שמואל דוד לחותנו, הישיש היקר והנכבד, הולך בישרו ירא ה' גדול בתורה, בחכמות ובלשונות, מעלת החבר ר' רפאל ברוך בכמוהר"ר יחיאל בנימן סגרי זצוק"ל, שלום ושלוה, ששון וחדוה, מעתה ועד עולם.
אבי אבי!
אתה אשר זה שלשים שנה לשון אשכנז ולשון רומי למדתני, אתה אשר מאז והלאה והבתני וקרבתני. אתה אשר גדלת וחנכת שלש בנותיך לאות ולמופת בחכמה וביראת ה', אהבת חסד והצנע לכת. אתה אשר נתת בחיקי את בלהה בת-שבע אשר למעלות מדותיה אין ערוך זולתי באחיותיה. אתה אשר במשך ימים ושנים שבעת עמי מרורים, וכוס התרעלה שתית עמי, במחלתה הקשה ממות. אתה אשר בכל ימי הרעה עזרתני ונחמתני, ובך ובכל בני ביתך ברוכי ה' עזרה בצרות מצאתי מאד אני ואשתי וכל זרעי. אתה אשר בעלות הצדקת השמימה חמלת עלי ועל ילדי, ותתן את לאה למלא מקום אחותה, ולהיות לאם לילדים אשר זה ימים ושנים כבנים היו לה. לך אביא היום תשורה את מבחר פרי יגיעי, הלא הוא מאמרי יסודי התורה. לך אתנהו, כי לך יאה, כי כוס חמת ה' אשר עברה עלי ועליך, היא אולי היתה סבה גדולה לפקוח עיני, ולהכשירני להכיר האמת בענינים ההמה. ואתה אשר היית עמו בסבלותה, לך אכול בשמחה עמי הדבש הזה אשר רדיתי מבטן תלאותי.
אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו.
בכל לבבי אברך את ה' אשר משך כמה שנים הכביד ידו עלי, וביד חזקה הבדילני מן התועים, הנפתים אחרי כחם ועוצם ידם, ושוכחים הכח העליון, אשר כל כחותינו בידו כחומר ביד היוצר. המה ישאו קולם ירנו בגאונם. בכח ידנו עשינו, ובחכמתנו כי נבונונו, ונסיר גבולות קדמונים, ונחדש יום יום פליאות חכמה, ונשעבד תחת ידנו הטבע וכל כחותיו, הראשונים כחמורים ואנו כבני אדם. כי לכך נוצרנו, להשלים את שכלנו, וכל המרבה להשכיל הרי זה משובח, ולפי שכלו האדם מושגח, ואחר השכל נמשכת ההשגחה (מורה, חלק ג' פרק י"ז י"ח), ולפי רוב השכל כן תרבה הצלחה, ובברכה מה הוא אומר, ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וד' עמו (הלכות דעות פרק ה'). זו היא החכמה האנושית, אשר ירשנו אותה מחכמי אטיני, ואני קראתי שמה אטיציזמוס. ומי יודע אם גם אני לא הייתי נפתה אחריה, לולא הפגעים אשר עברו על ראשי. המה הראוני באצבע כי שוא חכמת אדם, ובטחוננו בשכלנו להצליח את דרכינו משענת קנה רצוץ הוא, ולא נשאר לנו תקות טובה, זולתי בתענוג מעשה הטוב והחסד והאהבה, כי הנאת בקשת טובת רענו, ותענוג אהבת זולתנו, אין דבר שיחטפם מידנו.
ואז מדי הגותי בס' התורה ובכל ספרי ירושת קהלת יעקב, ראיתי כי כלם אבן פנתם לחזק בלב האדם מדת החמלה והאהבה, ולהרחיק הבטחון בכחנו ועוצם ידנו, ולתלות בטחוננו בהשגחת האל, הנמשכת לא אחר התבונה, אלא אחר הצדקה והחסד ותמימות הלב זאת היה החכמה האלהית, ראשה בדברי משה, וסופה בדברי רש"י ותלמידיו, ע"כ קראתי שמה יודאיזמוס.
אז החלו עיני למצוא מום ודופי בקצת גדולי חכמי ספרד, אשר מגפן יון גפנם, ושפכתי את שיחי לפני בני עמי, והייתי שלא ברצוני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ. נשיתי ולא נשו בי, כליתי כחי למלא משאלות אנשים אשר לא ידעתי, לעבד נמכרתי ולא במחיר, וכלם מקללוני. ואולם האש העצורה בעצמותי היא עמדה לי, ושמתי פני כחלמיש, ואדע כי לא אבוש, כי האמת והצדק (בחיי או במותי) יפתחו לעצמם פתח בלב בני האדם.
אז החלותי לדרוש ולחקור את משפטי תורת משה, ולהתבונן ביסודותיהם, וכתבתי המאמר הזה, והוא מלבד שאיננו שלם בכל חלקיו (לרוב התלאות ושאר הטרדות אשר סבבוני), הנה כלו איננו רק חלק אחד ממלאכה גדולה מאד, המקפת כל חלקי הידאיזמוס בכל דורותיו ובכל דור החקירה נחלקת לשני חלקים, חלק הצווי וחלק הספור. והמאמר הזה איננו כולל רק חלק הצווי מתורת משה לבדה, וחלק הספור כבר ביארתיו לתלמידי בפירושי לספר בראשית. ושאר חלקי המלאכה לא אחדל מעבוד בהם לפי כחי ולפי רוב טרדותי. ואם אחרים יקדמוני, כמוצא שלל רב תגל נפשי.
אתה עתה ברוך ד', אבי אבי, כאשר הגעת עד קרוב לגבורות, כן תוסיף ותאריך ימים ושנים, דשנים ורעננים יותר מן הראשונים. ואתה שלם וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו"ח פה פאדובה היום טוב לי כי ענתי למען אלמד חקיך לפ"ק.
תלמידך, ידידך וחתנך
שד"ל.