Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 1, Introduction

אמר הרב הקדמה סבות הסתירה או ההפך וכו'. זאת ההקדמה היא גדולת הערך ואלו לא חובר זה הספר אלא שיאמר הרב כמה הם סבות ההפך והסתירה לחכמים היה די והיא מועלת מאוד לדעת כל הספרים המחוברים מאיזה פנים ימצאו בסתירה וגם לדעת הסתירה אשר תמצא בנביאים מאיזה מין הוא והוא נר מאיר כל חשך:

ודע כי הסתירה היא נבדלת מההפך כי הסתירה היא שתקובל בחיוב ושלילה באומרנו כל אדם חי אין אדם אחד חי או אין כל אדם חי, וההפך יקובל מצד החמר באמרנו כל אדם רשע כל אדם צדיק כי הסותרות וההפכים אי אפשר שיהיו צודקות יחד עם שאפשר שיהיו כוזבות כמו שהתבאר בהגיון:

והסתירה הראשונה אשר תמצא בספרים המחוברים והיא הסתירה היותר חלושה שתמצא בספרים כי אין הסתירה כפי הנושאים אבל הסתירה כפי הבעלים והוא מי שקבל דעות מתחלפות וחסר שם הבעלים ותמצא בחבור ההוא סתירה או הפך באמרנו ראה רבי דבריו של פלוני בכך וסתם לן כוותיה וראה רבי דבריו של רבי פלוני וסתם לן כוותיה, והמשל בזה רבי יהודה סובר שדבר שאינו מתכוין אסור מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ור' שמעון פוטר בשניהם ואם רבי סבר וסתם לן במלאכה שאינה צריכה לגופה שהוא חייב ובדבר שמתכוין שהוא פטור כרבי שמעון מכל מקום אין כאן הפך וסתירה כי הם נושאים מתחלפים אבל בבחינת היות הסברא אינה מסכמת עם התנא יאמר שהסברא היא סותרת האחרת:

סבת הסתירה השנית היא יותר גדולה והיא היות לבעל הספר ההוא דעת אחת ואחר כך שב ממנו כאמרם הדר ביה רבא מההיא וראוי שיובנו אי זה מהמאמרים נכתב אחרון:

סבת הסתירה השלישית. היות המאמרים אינם כולם כפי פשוטם אבל האחד הוא משל והאחר כפשטו כאמרו לא יראני האדם וחי ואמר ותמונת י"י יביט כמו שאמר מנשה הרשע משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את י"י, כי לא יראני האדם וחי כפי פשוטו והאחר צריך ביאור. או יהיו שתי הגזרות יחד סותרות לפי שהם משלים וכשיובנו כפי פשוטיהם יהיו סותרות או הפכיות:

סבה רביעית לסתירה שיהיה בענין תנאי שלא פורש במקומו כמו שאמרו ולא יכול משה לבא אל אהל מועד ובבא משה אל אהל מועד כי היה זה בתנאי כמו שמבואר בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם. או שיהיו הנושאים מתחלפים ולא יתבאר אחד מהם במקומו כמו שיהיו השמות משותפים כאמרו הגדי ישחט ויצלה הגדי לא ישחט ויצלה ויהיה כוונת אחד מהם מזל גדי:

הסבה החמשית לסתירה והוא הכרח הלמוד וההבנה יביא לנו הסתירה. והמשל בזה שיהיה בכאן ענין סתום מאד קשה לציירו במה שהוא סתום ועמוק יצטרך לצייר דבר ענין קל הציור ולמה שזה היה קל הציור ראוי שיוקדם על קשה הציור כי הדברים הקלים הם הקדמות לדברים קשי הציור כי כל ידיעה ולמוד אמנם תגיע בידיעה קודמת. ולמה שקשה הציור הוא הקדמה לקל הציור ראוי שיוקדם הקשה הציור, ולמה שלעולם נתחיל בקל הציור בעבור זה הקשה הציור ראוי שיהיה קל בהבנתו מפני שההתחלה לעולם בקל, יביא ההכרח שהקשה הציור שיקל המלמד בהבנת הענין ההוא הראשון על איזה דרך שיזדמן ובעיון גס ולא ידקדק באמתתו אבל יונח כפי דמיון השומע עד שיובן מה שירצה בו עתה להבינו באמצעותו מענין הבנת הקל הציור ואחר כך ידוקדק הענין ההוא הסתום הראשון ויתבאר אמתתו במקום הראוי לו:

סבה ששית לסתירה התעלמות הסתירה והיותה בלתי מתבארת אלא אחר הקדמות רבות. וזה דבר מבואר כי ברבים מאנשים ימצא זאת הסתירה ובפרט באנשים אשר אינם שקועים בחכמה:

סבה ז' לסתירה צורך הדברים בענינים עמוקים מאד יצטרך להעלים קצת עניניהם ולגלות קצת ופעמים יביא הצורך כפי אמירה אחת להמשך הדברים ירצה כפי ההכרח יצטרך בעל הספר שיניח הקדמה אחת ובמקום אחר יביא הקדמה אחרת סותרת לראשונה כפי האמת. ואמרו המפרשים כי זה רומז לפי' הפסוק אתה י"י לעולם תשב שבפ' כסא (ט) יבאר שהוא תאר עצמותו ומהותו ובפרקי ר' אליעזר הניח שהוא תאר לשמים והאחד מהם כפי ההמון, וזה רומז להבנת דבריו:

ואמר הרב שהסתירה הנמצאת בספרי הנביאים הוא אם כפי הסבה הג' או הד' ובעבור זה הענין הובאה זאת ההקדמה כלה, והנה הסתירה אשר ציירו רז"ל הוא בעניני הדינים ואמנם כוונת הרב לבאר הסתירה הנראה בדעות ובאמונות:

ואמנם אם תמצא בספרי הנביאים סתירה לפי הסבה הז', אמר הרב כי זה יצטרך עיון וחקירה רבה וצריך שלא יגזור זה באומד דעתו בסברא בלי אזון וחקור, והנה החכם רבי משה הביא הרבה סתירות בדעות ואותם הסתירות אינם סתירות לפי האמת והמבין אותם ידע שאינם סותרים, והנה כבר ימצא בנביאים כפי אמירה אחת דבר שיסתור אמירה אחרת כפי הרצון בנביאים לדבר כענין אמרו נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל כי כפי אמירתו הוא להוכיח את ישראל כדי שישובו בתשובה אמר הנביא נפלה לא תוסיף קום וזה הנביא בעצמו כתב אחר זה ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו יינם וגו' ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם וגו', וגם נמצא רבים מהסתירות בדעות ובאמונות כפי אמירה אשר יתעסק בה הנביא:

ודע וכו' צוה הרב והודיע כי הסתירה הנמצאת בזה הספר שהיא כפי הסבה החמשית והז'. ואמר ודע זה והבן מאד שלא תתערב בקצת פרקיו:

ואחר שהניח הרב כוונת הספר ותכליתו ומה שמו ולמי חברו והלמוד הנעשה בו שהוא מגלה טפח ומכסה טפחיים והמעיין בו איך ראוי שיעיין ושאין ראוי לגלות דבר מזה הספר והתועלת הנמצא בו ומי האיש אשר לא יקרב לזה הספר ועשה התנצלות לחבור זה הספר שלא חובר בזמן הגלות ואמר סבות הסתירה וההפך הנמצא בספרים והנמצא בזה הספר, אמר כי אחר אלו ההקדמות התחיל בזכרון השמות אשר צריך להעיר על אמתת הענין המכוון בכל מקום כפי ענינו ויהיה זה מפתח להכנס אפילו סוגרו עליהם השערים וכשיפתחו השערים ההם ויכנס האדם במקומות ההם ינוחו בהם הנפשות ויהנו העינים וינפשו הנפשות מעמלם ויגיעם. ע"כ הגעת פתיחת זה הספר הנכבד:

וע"כ אמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אשר הרצון בזה כי בידיעת השמות יפתחו השערים ויבא בהם גוי צדיק ויהיה האדם בהם שומר תורתו ואמונתו, לא מה שיחשבו הפתאים כי מי שיכנס בזה הספר מדבר על י"י תועה אבל הוא שומר אמונים כי האמונה אינו דבר נאמר אבל מה שיצוייר אמתי וצודק יהיה אמונה אמתית, ולכן אמר כי באלו השערים ישמרו האמונים: