הקדמה לרבינו משה מקוצי זצ"ל על העשין:
מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי.
שמרה נפשי עדותיך ואהבם מאוד.
הנה תאבתי לפיקודיך בצדקתך חיינו.
הנני משה בן יעקב כבר הקדמתי בספר מצות לא תעשה עניין ספר הזה כי הוא לידע יסוד המצות על פי הקבלה ולא חילוקיהם באורך ויש מצות שאין נוהגים לדורות ולא היו כי אם לפי שעה ואין ראוי למנותם כגון ברכות וקללות דהר גריזים והר עיבל וסיד אבנים גדולות ועשיית המשכן וכיוצא באלו וגרסינן בפרק במה אשה (שבת דף ס"ג) כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות ואפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה שנא' באשר דבר המלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה וסמוך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע ויש מהמון עם שאומרין מה לנו ולמצות סדר קדשים קל וחומר למצות סדר זרעים ולמצות סדר טהרות ולדברים שאין נוהגין בזמן הזה אל יאמר אדם כן כי המצות אשר צוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אף על פי שאינם צריכין עתה כי על כל המצות נצטוינו ולמדתם אותם ונאמר שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם וגומר ונאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם הא למדת שהשמירה והעשייה שני דברים הם כי אין שמירה אלא בלב שנא' כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך וכן אמרו רבותינו (בת"כ פרשת אמור פ"ט) ושמרתם זו המשנה ועשיתם זו העשייה ויש אדם שילמוד כל ימיו ולא יכול להשיג לדעת מצוה אחת כמאמרה בעל פה מחמת אורך הגמ' ופלפולה ומצוה אחת מפוזרת הנה והנה והתורה הזהירה ושננתם לבניך שיהו מצות התורה מחודדין בפיך ובפי בניך כחרב שנון שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא אמור לו מיד. עוד אמרו רבותינו בסוף מסכת מנחות (דף ק"י) זאת תורת העלה זאת תורת המנחה זאת תורת החטאת זאת תורת האשם כל העוסק בתורת עולה אינו צריך עולה כל העוסק בתורת מנחה אינו צריך מנחה וכל העוסק בתורת חטאת אינו צריך חטאת וכל העוסק בתורת אשם אינו צריך אשם וכן אמר הכתוב ונשלמה פרים שפתינו:
כשברא הקב"ה את העולם בראו ביום הראשון והמלאכים נבראו ביום השני שנאמר (תהילים קד, ג) המקרה במים עליותיו וכתוב אחריו עושה מלאכיו רוחות ומלאכת המים היתה ביום שני, ואחר כך נבראו הבהמות בששי בטרם נברא האדם. והמלאכים יש להם דעת לעבוד את בוראם ואין להם [דעת] יצר הרע והבהמות יש להם [דעת] יצר הרע אבל אין להם דעת לעבוד את בוראם. וחשב יוצר הכל [כי] המלאכים אם יעבדוהו אינם ראוין לקבל שכר שאחר שאין להם יצר הרע והבהמות אם לא יעבדוהו אינם ראוים לקבל עונש מאחר שאין להם דעת לכן ברא האדם בששי אחר הבהמות שלא יתגאה ועוד שלא יהא קנאה במעשה בראשית [ברא בריאה באדם מכל מה בעליונים ובתחתונים והוא נקרא עולם קטן] וחבר בגופו דעת המלאך והבהמה. כיצד כי בשר האדם כבשר הבהמה לאכול ולשתות ולישן ושאר עניינים ונתן בו מצד העליונים את הנשמה שמאירה לאדם לדעת נתיבות של עבודת הבורא כמלאך ועל כן נקרא נר שנאמר (משלי כ,כז) נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם:
ולפי שהמלאך והבהמה אין תולדותם שוה על כן יתעוררו מלחמות גדולות בגוף האדם כל ימי חייו כי בשר הבהמה שבגופו יתאוה לתענוגי העולם והבליו, לאכול ולשתות ולישן בהנאת גופו בלבד ובזה כל מחשבותיו. והמלאך שבתוך גופו נלחם כנגדו ומראה לו שלא נברא האדם לאכול ולשתות ולישן בלבד כי קודם שנברא האדם נבראו הבהמות שמנהגם בדברים אלו. וכשאדם הולך לאכול ולשתות ולישן תהא כוונתו כדי שיהא גופו חזק ובריא ללמוד תורה ולהתפלל ולעשות מעשים טובים שהיא עבודת הבורא. ולא יוודע גמר הנצחון עד יום המיתה כי לפעמים שיהא אדם רשע בתחילתו וצדיק בסופו או להפך, אבל לאחר מותו שמראין לו כל מעשיו נכתבין בספר אם כל ענייני הבהמה עשה לשם עבודת בוראו כאשר אמרנו הה עבודתו מקובלת לפי בוראו יותר מעבודת המלאך שאין לו יצר הרע בגופו ואם חס ושלום נצח יצר הרע שבגוף הבהמה את המלאך ויטוש אלוה עשהו הרי הוא נחשב כבהמה ויותר ברע מן הבהמה כי הבהמה שאין בה נר ה' אינה ראויה לקבל עונש אבל האדם שיש בו יקר [נר ה' בתוכו ולא לן באותו יקר] נדון בגיהנם. וזה מה שאמר הכתוב (תהילים מט, יג) [ו]אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמה, כלומר כל האדם שיש לו יקר נר ה' בתוכו וכשאינו לן באותו יקר נמשל כבהמות. ונדמה כתיב ונדמו קרי מפני שהמלאך ו[ה]בהמה גוף אחד כשהוא בחיים ולאחר מותו הם שנים שהמלאך היא הנשמה נפרד מן הבהמה ולאחר מיתה הקב"ה מזווגן יחד לדון אותו בגיהנם:
ועל זו המלחמה שבארנו ברא הקב"ה את עולמו ונתן תורה לעמו ישראל על ידי משה בחירו נאמן ביתו ועטרם בשש מאות ושלש עשרה מצות והוציאם תחילה ממצרים במסות ובאותות ובמופתים גדולים [ו]קרע להם את הים והוריד להם את המן מתחדש לבקרים כל ארבעים שנה הוא האות המופלא בעיני כל חכמי האומות ונזונו בו ארבעים שנה. וכאשר רצה אדון הכל ליתן תורה הטה השמים ושמי השמים על הר סיני בקולות ולפידים נוראים וקרא למשה בחירו ואמר לו (שמות יט, ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ולמה הוצרך לזה והלא כבר כתוב על הים (שמות יד, לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אלא כך אמר הקב"ה למשה אני רוצה שיאמינו בך ישראל שאתה נביא על ידי אותות ומופתים שעשיתי אבל בתורה שאני רוצה ליתן איני רוצה שיאמינו בך על ידי שום אות או מופת אלא על ידי שישמעו באזניהם שאני מדבר עמך. ולכך עשה הקב"ה את הדבר הזה שכשיהיו ישראל בגולה אם יאמר להם גוי או ישמעאל לעזוב תורתם ולעבוד אלהים אחרים ויתן להם אות או מופת יכולין ישראל לענות לו אפילו הרבהי אותות ומופתים כמשה בן עמרם לא נאמין אותך בחילוף תורתינו אלא אם כן נשמע באזנינו שידבר השם עמך כמו שדיבר עם משה כי אפילו משה בחירו נאמן ביתו לא רצה שנאמינהו בתורה אלא על ידי מה ששמענו שדבר עמו, ולאחר שנתן את התורה אמר (שמות יט, ד) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, כלומר אין לכם להאמין עוד לשום אדם שיאמר שהחלפתי תורה זאת אם לא תראו שאדבר עמכם מן השמים להחליפה (עי' רמב"ם יסוה"ת פ"ח הל' א-ג):
ולפי שאמרנו שאין לנו להאמין שום גוי או ישמעאל באות או מופת שיעשה להחליף תורתינו פירש בתורה היאך יש לו יכולת לעשות אות או מופת. שנאמר (דברים יג, ב-ד) כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת וגומר ובא האות והמופת וגומר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וגומר כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, הרי פירש לך שזה האות והמופת אינו מכח עבודה זרה שלד אלא הקב"ה עושה זה האות לנסות בו את ישראל (ע"פ סנהדרין צ, א). ואחר פטירת משה רבינו עמדו נביאים לישראל ודברו בחידות ומשלים ודברים סתומים ועל ידי כך אמרו הגוים כי הנביאים נתנבאו בתורה חדשה שלהם, לכך שלח להם הקב"ה ביד מלאכי שהוא אחרון לכל הנביאים ואמר שני דברים בסוף דבריו לחתום כל הנבואות (מלאכים ג, כג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, כלומר הנני אחרון לכל הנביאים וממני עד שיבא אליהו לא יעמוד נביא והנני אומר לכם בשם הקב"ה, זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים (פסוק כב), כלומר אל יעלה על לבבכם שהנביאים שעמדו לפני נתנבאו כלל בחילוף תורת משה כי כולם לחזק תורת משה באו. זאת ההקדמה דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד ולשאר גליות אדום להמשיך לבם לעבודת אלהי ישראל ואחר כך הייתי דורש להם בעניין המצות: