחר שהם עשויים לפי דעתנו, וגם לדעת האומרים בקדמות הם עלולים, א"כ חלקם במציאות אינו חזק בערך אליו אשר הוא מחוייב המציאות לגמרי, ואמרו אף כי נתעב ונאלח הוא כאמרו אף שוכני בתי חמר, כאלו אמר אף הנתעב והנאלח אשר העוות והעולה נמצא בו ומתערב ומתפשט בכל חלקיו. ר"ל התפשטות ההעדר. כן צריך שיאמין שהאדם כשידע עצמו ולא יתעה בו ויבין כל נמצא כפי מה שהוא ינוח ולא יתבלבלו מחשבותיו ויחשוב שהוא תכלית המציאות ושהכל בעבורו, וכשיבואו עליו רעות וצרות יחשוב שהכל היה לבטלה ושהכל הבל הבלים, כמו שיחשבו הפתאים וחסרי הדעת לבקש תכלית אחד למה שאין לו התכלית ההוא, או לבקש תכלית למה שאין לו תכלית, כי יחשוב אדם כי כל הנמצאים נעשים בעבורו, ואין הדבר כן כי האדם אינו תכלית המציאות, אבל כל הנמצא כיון בו שיהיה נמצא ואין לכל הנמצאים שום תכלית משותף אלא תכלית מציאותו הוא שיהיה נמצא כפי הרצון האלהי, ואם תרצה אמור בחכמה האלהית:
אמר שם טוב ראיתי להעיר על ענין התכלית ענין שהוא מבואר בעצמו ואם נעלם מהרבה מחכמים, ותמהתי בתכלית הפלא מהרב איך לא העיר עליו. כבר ידעת שהעולם כלו כאיש אחד, וכבר האריך הרב בזה פרק ע"א חלק א', ואין ספק כי אם נמצא איש אחד ולא ימצא זולתו כי לא יבוקש לו תכלית אלא מציאות האיש בלבד, וכן הענין בעולם בכללו, כי אין לו שום תכלית אלא המציאות בלבד, וזה הענין מבואר כפי דעת הקדמות, כי אם איש אחד היה קדמון לא ידרש לו סבה תכליתית, ואף כי אפשר שנאמר מה תכלית מציאות הלב והמוח והכבד, והרצון בזה כי אף שיהיו קדומים לא היו מהטבע ונמצאו מבלי תכלית, אף שלא קדמם ההעדר, ואלו החלקים יצטרכו למציאות האדם והאדם הוא נמצא בעבור שמציאותו טוב יותר מלא מציאותו, ואחר זה אפשר שידרש סבה תכליתית בחלקי העולם אף שיהיו קדומים כמו הכל, למה שכל החלקים יש להם ערך קצתם לקצתם והם בעבור הכל, וזה נעלם ממי שחשבו שהעולם קדמון כי אין לשאול לחלקים סבה תכליתית כמו לכל, כי אחר שהדברים הנמצאים יש להם סדור קצתם אל קצתם ראוי שנאמר ונשאל למה יתנועע זה הגלגל מן המזרח למערב וזה יתנועע בהפך, ולמה זה מהיר בתנועתו וזה מאחר התנועה, ולמה היו בזה הגלגל כוכבים רבים ובזה הגלגל כוכב אחד אף שיהיו אלו הדברים קדומים, ואולם כשיהיה העולם מחודש כפי דעתנו יראה שהתכלית יבוקש אחר שנתהוה אחר שלא היה, ובזה צדק הרב שנאמר שאין לו שום תכלית אלא רצונו או חכמתו: