צלם ודמות. אמר הרב צלם ודמות כבר חשבו בני אדם, הפירוש כבר ביארנו בפתיחת זה הספר כי הפשטת הגשמות מהאל יתברך אינו מכלל הסתרים אשר ראוי להעלים אבל בהרחקת הגשמות ראוי שישותפו ההמון והחכמים ויחנכו הנערים ג"כ כמו שביאר הרב בפרק ל"ה, ולמה שימצאו סתרים רבים יחוייב שיקבל אותם החכם אחר קבלת שהשם אינו גשם, רצה הרב בעבור שני אלו הטעמים לסלק הגשמות, והתחיל בצלם למה שאדון הנביאים התחיל בו במעשה בראשית גם כי הוא כולל כל חלקי ההגשמה כמו שביאר החכם רבי משה הנרבוני:
ואמר כבר חשבו בני אדם כי צלם בלשון עברי יורה על תמונת הדבר ותוארו. והרצון בו כי צלם יורה על תמונה ותואר, כבר ידעת כי תמונה ותאר הם ממאמר האיכות והם ממקרי הכמות במה שהוא כמות ואם הדבר כן מה שאמר במעשה בראשית נעשה אדם בצלמנו הרצון בו התמונה המקרית. ואם בכאן אמר השם נעשה אדם בצלמנו יהיה השם גשם, ויהיה הדבר כן צלם יורה על תמונת הדבר שהוא מקרה הכמות אם כן בצלמנו הוא דבר גשמי ובכאן נכלל הש"י אם כן הש"י הוא גשם וחשבו רבים שאם יתפרדו מזאת האמונה יכזבו הכתוב, גם כי רבים חשבו שמי שאינו גשם אינו נמצא והמלך אם לא יהיה בעל פנים ויד כמותם אינו נמצא כן הוא מלך מלכי המלכים אלא שחשבו שהשם יתברך הוא גדול בכמות ויותר בהיר ואינו החמר שלו מדם ולא מבשר זהו מה שחשבו רוממות בחק הש"י:
אמנם וכו'. כי מי שקרא בספר הפילוסופיא כבר ידע שבא המופת שהש"י אינו גשם וגם מי שיקבל התורה ויאמר שהש"י אחד כבר יחוייב לו שיאמין שהשם אינו גשם ולכן יחוייב כי צלם ודמות לא לבד יאמר על התמונה ותואר אבל יאמר על הצורה הטבעית והצורה הטבעית אמר הרב שהוא מה שבו נתעצם הדבר והיה מה שהוא והוא אמתתו מאשר הוא הנמצא ההוא, והרצון בזה כי המקרה אינו חלק עצם ולא נתעצם בו הדבר ולמה שהחמר הראשון אינו נמצא שלם אבל הנמצא השלם הוא אשר יש לו הצורה המינית לכן אמר והיה מה שהוא. ומה שאמרו והוא אמתתו מאשר הנמצא ההוא הוא פירוש והיה מה שהוא. ואחרי אמרו כי אמרו והוא אמתתו הוא תשלום הגדר כי כבר היינו יכולים לומר שהיסודות הם עצמות האדם וכשאומר אמתתו הוא הבדל עצמו מיוחד, וההבדל בזה כי ההיולי ראשון הוא חלק עצם אבל אינו מהות הדבר ולמה שהיה הסוג מהות הדבר כי הושב בתשובת מהו כמו הצורה המינית השלים ואמר והוא אמתתו מאשר הנמצא ההוא:
ואמרו הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית הרצון בו כי מצד הצורה השכלית הנמשכת מהצורה הטבעית ואמר בו בצלם אלהים כי הצורה בעצמה ענין גשמי ולא היה בה דמיון בשם יתברך אלא מצד כח הצורה השכלית הנמשכת מהצורה הטבעית. זה אם יהיה כח השכלי כח מעורב כמו שיראה מדברי הרב בקצת פרקי זה המאמר. אבל אם הכח השכלי הוא הבנה לבד כמו שיראה בקצת פרקי זה המאמר כמו שהוא דעת אלכסנדר והיה זה הכח כח בלתי מעורב כמו שהש"י אינו גשם יהיה הרצון באמרו אשר ענינו באדם הוא אשר בעבורו תהיה השגה אנושית יראה כי נקרא צלם אלהים הכח וההבנה למה שהיה כח נבדל כמו שהשם ית' נבדל מגוף ולמה שזה הכח ניכר שאינו גוף מפני ההשגה אמר ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בצלם אלהים ברא אותו, ולפי האמת זה הפירוש האחרון הוא האמת אף כי לפי כוונת הרב ופרסום מאמרו בשכל יראה הפירוש הראשון יותר נאות וגם שהוא מתישב יותר על הלשון:
והנה הביא ראיה הרב כי צלם נאמר על הצורה הטבעית למה שאמר צלמם תבזה כי הבזיון דבק בנפש אשר היא הצורה המינית. כשהיה מתפלל דוד שיבזה השם אויביו היה מתפלל שהנפש שלהם והוא הציור הפנימי יהיה רע ומבולבל לא הענין הגופיי כי לא בשוקי האיש ירצה:
ואמר הרב כי הסבה לקרות הצלמים צלמים היות המבוקש מהם ענינם הנחשב ופי' בו הורדת הרוחניות וגם כן היתה הכוונה בצלמי טחוריכם ענין דחות ההיזק והורדת הרוחניות בעשיית צלמי הטחורים:
ולמה שהביא ראיה שהצלם הוא דבר שאינו גשמי ג"כ מצד מ"ש דוד בעיר צלמם תבזה ובעבור קריאת הצלמים צלמים והיה הראיה האחרונה בלתי מפורסמת. לכן אמר ואם א"א מבלתי צלמי טחוריכם הצלמים מבלתי התכונה והתאר יאמר צלם אם בשתוף ואם בספוק, יאמר בשתוף כשיאמר על הצורה המינית ועל הצורה המלאכותית ולכיוצא בו מתכונת הגשמים, ויאמר בספוק כשיאמר על הצורה המלאכותית ועל צורות הדברים הטבעיים כי בקדימה יאמר על תכונת הגשמים הטבעים ואח"כ יאמר על תכונת הגשמים המלאכותית והבן זה כי זולת זה לא תסתלק מן הספק כי השם לא יהיה משותף או מסופק בשני הענינים יחד:
אמנם דמות הוא שם מן דמה והוא ג"כ דמיון בענין והרצון בו כי הדמיון יאמר על שום דבר שיהיה בין שני הדברים דמיון באי זה דבר אף שלא יהיה אותו הדמיון גשמי ולא מקרי כי דמיתי לקאת מדבר לא שדמה לכנפיה ונוצתה אבל דמה אבלו לאבלה וכן כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו הוא דמות בענין היופי לא בדמות תמונה ותואר:
וכן נאמר דמות הכסא דמות ענין התנשאות ורוממות. ר"ל שהשם ית' מתנשא ומתרומם על ענין אלו המציאות והוא מניע גלגל ערבות:
דמות חיות. רוצה לומר דמות לזה הענין כי כ"א מהגלגלים הם חיים ומשכילים ויש להם דמות עם החיות כמו שהתבאר במעשה מרכבה:
וכאשר ייוחד וכו' ביאר הרב כי דמותנו הוא דמות בענין ויוחס אדם בדבר שהוא זר מאד ממה שאין כן בדבר מהנמצאות אשר היא השגה שכלית אשר לא ישתמש בה לא חוש ולא יד ורגל דמה אותו בהשגת הבורא אשר אינה בכלי כי השגתו יתברך היא עצמותו:
ואם אינו דמיון באמת כי השגת השם לא ידמה להשגת שום נמצא כל שכן להשגה האנושית אבל יתחלף ממנה האדם מפנים רבים כמו שיבאר הרב בחלק ג'. ולמה שהשם ית' אין לו דמיון עם אחד מברואיו כ"ש להשגה האנושית, אבל מאשר נראה מן הדעת תחלה הענין ידמה אליה. נאמר באדם מפני זה הענין מפני השכל האלהי המדובק בו שהוא בצלם אלהים ודמותו. והרצון אחד מג' דברים או מפני המשיג שהוא הכח וההבנה שאינה גוף ולא כח בגוף או מפני השכל אשר בפועל והיא ההשגה או מפני השכל הנקנה באדם והוא השכל הנאצל אשר אחר הבנת רוב המושכלות הטבעיות ורוב האלהות יתייחד האדם ויעשה ממושכליו כלם השכל הנאצל ויעלה האדם לזאת המדרגה אשר ישכיל הדברים בידיעה אחת לכן נאמר שהוא בצלם אלהים ובדמותו. והאמת כי מה שכיוון הרב הוא זה המין האחרון מן ההשגה כי זה השכל נצחי וקיים והוא בלתי הווה ולא נפסד והוא המכונה בנשמתן של צדיקים ולכן נאמר עליו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו לא בעבור התכלית הראשון והאמצעי אבל בעבור זה האחרון והבן זה כי זה תכלית האדם והצלחתו ובעבורו נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו לא שהשם יתברך יהיה בעל תמונה. ולמה שכוונת מעשה בראשית היתה לעשות זה האיש השלם כמו שתארנו והיה ירא מפשוטי הכתוב הפך זה בא מורנו הרב מורה צדק בפרק השני להתיר זה הספק: