החלק השני והוא אשר תחלתו ההקדמות אשר צריך אליהם. אחר שבחלק הראשון סלק הרב הגשמות מהש"י וכל מה שמביא אליו וביאר כל הפסוקים המורים על התוארים באופן שיתקיים היסוד והשרש שאלהינו ב"ה אחד מכל צד ואין בו הרכבה. ואחר זה ביאר מה שאמרו הפילוסופים מהש"י שהוא שכל משכיל ומושכל, ושכל אלו הדברים ישיבו אל ענין אחד מבלי המצא הרכבה, באופן שמה שיאמרו הפילוסופים לא יסתור זה היסוד אשר הכל תלוי בו שהוא אחד, ואח"כ ביאר איך ייוחסו לשם יתברך כל הפעולות הנמצאות בעולם והוא מצד שהיא סברא רחוקה וזה יסוד גדול להבין רבים מהנמצאות, וביאר ג"כ איך הוא צורה ותכלית לכל הנמצאות. ואחר כך ביאר בפרק רכב איך הוא יתעלה באמצעות הגלגל יפעל כל הנמצאות אשר בכאן ושהגלגל הוא כלי לו, וביאר שחכמינו ז"ל ביארו שכל דבר הנמצא בעולם הגלגל הוא סבתם, ושמאתו נמצאו כל החייות הנמצא בעולם וכל הנפשות ורוחות ונשמות שעתידים להבראות ונשמתם של צדיקים, ושחכמינו ז"ל ביארו שהם בגלגל למה שימצאו כתובים כשהדברים ייוחסו לו יתברך, א"כ התבאר מזה שהשם יתעלה הוא צורת הגלגל אף שהוא נבדל ממנו וכי באמצעית הגלגל הראשון יודע השם ית' וכי זאת הראיה היא היותר גדולה שבה יודע מציאות האל, ואמר בפרק נמשך לזה שחכמינו ז"ל אמרו שהשם ית' הוא צורת הגלגל ומתניעתו ימשך כל הנמצאים אשר למטה מזה העולם והגיע עיונם אל מה שהגיעו המעולים שבפילוסופים ואף שאבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו היה זה לסבות רבות וכי החכמה היתה נמצאת באומתנו מקדם. וכי אין ראוי לקחת על מציאות השם ראיה אלא מהדברים הנראים והגלויים והיא תנועת הגלגל. ואמר איך נתחדשה חכמת המדברים והיה זה בעבור שחכמת הפילוסופיא סותרת דתות ולמצוא חן בעיני המלכים השומרי הדתות קמו המדברים וסתרו כל מה שאמרו הפילוסופים וחשבו להניח הקדמות כפי מחשבתם להוליד סתירתם ונתחדשה חכמת הדבור, והרצון בו חכמת שאין לה מציאות אלא בפה לא שיש לה מציאות בדבור השכלי, וביאר הרב שהם הניחו י"ב הקדמות להוליד מהם ד' דרושים, שהעולם מחודש, ושיש לו עושה ומחדש, ושהוא אחד, ואינו גוף ולא כח בגוף. וביאר הרב שאין ראוי ליקח ראיה אלא מטבע המיושב ובעבור זה הניח פרק נפרד נקרא שיעור קימה אשר כל מה שאמר בזה הפרק הוא מוחש ומושכל ראשון וממנו ראוי ליקח ראיה, לא מהקדמות אשר הניחו המדברים שיש בהם מה שהוא הפך המציאות והם מבוארי השקרות והזיוף והבטול, ולגלות לכל תועבות המדברים הניח בפרק שאחר זה שנים עשר הקדמות אשר למדברים ולהוליד הארבעה דרושים שאמרנו. ואחר זה הביא שלשה פרקים איך ישתמשו המדברים בהקדמותיהם להוליד מה שרצו, והראה הרב שאין שום דרך לבאר חידוש העולם ולא שיש לו עושה ולא שהוא אחד ולא שהוא גשם באחד מדרכי המדברים ושקצת מהאחרונים הרגישו דרכיהם ואמרו כי אין לקבל שום דבר מאלו הדרושים אלא בקבלה מהדת. ואחר זה שב הרב לבאר ראשונה השלשה דרושים בין שיהיה העולם קדמון או מחודש והניח כ"ה הקדמות כדי לבאר אלו השלשה דרושים, ואח"כ הניח הרב הקדמה אחת שנקבל מהפילוסופים והיא ההקדמה הכ"ו והיא אומרת שהעולם קדמון כדי שנוליד בין שיהיה העולם קדמון או מחודש שיש אלוה ולא יהיה זה היסוד אשר הכל תלוי בו אשר הוא יסוד התורות ועמוד החכמות יסופק אבל יהיה מבואר לכל הדעות שיש אלוה נמצא בין שיהיה העולם קדמון או מחודש. ואח"כ יבאר איך הוא אחד ושאינו גשם ולא כח בגשם. ואח"כ חזר הרב להכריע החדוש על הקדמות ואמר שאין לפילוסופים מופת על היות העולם קדמון וכי הראיות שעשה אריסט"ו הם טענות וראיות חזקות לא מופת חותך וכי יש לו ראיות חזקות על שהעולם מחודש ואחר שאין לו מופת ראוי שיקובל זה השורש מהנביאים מאברהם ומשה רבינו ע"ה. ואחר כך ביאר הרב שהעולם נצחי במה שעתיד ולא בא קבלה עליו מהנביאים לומר שהוא נפסד כמו שהוא הווה אבל לעולם יהיה כמו שהוא עתה. ואח"כ ביאר הרב מעשה בראשית והוא ביאור נאות בין שיהיה העולם מחודש או קדמון. ואחר זה נמשך הדבור בנבואה ואמר איך הוא מהות הנבואה ומעלותיה ומדרגותיה, ואיך דעת הפילוסוף בנבואה כי אף שיהיה העולם קדמון עם שהאמת שהעולם מחודש אין ראוי לספק שום ספק בנבואה, וזהו כוונת כל החלק השני לקיים השלשה דרושים, יחוייב שימצא נבואה כדי שלא יאמר אומר אם נספק בעולם אם הוא מחודש או קדמון נספק גם כן בנבואה ותפול כל התורה כלה, אמר כבר אפשר שיהיה הנבואה לפי דעת הפילוסופים אף שיהיה העולם קדמון, שהאמת שהעולם מחודש ואין ראוי לספק שום ספק בנבואה, וזהו כוונת כל החלק השני לקיים השלשה דרושים בין שיהיה העולם קדמון או מחודש, ולבאר שאין לפילוסופים מופת חותך על היות העולם קדמון ושהם טענות חזקות גם יש טענות חזקות לקיים החדוש לא פחות מהקדמותיהם ואחר שהדבר כן ראוי שיקובלו מהנביאים כי יבא הדבר השלישי ויכריע ביניהם. ואחר זה נמשך למ"ש בהיות העולם נצחי בעתיד עם פירוש מעשה בראשית וביאור הנבואה, זהו הכוונה הראשונה בזה החלק עם שבאו ג"כ בו דברים ופרקים לבאר מעשה מרכבה, ואני המבאר אעיר על אלו הפרקים כשנגיע אליהם בעזה"ש. ואמר הרב כי החמשה ועשרים הקדמות כלם בא עליהם מופת אין ספק לדבר מהם מאריסט"ו ומי שאחריו מן המשאים, והקדמה אחת נתן להם הרב במתנה ושנקבל מהם זה אף שלא נתבארה במופת חותך:
אמר שם טוב מה שאמר הרב כי כל אלו החמשה ועשרים הקדמות כלם בא עליהם מופת אין ספק בדבר, אין הדבר כן כמו שאמר הרב אבל יש מהם הקדמות שהם מושכלות ראשונות ומהם מסופקות מאד ומהם כוזבות בא המופת על סתירתם או על המעט לא באה מופת על אמתתם, ואני המפרש אראך כשנגיע אל כל אחד מהם מאיזה מין היא כל הקדמה והקדמה:
אמר שם טוב מהקדמות אשר הניח הרב בכאן אין ספק באמתתם וכבר בא עליהם מופת בחכמה וידיעת כל החכמה הטבעית והאלהית בידיעות אלו ועשה אריסט"ו מופתים במקומות מפוזרים ואם באנו לכתוב המופתים כלם היינו חוזרים לכתוב השמע והשמים ועולם וההוויה וההפסד וקצת ממה שאחר הטבע וזה הספר לא נעשה אלא למי שנתפלסף ושנה וקרא בספרים אלו ולכן נעזוב האריכות ונבאר הציור הפשוט מאלו ההקדמות עם שנאמר מה שצריך אל ביאור לאמתתו במופת אחד או שנים על הרוב אף שהחכם אריסט"ו עשה מופתים רבים, ונקח מהם היותר מבואר כדי שיקנו המעיינים דעת ותבונה בשעה אחת:
ההקדמה הראשונה שמציאות בעל שיעור אין תכלית לו שקר. כבר ביארתי לך בהקדמות המדברים על מה יאמר בב"ת כי יאמר על מה שהוא בפועל ועל מה שהוא בכח, והבב"ת בפועל אפשר שיהיה בג' מינים או יהיה בב"ת נבדל מחומר כמו שיש שכלים בב"ת עלות ועלולים, או שיהיו נפשות האדם נבדלים מחמת בב"ת, או שיהיה דבר אחר נבדל פשוט בב"ת, או שיהיה דבר חמרי בב"ת כמו שימצא גודל מדובק בב"ת בפועל, או שימצאו גשמים מספרם בב"ת כאומרים החלקים הבלתי מתחלקים שהם לבב"ת. וביאר הרב בהקדמה הראשונה שאין שום שעור בין שיהיה מדובק בין שיהיה בלתי מדובק בב"ת באופן שיהיה הנמצא יחד, ולא ג"כ עלות ועלולים בין שיהיו נמצאות יחד בין שיהיו בזה אח"ז באופן שיהיו עלות בעצם שא"א שימצא, בזאת ההסכמה הניח שא"א שימצא גודל מדובק לב"ת בין שיהיה נבדל בין שיהיה חמרי, ומופת זה כי אם נניח דבר בב"ת בעל שעור מדובק יתחייב שיהי' החלק כמו הכל כי נקח חלק מזה הקו אשר הוא בב"ת ונצייר ממנו שתי אותיות אל"ף ובי"ת ונאמר קו אל"ף הוא יותר גדול מבי"ת או שוה לו, אם נאמר שיהיה כל א' מהם בב"ת עד כי כשנרמוז אל נקודת אל"ף מאל"ף ולהלאה היא בב"ת וכן מבי"ת ולמטה היא ג"כ בב"ת כמו שנרמוז זה בדמות זה הקו ונאמר אם אלו המדומים ב' קוים ילכו לבב"ת היה החלק כמו הכל וזה שקר, ואם היה ב' בב"ת והאל"ף לא יוסיף על ב' אלא ב"ת א"כ יהיה הכל ב"ת וא"כ יהיה הבב"ת ב"ת וזה מבואר הבטול. וגם כן אם נניח שימצא גשם בב"ת ראוי שנצייר בזה הגשם עגול שיצאו כל הקוים מהמרכז אל המקיף ואין ספק כי אם נעשה בכאן עגולה קטנה שראוי שנצייר שני קוים יוצאים מהמרכז והנה מצד שהגשם הוא בב"ת ילכו הקוים לבב"ת וכבר הוא מבואר שכל מה שיתרחקו שני אלו הקוים מהמרכז יתרחקו כל אחד מהם מחברו ואם יהיו הם בב"ת יתרחק כ"א מחברו מרחק בב"ת ונניח שא' מהם הוא נח והעגולה מתנועעת עם הקו האחר עד שישוב למקום אשר התחיל זה ההנחה אחר שהעגולה היא ב"ת ובהתנועע העגולה יתנועע הקו האחר ואם ישוב אל מקומה יתחייב שיחתוך מהלך בב"ת בזמן ב"ת וכבר זה יתבאר בששי מהשמע שהוא נמנע. אלו השני מופתים יעמדו תמורת מופתים רבים שעשה אריסט"ו לבטל שיש הנה מציאות גשם בב"ת בין למודי בין נבדל בין חמרי, וכשתבין אלו הדרכים יבוטל מעלינו כל הטעיות שעשה הרב ר' חסדאי על הרב על ביאור זאת ההקדמה כי באלו השני מופתים אין ספק ולא דחיה אלא מסכל מתעקש ובלתי מבין הדברים ואף ג"כ כל הקושיות והדחיות שעשה הרב ר' חסדאי על הביאורים שעשה אריסט"ו על זאת ההקדמה הם הזיות יבינם מי שנתן לו השם שכל ודעת להבין האמת והשקר:
השנית שמציאות שעורים אין תכלית למספרם שקר והוא שיהיו נמצאים יחד. אחר שבטל הרב שלא ימצא גודל בב"ת בפעל משער המתדבק רצה לבאר שלא ימצא שיעורים כ"א בעצמו ב"ת והם כלם בב"ת, והמופת על זה הוא המופת שעשינו למעלה כי אם נקח מאלו השעורים קצת מהם ונרמוז אל מקום א' מהם ונאמר הנשארים הם בב"ת או ב"ת, אם נאמר שהנשארים הם בב"ת וכל מה שלקחנו מאלו הם בב"ת יהיה החלק כמו הכל וזה שקר, ואם יהיו הנשארים ב"ת מה שנוסיף ממנו ג"כ הוא ב"ת ויהיה המקובץ מהכל ב"ת ואתה הנחת אותו שהוא בב"ת וזה שקר. אם כן התבאר שקרות מציאות גודלים בב"ת. וג"כ אלו השעורים הם מתדמים או בלתי מתדמים אם יהו מתדמים יתחייב שנשער שיתדבק מהם גשם אחד, ואם יהיו בלתי מתדמים מצד שהם שעורים ובעלי גודל כולם מתדמים ויחוייב שאפשר שיתמששו ואם יתמששו נעשה מהכל מהם גשם בב"ת וכבר יתבטל כשנשער העגולה שאמרנו והקוים שאמרנו ויתחייב שיחתוך מהלך בב"ת בזמן ב"ת וזה מבואר השקרות:
השלישית שמציאות עלה ועלולים אין תכלית למספרם שקר ואע"פ שלא יהיו בעלי גשמות, דמיון זה שיהיה השכל הזה עד"מ סבתו שכל שני וסבת השני שלישי עד בב"ת ג"כ שקר מבואר. הפי' ציור זאת ההקדמה היא מבוארת ואולם אמתתה יפול ממה שקדם כי יתחייב מזה שיהיה החלק כמו הכל כמו שנאמר נקח מאלו העלות ועלולים קצתם ונרמוז אל י' מהם ונאמר מי' ואילך הם ב"ת או בב"ת, אם נאמר שיהיו בב"ת ואם נוסף עשרה יהיו בב"ת א"כ יהיה החלק כמו הכל ואם ישארו ב"ת והנוסף ב"ת יהיה המקובץ ב"ת ואתה הנחת אותו שהוא בב"ת וזה שקר מבואר, וגם כי יתחייב כי לא ימצא האחרון כי כבר ביאר אריסט"ו בח' מהשמע כי אם נאמר שאחד מניע לב' וכן לבב"ת אם לא היה ראשון נמצא אחרון אי אפשר שימצא אבל האחרון נמצא א"כ הראשון נמצא, בכאן התבאר שא"א שיהיו עלות ועלולים יחד בב"ת או שיהיו נמצאים בזה אחר זה כי בכל אם הראשון לא נמצא האחרון לא ימצא, וכבר בטלנו הספקות שיש בזה המופת מה שכבר אפשר לחשוב לומר שימצא דבר בב"ת יותר גדול מבב"ת כמציאות התנועה והזמן, וג"כ בטלנו אם ימצא הראשון לא ימצא האחרון כי לפי מאמיני הקדמות ראובן הנמצא עתה לא נמצא אלא אחר אישים בב"ת והראשון אינו נמצא א"כ זה האחרון לא ימצא וכבר הכה אבונצ"ר ואב"ר על קדקוד זה הספק וביארו בתכלית דחייתו:
הרביעית שהשנוי ימצא בד' מאמרות במאמר העצם וזה השנוי ההווה בעצם הוא ההוויה וההפסד וימצא במאמר הכמה והיא הצמיחה וההתוך וימצא במאמר האיכות וההשתנות וימצא במאמר האנה והוא תנועת ההעתקה ועל זה השנוי באנה תאמר ההעתקה ביחוד. הפי' זאת ההקדמה יכלול ארבע גזרות, ראשונה שהשנוי ימצא בארבעה מאמרות, שנית שהד' מאמרות הם עצם וכמה ואיך ואנה, שלישית יאמר שתנועת העצם שני מינים יקראו בשני שמות מחולפים, האחד הוויה והאחר הפסד, וכן תנועת הכמה כי האחד נקרא צמיחה והאחר חסרון, אמנם ב' תנועות האחרות כל מיניה נקראים שם אחד כי כל התנועות האיכות עם שהם מתחלפות נקראים בשם מהשתנות וכן התנועות והאנה שהם מתחלפות נקראות כלם תנועות ההעתקה כי תנועות ההעתקה מעלה ומטה אינו מיוחד לתנועה אבל נאמר ג"כ לדברים היושבים למעלה ולמטה. ורביעית יכלול זאת ההקדמה ששם התנועה לא יאמר אלא על ההעתק בלשון ההמון. ציור זאת ההקדמה הוא מבואר אולם אמיתותה צריך אל ביאור כי אריסט"ו ביאר בה' מהשמע שכל תנועה היא מהפך אל הפך והמאמרות אשר אין להם הפך אין להם תנועה נמצא שהז' מאמרות אין להם הפך והם כלם זולת הכמה והאיך ואנה ואמר כי אין בעצם תנועה אחר שאין בו הפך כי אין עצם הפכי לעצם כמו שהונח במאמרו כי מסגולת העצם שאין לו הפכי, וגם הניחו במאמר השמע בראשון וגם כן ביאר אריסט"ו כי כל מתנועע הוא נמצא בפועל וכל הוויה היא מלא נמצא אל נמצא וההפסד הוא מנמצא אל לא נמצא וההיולי הוא המקבל הוויה והפסד כי הוא מקבל צורה ומעדיר צורה וההיולאני אינו דבר בפועל אם כן אינו מקבל התנועה ואם כן בהויה והפסד אין שום תנועה. אם כן איך אמר הרב שהשנוי ימצא בארבע מאמרות. וגם ביאר אריסט"ו כי כל תנועה צריכה שיהיה מהפך אל הפך ושימצא אמצעי בהם כ"א לא ימצא הפכיות לא ימצא תנועה ואם ימצא הפכיות ולא ימצא אמצעי בין ההפכים לא ימצא תנועה ולא ימצא במאמר העצם אמצעי כי אין העצם מקבל יותר או פחות, אם כן איך יאמר הרב שיש בעצם תנועה, ואם יאמר אומר כי שם השנוי כאן אינו תנועה אבל נקרא בשם שנוי כי כל תנועה שנוי ואין כל שנוי תנועה, ואמר זה אינו כלום כי השנוי כבר יכלול כל המאמרות כי כל המאמרות ימצאו פעם בכח ופעם בפועל וכל מה שיצא פתאום מן הכח אל הפועל נקרא שנוי וכל מה שיצא בהדרגה נקרא תנועה א"כ השנוי יכלול כל המאמרות כמו שיתבאר בע"ה אם כן איך אמר הרב שהשנוי ימצא בארבעה מאמרות. והתשובה בזה דע כי השנויים יקראו על שני מינים כמו שהתבאר בספר הנפש והוא מה שיעדיר ממנו דבר ואח"כ ימצא בו דבר אחר כבריאות והחולי כי האדם יעתק מהבריאות אל החולי וכחם אשר ישוב קר וממנו שאינו מעדיר כלל אבל יקבל מציאות או תואר לא היה, והשנוי אשר הוא מעדיר צורה או תואר ויתהווה צורה או תואר יקרא שנוי באמת ואחר יקרא שנוי לא ע"ד האמת אבל יקבל הדבר שלמות לא היה בו, ולמה שהיו הדברים ימצאו שיעדרו ויתהוו ממנו תוארים יאמר עליהם שהם שנויים באמת ואמנם אשר יגיעו להם תוארים או תכונות לא היה בהם מבלתי שיפסידו לא יאמר בזה שנוי אלא ע"ד העברה או בענין כולל. ולמה שהאדם כשיתהוה עפר יפשיט הצורה וההיולי וילבש צורה אחרת וכן ג"כ כשיצמח הדבר יעזוב הקוטן שהוא ההפך האחר הנקרא חסרון ויתהוה ההפך האחר שהוא הגדול והצמיחה וכן כשישתנה הדבר מהלובן אל השחרות יעזוב הפך ויקבל הפך וכן בתנועה מקומית יעזוב המטה ויקבל המעלה אבל בשאר הדברים יקבל דברים ולא יפסיד דברים המשתנה, לכן אמר הרב שהשנוי תמצא בד' מאמרות, והבן זה כי הוא נפלא יסולקו ממנו קושיות והוויית על הרב, ויש לי בזה עוד תשובות אחרות אבל בעבור שקצת מהמעיינים לא יקבלום יעזב עתה כי זה אשר אמרנו הוא מושכל ראשון והוא אשר כוונו הרב:
החמישית שכל תנועה שנוי ויציאה מן הכח אל הפועל. הפי' דע כי אריסט"ו הניח בשלישי מהשמע שכל המאמרות ימצאו פעם בכח ופעם בפועל, פעם בכח כי אישי העצמים ימצאו בכח קודם שיתהוו ופעם בפועל כשיתהוו והעצם הוא נושא לכל המקרים ג"כ המקרים ימצאו בכח ופועל וגם כי אחר ההוויית העצם יתחדשו עליו שנויים כי האדם המתהווה ישוב גדול וקטן ויצמח ויחסר ויתלבן וישתחר וכן יקבל שאר המקרים, ומאלו המאמרות מה שיש בהם שני הפכים ואמצעי עמהם מה שאין בהם אלו הב' דברים, וכבר יתבאר כי כל תנועה צריכה אל ב' אלו הדברים כמו שהנחנו במה שעבר, והשנויים יתחלקו לב' חלקים אם שימצא המשתנה מהכח אל הפועל פתאום ובלי זמן כהווייה והפסד כי השכבת זרע שב כלו אדם בעתה א' וזה יקרא שנוי פתאומי וכי האדם ישוב בריא פתאום כי אין אמצעי בין הבריאות והחולי והוא ג"כ שנוי פתאומי, וממנו שנוי הדרגיי והם השנויים הזמניים א"כ השנוי יכלול כל שנוי פתאומי ושנוי זמניי הוא השנוי הדרגיי. ואמר אריסט"ו בג' מהשמע שהוא שלמות מה שבכח מצד מה שבכח וזה כי הבניה לא תמצא כשהבונה לא התחיל לבנות וגם לא תמצא כשהשלים הבונה מלבנות הבית כי אז לא ישאר כח על זאת התנועה אבל התנועה היא כל זמן שהוא בהגעה ולא הגיע אל השלמות האחרון, והתנועה היא פועל שנשלם ואם השנוי יכלול שני מיני השנויים השנוי הפתאומי והוא אשר הוא בעתה והשנוי הדרגיי אשר הוא השנוי הזמני, אם כן כל תנועה שהוא שנוי הדרגיי הוא שנוי וכל שנוי הוא יציאה מהכח אל הפועל א"כ כל תנועה הוא יציאה ג"כ מן הכח אל הפועל, זהו מה שירצה הרב בזאת ההקדמה:
הששית כי התנועות מהם בעצם מהם במקרה ומהם בהכרח ומהם בחלק והוא מין ממה שבמקרה וכו'. הפי' דע כי מה שיתואר בתנועה יתואר בב' חלקים, ראשונה שיתנועע הדבר ממקום שהוא אל מקום אחר ויניח המקום אשר הוא בו ויקח מקום אחר והוא המקום הפרטי אשר הוא עומד בו. המשל בזה כי המים שיצאו מן הכלי אל מקום אחר נאמר שהמים מתנועעים בעצם וכשימיר הכלי המקום ויהיו המים בכלי נאמר שהמים מתנועעים במקרה בתנועת הדבר אשר הוא בו כי כל מחובר לדבר ויפעל אותו הדבר או יתפעל שום פועל יתייחס למחובר אליו זאת הפעולה במקרה אם כן זאת חלוקה ראשונה המתנועע שיהיה מתנועע וימיר המקום אשר הוא בו או לא יתנועע אלא בהתנועעות ד"א וזה יקרא מתנועע במקרה, והראשון מתנועע בעצם יתחלק אל כמה חלקים אם שיהיה אפשר להתנועע לבדו ואינו חלק מהמתנועע כמו האדם היושב בספינה וכמים המתנועעים בתנועת הכלי כי אפשר לאדם ולמים שיתנועעו מעצמם, ויש מין אחר ממה שיתנועע במקרה ויתחלק זה אל ג' חלקים אם שהוא משיג מהמתנועע במקרה ואיננו חלק לו או שיהיה חלק לו. משל הראשון הלובן אשר הוא נמצא בגשם וא"א שיתנועע אלא בתנועת הדבר אשר הוא בו ואם שיהיה החלק מהמתנועע וא"א בו שיתנועע כחמר והצורה שהם חלקים לגשם והם יתנועעו כתנועת הגשם ואינם יכולים להתנועע בעצם, ומהם מתנועע בחלק והם החלקים אשר מדרכם שיתנועעו כשיתפרדו מהכל כמו חלקי הספינה והמסמרים הנמצאים בה כי אם כשיתנועע הספינה לא יתפרדו ממקומה. ומהם מתנועעים בהכרח כלומר שאותה התנועה היא הפכית לתנועה טבעית יאמר שהיא תנועה הכרחית אם כן יבא הדבר כן אם שיתנועע מעצמו ומזולתו, והדברים אשר יתנועעו מעצמן הם התנועות הטבעיות ואשר יתנועעו מזולתם והם הפך טבעם יקראו תנועות הכרחיות ואלו התנועות כשהמתנועע יתנועע ממקום למקום בין שיהיה טבעי או הכרחי נקראו אלו התנועות תנועות בעצם, והמתנועע אם שימיר המקום ממה שהוא בו והוא המקום הפרטי נאמר לו מתנועע בעצם וכל דבר שיתנועע מזולתו הוא מתנועע במקרה בין שיהיה אפשר בין שיתנועע כמים אשר בתוך הכלי או חלק מהכלי אשר יתנועע בתנועת הכלי ואם אי אפשר שיתנועע כלובן או כחומר והצורה נאמר לאלו שהם מתנועעים במקרה, ושהם מתנועעים בתנועת הכל יאמר גם כן שהם מתנועעים כחלק, ודע כי המתנועעים בעצם מהם מתנועעים בהתחלה בם כמו היסודות כשיתנועעו כ"א אל מקומו ואלו התנועות יקראו תנועות טבעיות בייחוד, ומהם מתנועעים מפני הרצון כתנועת הבעלי נפש, ומהם מתנועעים מפני השכל והבחירה כתנועת האדם כשיתנועע בעבור הבחירה והשכל, וגם תנועת הגלגל יתנועע ממניע בו שהוא כצורה לו, וזה המניע לא יתנועע לא בעצם ולא במקרה ואי אפשר לו שיתנועע בשום פנים, ואולם כל המניעים בין שיהיו בגשמים בין שיהיו כחות בגשמים יתנועעו במקרה כתנועת המתנועע. והמתנועע הראשון הוא המתנועע הסבובי והוא תנועת הגלגל כלו ובפרט הגלגל המקיף בכל וכל הגלגלים יתנועעו בעצם והחלקים כמו הכוכבים יתנועעו במקרה בתנועת הכל או שהם מתנועעים בחלק בתנועת הכל:
השביעית היא שכל משתנה מתחלק כו' והוא גשם בהכרח וכל מה שלא יתחלק לא יתנועע ולא יהיה גשם כלל. הפירוש דע כי אריסט"ו הביא מופת בששה מהשמע לבאר שכל משתנה מתחלק וביארו על זה התואר, כל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו וכל מה שקצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו מתחלק אם כן כל משתנה מתחלק ואמנם ביאר שכל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו על זה התואר, למה שהיה המשתנה לא ימלט אם שיהיה כלו במה שממנו או כולו במה שאליו או כלו בשניהם יחד או שלא יהיה באחד מהם, ואמנם שיהיה כולו במה שממנו עדיין לא ישתנה ואם כלו במה שאליו כבר עבר השנוי ונשלם וא"א שיהיה כלו בשניהם יחד למה שימצא ההפכים יחד וא"א ג"כ שלא יהיה באחד מהם אחד שאין אמצעי בין מה שממנו ובין מה שאליו תהיה התנועה ראשונה, המ"ב כי אף שיש אמצעי בין הלובן והשחרות בין הירקות והצהיבות אין אמצעי שאם היה הדבר כן היו בין ב' קצוות אמצעיות לבב"ת וכבר יתבאר בטול זה בראשון מספר המופת גם שיהיה בב"ת נמצא בפועל אם כן יתחייב שיהיה המשתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו אם כן כל משתנה מתחלק, וספקו המפרשים על זה שכבר ימצאו שנויים ומשתנים שהם מתחלקים ולא ימצא המתנועע והמשתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו בשנויים אשר ישתנו פתאום כי כבר הנחנו למעלה שיש שנויים פתאומים ושנויים הדרגיים, והשנויים הפתאומיים כולם יהיו בעתה ואין המתנועע בהם קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו ואם כן מה שיאמר כי משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו לא יצדק על המשתנה בזולת זמן, ואם כן כשאמר החכם כל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו אינו צודק אלא על המשתנה בזמן ואם יאמר אומר כי כוונת החכם באמרו כל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו על המשתנים בזמן ויהיה הדרוש כולל בערך אל עצמו ויהיה אומרו כל משתנה מתחלק כאלו יאמר כל משתנה בזמן אחר כי באלו השנויים יצדק שהם קצתם במה שממנו וקצתם במה שאליו, זה לא יתכן כי אנחנו מוצאים כל משתנה בין שיהיה בזמן בין שיהיה בזולת זמן מתחלק בכמיות אשר הוא הדרוש בזה הספר וא"כ הגבול האמצעי אינו סבה לגבול הגדול והוא שבעבור שקצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו הוא מתחלק כי כבר ימצאו שנויים שאין קצתם במה שממנו וקצתם במה שאליו והם מתחלקים, והכלל העולה מזה הספק כי לא ימלט בין משיהיה כוונת הפילוסוף באמרו כל משתנה מתחלק בשיכלול כל מיני המשתנים בין בזמן בין בזולת זמן ויהיה המופת הנעשה הנה הקדמותיו בלתי צודקות ולא אמתיות אחר שאין כל משתנה נמצא קצתו ממה שממנו וקצתו ממה שאליו, ואם יהיה כל משתנה מתחלק על השנויים בזמן לא יהיה הגבול אמצעי סבה לגודל ולא יהיו הקדמות המופת מיוחדות ועצמיות אחר שאנחנו מוצאים משתנים מתחלקים אף שלא ימצאו קצתם במה שממנו וקצתם במה שאליו ורבו הדעות בתשובת זה הספק, אבל האמת מה שהתירו החכם ב"ר וראשונה יש לדעת שהשנויים הפתאומיים אינם שנויים נמצאים בעצמם אלא בעבור שקדם להם שנוי אחר, והמ"ב בהיות ראובן אב או בן כשקבל זה התואר קבלו ביחד והשתנה פתאום וכן כשהשתנה הדבר מעצמות א' אל עצמות אחר והשכבת זרע שבאדם כולו ולא נתהווה חלק אחר חלק והביצה כששב אפרוח לא נתהווה חלק אחר חלק אבל נתהוה פתאום כי אלו השנויים הם תכליות שנויים ואינם נמצאים בעצמותם, ומופת לזה מה שהיו כל השנויים הפתאומיים נמצאים בעתה והעתה אינו נמצא בעצמו כי הוא תכלית העבר והתחלת העתיד, כמו הנקודה אינה נמצאת בעצמה אבל היא תכלית הקו והקו תכלית השטח והשטח תכלית הגשם, ואחר שהיה העת תכלית דבר אחר אם כן השנויים הפתאומיים אינם שנויים בעצמם אלא תכלית שנויים שקדמו להם אלא שיש (חלוק) בין התכליות שיש תכלית השנוי שהוא ממין השנוי ויש תכלית אחר שאינו ממין השנוי, משל הראשון הגשם המתלבן כשתשלם תנועת ההתלבנות תכלית ההתלבנות שיהיה הדבר בתכלית הלובן, ואמנם האפרוח כשהתחיל להתהוות אינו מתחיל באפרוח אבל יתחיל הביצה להתחמם ותכלית השנוי שיהיה אפרוח ולכן חשבו המפרשים שאלו שנויים בעצמם והאשימו לאריסט"ו וע"ד האמת אינם שנויים אלא תכלית שנויים. והנה כוונת החכם באמרו כל משתנה אמנם היה מדבר אל דבר, ר"ל מדבר נח אל דבר נח ובפרט ממנוחה מקבלת אל מנוחה מקבלת והיה הדבר כאשר נתערב על זה הענין אשר ילך אליו לא יהיה אז מתנועע לפי שמה שהיה הוא וחלקיו על דמיון אחד הנה לא יהיה אז משתנה הנה כבר יחוייב בהכרח שיהיה השנוי היות קצתו באחד משניהם וקצתו באחר אחר שכבר ביארנו שאי אפשר שיהיה בכללו בשניהם יחד ולא שלא יהיה באחד משניהם, הנה כבר נראה שכל מתנועע הוא מתחלק והם המתנועעים בעצם כי זולתם אינם מתנועעים אלא במקרה ולכן הם מתחלקים במקרה, ולמה שהיה כל מתנועע מתחלק וכל מתחלק גשם ומה שלא יתחלק אינו גשם אם כן יחוייב כי המתחלק הוא גשם ואחר שהיה המשתנה מתחלק אם כן יתחייב שכל משתנה יהיה גשם ואם היה מבואר שכל משתנה מתחלק יתחייב כפי הפך הסותר כי כל מה שלא יתחלק לא יתנועע, כי אם נאמר כל אדם חי והיה זאת הגזרה אמתית מה שלא יהיה חי לא יהיה אדם, אם כן יחוייב כי מה שלא יתחלק לא יתנועע ולמה שהיה כל גשם מתחלק מה שלא יהיה גשם אי איפשר בו שיתנועע ולא שיתחלק:
אמר שם טוב דע כי טבע המשתנה והמתפעל והמתנועע שהוא בתנועה ובהשתנות כי אתה כשתבין משתנה תבין שעדיין לא נשלם ההשתנות אף שהתחיל ההשתנות א"כ השנויים הבלתי זמניים אי אפשר שיקראו שנויים ואם נאמר להם שנויים הם מצד שהם נמשכים לשנויים אחרים וגם כי נקרא אותם שנויים בערך המקבל אותם. המ"ב כשהשמש האיר באופק מזרחי ונתמלא כל העולם כלו אורה פתאום בערך אל זה העולם שקבל האור נאמר לזה העולם שהוא משתנה והרצון בו שיקבל השנוי מהאור ומהעדר האור לא שהוא משתנה עתה ולכן היה כל משתנה במה שהוא משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו ולכן היה כל משתנה בזמן מצד שהוא משתנה ולכן יצדק שכל משתנה מתחלק. והבן זה כי בזה יתבטלו קושיות רבות, והנה יתבאר כי כל משתנה מתחלק ולזה יתחייב כי כל מתנועע משתנה וכל משתנה מתחלק וכל מתחלק גשם אם כן כל מתנועע גשם יתחייב ג"כ כי כל מה שלא יתחלק לא יתנועע בעבור הפך הסותר וגם כי לפי שהנקודה לא תתנועע במהלך יותר קטן ממנה וכל מתנועע קודם שיתנועע מהלך שוה לו יתנועע מהלך יותר קטן ממנו א"כ הנקודה א"א בה התנועעות לפי שיהיה הקו מחובר מנקודות ולזה יחוייב שלא יהיה גשם כלל כל מה שלא יתחלק ולא יתנועע:
השמינית כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח מפני שאין תנועתו בעצמו ולזה א"א שיתנועע התנועה המקרית תמיד. הפי', זאת ההקדמה היא מסופקת מאד עד שאמר החכם אלתכרז"י מפרש הקדמות המורה ואמר שהרי האש יתנועע תמיד בתנועת הגלגל התמידי גם התנועה היומית לכל הגלגלים מקרית ולגלגל הראשון עצמותית והיא תמידית להם הנה לא יחוייב מהיות התנועה מקרית שיהיה המתנועע נח עכ"פ, ואמר בסוף הקושי ובכלל ישוב אל אחר לאמתה, וגם הקשו כי הספיריות אשר בגלגל והאורה הם מקרה הגלגל ומתנועעים במקרה והם מתנועעים לנצח גם מקרה כדור האש המתנועע תמיד. ואחר שהונח זה דע כי אריסט"ו הניח זאת ההקדמה אלא שלא הניחה כמ"ש ואמר טוען כנגד אפלטון כשאמר כי המניע הראשון יחוייב שיתנועע כדי שיניע והשיב הפילוסוף עליו שזה מ"ש אפלטון יובן על שני פנים כי אם מתנאי המניע הראשון בעבור שיניע שיתנועע אם שיהיה זה במקרה או בעצם, אי אפשר שיהיה במקרה למה שכבר התבאר שזה המניע תנועתו נצחית ואם היה מתנאי שיניע שיתנועע במקרה והיו המקרים כלם אובדים ונפסדים יתחייב שיהיה אפשר שימצא תנועה אחרונה אבל כבר הנחנו שא"א שימצא תנועה אחרונה אם כן יתחייב שהמניע לא יתנועע במקרה, והנה ביאר כי כל מקרה נפסד בעבור שאמרנו בגדר המקרה שאפשר שימצא ושלא ימצא וכן אמר אריסט"ו בשמים ועולם שהגרם החמישי אם יתנועע במקרה שיהיה הווה ונפסד ואמרו כי זה המקרה אף שיהיה תמידי מצד שהוא מקרה אפשר שימצא ואפשר שלא ימצא ויתחייב מהנחת האפשרי דבר נמנע וכבר ידעת כי מהאפשר לא יצא נמנע, הנה אריסט"ו אמר כ"א הנחנו שהמניע הראשון יתנועע במקרה במה שהוא מניע היה אפשר שינוח לא מחוייב שינוח כמ"ש הרב כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח, ובפירוש אמר ב"ר כי אם הנחנו שהמניע ראשון יתנועע במקרה אפשר שינוח הוא והאפשרי בעניינים הנצחיים מחוייב ואם הנחנו שהמניע הראשון מתנאו הוא שיתנועע במקרה מחוייב שהמניע הראשון ינוח וכפי זה ישובו הקושיות למקומן, ואמר הח"ר משה הנרבוני ז"ל זאת ההקדמה נשאלתי עליה באגרת שלוחה אלי מחכמי אשבילי' בהיותי בטוליטולא וכבר השתתפו בספוק זה הגדולים מן היודעים ולא ראיתי מי שעלה עליה דרך ישכון אור, ואמר החכם הנזכר אמנם האמת בעצמו ומה שכוונו בזה ר"מ האלהי הוא כפי מ"ש המתנועע במקרה אשר אמר בו בזאת ההקדמה שינוח בהכרח ירצה בו כל מתנועע במקרה אי זה מין ממה שבמקרה במה שהוא מתנועע במקרה שאם הונח המתנועע במקרה מניע והסבה לתנועתו אשר יתנועע במקרה בזאת התנועה שהיא סבתה ינוח בהכרח יהיה כח מתחלק או כח בו בלתי מתחלק כנפש האדם באדם והשכל כפי דעת הרב. וכאשר יובן מזאת ההקדמה זה הענין ר"ל שכל מתנועע במקרה מקושר במה שהוא מתנועע במקרה ינוח בהכרח ואף כי הוא כח בגוף המניע עד שיתנועע במקרה כתנועת הגשם שהיא סבתה הוא מבואר בעצמו שהוא ינוח בהכרח. ודע כי נפש הגלגל הוא מתנועע תמיד בהתמדת תנועת הגלגל ואם היה מתנועע במקרה תקנה הנצחיות מהמניע הנצחי נבדל, והראיה על שזהו סברת הרב מ"ש בפרק הראשון וכן הפנים הרביעיים והוא שהמניע הגלגל כח או בלתי מתחלק כנפש האדם באור זה ג"כ שקר שיהיה זה המניע לבדו סבה בתנועה התדירה אע"פ שהיא בלתי מתחלקת שאם היה מניעו הראשון יהיה זה המניע מתנועעת במקרה עד אמרו ויתחייב א"כ שיהיה למניע הראשון סבה אחרת בהכרח חוץ מהכלל המורכב מהמניע והמתנועע כשתמצא הסבה ההיא אשר היא התחלת התנועה יניע המניע הראשון אשר בכלל ההוא המתנועע ממנו ואם לא תמצא ינוח לזאת הסבה וכו'. הנה ביאר שהמתנועע במקרה והוא המניע הקרוב מתנועע בתנועת הגשם אשר הוא חלק ממנו כי הדברים המקריים כלם אובדים כמו שאמר אריסט"ו בגשם הה' יהיה מתנועע בהכרח או במקרה כי המקרים בכלל סבת האפיסה אם לא ימצא לו שם מניע זולתו מתמיד ההנעה כי אז לא יתחייב שהמתנועע במקרה ינוח בבחינת המופשט מן המקריות ולכן לא תנוח נפש הגלגל ולא האורה והספירות ושאר מקריו ואם הם מתנועעים במקרה כמו שמבואר ממאמרו ואלו היה מניע הגלגל בו על אלו הפנים לא היה יכול להתנועע לנצח, הנה כבר התבאר במופת שמניע הגלגל הראשון אם היתה תנועתו נצחית תדירה יתחייב שיהיה לא גוף ולא כח בגוף כלל עד שיהיה למניעו תנועה לא בעצם ולא במקרה זה והאמת עד לעצמו כי קצתו ממנו יעיד על קצתו, הנה סבת מבוכה אלה האנשים שלא לקחו מה שבמקרה כולל והוא כבר עשאו גזרה כוללת כשאמר כל מתנועע במקרה ושנית שלא הבדילו בין מה שבעצם ובין מה שבמקרה ע"כ דברי החכם, וכלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת כפי דעת הרב כי מה שכיון הרב באומרו כל מתנועע במקרה מצד מה שהוא מתנועע במקרה ינוח בהכרח לא מצד מה שיש לו סבה מתמדת כי נפש הגלגל יתנועע במקרה ולא ינוח לעולם מהמניע הגלגל ויתנועע במקרה לעולם ולא ינוח כי היה זה לפי שקנה הנצחיות מהנבדל לפי דעת הרב:
אמר שם טוב אין ספק כי כל זה הוא נמשך כפי דעת הרב שהוא סובר שהגלגל מורכב מנפש וגלגל ושלא די במציאות הנפש לתנועה התמידית אם לא יקנה הנצחיות מהנבדל, אבל מי שיאמר כי הגרם השמימיי הוא נצחי בעצמו ואין לו סבות ההפסד ולכן לא קנה הנצחיות מדבר אחר אלא מעצמו אף שקנה התנועה מהמניע למה לא יהיה הגלגל מתנועע מתנועת נפשו ויתנועע לעולם בעבור שגרם הגלגל והנפש הם נצחיים כי אין להם סבות ההפסד וא"כ לא יתחייב מ"ש הרב כי כל מתנועע במקרה ינוח בהכרח אם לא נאמר שכל הדברים קנו הנצחיות מהמניע הראשון והם מצד עצמם הווים ונפסדים, ואמנם מ"ש אריסט"ו כי כל מתנועע במקרה אפשר שינוח זה יהיה כמ"ש שהוא טוען כנגד אפלטון שמתנאי המניע הראשון להיותו מניע שהוא מתנועע במקרה והיה המתנועע במקרה במה שהוא מניע במקרה אפשר שינוח אפשר שימצא תנועה אחרונה וזה שקר א"כ המניע הראשון א"א שנאמר שמתנאי היותו מניע שיהיה מתנועע במקרה עם שכבר אפשר שהמניע במקרה יתנועע תמיד כי לא יתחייב מבטולו שקר כמו שיתחייב אם הנחנו שהמניע הראשון יתנועע במקרה ואם יתחייב מהניחנו שיפסד ספיריות הגלגל דבר שיהיה נמנע לא יהיו הספיריות והאורה מקרים, אבל מ"ש אריסט"ו בשמים ועולם שהתנועה הסבובית א"א שתהיה מקרית לגשם השמימיי למה שהתנועה מקרית א"א שתמצא תמידות אין תכלית לה ומי שאומר שהתנועה הסבובית היא מקרית הוא יוצא מכל הקש כי אנו רואים הדברים המקריים כלים ואובדים, וכבר נתבאר בספר השמע שהתנועה הזאת לא תפסק א"כ א"א שיהיה מקרית והנה אנחנו רואים רבים מהמקרים שהם נצחיים בין שיהיה מקרה מצד הנושא כמו הספיריות לגלגל ובין שיהיה מקרה נמשך לזולתו כמו שיתנועע בתנועת זולתו, כמו תנועת האש עם תנועת הגרם השמיימי, ותנועת הז' כוכבי לכת עם תנועת הגלגל הראשון, אם כן ישובו הקושיות לקדמותם. והתשובה בזה כי כוונת הפילוסוף באמרו תנועה מקרית אינו המקרים העצמיים אשר יתחייבו על הרוב או תמידים כי זה דבר עצמותי נמשך לצורת הדבר ולא יאמר אומר ששחוק האדם אפשר שיפרד ממנו ולא שחרות הכושי כי אלו הדברים נמשכים מסבות בעצם, אבל הכוונה לפילוסוף בזה כי אם היה תנועת הגרם השמימיי מתנועע במקרה, רצונו כמ"ש שהאדם אינו טבעו שיהיה בים אבל משכנו הוא ביבשה ואם ימצא בקצת העתים בים הוא במקרה, וזה אחר שהוא מקרה שאינו מעצמות הדבר יתחייב שימצא ושלא ימצא, כי כל מקרה בזה התואר הוא אובד, ולכן אמר שאם תנועת הגלגל היא תנועה מקרית ולא היתה טבעית, הרצון בו שלא יגזור טבעו, יתחייב ממנו שימצא ושלא ימצא, כי מה שאינו מטבע הדבר לא יתמיד, וכן המניע הראשון אם היה מתנאי המניע הראשון שיתנועע במקרה בעבור ההנעה לא שיגזור שיתנועע ואחר שהיה מטבעו שלא יתנועע אלא במקרה היה אפשר שלא יתנועע וכשלא יתנועע תפסד התנועה ולכן היה כל מתנועע במקרה כשיובן מהו מתנועע במקרה יחוייב שינוח אחר שאינו מטבע הדבר שיתנועע, וזהו כוונת החכם, לא מ"ש כי כבר אפשר שימצא בו סבה עצמית מתמדת מציאותו, ואין ספק כי תנועת הגלגל היא מקרה לגלגל והאש א"א לו המנוחה, למה שזה המקרה הוא מקרה בבחינת הנושא והוא דבר טבעי מצד שהתנועה לגרם השמימיית היא תנועה טבעית ולא מקרית, והבן זה כי הוא נפלא ונתאמת כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח:
התשיעית כי כל גשם שיניע גשם כו'. הפי' דע שהמניעים על ב' חלקים, מהם מניעים ע"צ התכלית ומהם מניעים ע"צ הפועל הפוגש, והמניע ע"צ התכלית לא יחוייב שיתנועע הוא בעת הנעתו, כי האש שיתנועע אליו האויר בעלות האויר למעלה בדרשו מקומו הטבעי ויעלה לאש ע"ד התכלית האש לא יתנועע, והמגניט"ה שיניע לברזל המגניט"ה לא יתנועע, אבל הפועל הפוגש אם דוחה ואם מושך וכל אלו יניעו המתנועע כשימשש אחר שאין בינו ובין המתנועע ממנו אשר הוא אם נדחה ואם נמשך אמצעי, ובהבדל בין הדוחה והמשליך כי הדוחה לא יבדל מהנדחה והוא לעולם ימששהו ואחר כך יבדל ממנו כזורק החץ והאבן, וזאת הקדמה ביארה אריסט"ו בתכלית הביאור בח' מהשמע והביאור שעשה שם הוא ביאור חפושי מופתי:
העשירית כל מה שיאמר שהוא בגשם כו'. הפי' כבר ידעת כי כל מה שהוא בגשם ויעמוד, ימצא על ב' חלקים, אם שיהיה דבר שאינו מעצם הגשם והם כל הדברים שימצאו בנושא והם המקרים, ומהם דברים שיצטרך אל נושא ואמנם מהותם יתקיים באותו הדבר ואלו הם הצורות הטבעיות, כי כל הצורות הטבעיות יצטרכו אל משכן ואל נושא ישכון בהם, והנושא גם כן יצטרך לצורה כי היא מעמדת את הגשם ומשלמת אותו ומשימתו נמצא בפועל כי בה נתעצם והיה מה שהוא. ושניהם ר"ל המקרים והצורות הטבעיות הם כחות בגשמים כי לא יעמדו בלתם, וזאת ההקדמה היא מבוארת ונגלית:
האחת עשרה קצת הדברים אשר עמידתם בגוף כו'. הפי' דברים שיעמדו בגוף יראו לחוש שמהם כשיתחלק הגוף נתחלקו הם, כחום הנמצא לאש והקור הנמצא למים, כי כל זמן שישארו אטומים אף שיתחלקו לחלקים קטנים ישאר האש חם והמים קרים וזה הדבר מבואר במקרים, וכן האש כשיתחלק ישאר אש וכן המים מים, וזה יקרה בכל מתדמה החלקים, ואמנם המקרים הנמשכים לאבר הכליי כשיחלק האבר הכליי לב' חלקים לא ימצא אותו המקרה להם אע"פ שנמצא לכליי, וכן ג"כ כשיתחלק האבר הכליי לא ישאר אבר כליי כי היד והרגל כשיתחלקו לא יעשו פעולות יד ורגל ולא הם יד ורגל כבראשונה, וא"כ קצת הדברים אשר עמידתם בגוף יחלקו בהתחלק הגוף ויהיו נחלקים במקרה כמראי', כי המקרה מצד שהיא מקרה לא יתחלק כמראה והחום והקור אלא בהיותם עם הנושאים כי אלו הם משער האיך, והאיך מצד שהוא איך לא יתחלק, כי כל מתחלק בעצם הוא בעל כמה וכן שאר הצורות הפשוטים והמתדמים החלקים אשר יתחלקו בהתחלק הגוף, וכמו שימצאו אלו הכחות המקרים שהם מתחלקים כן קצת המעמידות לגוף לא יתחלקו בשום פנים והם קצת מהצורות כנפש והשכל. והנה הרב סובר שנפש האדם והשכל הם כח בגוף בלתי מתחלק כי אינם מתפשטים בו, וראוי להפלא ממנו כ"א היה נפש האדם כח בגוף אבל הכח השכלי כבר התבאר שאינו מעורב עם הגוף כי אם היה מעורב היה משנה המושכלות אל טבע החמר, וגם מ"ש כי הנפש והשכל הם כחות בגוף ואינם מתחלקים זה יסתור את עצמו, כי כל מה שהוא בגוף והגוף הוא מתחלק יתחייב שהכח השכלי והנפש יהיה ג"כ מתחלק כי כל מה שיחול במתחלק הוא מתחלק, כי כמו שהוא מבואר כי מה שהוא מתחלק לא יחול בבלתי מתחלק כן מה שהוא בלתי מתחלק לא יחול במתחלק, וזה מושכל ראשון לכל מי שהתפלסף, אלא שיש דברים שיחולו במתחלק ובהתחלק הדבר ישארו קיימים כחום והקור למים ולאש וצורתם הטבעיות שיתחלקו ובהתחלק המורכב יתחלקו הם ג"כ, כי האש כשיתחלק לב' חלקים שוים ישארו כ"א מחלקיו אש וכן המים, וקצת הכחות לא ישארו קיימים כשיתחלקו ולא ימצאו בחלקים, ככח הראות כשיתחלק העין לב' חלקים לא יראה האדם וכן האוזן וכן שאר כלי הנפש והמחשבה והדמיון, ואם על זה אמר הרב שקצת הכחות המעמידים לגוף לא יתחלקו בשום פנים כנפש והשכל, אם כיון זה אמר אמת, אבל אם כוונתו לומר שלא יתחלקו כלל ולא יקבל הפחות והיותר זה אינו אמת, כי הכח הרואה יקבל הפחות והיתר מצד היסודי הנושא אותו, כי הבחור יותר יראה מהזקן, וזה המין מהחלוקה נעלמה מהרב, אם כן ימצאו בכאן כפי דעת אריסט"ו ב' מיני כחות אפילו שיהיו מעמידים לגוף כחות מתפשטים בכל הגוף ויתחלקו בהתחלק הגוף והם מבוארות לחוש כמים וכאש ושאר הגשמים הפשוטים, וכל הדברים מתדמים החלקים וקצת הצורות אשר אינם מתפשטות בכל הגוף אבל הם מתחלקות בהחלק הגוף אבל הכחות הנפשיות שהם מתחלקות בהחלק החום היסודי או רבויו או מיעוטו וכשימצא החום היסודי רב יהיה הכח נפשיי גדול וכשיהיה קטן יפעל בחולשה ושכח אחר שהוא מעמיד הגוף והיא צורה לו ואינו כח בגוף כלל ככח השכלי וזה אינו מתחלק כגשמים הפשוטים ומתדמי החלקים ואינו מתחלק כצורות המורכבים כי הוא פשוט ובלתי מעורב עם הגוף כלל, הנה הוא נקשר עם הגוף הקשר מציאות לא הקשר עירוב אף שהוא עם הגוף, ויש הבדל בין הכח השכלי לשכל הנבדל כי השכל אשר ימצא באדם יש לו הקשר עם הצורות הדמיוניות באופן שאם יפסד הדמיון יפסד הוא והיא ההכנה הנמצאת בצורות הדמיוניות וכשיתנועע האדם יתנועע זאת הצורה במקרה, אמנם השכל הנבדל אף שיש לו הקשר עם הגלגל אינו הקשר עירוב ואינו הקשר מציאות באופן שאם יפסד הגלגל ג"כ הוא יפסד עם שהוא נמצא עם הגלגל ולכן לא יתנועע הוא במקרה, והבן כל מה שאמרנו בזאת ההקדמה כי הוא נפלא:
השתים עשרה כי כל כח שימצא בגוף הוא ב"ת כו'. הפירוש דע הכחות שימצאו בגשמים, מהם כחות שיקראו כחות מתמידים ומהם כחות שנקראו פועלים, והרצון בו כי נאמר שהגלגל יש לו כח להניע וזה הכח הוא מוגבל כי הגלגל מצד שהוא גשם אין לו כח להניע גשם גדול, כמו שנאמר שגלגל שבתאי לא יוכל להניע גלגל ערבות, והכח להתמיד המציאות א"צ כח נוסף על הדבר לשיתמיד מציאותו אלא שיהיה בלתי מורכב מהפכים ולא יעשו בו הפכים דבר, אבל לפעול דבר באחר צריך כח נוסף על עצמו, והנה כפי דעת הרב וב"ס ורבים מחכמי הישמעאלים שיסברו כי כל גשם אין לו כח מצד עצמו להתמיד זמן בב"ת ולא לפעול בב"ת, ויהיה כפי זה מ"ש הרב כי כל כח שימצא מתפשט בגוף בין שיהיה כח מתפשט להתמיד המציאות בין שיהיה כח מתפשט לפעול א"א שיהיה אלא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית, ויבא הדבר כן, כל כח שימצא מתפשט בגוף למה שהגוף הוא בעל תכלית יחוייב שיהיה הכח בעל תכלית, ומופת על זה שאם נחלוק הגשם נקח חלק מהכח וכמו שחלק מהגשם ימדוד את כולו כן חלק מהכח יחוייב שימדוד את כלו ואם לא יתחייב שחלק מהכח לא ימדוד את כל הכח כמו שחלק מהגשם ימדוד את כלו וזה שוא ודבר כזב וגם כי יתחייב מזה שיהיה החלק כמו הכל, ואמנם יתחייב נאמר למה שזה הכח הנמצא בגשם ב"ת לא ימלט אם שיהיה ב"ת או בב"ת, ואם נניח שהוא בב"ת ונניח שזה הכח הבב"ת הנמצא בגשם ב"ת יניע מתנועע מה והמתנועע מתנועע ממנו מהלך מה או יתנועע בעתה ובזמן, ואמנם שיתנועע בעתה זה שקר א"כ יתחייב שיתנועע בזמן וזה הזמן נקח שהוא שעה א' או ב' שעות או אי זה זמן שתרצה יום או יומים או חדש או שנה ונקח מהגשם אשר הוא ב"ת ונחלקהו וכשנחלק הגשם נחלק הכח ויתחייב כשנחלק הגשם שלא יהיה הכח הנמצא בחלק מזה הגשם בב"ת שאם יהיה הדבר כן יהיה החלק כמו הכל א"כ יתחייב כשהנחנו חלק מזה הגשם אשר הוא ב"ת הכח שיניע המתנועע אשר הניע הגשם ב"ת הבלתי בעל תכלית הכח שיניעהו בזמן יותר גדול מהזמן אשר הניע הבלתי בעל תכלית הכח, ונשער שהוא יניעהו אותו המהלך אשר הניעהו הבב"ת בשעה או ב' שעות שיניעהו חלק מזה הכח בשנה אחת, והנה שעה אחת יש לו יחס עם שנה אחת וכשנכפול הכח כפי היחס אשר יש בין זמן לזמן יתחייב שיניעהו חלק מהכח הבעל תכלית בזמן שוה במה שיניעהו הכח הבב"ת ויהיה החלק והכל שוים בהנעה וזה שקר, וגם יתבאר מפנים שניים שא"א שימצא כח בב"ת מתפשט בגשם ב"ת למה שנחלק זה הגשם לי' חלקים לא ימלט הכח הנשאר בחלקים אם הוא ב"ת או בב"ת, אם נאמר שהוא בב"ת יתחייב שיהיה החלק כמו הכל ואם הם ב"ת יתחייב שמשני אלו הב"ת יתקבץ מהם דבר שהוא ב"ת ואם כן יהיה הכח המונח הבב"ת ב"ת ולכן היה כל כח שיתפשט בגוף ב"ת להיות הגשם ב"ת:
אמר שם טוב לא לבד הכח המתפשט בגוף הוא ב"ת כחום שהוא מתפשט בכל הגשם או הלובן אבל כל כח שימצא בין שיתפשט בין שלא יתפשט א"א שיהיה בב"ת ואין ראוי להתנות כל כח שימצא מתפשט בגוף אלא כל כח שהוא כח גופני הוא ב"ת למה שכל כח בגוף הוא מתחלק בהתחלק הגוף וכבר ביארנו בהקדמה שעברה ואין צריך להביאו הנה:
השלש עשרה שא"א שיהיה דבר ממיני השנוי מדובק כו'. הפי' זאת ההקדמה עשה אריסט"ו בח' מהשמע ביאורים רבים לבאר שא"א שיהיה דבר ממיני השנוי מדובק כ"א תנועת ההעתקה והיא הסבובית, והמופת היותר כולל למה שהיו כל התנועות יהיו מהפך אל הפך או מסותר אל סותר והם השנויים אשר יקראו ההויה והפסד או אשר הם מסוג ההויה וההפסד אלו הקצוות הם ב"ת א"כ יחוייב שהתנועות הנמצאות בהם שיהיו ב"ת וא"א להם שיאמרו שהקצוות ב"ת ויחזור המתנועע לכפול אותה מבלי שימצא מנוחה ביניהם כי יתחייב מזה שקר שהתנועות ההפכיות יהיו תנועה א', והמ"ב כי ההולך מלא מציאות אל מציאות א"א שיהיה זה השנוי שימצא לבב"ת אחר שאין אמצעי בין מציאות ללא מציאות, וכשיפרד הדבר מלא מציאות יכנס במציאות ואין בזה פחות ויתר, כי האדם כשיפרד מלא אדם אל אדם לא יקבל האדם פחות ויתר א"כ אין השנוי נמצא תמיד וא"א לומר אחר שהתהוה ואותו העת שב לא אדם כי יהיה ההויה וההפסד דבר א' והתנועות המקבילות יהיו דבר אחד וכן יתחייב השנויים ההפכים למה שאלו השנויים ילכו מהפך אל הפך ומקצה אל קצה כי המתלבן ילך מהשחרות אל הלובן ואלו הקצוות הם בעלי תכלית, א"כ התנועה היא בעל תכלית, ואין לאומר שיאמר שאחר שהתלבן הדבר באותו העת שב שחור כ"א יהיה הדבר כן יהיה מה שממנו ומה שאליו דבר א'. וזה ג"כ יתחייב בתנועה הישרה כי הד' פאות הם מקבילים והם ב"ת אחר שא"א שימצא מרחק בב"ת וההולך במזרח יחוייב שיכלה מהלכו וכן ההולך לשאר הצדדים ואם נאמר שהחוזר לאחור הוא תנועה א' מבלתי שינוח המתנועע יתחייב לפי זה שהתנועות ההפכיות יהיו תנועה א', וכבר יתבאר בטול זה ואמנם התנועה הסבובית למה שהמתנועע בה הוא עגול התמונה ואין בה התחלה ותכלית מקבילים כבר אפשר שיהיה התנועה סבובית ולא יקרה מהנחתו בטול כ"ש כי יתבאר שיש בכאן תנועה תמידית ויתבאר שא"א שיהיה א' ממיני השנוי תמידי יתחייב שהתנועה סבובית יהיה תמידית וזה יספיק בביאור זאת ההקדמה:
הארבע עשרה כי תנועות ההעתקה היא קודמת לכל התנועות והיא הראשונה שבהם בטבע כו'. הפירוש זאת ההקדמה גם כן ביאר בח' מהשמע למה שהיו התנועות הד' תנועות ההוויה וההפסד ותנועות הכמה והיא הנקראת צמיחה וחסרון והתנועה באיך והתנועה באנה והיא הנקראת העתקה והקודמת לנשארות היא תנועת ההעתקה וזה שהיא קודמת עליה בטבע ובזמן ויש לה קדימה במעלה גם כן עם קדימתה בטבע, כי הנה כשנמצאו שאר התנועות יחוייב שתמצא היא וכאשר נמצא היא לא יחוייב שימצאו שאר התנועות וזהו גדר הקודם בטבע כפי מה שנגדר במאמרות, ואמנם שתמצא כשנמצאו שאר התנועות הנה מבואר מענינה בחפוש כי הצומח אי אפשר שיצמח מבלי שיהיה שם הזנה אלא כשיקרב הזן אל הניזון וזה כשיתנועע במקום או יתנועעו שניהם ועוד כי הזן הוא בצד דומה לניזון ובצד ההפך כפי מה שהתבאר בספר הנפש וההפסד והשנוי מהפך אל הפך הוא ההשתנות וההשתנות ג"כ יראה מענינו שהוא לא ימצא אלא כשימצא ההעתקה וזה כי המשנה א"א שלא יתקרב אל המשתנה וזה כי כשיתנועע הא' מהם במקום או א' משניהם וכן ההויה וההפסד א"א שלא יקדם להם תנועת ההעתקה בין שיהיה ההויה בעצם או הויה באיך או יהיה קבוץ או פירוד כפי מה שחשבו הקדמונים שההויה הוא השתנות, ואחרים חשבו שההויה הוא פירוד כי הוא לא ימלט שיקרב המהוה למתהוה והמשנה למשתנה ובכלל כשהנחנו שההעתקה היא קודמת לתנועת ההויה עד שנראה שהיא קודמת לשאר התנועות האחרות הצמיחה וההשתנות כי לא ישתנה דבר ולא יצמח קודם שיתהוה הנה יותר ראויה שתהיה קודמת לשאר התנועות ואלו היתה ההוייה קודמת לתנועת ההעתקה כמו שקדם לשאר התנועות היו כל הדברים הווים ונפסדים וכבר התבאר שיש בכאן דבר נצחי בלתי ההווה ולא נפסד זה הביאור אשר עשה אריסט"ו לבאר שהיא קודמת בטבע:
אמר שם טוב כפי מה שיראה מאריסט"ו כי הוא ביאר כי ההוייה קודמת לשאר התנועות וההעתקה קודמת להויה א"כ ההעתקה קודמת לשאר התנועות, והרב ביאר שהשתנות קודם להויה והויה קודם לצמיחה כי הצמיחה והחסרון הויה והפסד בחלק וההשתנות א"א שימצא מבלי קדימת המשנה למשתנה א"כ תנועת ההעתקה היא קודמת לשאר התנועות, והנה הדרך אשר הלך אריסט"ו עם שאי אפשר שימצא הוייה בלי השתנות אבל ההוייה היא קודמת בטבע כבר יתבאר בספר ההוייה וההפסד כ"א לא תמצא הוייה והפסד לא תמצא השתנות ובעבור שתמצא הווייה בעצם תמצא הויית ההשתנות וזה עיון פילוסופי דק נעלם מהרב או לא דקדק בזה כי א"א שיהיה ההוייה וההפסד בלי השתנות ולא השתנות בלי הוייה והפסד. והנה ביאר אריסט"ו ג"כ כי תנועת ההעתקה היא קודמת לשאר התנועות כי אם היה הנה תנועה נצחית והיה התנועה הנצחית אפשר לה שתהיה תכופה ואפשר שתהיה מדובקת והיתה יותר טוב בטבע שתהיה מדובקת משתהיה תכופה והיה הטבע אמנם יפעל לעולם היותר טוב משני האפשריים הנה מחוייב שיהיה זאת התנועה נצחית מדובקת והיה זה בלתי איפשר אלא בתנועת ההעתקה א"כ תנועת ההעתקה היא קודמת לשאר התנועות ולא בטבע לבד אבל בזמן:
החמש עשרה כי הזמן מקרה נמשך לתנועה כו'. הפי' זאת ההקדמה כבר ביארה אריסט"ו בד' מספר השמע והורה כי הזמן מקרה נמשך אל התנועה ומי שלא ירגיש בזמן לא ירגיש בתנועה ולכן הישנים שינה שקועה והקיצו ולא הרגישו שום שנוי לא הרגישו בזמן ואמנם כשהרגישו בשנוי מה הרגישו בזמן, והרגשת השנויים יש מהם שהם שנויים בלתי משוערים כמו שירגיש האדם שיתחמם או יתקרר כי כל מה שירגיש מזה השנוי ירגיש בהעברת הזמן לפי אריכות השנוי וקצורו ירגיש בהעברת הזמן ולמה שזה ההרגש הוא הרגש בשנויים לא ירגיש זמן נשלם ואמנם כשירגיש בתנועת ההעתקה כמי שירגיש שהוא הולך מהלך מה או ירגיש סור צל או הגעת השמש או איזה דבר ירגיש זמן נשלם ואמנם כשירגיש תנועות גלגל יומי אשר הוא המהיר שבכל התנועות ירגיש זמן נשלם וראשון הנה כל מה שירגיש בתנועה ירגיש בזמן וכפי הרגשו בתנועה ירגיש הזמן אם זמן חסר ואם נשלם ואם ראשון ומה שלא ירגיש בשום שנוי א"א שירגיש בזמן ולכן לא ירגישו אלה אשר ישנו שינה שקועה בזמן כי חשבו כי העת אשר התחילו לשנות השינה השקועה הוא העת אשר הקיצו הנה הזמן הוא מקרה לתנועה והוא מקרה הדבק לה כי א"א שימצא תנועה מבלי המצא בה קודם ומתאחר ולא ישאר הקודם והמתאחר וכן הוא הזמן כי הזמן אינו אלא העבר והעתיד שהוא הקודם והמתאחר בתנועה וכל מקום שימצא זמן ימצא תנועה ולא ימצא תנועה כי אם בזמן ולא יושכל זמן אלא עם התנועה וכל מה שלא ימצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן. ודע כי הדברים ימצאו בג' חלקים מהם שהם נופלים תחת הזמן והזמן ישערם והם כל הדברים ההווים והנפסדים וכל אלו הדברים נאמר שהזמן ישערם, נאמר שראובן חי שבעים שנה או מאה שנה והיה קודם לו זמן ואחריו ומהם דברים שהן עם הזמן ואין נופלים תחת הזמן והוא הגרם השמימיי כי אחר שאינו הווה ולא נפסד אינו נופל תחת הזמן אבל נאמר שהוא עם הזמן וכן לדעתנו מאמיני החדוש המאמינים כי העולם נברא הזמן נברא עמו ולכן אמר החכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל כי אמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' ולא אמר בששת להורות כי הזמן מכלל הנבראים כי הזמן לא נברא בזמן א"כ בין לדעת החדוש בין לדעת הקדמות העולם אינו נופל תחת הזמן אבל הוא עם הזמן ולכן לא נאמר העולם שיהיה בזמן אבל יצדק שיאמר העולם הוא עם הזמן ויש הנה דברים אחרים אשר אינם נופלים תחת הזמן ואינם עם הזמן והם הדברים אשר לא ימצא בהם שום תנועה ושנוי והם הדברים הנצחיים כאל ית' והשכלים הנבדלים וכקוטר שאינו משותף לצלע כי אלו לא יפלו בזמן אחר שלא יתוארו במנוחה ולא בתנועה:
השש עשרה כל מה שאינו גוף לא יושכל בו מנין כו' הפי' אין ספק כי כל מנין ורבוי אשר יהיה בין הדברים המתדמים לא יהיה אלא בג' אופנים או מצד הזמן או מצד המקרה או מצד החומר. המ"ב כי התנועה ההווה ביום היא זולת ההווה למחר וזה הרבוי והשנוי יבא מצד הזמן לא מצד החמר וכבר יתחלף שני אלפי"ן האחת מהאחרת מצד המקרים שהאחת יהיה כתובה בדיו ובדבר שחור והאחרת יהיה כתובה בדבר לבן כי אלו אף שהם נמצאות הם מתחלפות מצד המקרים ויש בזה חלוף ג"כ מצד הנושא כי זה האל"ף היא כתובה בזה החלק מהנייר והאחרת בזה החלק מהנייר ואם תצייר שני אלפי"ן אין בהם חלוף כלל יהיו ב' בעבור הנושאים וכשתסתלק הנושא לא ישאר רבוי אם כן כל הדברים הנמצאים בזמן א' הם מתדמים אי אפשר שיתחלפו אלא מצד היותם גוף או כח בגוף כ"א לא יהיו גוף או כח בגוף לא ימנו כי אם תסתלק החמרים מהאות הנקרא אלף לא יצוייר בו כי אם אלף א' ואם יצוייר בהם המנין לא יהיה ראוי לך לומר שהם ב' או ג' או ד' או מאה וזה דבר ידוע בעצמו אין צריך אל ביאור ואחר שהדבר כן הדברים אשר הם שוים במציאות ר"ל אשר הם אחדים במין לא ימצא בהם ב' מהם וכ"ש ג' אם לא יהיו גופות או כחות בגוף וימנו הגופים אפי' שיהיו אחדים במין במנות הגשמים וכן ג"כ הכחות ימנו במנות הגשמים ואפילו הדברים מתחלפי הצורות לא יצוייר בהם מינן אלא מצד החמר כי המים והאש אינם מתחלפים אלא מצד החמר שאם יסולק החמר לא ישאר שום רבוי וא"כ כל רבוי בא מצד החמר ובדברים אשר אין להם חמר יהיה הרבוי בהם מצד שהם עלה ועלול שאינם נמצאים במדרגה אחת כי אם היו שוים במדרגה א' לא יושכל בהם הרבוי והנה למה שימצאו הדברים אשר בכאן בג' אופנים מהם רבוי אישיי ומהם רבוי מיניי וממנו רבוי סוגיי, והרבוי האישיי הוא כמו ראובן שמעון לוי ויהודה שכלם מתחלפים באיש ומסכימים במין וזה הרבוי בא מצד החומר הוא מבואר כי בהסתלק החמר אין שם רבוי כלל, ואמנם הרבוי המיניי כמו שיתחלף הסוס מהחמור כבר יחשוב חושב שזה הרבוי הוא בא מצד הצורה לא מצד החמר אבל האמת הוא כי חמר האדם אם היה חמר החמור היו הצורות אחדים כי החמר היה א' במהות והפועל אשר הוא נבדל או הטבע לא יעשה החלוף אלא בעבור החלוף הנמצא בחמר שהוא מתחלף במין לחמר האחר וכן הדברים שהם מתחלפים בסוג כמו הצמח והחי שאלו מתחלפים בסוג אמנם זה החלוף נמצא מצד החמר ואם היה החמר שלהם א' היה הכל הווה ונפסד וכבר נתבאר כל זה במשה"ט ואחר שהיה הדבר כן כל המנין שימצא בזה העולם הגשמי הוא מצד החמר ואם יתבאר שיש בכאן שכלים נבדלים רבים אין בהם חמר כלל ראוי לדעת איך יתרבו ואיך יהיה המנין בהם, ואמר הרב שבאלו לא יצוייר המנין אלא בהיותם עלות ועלולים ויוכרו מצד היות הסבה הראשונה עלה והב' מצד היות עלול ב' והג' בהיות עלול ג' כי אלו כלם שכלים נבדלים וימצא הרבוי בהם מצד היות עלה הא' לאחר וע"ז יאמר להם שהם ב' וההבדל בין העלה והעלול בצורות הנפרדות שהעלה הראשונה מציאותה בעצמותה והעלה הב' מציאותה בצירוף אל הראשונה והעלה הג' בהצטרף אל העלה הב' והראשונה וכן הענין בשאר העלות והעלולים ויכנס בהם הרבוי מזה הצד ולא יחוייב שיהיו כלם במדרגה אחת מן הפשיטות אחר שאינם במדרגה אחת מן הצירוף אל התחלה הראשונה:
אמר שם טוב דעת הרב שהשכלים הנבדלים אחר שהתבאר שאין בהם החמר ואין בהם רבוי יחוייב שיהיה הרבוי מצד היותם קצתם עלה לקצתם כמו שיהיה ראשונה עלה לשנית ושנית עלה לשלישית ושלישית לרביעית וכן עד רדתם אל השכל הפועל אשר הוא העשירי האחרון מהשכלים הנבדלים. ואב"ן רש"ד סובר שכל השכלים הנבדלים עלולים מעלה אחת וימצא בהם רבוי מצד שהראשון קודם במעלה לשנית ובפשיטות כי הדבר האחד כבר יצוייר על פנים רבים והביא משל לזה כמו שיש במדינה ראש אחד ותחתיו ראשים הרבה והוא צוה לכלם כ"א מה שיעשה כן יש בעולם בכלל ראש א' שהוא אדון העולם ותחתיו ראשים הרבה שהם השכלים הנבדלים וכלם ישכילו זה העולם וישכילו הראשון וישכילו עצמם ויתחלפו באופן ההשכלה וזה הדרוש עמוק עמוק מי ימצאנו יעזב עתה כי כבר עשינו מאמר מיוחד ע"ז, והנה בין לדעת הרב בין לדעת ב"ר לא ימצא המנין בשכלים הנבדלים מצד החמרים אלא לפי דעת הרב בהיותם קצתם עלה לקצתם וכפי דעת אריסט"ו אשר הוא דעת אמתי עד שלא יהיו קצתם עלה לקצתם ימצא בהם הרבוי מצד היות קצתם קודם במעלה לקצתם ואחדות הידיעה ופשיטותם וזה מספיק בהודעת זאת ההקדמה:
השבע עשרה כי כל מתנועע יש לו מניע כו'. הפי' זאת ההקדמה יכלול ב' חקירות, האחד שכל מתנועע יש לו מניע מחולף למתנועע, והב' שהמניעים ימצאו על ב' פנים מהם מניעים שהם נבדלים מהמתנועעים והם חוץ מהם כאבן שתניע היד כי המניע הוא מחוץ למתנועע ויש מניע שימצא במתנועע וזה יקרא מתנועע מפאת עצמו כגוף אשר יתנועע מהנפש. ואפלטון היה סובר כי המניע הראשון הוא דבר יניע עצמו וכן יסבור שהנפש דבר יניע את עצמו ואריסט"ו סותר שא"א שיהיה דבר יניע את עצמו עד שיהיה המניע הוא המתנועע וביאר זה הדרוש בז' מהשמע ובח' ממנו, והנה אמר אריסט"ו כי דבר מבואר במשנים ובצמחים ובמתהוים כי הדבר לא ישנה עצמו ולא יצמח מעצמו ולא דבר מהוה את עצמו כי יהיה נראה כאלו יוצא מהכח אל הפועל וכל דבר שיוצא מהכח אל הפועל צריך אל אחר שיוציאנו עם שהוא נראה לחוש כי כל אלו הב' שנויים המניע הוא זולת המתנועע. ואמנם נפל ספק במתנועעים תנועה מקומית והתנועה המקומית גלוי ג"כ שלא יתנועע הדבר הפך טבעו כי האש לא ירד למטה וכן הארץ לא יעלה למעלה אם לא שיניעה דבר מחוץ, ואמנם נפל הספק ביסודות כי נראה לחוש שהמניע הוא המתנועע ואין בהם חלוף כי האש כשיעלה למעלה יראה שאין בו חלוף ממניע ומתנועע כי המניע הוא האש והמתנועע הוא האש ואנשים חשבו כי גשם האש הוא מתנועע וצורת האש הוא המניע וזהו דעת ב"ס ואבוחמ"ד ואמרו כי הגשם לא יתנועע במה שהוא גשם כ"א היה הדבר כן היה מתנועע על כל הצדדים באופן א' כי אם היה האש עולה למעלה במה שהוא גשם לא היה יורד למטה הארץ כי הוא ג"כ גשם כמו האש אבל גשם האש שיעלה למעלה מצד שהאש קלה והארץ יורדת למטה מצד שהיא כבדה וזה דבר בטל כי המתנועע אינו הגשם ולא המניע הוא הצורה ולא אמרו הרב ג"כ כי לא אמר שאלו היסודות מתנועעים מעצמותם אבל אמר שהחי הוא המתנועע מעצמו וזה יורה על גודל מעלתו ויתרונו בחכמות, והביאור אשר עשה ארסט"ו הוא על זה התואר כי למה שראה שהמניע זולת המתנועע במהות ובמציאות בהרבה מהדברים אלא ביסודות כי יחשב האדם שהמניע הוא המתנועע ואין שנוי ביניהם ואם שהגוף והנפש הם מחולפים מאחר שכשתפרד הנפש לא התנועע הגוף באותה התנועה אשר יתנועע קודם ואולם יסופק אם הנפש אחר הפרדה מהגוף תתנועע מעצמה ר"ל שהמניע הוא המתנועע כפי מה שסובר אפלטון, ואחר שנפל הספק באלו א"כ כשיתבאר שאלו מתנועעים ממניע מחולף למתנועע יתבאר שכל מתנועע יש לו מניע אחר שבאלו לבדם נפל הספק. ולמה שיתבאר שכל מתנועע גשם אם היה הנפש מתנועעת היה גשם והיה כל גשם יש לו חלקים וכל שיתנועע כלו הוא יתנועע בעבור החלקים והחלקים הם מחולפים לכל. ואם הנחנו שימצא חלק ראשון אשר הוא יניע את עצמו כמו שסובר אפלטון זה בלתי אפשר כי אם היה זה ראשון והיה מצד שהוא מתנועע הוא מתחלק אחר שהנחנו שכל מתנועע מתחלק ונניח כפי מה שיאמר אפלטון שא' הוא דבר יניע את עצמו והנה א' מצד שהוא מתנועע הוא מתחלק אחר שהנחנו שכל מתנועע מתחלק ונחלקהו אל ב' חלקים אל א"ב וב"ג ונאמר א"ב כשיתחלק והנחנוהו שינוח א"כ יחוייב שינוח אב"ג בכללו שאלו לא ינוח אב"ג כלו יהיה מה שהונח ראשון בלתי ראשון וכבר הנחנוהו ראשון זה חלוף לא יתכן וכאשר יחוייב שינוח אב"ג כלו במנוחת א"ב וכל מה שנח במנוחת זולתו הוא מתנועע מזולתו אם כן יתבאר במופת מוחלט שכל מתנועע יש לו מניע אחר שכל מתנועע בעבור חלקיו מתנועע מזולתו זה הביאור אשר עשה אריסט"ו בז' מהשמע, א"כ התבאר שאלו היסודות והנפש ג"כ אפשר שיניע את עצמו כי אם היה הדבר יניע את עצמו היה דבר א' פשוט ובלתי מתחלק וכבר הונח חלוף זה, זה מופת כולל על שכל מתנועע יש לו מניע מחולף במהות למתנועע וכבר ביאר זה במופת יותר מבואר בח' מהשמע ואמר שאם הנחנו דבר יניע את עצמו לא ימלט מחלוקות או שיהיה הכל מניע הכל ויתנועע יחד או שיהיה הכל מניע החלק ויהיה החלק מניע ומתנועע יחד או שיהיו החלקים מניעים ומתנועעים וזה יהיה לבב"ת או שיהיו חוזרים בסבוב או שימצא בכאן חלק מתנועע וחלק מניעה לא יתנועע. ואמנם כל הפנים הראשונים בטלים א"כ ישאר האופן השני שימצא במתנועע מפאת עצמו חלק מניע לא יתנועע ומתנועע א' לבד כי אם נאמר שהכל יניע הכל ויתנועע יחד זה א"א כי היה הדבר בכח ופועל יחד ויהיה התלמיד מלמד והמלמד תלמיד כי כל מה שיתנועע יתנועע תמיד מצד שהוא בכח ויניח מצד שהוא בפועל ואם היה הדבר מניע הכל ויתנועע יחד היה הפועל ומקבל מצד אחד וזה בטל וא"א ג"כ שיהיה החלק יניע הכל ויתנועע יחד כי מצד שהוא מתנועע הוא בכח ומצד שהוא יניע הוא בפועל ויהיה הכח והפועל יחד וא"א גם כן שהכל יניע החלק כי מצד שהוא כל הוא בפועל ואותו החלק הוא בפועל מצד שהוא חלק מהכל המניע ויהיה אותו החלק בפועל מצד שהוא מניע ויניע בכח מצד שהוא יתנועע ואי אפשר שילכו החלקים לבב"ת כי אם היה הדבר כן ימצאו גשמים בפועל בלתי בעלי תכלית וכבר יתבאר בטול זה, ואי אפשר שיתנועע קצתם בקצתם בסבוב כי אם היה ראשון יניע לשני ושני לשלישי ושלישי לרביעי לא ישוב הדבר שיהיה בכח ובפועל וזה דבר מבואר א"כ לא ישאר אלא שימצא בכאן חלק מניע לא יתנועע וחלק יתנועע אם כן יתבאר כי כל מתנועע יש לו מניע וכן א"א שום דבר שיניע את עצמו, ודע כי המתנועעים הטבעיים ימצאו על שלשה דרכים מהם מתנועעים שיניעו את עצמם במקרה כאדם שיניעו הספינה ויתנועע וכן אלו היסודות הם מתנועעים בעצמותם במקרה כי הארץ למה שהיא כבדה יניע האויר אשר תחתיה עד שיהיה במקומו הטבעי וכן האש בעבור קלותו יניע האויר ויעלה למעלה אל האויר א"כ יתנועעו אלו בהניעם זולתם במקרה כי אם יהיה הארץ למעלה מהאויר ולא יתנועע האויר יעמוד הקל לפני הכבד וכן אם יעמוד האש למטה ויעזב לטבעו ולא יתנועע האטיר בעבור קלות האש יהיה האויר שהוא כבד בערך האש למעלה מהקל וזה שקר ג"כ א"כ יחוייב כשיהיו אלו הב' יסודות שלא במקומם הטבעי ויהיה המים או הארץ למעלה מהאויר יחוייב שיתנועע האויר למטה וכשירד האויר למטה ירד עמו הארץ שאם לא כן יהיה ריקות, וכבר אמר ב"ס שכל התנועות בין הכרחיות בין טבעיות ימצאו מהכרח הריקות אם כן אלו היסודות מניעים הארץ לאויר שהוא למטה ממנו וכן האש יניע לאויר שהוא למעלה ממנו עד הגיע מושבו הטבעי א"כ אלו היסודות מניעים לזולתם בעצם ומתנועעים בעצמם במקרה. וביאר אריסט"ו בח' מהשמע כי אלו היסודות אין להם מעצמם אלא המנוחה וכי התחלת התנועה הוא מהמניע מחוץ בין שיהיה מחובר בכח טבעי בין שיהיה מחובר בכח הכרחי, המ"ב כי האש כשיהיה במקום התחתון לא תמצא אש בפועל והוא מתנועע למעלה בכח אבל כל מה שהגיע חלק מהאש התחיל בתנועה וזאת התנועה היא מחודשת אחר שלא היה וכל מה שיצא מהכח אל הפועל צריך אל מניע מחוץ והא' שהיה מתנועע למעלה בכח כשיהיה השמן והמהוה השיבה אש והוא אשר נתן לה תנועה למעלה אם כן התחלת התנועה מאלו היסודות אין להם מעצמם ולכן אמרו חכמי ישראל כשתגיע לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים אשר הרצון בזה כשנתהוו המים במקום הקודם אי אפשר שיהיו מים בפועל מבלתי שיעיקם מעיק לירד למטה לא ירדו לעולם ולכן כשהם מים מיד הם למטה וכן כשיהיו המים למעלה כשיכריחם מעיק אי אפשר שיתחיל בתנועה עד שיסתלק המעיק א"כ אלו היסודות תחלת תנועתם הוא במהוה ומסיר המעיק ולכן אמר הרב שהיסודות מתנועעים בעצמם ולא דבר בהם כלל ולא אמר שהמניע להם הוא מחוץ למה שכל זה הוא עיון דק פילוסופי וכוונת הרב להניח דברים מבוארים ולכך אמר כי החי הוא מניע מצדו עם שיחשב שהב"ח הם יניעו מעצמם ואין המניע זולת המתנועע יאמר כי המתנועע ממניע נמצא נקרא מתנועע מעצמו. ואריסט"ו קראו מתנועע מפאת עצמו אשר הרצון בו בהתחלת מניע שימצא בו והוא צורת המתנועע ולכן נאמר מתנועע מצדו. ודע כי המתנועעים מצדם ב' חלקים מתנועע כמו הב"ח וזה המתנועע יקדם לו מניע אחר כפי מה שהתבאר בשמיני מהשמע. ואמנם הגלגל הוא מניע מעצמו והוא המניע ראשון באמת כי הוא לא יתנועע במקרה ולא יניע פעם ופעם לא יניע כמו שיקרה זה בנפש, וכל אלו הדברים גדולי הערך נתנם האל לעבדיו ההולכים בדרכי העיון ועליהם אמר אשרי תמימי דרך:
השמנה עשרה כל מה שיצא מהכח אל הפועל מוציאו זולתו כו'. הפי' הדברים שיצאו מן הכח אל הפועל ימצאו ב' פנים אם כח פועל ואם כח מתפעל, המ"ב כי המלמד והבונה כבר יהיה בונה בכח וכבר יהיה בונה בפועל והמתפעל ג"כ כבר יהיה בכח או בפועל כי המים יהיו בכח חמים ובפועל חמים והאבנים והעצים הם בכח בית וכן זה הפועל אם שב פועל אחר שלא היה פועל צריך אל פועל אחר יוציאנו מהכח אל הפועל, וכן הוא מבואר במתפעל שאם התלמיד יש לו הלמוד בכח שצריך אל מלמד שיעשהו יודע שיהיה חוץ ממנו וא"כ התבאר כי כל מה שיוציא מהכח אל הפועל בין שיהיה כח פועל או מתפעל מוציאו זולתו וזה הזולת אינו נמצא בדבר אבל חוץ ממנו בהכרח שאלו היה נמצא בו ולא יהיה שום מונע היה מתנועע תמיד, המ"ב כי האש הוא חם בפועל והמים קרים בפועל ואמנם לא יקררו בעבור שיעיקם מעיק מלפעול בעבור שלא נמצא הנושא או בעבור שאף שנמצא הנושא יש סבה מונעת אל החום מלפעול כמו שהאש פגע דבר בתכלית הקושי ולא יפעל בעבור המונע אבל אם נמצא הפשתן והנעורת היה פועל והאש היה עולה למעלה אם לא יעיקנו מעיק במקום התחתון והאבן היה יורד למטה אם לא ימצא דבר שיעיקנו אם כן הוא דבר בפועל ואם לא יהיה שם מונע לא יהיה נמצא בכח בשום עת מן העתים, א"כ יתבאר כי כל מה שיצא מהכח אל הפועל בשני המינים מוציאו זולתו והוא חוץ ממנו ואם יהיה מוציאו בו ויהיה לו מונע והוסר אין ספק שמסיר המונע הוא אשר הוציא הכח ההוא אל הפועל ואם נמצא בכאן דבר שהוא נמצא בפועל תמיד ואין לו שום מונע מפעלו ראוי שיפעל תמיד כי אם לא יפעל תמיד יתחייב בהכרח אחד משני דברים אם שלא יהיה נמצא בפועל וכבר הונח חלופו או שימצא לו מונע, ובעבור שזאת ההקדמה יביא אל קדמות העולם והרב בזה החלק סלק זה הספק אף שהוא עצום אמר הרב והבן זה, כי ראוי למי שירצה להבין התרת הספקות שנבין הספקות ראשונה, והח"ר משה הנרבוני אמר כי אמר והבן זה למה שהרב בעצמו יניח סותר לזאת ההקדמה כשיאמר בפ' י"ח מן החלק הזה שהאלוה חדש העולם בלא שנוי ויציאה מהכח אל הפועל כי רצונו הקדום הוא שיחדש המציאות בעת שיתחדשהו ולא ירצה קודם לכן אין זה שנוי ולא יצטרך אל מוציא, וכאשר תתבונן בזה במ"ש הרב הנה תראה כי לפחות יצטרך להודות כי רצון האלהי נקשר אל אותו העת והוא אשר הביאו לפעול זה הפועל, אמנם רבינו משה קושר ומתיר אחת הנה ואחת הנה וחולק על דעת המדברים ואחר מניח הקדמותיהם ומ"ש שם הוא מהמדברים, ויפה עשה כשישתמש מהם במקומות הנאותים:
אמר שם טוב חלילה לרב שיסבור מה שזה המפרש יחשוב כי הוא אומר כי תפול כל התורה כלה אם לא בהאמין החדוש. ומ"ש הרב והבן זה הוא מה שאמרנו אנחנו כי למה שנמשך מזה הספק גדול למאמיני החדוש אמר והבן זה כדי שיובן בתכלית האמיתות בהתרת זה הספק המתחייב לזאת ההקדמה. ובפרק י"ח מזה החלק נדחה מעלינו זה הספק הגדול אשר ספק עלינו מקדמות העולם:
התשע עשרה כי כל מה שלמציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו כו'. הפי' זאת ההקדמה התבארה בא' מאלהות וביאורה על זה התואר, הנמצא כפי החלוקה השכלית יחלק אל מחוייב ואיפשר והמחוייב הוא מה שמציאותו מעצמו ואין לו תלייה בשום דבר אחר והאיפשר הוא אשר לו מציאות מזולתו והוא עלול. וזה העלול יש לו ג' בחינות ב' מצד הסבה והאחד מצד עצמו, המשל בזה כי הד' סבתם הוא שנים ושנים ואם נמצאו שנים ושנים הד' הם מחוייבות להיות ואם לא יהיו שנים ושנים אבל יהיו נעדרים א"כ הד' הם נמנעים להמצא ואם לא תבחין מציאות הב' וב' ולא העדרם ג"כ הד' מצד הד' הם איפשריים בעצמם ויהיו נצחיים ומחוייבים כל עוד שימצא סבתם ויהיו נמנעים כל עת שיעדר סבתם ויהיה אפשרי המציאות מצד עצמם. וב"ס יחשוב שזאת הבחינה אינה בחינה שכלית אבל שהאפשרות דבר מהמניע וכן הוא דעת הרב כמו שיתבאר בעתיד ולכן יחשוב שהדבר אפשרי מצד עצמו ומחוייב מצד סבתו וזה האפשרות הוא דבר נמצא מניע. וב"ר יסבור שהאפשרות אינו דבר נמצא כלל אבל אם נקרא לעלול איפשרי הוא מצד היות לו סבה והבן זה כי הוא דבר עמוק:
ומ"ש או ישתנה ערכם המחוייב להמצא, הרצון בו כי אם השמש ימצא על הארץ ימצא האור ואם לא לא ימצא כלל ואם ימצא השמש אבל הוא תחת הארץ שישתנה ערכו אלינו האור שיתחייב ממנו לא ימצא:
העשרים שכל מחוייב המציאות וכו'. הפי' דע כי המחוייב המציאות יתחלק לב' חלקים אם מחוייב המציאות בזולתו והם כל העלולים אשר עלותם נמצאות בתמידות וזה נקרא מחוייב המציאות מזולתו, וההכרחי בזולתו וממנו מחוייב המציאות בבחינה אל עצמו כי אין לו שום תלייה עם זולתו כלל כי אינו עלול לדבר מהדברים לא שיש לו עלה פועלת שהוא יוצא מעצמותו, וזה אשר רצה הרב באומרו אין סבה למציאותו כלל ולא בשום ענין שאפי' אינו עלול לדבר מחלקיו כי כל שיש לו חלקים הוא עלול מהחלקים ואינו מחוייב המציאות א"כ יתחייב שאם הנחנו בכאן לדבר שהוא מחוייב המציאות שלא ימצא לו סבה פועלת חוץ ממנו ולא סבה מקיימת למציאותו בין שיהיה מורכב מחלקים בין שיהיה מורכב מענינים כ"א היה מורכב מחלקים או מענינים מה שהונח מחוייב המציאות לא שיהיה מחוייב המציאות. וזאת ההקדמה ומה שלמעלה ממנה אינה לאריסט"ו ואינה נמצאת בספריו אבל הם הקדמות יוקחו מספר אבן סיני:
האחת ועשרים כי כל מורכב מב' ענינים אמנם ההרכבה ההיא כו'. הפי' אין ספק כי כל מורכב מציאותו תלוי בזולתו והחלקים הם סבת הכל בין שיהיו החלקים קודמים לכל כמו העפצים והויטריאול שהם סבת הדיו בין שלא יהיו קודמים אלא כחלקים הב"ח כלב והמוח והכבד כי הם נמצאים במציאות החי ובכל ענין החלקים הם סבת הכל והכל הוא עלול מהחלקים אם כן כל מורכב א"א שיהיה מחוייב המציאות אחר שמחוייב המציאות אין לו תלייה כמ"ש:
השתים ועשרים כי כל גשם הוא מורכב משני ענינים כו'. הפי' דע כי כפי דעת הרב כל גשם הוא מורכב מחמר וצורה והגלגל גם כן הוא מורכב מחמר וצורה וכן אלו הגשמים ההוים כי כל מתהווה יש לו נושא ממנו יתהוה ועצמות הגשם ומהותו אינו דבר אלא עצמות החומר והצורה בהתחברם יחד. והנה לגשם יש לו חלקים שהם מעצמות הדבר והם החמר והצורה ואח"כ ישיגוהו מקרים בהכרח וב' ענינים המעמידים לו החמר והצורה אמנם המקרים המשיגים אותו הכמות והתכונה וההנחה:
אמר שם טוב אין ספק כי כל גשם הוא מורכב מחומר וצורה אבל יתחלפו בזה דעות הפילוסופים כי הרב יחשוב כי הגרם השמימיי הוא מורכב מחמר וצורה הצורה הוא הנפש והחמר הוא גשם הגלגל וגשם הגלגל גם כן הוא מורכב מחמר וצורה. וב"ר יחשוב כי הגלגל הוא דבר פשוט ואין לו אלא מרחקים כדוריים והוא בעצמו פשוט וכי הנבדל הוא צורתו והוא מניע על צד הפועל והתכלית א"כ לפ"ד ב"ר גם כל גשם הוא מורכב מחמר וצורה:
השלש ועשרים כי כל מה שהוא בכח ויש בעצמו קצת אפשרות כו'. הפי' זאת ההקדמה עמוקה מאד נתבלבלו עליה המפרשים ואמרו קצתם כי פירושה היא על זה התואר. ראשונה כי יש לדעת שיש הבדל בין הכח והאפשרות כי הכחניות נאמר כל דבר שאפשר לצייר בשכל שום אפשרות אפי' שלא יהיה כן במציאות, המ"ב כי הגלגל הוא יקבל החלוקה בכח מצד שהוא גשם עם שכבר התבאר במופת שאי אפשר שיקבל החלוקה, והאפשרות הוא בבחינת שהשכל מחייב דבר מה ויהיה כן במציאות, ואם כן כשיאמר כל מה שימצא כחני לדבר אפשר שימצא אותו הדבר אינו צודק כי כבר יהיה הגלגל מתחלק בכח ובלתי מתחלק בפועל ולא יאמר שיעדר ממנו מה שימצא לו בכח כי לעולם הכח שמור בו כי לא יתחלק לעולם כי כח החלוקה הוא מצד שכלנו, ואלו היה אומר כל מה שהוא אפשר יחוייב בעת א' שיעדר לגמרי זה שקר כי הגלגלים והנבדלים הם אפשריים כמ"ש בהקדמות י"ט ולא יעדרו ולכן הוצרך הרב לומר ב' הגזרות, וביאור זה כל מה שהוא בכח לדבר א' והכח ההוא אינו מצד שכלנו לבד כמשפט הכח אבל הוא אפשרות בעצמות הנושא ר"ל שמצד עצמות הנושא נמשך בו זה האפשרות הנה יחוייב בעת אחד שלא ימצא בפועל ר"ל שנושא האפשרות יעדר בהכרח, ולבאר זאת ההקדמה במופת יצטרך חקירה אבל ציור זאת ההקדמה הוא כמ"ש כך פירשו זאת ההקדמות, והח"ר משה הנרבוני אמר דע כי האפשרי יאמר על המקבל ועל המקובל, והרצון בו שיאמר על המקבל זה הנער אפשר שיהיה חכם ועל המקובל החכמה היא אפשרות כי אינה מהדברים הנמנעים, ולא מהדברים המחוייבים, ואשר נאמר על נושא והוא אשר בכח לדבר יקבילהו הנמנע כי הנמנע אין לו נושא והוא ההעדר הגמור וזה המקבל הוא נמצא בעצמו וגם מצדו הוא הכחניות אשר הוא מציאות מה, ואשר יאמר על המקובל והוא אשר בכח בנפשו כמו הלמידה שהוא אפשרות בעצמה יקבילה ההכרחי כי הוא הנעדר בעצמו בשלוח והנושא לצורה אויריית הוא המקבל והצורה האויריית הוא המקובל ואשר באפשרות יקבילהו הנמנע איננו יוצא לפעל מהאפשרות מצד מה הוא יצא לפעל מן הענין ההוא כאשר יצא אל הפועל יסולק ממנו האפשרות, המ"ב כי האש אפשר שישוב מים וכשישוב מים יסולק ממנו זה אפשרות המים ויתואר באפשרות אחר והנושא לזה האפשרות אשר בו ההתחלה והוא המקבל הוא הנושא אשר יעתק מן המציאות בכח אל המציאות בפועל כי הוא נמצא בעצמו והוא אשר ישוב ממה שהוא בכח אל מה שהוא בפועל לא המקובל מצד עצמו, וזה יבואר מצד האפשרי כי האפשרי הוא הנעדר אשר יתכן שימצא ושלא ימצא הנה שהאפשר סוג הנעדר וזה הנעדר האפשרי בנפשו והוא המקובל אינו אפשרי והוא אשר יתכן שיצא אל המציאות מצד מה שהוא בכח כענין בנושא ואיך יתהווה הנעדר כי ישוב ההעדר אל המציאות אבל מצד שהוא נמצא, המ"ב כי החכמה היא אפשר שתמצא מצד שהנער נמצא אבל אם לא ימצא הנושא לא יהיה הדבר אפשרי, הנה האפשר יאמר בכלל על ב' מינים על המקבל והוא הנושא המעמיד והוא החמר הראשון אשר הוא בכח אל הצורה וכמו כן הגשם אשר הוא בכח אל המקרים, והראשון ימצא בכח לדבר אחד והוא בכח בקצת ובקשור, והב' יקרא בכח מצד עצמו ובשלוח כי החמר הוא נושא להעדר הנה הרב כשאמר כי כל מה שהוא בכח יראה בו כמ"ש בפירוש הראשון והוא הנאמר על המקבל ויש בעצמו קצת אפשרות כי המין הב' והוא המקובל לא יאמר בו קצת אפשרות כי הוא הנמצא המוחלט אבל יאמר בו קצת אפשרות על הנמצא בעצמו כמו האויר כי הוא אפשרי להיות אש ויש בו קצת אפשרות על הנמצא בעצמו והוא אפשרי לדבר מה זולתו. והעד על זה נשוא הגזרה שאמר יתכן בעת אחד שלא ימצא בפעל כי איך יאמר זה על המקובל והמקובל בלתי נמצא בפועל אחר שהיה בכח אבל אמר זה על המקבל שהוא נמצא בפועל והוא בכח אל משיג מה ואמר שהוא בכח אל דבר מה והוא בנפשו יתכן שלא ימצא ויעדר, הנה אמרו כי כל מה שהוא בכח יראה לדבר ויש בעצמו קצת אפשרות, ר"ל שיש בעצמו איזה דבר בכח והוא אפשרי אליו ואם הוא נמצא בפועל שלם ונמצא בעצמותו יתכן בעת א' שלא ימצא הוא בעצמו בפועל אחר שבו קצת אפשרות אל אי זה דבר הנה מטבעו ההעדר והכח אמנם השיגו אל אי זה דבר אמנם השיגו מצד ההעדר המשולח אשר בטבעו ולכן יתכן אי זה עת שיעדר בעצמו. והנראה לי בזאת ההקדמה כי אמרו כל מה שהוא בכח ויש בעצמו קצת אפשרות הרצון בו כי הגלגל הוא בכח אל האניות ואל התנועה המקומית אבל אין בעצמו שום אפשרות על ההפסד ולא להתהוות ממנו דבר א' אף שהוא בכח לא יחוייב שיעדר לכן אמר כי אם נניח בכאן מה שהוא בכח להתהוות שום דבר ממנו ויש בעצמו קצת אפשרות ר"ל שאף הוא נמצא בפועל הוא אפשרי שיעדר אחר שהוא אפשרי ההעדר אי אפשר שאותו האפשרות לא ימצא בפועל בשום עת כי כבר ביאר אריסט"ו בשמים ועולם שא"א שום דבר שיהיה בו כח על ההפסד ולא יפסד. והביאור בביאור זאת ההקדמה הוא ארוך ולכן יעזב עתה:
הארבע ועשרים כל מה שהוא בכח לדבר אחד הוא בעל חמר כו'. הפי' דע כי החומר יאמר על ג' פנים והשוה לכלם שכלם יש בהם אפשרות לדבר אחד, והנה החומר יאמר לכל דבר שאינו בפועל אבל הוא בכח שאין לו מציאות בעצמו אבל מציאותו עם הצורה וזה יכלול להיולי הפשוטים והיולי המורכבים כי מצד שנושאי הצורות אינם נמצאים בפועל יקראו כלם בעלי היולי וזה נקרא ג"כ חומר בנושא והשני נקרא חומר כל מה שהוא נושא המקרים כצומח שהוא נושא הכמות והאיש אשר הוא נושא השחרות והלובן, וכל אלו יתבאר בספר ההויה וההפסד שנושאי אלו הוא דבר בפועל ואינו דבר בכח אלא שאם יסתלק ההיולי הראשון לא יקבל שום מקרה מהמקרים לא מהחום והקור ולא מהקלות והכבדות ולא מהמקרים הנמשכים לאלו, ויקרא לאלו הנושאים חמרים או היולי והשם המיוחד הוא נושא ואם זה הנושא הוא נושא באמצעות ההיולי הראשון כ"א נסתלק ההיולי הראשון לא יקבל הנושא לא חום ולא קור ולא צמיחה ולא חסרון ולא אחד משאר התכונות הנמשכות לאיכיות, ויקרא בשם החומר עם שאינו בעל היולי הגלגל על דעת האמת ואם כפי דעת הרב הוא מורכב מחמר וצורה כמו אלו הדברים אשר בכאן. והנה לדעת הרב הוא ג"כ בכח אל האניות ואל המקום מצד החומר אשר יש לגלגל והאמת כי גשם הגלגל יקרא חומר ונושא ומצד שהוא גשם יקבל התנועה במקום ומזה הצד יקרא זה הגשם בעל חומר, וביאר אריסט"ו כי אין לו שום דבר בכח אלא באניות וכי נקרא לגלגל בעל חומר ולאלו הגשמים הוא בשתוף השם, הנה א"כ כל מה שהוא בכח אל דבר אחד בין שיהיה זה הכח אל ד"א אל צורה מהצורות בין שיהיה אל האיכיות כי הוא בכח אליהם ויקבלם בין שיהיה בכח להתנועע הוא בעל חומר על שראוי שיובן כי החמר יאמר על ג' מינים, ולמה שהרב סובר כי הגלגל הוח בעל חומר אמר כי האפשרות הוא החמר לעולם ויבא הדבר כן כל מה שהוא בכח אל דבר אחר הוא מזה הצד הוא מקבל וכל המקבל לדבר הוא אפשרי וכל מי שיש לו אפשרות הוא בעל חומר א"כ כל מה שהוא בכח הוא בעל חומר, והנה יתבאר כי מה שאין בו כח כלל אין בו אפשרות וכל שאין בו אפשרות אינו בעל חומר, אבל הסבה הראשונה והשכלים הנבדלים אין בהם אפשרות כלל א"כ אינם בעלי חמר והגרמים השמימיים אינם אפשריים וכחניים לקבל צורות אחרות א"כ החמר שלהם הוא מתחלף לזה החמר שבכאן:
החמשה ועשרים שהתחלות העצם המורכב האישיי הם החומר והצורה כו'. הפירוש אלו הדברים אשר הם תחת גלגל הירח הם הווים ונפסדים וכל מתהווה הוא מורכב מחומר וצורה, א"כ התחלות כל הדברים אשר הם מעמידים הדבר הוא החומר והצורה כי אם לא ימצא נושא לא יתהוה שום דבר, ואם זה הנושא יהיה נשלם עם צורה מהצורות יהיה ההויה השתנות אבל בכאן נושא חומרי בפועל בעצמו בכח אל כל הצורות ולא ימצא נעדר מכלם כי הכח מצד שהוא כח הוא העדר, אבל כל ההיולי יש לו צורה אשר נתהוה עליו ולמה שהיה ההיולי הוא בכח והכח מצד שהוא כח לא יניע את עצמו א"כ א"א מבלי פועל, ר"ל מניע הניע הנושא עד שהכינו לקבל הצורה והוא המניע הקרוב המכין חמר איש אחד, ולמה שכל ההויה תנועה יתחייב שנעיין אחר זה בתנועה וכל תנועה יצטרך אל מניע ומתנועע ואלו לא ילכו לבב"ת א"כ זה יביא לנו לבאר שיש מציאות מניע ראשון, והתחלת חקירה זאת כי העצם הפחות והוא הבלתי נמצא בפועל יביאנו לדעת את אשר יש בכאן דבר נבדל מכל חמר והוא סבת הסבות ועלת העלות והוא העלה אשר היא סדור ונימוס הנמצאות, ואם זה יביאנו לדעת החומר הראשון כמה ראוי לאדם שישתדל בידיעת התחלות העצם המוחש כי זה יביאנו לדעת העצם המושכל, והנה אריסט"ו לא ידע ולא הגיע אל עצם המושכל אלא בידיעת התחלות העצם המוחש. ואמר הרב כי אלו הכ"ה הקדמות שהקדים, מהם מבואר במעט התבוננות והקדמות מופתיות מושכלות ראשונות או קרוב מהם מה שביארנוהו מסדורם ומהם מה שיצטרך אל מופתים והקדמות רבות אלא שכבר התבארו כלם במופת בספר השמע ובפירושיו וקצתם במה שאחר הטבע ופירושיו, ואמר הרב כבר הודעתיך שאין כוונת מאמר זה להעתיק ספרי הפילוסופים בו כי כבר אמרנו שזה הספר לא נעשה אלא למי שהתפלסף, ולכן אינו מוטל על הרב לבאר הרחוקות שבהקדמות כי זה היה ביאור למי שלא ידע אותם ההקדמות, אבל להזכיר ההקדמות הקרובות צריך אליהם לפי ענינו, והרצון בו לבאר הג' דרושים. ואחבר אל מה שקדם מההקדמות הקדמה אחת תחייב הקדמות ויחשוב אריסט"ו שהיא אמתית מכל מה שקדם ואנחנו ניתן לו זאת ההקדמה ע"צ הקבלה עד שיתבאר מה שכיווננו לבארו והוא מה שאמרנו מהג' דרושים:
וההקדמה ההיא היא הששה ועשרים והוא אמרו שהזמן והתנועה תדיריים נמצאים בפועל כו'. והנה הרב יביא אחר זה דרכים לבאר זאת ההקדמה וגם לבאר מה שיתחייב ממנה והוא קדמות העולם, אמנם צריך לדעת כי אריסט"ו בספר השמע חקר אם התנועה התחילה באופן שהיו כל הדברים נחים או התנועה לא סרה ולא תסור, כי הנה אנחנו רואים כי הגרם השמימיי לא יתהוה ולא יפסד בזמן אשר האדם הוא חי או כפי מה שהגיע אלינו בקבלה שזה לא נתהווה ולא נפסד, אם זה הסדור הנמצא בזה העולם לא סרה ולא תסור או לא היתה התנועה ונתהוה או ג"כ יפסד הפסד שלא ישאר אחריו מתנועע כלל, והגיד שתי סבות שיש לפילוסופים, דעת אנשגורי"ש כי יאמר שכל הדברים כלם היו יחד והיו נחים זמן אין תכלית לו והשכל אשר הוא אצלו האלוה חדש בה התנועה ויכינה והבדילה מן הערוב והוציאה אל הפועל אח"כ ולא יפסד זה העולם ויתנועע לבלתי בעל תכלית. ואם ן' דקלי"ם יראה שהם יתנועעו כאשר עשתה האהבה מהדברים הרבים או עשתה תגבורת רבים מהאחד וינוחו בזמנים אשר במה שבין פועל האהבה והתגבורת ר"ל השנאה, ואם אפלטון עם מה שירצה הוא שהעולם הווה אבל אח"כ לא יפסד הנה הוא יחשוב שהדברים קודם הויית העולם היו מתנועעים תנועה בלתי מסודרת ואח"כ שבו אל הסדר:
ואחר שהניח אריסט"ו דעות הקודמים רצה לבאר כי התנועה לא סרה ולא תסור והקדים הקדמה ידועה כפי דעתו והוא שכל מה שנמצא הנה כבר היה נמצא בכח והדברים אם נמצאו מתנועעים אחר שלא היו הנה הכח קודם להם על שיתנועעו כי אמנם יתנועעו מה שדרכו שיתנועע וישתנה מה שדרכו שישתנה וכן בשאר השנויים כי התנועות אינו דבר אלא שלמות מה שבכח והמתנועע הוא אפשר להיות מתנועע שאם לא היה אפשרי קודם לו היה נמנע שיתנועע והנמנע לא יהיה במציאות ואם הנחנו שמתנועע מה התחיל בתנועה עד שיהיה זאת התנועה ראשונה אין תנועה לפניה הכח והאפשרות לזאת התנועה הוא נצחי או מחודש אם היה מחודש היה חדושו או תנועה או תכלית תנועה וא"כ קודם התנועה ראשונה היה תנועה וכן יקרה לשנוי אשר לפניו ואם יתחדש האפשרות אשר הנחנו ראשון, ר"ל שהוא מחוייב שיהיה הכח קודם עליו בזמן ויהיה זה הכח מתחדש משנוי, ואם יאמר אומר שהאפשרות הקודם על התנועה הראשונה קדמון ושיהיו כלם נחים זמן אין תכלית לו היה זה המקום יסתור עצמו לפי שיחייב שיהיה שם יחס מתחדש בזה העת נמצאת בו התנועה בין המניע והמתנועע לא היה קודם וחדוש אותו היחס בהכרח תנועה או נמשך לתנועה ואם לא היה למה נתייחס זה העת במציאות התנועה יותר בלתי שאר העתים אשר היתה התנועה בם נמצאת בכח וזה כשיהיה המונע נמצא והמתנועע נמצא זמן אין תכלית לו בעבר והמניע לא יתנועע בזה הזמן הבב"ת או נתחדשה התנועה בעת מה הנה מבואר כי השנוי נתחדש במניע ובמתנועע או בשניהם וזה אם בעצם או במקרה כמו שישתנה א' או יתהוה או יתקרב לאחד או יתרחק ויהיה שם מעיק ויסור ואם נמצאו כל הסבות הפעולות והמתפעלות ויושלמו כל התנאים וסרו כל המעיקים א"א מבלתי שהתנועה תמצא ואם נמצא עתה ולא נמצא קודם הוא לחסרון הפועל או המתפעל או הקורבה או הרוחק או שימצא שם מעיק. המ"ב אם ימצא בכאן אש ונעורת והנעורת יבש והאש אינו רחוק מהנעורת אבל הוא קרוב אליה ולא תשרף ואח"כ תשרף זה בלתי אפשר כ"א הסבות נמצאו יחוייב שהמסובבים ימצאו, אבל אם יאמר אומר שהאש לא ישרוף בעבור שלא נמצא אש או נעורת או בעבור שנמצאו אבל הם ברוחק שלא יוכל האחד לפעול באחר א"כ חדוש זה הוא התנועה או נמשך לתנועה, וא"כ מה שהונח שהכח היה נצחי היה בלתי נצחי והנה קודם התנועה היה התנועה ואם היה הכח נצחי ולא נתחדש שום יחס בין המניע והמתנועע א"א שתמצא התנועה וחדוש המצטרף תנועה או נמשך לתנועה לפי שהמניע והמתנועע ממאמר המצטרף וחדוש המצטרף נמשך לשנוי בהכרח אם באחד מב' המצטרפים או בשניהם וכאשר היה זה הכח לא היה קודם התנועה הזאת נצחי עד שיהיו הדברים כלם לא יסורו נחים וכבר הנחנום נחים זה חלוף לא יתכן א"כ אי זו תנועה שהונח מחודשת היא נמשכת לתנועה קודמת לה א"כ אי אפשר שתמצא תנועה ראשונה, וכתב אבוחמ"ד אלגזל"י במאמר הראשון מהאלהיות ז"ל כח הפועל יחלק אל מה שהוא על פועל לא על סותרו ככח האש על השרפה לא על העדר השרפה ואל מה שהוא על הפועל והעדרו ככח האדם על התנועה והמנוחה, והראשון יקרא כח טבעי, והב' רצוני, וזה הכח השני כאשר יצטרף אליו הרצון השלם ולא יהיה שם מונע היתה הגעת הפועל משניהם מחוייב בטבע כמו שיחוייב בכח הראשון, כי היכולת כאשר הגיע ונשלם הרצון נפרד מהנטייה היה פוסק אח"כ לא יגיע הפועל הנה לא יהיה זה אלא למניע, וכאשר חובר הכח הפעליי בכח התפעליי וכ"א משתי הכחות שלם היה ההתפעלות מגיע בהכרח, ובכלל הנה כל עלה תחייב עלולה ע"ד החיוב ומה שלא יחוייב מציאות העלול היה בעבור כי הסבה לא ימצא כי מה שהתמיד באפשר הדבר ולא הגיע למציאות הוא בעבור העדר הגעת כל תנאי העלה בעבור שלא הגיעו במציאות וכאשר נשלמו כל תנאי העלה תרגיש הגעת העלול, ושקר שלא יגיע לפי שהמחייב שהוא הסבה כאשר הגיע ולא הגיע המחוייב ממנו שהוא העלול ונתאחר הנה לא יהיה זה לא לקצור בטבע אם היה פועל בטבע כי לא ישרוף האש בעבור שלא נמצא אש בפועל ואם היה פועל ברצון כאדם ולא נמצא ממנו הוא בעבור שנעדר מהאדם הרצון, המשל בזה כ"א לא הגיע מהאדם הכתיבה ואחר הגיע א"א מבלתי שנתחדש עתה רצון, ואם לא יהיה פועל ברצון ולא בטבע אלא פועל בעצמו כאל יתב' או השכלים הנבדלים ונעדרו הפעולות ועלולים היה בעבור שנעדר הסבה פועלת, אם כן כל מה שהתמיד אפשר שלא יניעו ממנו מחוייב הנה אין לו עלה בכח אלא בפועל וא"א מבלי ענין חדש יוציאנו מהכח אל הפועל וכאשר הגיע אותו הענין היתה היציאה אל הפועל מחוייבת, וא"כ אין שום דבר נתחדש מבלי שיקדם לו שום שנוי קודם השנוי היה שנוי, זו היא הטענה היותר גדולה שביאר אריסט"ו בעבורה שהתנועה נצחית ונמשך מזה שהזמן יהיה ג"כ נצחי אחר שהזמן הוא מספר התנועה, ואח"כ ביאר שהתנועה לא יסור ג"כ במה שעתיד, וביאור זה אינו צריך בזה המקום. עוד אחר זה ביאר שהזמן הוא נצחי מצד כי אם היה הזמן הווה היה קודם שיתהווה וזה אי אפשר לציירו וכי מה שהיה ונתחדש הוא מה שקודם לא היה ואם הזמן נתחדש הוא קודם לא היה והקודם הוא ממשיגי הזמן א"כ קודם הזמן זמן גם כי נתהוה הזמן נתהוה התנועה וכבר ביארנו לפנים שזה א"א. עוד אם הנחנו שהזמן נתהוה ימצא העתה שיהיה התחלה ולא תכלית וכבר התבאר שא"א שימצא עתה אלא שיהיה תכלית לזמן עבר והתחלת העתיד, וביאור זה כ"א נניח זה העתה אשר אני כותב זה המאמר שהוא התחלת הזמן מהבלתי שיהיה קודם לו זמן תדמה שקודם זה העתה כשעור יום או יומים או שנה או שנתים או אי זה דמות זמן שתרצה אם דמות היות י' שנים היתה אותו העתה או לאו אם נמצא אותו העתה יהיה העתה ממאמר המצב ויהיה מהדברים הקיימים ויהיה כמות אלף אלפי שנים שעברו קודם שנברא העולם אשר השם קדם לו העתה אשר התחיל בו וזה שקר מבואר. וא"ת שזאת העתה היא זולת העתות שקדמו והשנוי וההעברה אי אפשר מבלי שימצא תנועה א"כ התנועה לא סרה ובזה הביאור בעצמו יתבאר שלא יסור שאם תסור יחוייב שימצא העתה תכלית ולא יהיה ההתחלה ואותו העתה אינו אלא דמות בנפשך אחר שנעדר הוא נשאר או יתחדש עתה אחריו ואם יהיה קיים יהיה העתה בעל מצב ויהיה תחלת החדש הוא אחרית החדש ואם לא יהיה קיים בהכרח יהיו שתי עתות וכל שתי עתות א"א מבלתי שיפסד האחד וימצא האחר וזה א"א אלא בתנועה וזאת הטענה יותר חזקה ג"כ לבאר שהתנועה לא סרה ולא תסור ויהיה נראה שבכאן תנועות מחודשות כתנועת האש למעלה וכתנועת המים למטה וג"כ תנועת האבן שהם תנועות מחודשות אחר שלא היו, אם כן כבר יתבאר שיתחדשו תנועות אחר שלא היו וג"כ אנחנו נראים בבעלי חיים יתנועעו אחר שהם נחים מבלתי מניע להם מחוץ ומבלתי שנוי יקדם להם לא בם ולא מחוץ וזה בחלוף מה שעליו הענין בבלתי בעל חי וכאשר אפשר שיתחדש כמו זה בב"ח והאדם אשר הוא עולם קטן תנועה מחודשת מבלתי שיקדם לו בתנועה ולא מחוץ הנה מה אשר ימנע ההתחדש כמו זה בעולם הגדול כי הכל דומה לחלק. והנה אח"ז ביאר אריסט"ו שתנועות היסודות לא יתחדשו בהם התנועה אלא אם יקדם להם תנועה. והמשל בזה כי האש נמצא מתנועע למעלה בשתי כחות בכח הטבעי ובכח ההכרחי, והנה האש לא ימצא מתנועע למעלה בכח הטבעי ושיהיה בכח להתנועעו ולא ימצא בו התנועה והוא אש בפועל, והמשל בזה כ"א נתהוה בכאן אש וינוח למטה ויעזב לטבעו א"א בשום זמן שיתנועע למעלה, ואם היו המים כשנתהוו למעלה יהיו מים למעלה מבלי מכריח יחוייב שלא ירדו למטה לעולם, וא"כ האש הוא מתנועע בכח הטבעי כשיהיה אש בכח והוא השמן והמוציא אותו מהכח אל הפועל הוא הנותן לו התנועה א"כ זאת התנועה לא נתחדשה אם לא יקדם לה תנועה אחרת, וכן כשיתנועעו היסודות בהם הכרחי כשהוסר המעיק מהם יתנועעו א"כ קודם התנועה ההיא תנועה א"כ אלו היסודות אשר יראה שתנועתם היא מחודשת יתבאר שיקדם להם תנועות אחרות וכן לבלתי בעל תכלית כי מעצמם אין להם אלא המנוחה, ואח"כ ביאר הפילוסוף שא"א שיהיו כל המניעים והמתנועעים מתנועעים כתנועת היסודות שיקדם להם תנועה אחרת מחוץ וכן לבלתי ב"ת שאם לא היה הדבר כן אם לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון א"כ יתחייב שימצא בכאן מתנועע ראשון בלתי הווה ולא נפסד שאם יהיה זה הווה נפסד יצטרך אל מהוה אחר וילכו הדברים לבלתי ב"ת ולא ימצא האחרון א"כ יתחייב שימצא בכאן מתנועע ראשון וזה המתנועע א"א שיניע את עצמו, ולמה שיתבאר בשכל מתנועע יצטרך אל מניע וא"א ג"כ שיהיה מתנועע מדבר זולתו על שיהיה גשם כי כל גשם לא יניע אלא כשיתנועע ואם יתנועע יצטרך אל מניע אחר וילכו הדברים לבלתי ב"ת אם כן יתחייב שהמניעים והמתנועעים ילכו אל מניע ומתנועע וזה המניע אינו גשם והמתנועע מתנועע מזה המניע שאינו גשם א"כ התחלת המתנועעים הוא מסוג המתנועע מאליו כי אחר שהמניע אינו גשם המניע לא ימצא חוץ ממנו. ואחר שהונח זה ראה אריסט"ו לבאר כי אף שיתבאר כי זה המניע והמתנועע הם מסוג המתנועעים והמניעים מאליהם ואינם מתנועעים מחוץ רצה לחקור אם הוא מתנועע כמדרגת הבעלי חיים או האדם אשר התחילו בתנועה שהם מתנועעים וביארו הפילוסופים כי האדם והבעלי חיים אמנם יתנועעו אחר המנוחה והיא מנוחה מקומית אבל יקדם להם שינוי אחר, וביאור זה כי תנועת האדם והב"ח אחר המנוחה אמנם הוא נמשך לשנויים נתחדשו בה מן המקיף מחוץ ומעצמם וזה שלא תמצא תנועה מתחדשת מאליהן ומן הבחירה אלא התנועה אשר במקום לבד ושאר התנועות המחדשות בם הנה הם הכרחיות החדוש בם, אמנם התנועה במקום ואם היתה הסבה הקרובה הנפש הנה נמשכת אל התנועות ההכרחיות אשר יתחדשו בם מחוץ ומבפנים על צד מה שימשך המסובב לסבה. המשל בזה שהבעלי חיים כשנתך גופו מהאויר המקיף בו ישתוקק אל המזון ויתנועע במקום מאליו וכאשר ירד בגופו המזון גבר עליו הרטיבות מה שהתמד יתעכל בגופו וישן וכאשר נשלם העכול יקים הבעלי חי, והנה אם היה מתנועע הראשון מאליו ינוח אחר התנועה כמו אלו המתנועעים מאליהם הנה מחוייב שיהיה השם מתנועע מאליו הוא יותר קודם ממנו ומניע ראשון הוא בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה וכבר הנחנו זה ראשון זה חלוף לא יתכן, הנה התבאר שבכאן מתנועע ראשון לא התחיל בתנועה בשום עת שאם התחיל היה מה שהונח ראשון בלתי ראשון א"כ התנועה לא סרה, זה הביאור אשר כיון אריסט"ו לבאר שהעולם קדמון היא התחלה והקדמה לבאר שימצא בכאן נמצא ראשון הוא התחלה לכל הדברים, ואחר שתבין כל זה תבין מ"ש הרב שאם הזמן והתנועה נצחיים תמידיים יתחייב לפי זאת ההקדמה שיש גשם מתנועע תנועה נצחיית נמצאת בפועל והוא הגשם הה' ולזה יאמר שהשמים אינם הוים ולא נפסדים כ"א יהיו הווים ונפסדי' יתחייב שמה שהונח ראשון לא יהי' ראשון וגם התנועה לא הווה ולא נפסדת בעבור מ"ש כי כל תנועה יקדם לה תנועה בהכרח אם ממינה אם מזולת מינה אם ממינה כתנועת הגרם השמימיי אשר יתנועע תנועת היום קודמת לתנועת מחר אשר היא ממינה ותנועת האש למעלה יקדם לה תנועות מזולת מינה והוא התהוות הויות ותנועת הויות האש יקדם לו קריבת המתהוה למתהוה וכן לבלתי ב"ת וכן האדם יקדם לתנועתו תנועות בב"ת ומה שיחשוב כי הבעל חי התחיל בתנועה זה אינו אמתי כפי מ"ש. הבן מזה מ"ש הרב כי הביא בקצור מופלג כל מה שיתבאר בח' מהשמע, הרי יתבאר מזה שהתנועה היא נצחית ואמר וכן יאמר כי כל מה שיתחדש יהיה אפשרות חדושו קודם על חדושו בזמן ואם היה הזמן מחודש יהיה אפשרות חדושו קודם עליו ואם הוא קודם יתחייב שיהיה קודם הזמן זמן ובעבור שזה יביא אל תנועה נצחית כמ"ש אמר הרב ויתחייב מזה דברים לאמת הקדמתנו שהזמן והתנועה נצחיים ולפי זאת ההקדמה יהיה המתנועע בעל תכלית מתנועע אל אורך בעל תכלית פעמים אין תכלית לו בחזור על האורך ההוא חלילה וזה אי אפשר כי אם בתנועה סבובית כמ"ש במופת בהקדמה הי"ג מאלו ההקדמות יתחייב מה שאין תכלית לו ע"צ בא זה אחר סור זה לא שימצא יחד. וזאת ההקדמה היא אשר יחשוב אריסט"ו להעמידה תמיד, והפלא מהרב שאמר על אריסט"ו ויראה לי שהוא לא יחשוב שראיותיו עליה מופת אבל הם הראיות הנכונות אצלו עם שאמר למעלה ואחבר אל מה שקדם מן ההקדמות הקדמה אחת תחייב הקדמות ויחשוב אריסט"ו שהיא אמיתית, ויותר ראויה מכל מה שיאמן, ואחר שהקדים הרב אלו ההקדמות התחיל לבאר מה שיחייב מהם: