כבר ביארנו כי בכל מקום שנזכר ראיית מלאך או דבורו שזה אמנם במראה הנבואה או בחלום ביאר זה או לא ביאר הכל שוה כמו שקדם. ודע זה והבינהו מאד כי אחר זאת ההקדמה הגדולה יתבארו נבואות רבות אשר יסופקו בהם איך היו ולכן צוה הרב שנבינהו מאד. ובכאן רמז הרב רמזים נפלאים ראיית הג' מלאכים שהיה במראה הנבואה, אתון בלעם ודבורה שהיה במראה הנבואה, המלאך שראה אברהם בשעת העקידה היה במראה הנבואה, והנה כל מקום שנזכר ראיית מלאך בין שיזכור תחלה שהוא ראה המלאך או יהיה הנראה מן המאמר תחלה שהוא חשבו איש מבני אדם ואח"כ בסוף הענין יתבאר לו שהוא מלאך, אחר שיתבאר בביאור הגמור כי זה שראהו היה מלאך ולא היה איש תדע ותתאמת שמתחלת הענין היה מראה או חלום כי במראה הנבואה או בחלום פעמים יראה הנביא שהשם ידבר עמו כמו שנבארהו, ופעמים יראה איש שידבר עמו ואח"כ יתבאר לו שזה המדבר מלאך כמו שקרה לאברהם באלוני ממרא כי הג' אנשים שבאו אי אפשר שיהיו אנשים אף שיהיו נביאים כמו שיחשבו קצת גדולי המפרשים כי לא יתכן שיבא הנביא להודיע לאברהם מה שראוי להיות לו בעתיד, גם כי אמר ויבאו שני המלאכים סדומה וכל הפרשה כלה יראה שלא היה יכולת ביד נביאיו להפוך את סדום ולהציל את לוט אבל היו מלאכים, ואחר שיודע שהיו מלאכים והמלאך הנבדל א"א שיתגשם כ"ש כי המלאך הוא כח המדמה אשר יבא עליו שפע השם א"כ יחוייב שיהיה זה במראה הנבואה ולא יהיה לו מציאות חוץ לנפש, והנה ראיית המלאכים באלוני ממרא היה במראה הנבואה לא שיהיו אלו הדברים נמצאים חוץ לנפש, אף שהרמב"ן אמר אם כן לא לשה שרה עוגות כי הכל היה מראה הנבואה של אברהם ובא החלום ברוב ענין כמו רוב חלומות השקר. ולהורות כי רז"ל הבינו שזה היה מראה הנבואה הביא הרב מאמר נמצא לר' חייא הגדול כשאמר ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור לגדול שבהם אמר, כי למה שימצאו ג' כחות והוא המשותף והמדמה והשכל ואחד הוא לבשר את שרה והוא החוש המשותף והוא מורגל בדברים החיצונים וישיג ענינים המוחשים, ואחד להפוך את סדום והוא הכח המדמה כי מדרכו ההנעה והחפוש בדברים הגשמיים, ואחד לרפאות את אברהם כשיהיה דבק בהשגה שכלית ולא יעבור לזולתו, כי השני כחות הראשונים הם משמשים לשכל והשכל אינו משמש לזולתו. ולזה אמר ר' חייא הגדול אל נא תעבור לגדול שבהם אמר ואם היו אלו חוץ לשכל הכח השכלי לא יעבור בהשגת השכל הפועל אף כי כל הנביאים לפי דעת הרב השפע בא להם מהשכל וא"כ אי אפשר שיראה הנביא שלשה שכלים נבדלים אף כי ישיגם חוץ לשכל לכן יחוייב שיהיה זאת על השגה שכלית ויצדק אל נא תעבור מעל עבדך כי זהו הרצון בדבקות שלא יעבור השכל לזולתו, הנה יתבאר כי אף שבאלוני ממרא ראה אברהם את השם ושלשה אנשים כי זה היה במראה הנבואה כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות, ובזה יסולק ספק גדול והוא למה נראה השם יתעלה לאברהם ולא אמר לו שום דבר עד שהוצרך רבי חייא לומר שהיה זה לבקר את החולה, אבל באמת הוא כי וירא אליו ה' הוא ענין כולל ואחר כך פירש איך היה, וכן הענין באומרו ויאבק איש עמו שהיה במראה הנבואה אחר שהתבאר באחרון שהוא מלאך כי אמר בסוף כי ראיתי אלהים פנים וכו' והמלאך נקרא אלהים אף כי אמרו שלחני כי עלה השחר וגו' מורה על שהיה מלאך, א"כ היה במראה הנבואה בענין אברהם באלוני ממרא כי הקדים ספור וירא אליו ה' ואח"כ התחיל לבאר איך היה, וכן ביעקב אמר ויפגעו בו מלאכי אלהים ואח"כ התחיל לבאר איך קרה עד שיפגעו בו ואמר שהוא שלח שלוחים ופעל ועשה ויותר יעקב לבדו וזהו מלאכי אלהים, א"כ זה ההתדבקות הוא במראה הנבואה, וכן ענין בלעם כלו בדרך זה כי כלו היה במראה הנבואה, ודברי האתון כל זה במראה הנבואה אחר שיתבאר באחרונה דבור מלאך:
וממה שזכרתי תביא ראיה על מה שנשאר כו'. ר"ל ממה שאינו ראוי לזכרו בעבור שהוא סותר למה שיאמינו בו ההמון עם קצת מהסגולות:
וממה שהקדמנוהו מצורך ההזמנה לנבואה וממה שזכרנו בשתוף שם מלאך תדע שהגר המצרית איננה נביאה ולא מנוח ואשתו נביאים. רצה לומר ממה שהקדמתי שצריך שיהיה הנביא חכם ומוכן הכנה מזגית ופרוש מדרכי ההמון פרישות נפלא, תדע שהגר ומנוח ואשתו לא היו נביאים כי מנוח עם הארץ היה וכל שכן אשתו וכל שכן הגר ואז תבין כי הדבור אשר שמעוהו או עלה בדעתם כדמות ב"ק, לפי דעת הרב ב"ק הוא שיהיה אדם חזק בדמיון באופן שחושב שישמע קול חוץ מנפש:
ואמנם יטעה בזה שתוף השם. ר"ל כי מה שאמר הפסוק להגר ומלאך ה' יטעה בני אדם ויחשבו שהיא נביאה וכן מנוח ואשתו כי זה המלאך ענינו דמיון לבד. והוא העקר הדוחה רוב הספקות אשר בתורה, הרצון בו כי כאשר תבין מהו מלת מלאך תבין נבואות רבות על אמתתם ויסולקו מעליך ספקות רבות אשר באו בתורה. וראיה על שהגר אינה נביאה שאמר הכתוב וימצאה לשון מציאה וכיוצא בו נאמר לשון מציאה ביוסף וימצאהו איש והמדרשות כלם אמרו שהוא מלאך ויוסף לא היה נביא כי היה בן י"ז שנה אבל כל המלאך ההוא הוא דמיון יוסף וכאלו ראה איש חוץ לנפש שאלהו בעבור אחיו והשיבו שמעתי אומרים נלכה דותינה ומצד שזה המלאך הנראה אצל יוסף היה המלאך הנראה אצל הגר הוציא הפסוק בשניהם מלשון מציאה: