עב וְעָב עַל־פְּנֵיהֶֽם (מלכים א' ז, ו), וְעָב עֵץ אֶל־פְּנֵי הָֽאוּלָם מֵֽהַחֽוּץ (יחזקאל מא, כה), וְצַלְעוֹת הַבַּיִת וְהָֽעֻבִּֽים (יחזקאל מא, כו), מפני דגשות הבי"ת ידמה ששרשו עָבַב. או יהיו מנחי העי"ן ושרשו עוּב ויהיה משקל עֻבים כמו לֻלִּים כי ימירו הנח בדגש בהרבה מקומות. ואמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא סז, ע"א) תניא צַלְעוֹת הַבַּיִת (יחזקאל שם) אלו המלטסין וְהָֽעֻבים אלו המרישות. ופירוש מלטסין החורים שמניח אדם בקיר להנחת הקורות, כמו שאמרו במקום אחר (בבא בתרא ו, ע"א) ואף על גב דמנח בהו המלטה אמר בעיני לכי מפייסנא לי דלא מיתרע אשיתאי, פירוש אף על פי שמניח בחורים סיד חומר וחול או עצים למקום הנחת ראשי הקורות אינה חזקה דיכול למימר להכי הנחתי הדבר ההוא במקום הקורות שאם יתפייס עמי ויפרע לי חלקו בכותל שלא יזדעזע הכותל בעת שיעשו בו החורים ויניחו בהם החומר או העץ להנחת ראשי הקורות. וכן ראה הנביא שהיו הצלעים והם העצים בקירות הבית סביב ויוצאים חוצה לקבל עליהם ראשי הקורות שלא יהיו אחוזים בקירות הבית. והעבים אלו המרישות פירש הקורות הגדולות יקראו פרישות. וכן אמרו (בבא קמא צה, ע"א) ועל מריש שבנאו בבירה.