מאיש אחד תלקח ראיה על כל אישי המין. זה הפרק נפלא יודיע הרב לנו רבים מסתרי הנבואות עם הנחת הקדמה אחת, והיא כי בידיעת איש אחד מהמין יודע כל המין, כי אע"פ שכל אישי המין מתחלפים קצתם מקצתם ואין שום איש שדומה לחבירו מכל וכל כי ימצאו בכל אישי המין חלופי בב"ת ובפרט האדם אשר הוא המורכב האחרון, עכ"ז מהות ראובן הוא מהות שמעון כי ראובן הוא מדבר וכן שמעון וכן כל האנשים, אם כן בידיעת מהות איש אחד פרטי יודע כל אישי המין ולבאר לנו זה הסוד נקרא אדם הראשון בשם אדם שהוא כולל שם המין, וכמו שבחותם א' מצורת אריה יחתום האדם חותמות רבות והם מתחלפים במספר והם אחדים בצורת האריה, כן הוא צורת כל מין ומין כי היא אחת ונמצאת בדברים רבים, ואחר שהניח הרב כי מאיש אחד יודע כל אישי המין כך ראוי שנדע כי מנביא אחד יודע צורת כל הנביאים, והרצון בו כי מתכונת הגדה אחת מהנביאים תלקח ראיה על כל הגדות אשר במין ההוא. ואחר זאת ההצעה תדע כי כמו שיראה אדם בחלום שכבר הלך לארץ הפלונית ונשא שם אשה ועמד זמן ונולד לו בן קראו פלוני והיה מענינו מה שהיה, כן משלי הנביאים אשר יראו או יעשו במראה הנבואה במה שיורה המשל ההוא מעשה מן המעשים ודברים יפעל אותם הנביא ומדת הזמנים יזכרו בין פעל ובין פעל על צד המשל ונסיעות ממקום למקום הכל הוא במראה הנבואה, והרצון בזה שאף שיזכור הנביא שעשה מעשים רבים ועשאם זה אחר זה בזמנים מיוחדים ונעתק ממקום למקום שכל אלו הדברים יורו שיהיה זה חוץ לשכל ושהם דברים נמצאים לחושים, אין הדבר כן אבל היה הכל במראה הנבואה, ואחר שנדע כי כל מה שיראה הנביא הוא בחלום ובמראה הנבואה תדע שכל הספור אשר עשה והזמן אשר עמד והמקומות אשר נעתק הכל היה במראה הנבואה ויחשבו ההמון שהפעולות ההם והנסיעות והשאלות והתשובות הכל היה בעת השגת החושים לא במראה הנבואה ואין הדבר כן, וכבר ידעת הדברים כי המושכלים נדע בדברים הגלויים כי כל ידיעה וכל למוד אמנם תודע בידיעה קודמת והידיעה מופתית שהיו שם ידיעות ידועות בעצמם שא"א להכחיש אותם ומאלו התחלות יודע מה שאחריהם שאינם גלויים כמותם, וכן עשה הרב כי הניח דברים נבואיים שא"א לאדם לספק שהיו במראה הנבואה אע"פ שנזכר שעשה מעשים ועמד זמנים ונעתק ממקום למקום ילמד אדם סתום מן המפורש. והנה הרב ביאר כי מראות יחזקאל היו במראה הנבואה אף שנעתק ממקום למקום, כי אמר ותבא אותי ירושלים במראות אלהים כן אמרו ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות, כי ביאר באמרו בן אדם העצמות האלה וכו' יבשו עצמותנו אבדה תקותנו נגזרנו לנו הנני מביא בכם רוח וחייתם וכו' כמו שמסכים המשל עם הנמשל, וא"ר יהודה באמת משל היה, כי אלו העצמות היבשות היו יושבים בגלות בבל ואמרו אבדה תקותנו נגזרנו לנו, וזהו שאמר החכם ההוא אני מבני בניהם ואלו תפילין שהניח לי אבא מהם, והנה יתבאר לך מזה כי מה שאמר ואתה קח לך לבנה ואתה שכב על צדך השמאלי וגו' ואתה קח לך חטים ושעורים וגו' וכן אמרו והעברת תער על ראשך ועל זקנך כל זה במראה הנבואה, וחלילה שיהיה זה בהקיץ כי יהיו הנביאים דומים לשוטים ולשכורים כי איך היה שוכב על צדו ימים רבים ולא יתנועע לשום צד ואיך היה אוכל לחם גללים שהוא טמא ונמאס כדי שיהיה סימן לישראל שיאכלו לחמם טמא בגוים, מחובר שאי אפשר שיהיה בהקיץ העברת התער על ראשו ועל זקנו כי יחזקאל היה כהן וחייב שני לאוין על כל פאת זקן ופאת הראש ואמנם נראה בתכלית הביאור שהיה זה כלו במראה הנבואה, וכן כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף היה במראה הנבואה, וכן אמרו בענין ירמיהו שיטמון את האזור בפרת כל זה במראה, וכן אמרו להושע קח לך אשת זנונים וכל הפרשה הוא במראה הנבואה, ובזה לא יסופק שום אדם בהיות לדבר הזה מציאות, וכן ענין גדעון בגיזה היה במראה, וזולתה אמנם היה במראה אע"פ שאינה של נבואה כי גדעון לא היה נביא, וכן מאמר זכריה וארעה את צאן ההריגה והענין כלו מבקשת השכר ולקח השכר ומנה הכסף והשליכו בבית היוצר כל זה היה במראה הנבואה או בחלום של נבואה, וזה הדבר לא יסופק בו ולא יסכל בו אלא מי שיתערבו לו אפשריות בנמנעות, ועל כלם נאמר ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום, והנה הרב זכר מה שהוא מבואר ונגלה שהוא במראה הנבואה ואח"כ ביאר מה שאינו כ"כ גלוי ואמנם אחר הערה הוא מבואר, ועזב לבאר נבואות רבות אשר לא היו נמצאות חוץ לשכל אבל היה הכל במראה הנבואה, ולמה שזה הוא הפך המפורסם העיר הרב ואמר וממה שזכרתי תביא ראיה על מה שלא זכרתי הכל מין אחד בדרך אחד הכל מראה הנבואה, וכל מה שיאמר במאמר ההוא שהוא עשה או שמע או יצא או נכנס או אמר או נאמר לו או עמד או ישב או עלה או ירד או הלך או שאל או נשאל, הכל במראה הנבואה אפי' ארכו המעשים ונקשרו בזמנים ובאישים ובמקומות אחר שיתבאר לך שהוא משל דע ידיעה אמתית שהמעשה הוא משל: