מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש וכו'. עיין מרן שהקשה מהא דתנן באבות פרק ה' משנה כ"א ויפה תירץ אבל הא קשיא הא קתני שם בן עשר למשנה וה"ל לרבינו להזכיר דקודם עשר לא ילמוד משנה, והנראה לענ"ד דרבינו מפרש כפירש"י והרע"ב דפירשו שילמוד מקרא ה' שנים דאמר מר כל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים שוב אינו רואה וכו' וא"כ הך בן עשר למשנה דקתני אינו ציווי אלא הודעה בעלמא דאם למד ה' שנים מקרא לכל המאוחר הוא לומד משנה כשהוא בן עשר ואם לא השלים למוד המקרא במשך חמש שנים ולא יוכל להתחיל משנה כשהוא בן עשר הנה זה לא ילמוד מעולם דלא ראה סימן יפה בלמודו בה' שנים ושוב אינו רואה ואם כן במקרא כ"ש שלא יראה סי' יפה במשנה, וא"כ העיקר תלוי בהשכלת התינוק שאם הוא זריז וממהר לשמוע וטרם היותו בן עשר כבר השלים למוד המקרא ודאי שיכול ללמוד משנה עד לא הגיע לעשר ואם אין לו לב להבין ולא השלים המקרא במשך ה' שנים גם בהיותו בן עשר לא ילמוד משנה, אולם עדיין יש להקהות מדוע השמיט רבינו מאמר ר' יצחק בכתובות נ' באושא התקינו וכו' עד י"ב שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו, ונראה דרבינו ס"ל מדאמר רב לרב שמואל בר שילת ב"ב כ"א כי מחית לינוקא לא תמחי אלא בערקתא וכו' ולא מחלק בין למוד מקרא ובין למוד משנה, ובין פחות מי"ב ליתר מי"ב שנים שמעינן דרב לא שמיע לי' להא דר' יצחק והלכה כרב נגד ר' יצחק ומאמר רב הא כתבו רבינו.