קא וְאֶת־הַקָּאָת (ויקרא יא, יח), וִֽירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד (ישעיה לד, יא), כן הבי רבי יונה זה השרש. והביא הַקָּאָה בה"א ואמר וכבר המירו הה"א בתי"ו ואמרו הַקָּאָת. והנה הקאה בה"א לא נמצא ולמה היתה דעתו כי עקר הקאת בה"א והתי"ו תמורתה? ומי הביאו בצרה הזאת? וכן הפייט שאמר לכוס מדבר וְקָאוֹת דעתו כדעת רבי יונה. והנכון כי קאת התי"ו שרשית והוא בשקל דָּבָר. ובסמוך דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר (תהלים קב, ו). ובתלמוד (חולין סג, ע"א) אמר רבי יהודה קאת זה הקיק. ובתלמוד ירושלמי (שם) תני רבי ישמעאל קאת זה הקיק. ובמשנה (שבת פ' שני משנה א. דף כ, ע"ב) ולא בשמן קיק. ובגמרא (שבת פ' שני משנה א. דף דף כא, בעי מאי שמן קיק? אמר שמואל ... עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו.