ואפשר שזהו שרמז במלת ואחרי שהוא מופלג שאין הענין על מכות מצרים עצמם אלא אחרי כן שיצאו לא נגמרה יציאה עד שנטבעו המצרים בים כי שם נאמר ויושע ה' כי נגמרה התשועה בשלמות ובאותה התשועה יצאו מכל וכל ברכוש גדול של פרעה כי הוא ביזת הים כמו שאז"ל. ע"כ ענין הפסוקים:
ומזה נבא לבאר ענין עשר מכות שהביא על המצרים במצרים ור' יהודה הי' נותן בהם סימנין דצ"ך עד"ש באח"ב והם דם צפרדע כנים ערב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות. ותחלה צריך לעורר מאי שנא המכות האלו משאר מכות אח"כ סדר עשייתן זו אחר זו אח"כ למה היו י' ולא מנין אחר אח"כ מה ענין ר' יהודה ז"ל לתת בהן סימן זיל קרי בי רב הוא והכל יודעין אותם ולמה לנו סימן. ואח"כ שעשה סימן בג' תיבות מה ראה לחלקם כך ג' אותיות בב' תיבות הא' וד' באחרונה:
ולתקן ענין זה נקדים הקדמה אחרת וכבר רמזנו צד מה ממנה שראוי להבין מה ראה המב"ה י"ו להוריד ישראל למצרים בתוך כור הברזל והדבר נגזר מאתו ית' כמו שאמרו ז"ל עתיד היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל לקיים מאמר בין הבתרים אלא שה' הורידו בכבוד גדול ראה שגזרת בין הבתרים שאמר לו הקב"ה גר יהי' זרעך הי' ראוי להיות במצרים ולא במקום אחר וצריך לידע טעמא מאי. עוד ישראל מה חטאו להיות כפופים ומשועבדים ומעונים תחת סבלות מצרים יותר משאר אומות מא"ה עוד אם הגזירה אמת החריצות שקר כיון שהי' גזירה מאת הבורא י"ו שהמצרים ישתעבדו בהם ויענו אותם למה הביא עליהם כל המכות הגדולות וכל הצרות אשר עברו עליהם עד שכלם הלכו לאבדון ולא נשאר מהם שריד ופליט כמו שאחז"ל שבזמן שהמצריים היו נטבעים בים גם אותם שהיו במצרים נתנו חרב איש באחיו ואיש ברעהו ולא נשאר מהם משתין בקיר כמו שאמרו כי ה' נלחם להם במצרים כמו שהי' נלחם עם אלו הי' נלחם עם אותם שבמצרים ודאי מעט מזער לא כביר נשארו מהם מכל ההמון הרב ההוא עד שאז"ל שפרעה בלבד נשאר מן הנטבעים והלך ומלך בנינוה והוא אשר הכריז להם התשובה בידעו את מעשה ה' הגדול אשר עשה במצרים ואם איתא דמצרים נשארה במקומה כשאר ארצות למה לא חזר אל ארצו ואל מולדתו ומלך עליהם אלא נראה כי נשארו מעט מהרבה ואע"פ שאפשר לו' כי מפני הבוש' שהלך עם כל שריו ועבדיו לא רצה לחזור ריק מכל טוב שכלם נטבעו אפ"ה הי' לו לשלוח להם כזה וכזה הי' הענין אין בידי עון ופשע ובודאי היו מקבלין אותו כיון שהוא לא חטא במיתתם זו: עוד בר מן דין ובר מן דין א"א לאנשי מצרים שנשארו אלא כמצולה שאין בה דגים פחותים וחגרים ופסחים ועורים נעורים מכל טוב כי אחר שעברו עליהם כל המכות ההם ובפרט מכת בכורות שלא הי' בית שלא הי' שם מת ואח"כ ויקח שש מאו' רכב בחור וכל רכב מצרים ודאי היו יותר מס' רבוא כדי להלחם עם ישראל ולהחזירם אליהם וכתיב לא נשאר מהם עד אחד אחר כל זה מה השארות ישאר מארץ מצרים ודאי ארץ מצרים נאבדה לגמרי בסבת ענין זה של ישראל הם והשר שלהם ומה פשעם ומה חטאתם שהביא עליהם רעה הגדולה הזאת אחר שממנו נגזרה הגזרה שישתעבדו בהם השופט כל הארץ לא יעשה משפט אלא ודאי יתרומם שמו של אלהינו ית' צופה ומביט עד סוף כל הדורות והוא ראה שהי' מוכרח הענין הזה שירדו ישראל למצרים ולכלות המצרים בענין זה והכל בדין ומשפט כי הוא אל אמונה ואין עול:
ידוע הוא כי כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל סבא שנא' בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנקראו ראשית שנא' ראשית תבואתה וישראל לא נבראו אלא בשביל התורה נמצאו כל העולמות כלם וכל יושביהן תלוי על קבלת התורה כשאחז"ל יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה יום ו' בסיון וכו' וכן כתיב אם לא בריתי יומם ולילה וכו' והיא התורה שנאמר והגית בו יומם ולילה וא"כ נתינת התורה היא הכרח לקיום העולמות ומתנה טובה כמתנת התורה אינה נתנה אלא ע"י יסורין כשאז"ל ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם ע"י יסורין תורה וא"י ועוה"ב. והענין הוא שאין ראוי לתת מתנה טובה ומעולה אלא למי שיכיר בה ויהי' כדאי וחשוב לקבל אותה מן הדין ומן הראוי וע"כ באין עליו יסורין קודם אם יקבל אותם בסבר פנים יפות בשביל אהבת המתנה ואם בועט ביסורין א"כ הוי ליה כבועט במתנה ואין ראוי ליתנו לו כיון שאינו מכיר במעלתה וגדולת' ובזה יתבא' הכל בעה"י. המב"ה בחר בזרעו של אברהם להיות לו לעם סגולה מפני שמצ' אותו אהוב נאמן כמ"ש ומצא' את לבבו נאמן לפניו ומשום אהבתו הגדולה ראה בהם להנחיל להם תורה ומצות ושיתקיים העולם כולו בכללו ע"י שומרם התורה ומצות וקודם שיתן להם חמדת התורה וכלי שעשועיו רצה לצרפם וללבנם להסיר מהם כל סיג וכל פסולת לזקק אותם כצורף כסף המזקק את הכסף בתוך הכור וכן נאמר מכור הברזל ולא די להם השעבוד והענוי אלא שבג' ימי אפילה מתו כל הפושעים והמורדים ופריצי ישראל שלא היו ראוים לקבל התורה מחוסר אמונתם בה' ובמשה עבדו וכל הנשארים כולם היו מנוקים שעברו עליהם וקבלו אותם בסבר פנים יפות כדי לקבל התורה ראוים הם לכך כמ"ש. ומנין שכך הי' שכן אמר להם משה במלאכות ה' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וזה הודיע להם תחלה לראות אם יעמדו בבטחונם לקבל היסורין בשמחה ובסבר פנים יפות לאהבת התורה אשר הם עתידין לקבל ובודאי שכך הי' והאמינו ושמחו על הענין ועל הבשורה וכמ"ש ויאמן העם וכו' ויקדו וישתחוו על בשורת נתינת התור' ושמחו למפרע על כל הטורח והשעבוד שעבר עליהם אחר שעתידין לקבל התורה ועם קדוש כזה ראוים הם לתת להם התורה התמימה עם הרועה הנאמן שעליהם מרע"ה. וזה הי' סבת ירידתם למצרים להוציא הפרי הזה וכפי זה נמצא שמה שנגלה המב"ה אל אאע"ה ידע תדע וכו' לא בא להודיע לו הצער של השעבוד דא"כ מה תועלת הי' לבשר לאברהם צרת בניו וגלותם אלא מתוך צרת השעבוד הודיע לו בשורת נתינת התורה כי א"א זה בלא זה כמ"ש. ורמז לו באומרו גר יהי' זרעך כלו' אינו דרך קיום והעמדה אלא דרך גרות בארץ אחרת לתועלתם לצרפם וללבנם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כלו' לתועלתם היא הגירות והשעבוד כי יצא משפטם לאור ואברהם נביא הי' ובודאי שנודע לו הענין כאשר היה וא"כ בשורה טובה היא לו וזהו דכתיב בתר הכי ואתה תבא אל אבותיך בשלום אחר שאתה יודע הדבר הזה ושבניך עתידים לקבל התורה ולא אחליפם באומה אחרת תבא אל אבותיך בשלום ואח"כ בשרו שיבאו לארץ ויירשו אותה כדכתיב ודור רביעי ישובו הנה. ואין להקשות לפי זה למה הי' הענין במצרים יותר משאר ארצות אחר שאין הענין אלא לקבל יסורין ולצרף וללבן בכל מקום הי' אפשר להיות. דב' תשובות בדבר חדא שזה הדבר לא הי' ראוי להיות בארץ כנען עצמו שאחר שעתידין לירש אותה ולקחת אותם לעבדי' אין ראוי שישתעבדו הם בהם תחלה כי יבאשו בעיניה' ויקומו עליהם כאיש אחד להכריתם מן הארץ אחר שהם משועבדים ולא הי' להם מקום להרים ראש כדי שיפחדו וייראו מהם כמ"ש תפול עליהם אימתה ופחד. זאת ועוד שכבר נגזר על כנען עבד עבדים יהי' וכו' וכיצד יהיו עבדים שולטים על אדוניהם ואע"פ שהיו שם ז' אומות אמורי וחתי ופריזי והחוי והיבוסי וכו' כלם היו בני כנען כדכתיב וכנען ילד וכו' ועל כן נקרא כל א"י בשם ארץ כנען אע"פ שהוא הי' א' מן השבעה מפני שכלם זרע כנען היו וא"כ לא אפשר להם להשתעבד בארץ כנען עצמה תחת ממשלת איזה מלך שיהי' מן הסבה שזכרנו. ואחר שהשעבוד צ"ל בח"ל אין לנו ארץ קרובה לה כארץ מצרים כמו שאמר שהי' מצרניה לארץ ישראל. השנית כבר רמזנו למעלה שהי' הענין למעלת ישראל שאין ראוי שישתעבדו תחת מלך גרוע ופחות כ"א תחת מלך אדיר וגדול ופרעה באותו זמן הי' מן האדירים עד שהי' עושה עצמו אלוה ובפרט אחר הרעב שבא לכל הארצות ובארץ מצרים הי' לחם שנתעלה במעלה גדולה על כולם שכולם היו צריכין אליו ונתעשר עושר מופלג כמו שמצינו וכל הארץ באו מצרימה וקבץ כל כסף וזהב מן הממלכות וכל זה הי' לתועלת ישראל היותם משועבדים תחת מלך אדיר וגדול. ושימצאו ממון רב כשיצאו כמ"ש יצאו ברכוש גדול. זאת ועוד שארץ מצרים היתה מלאה גלולים ושקוצים מכל שאר הארצות וכמעט כל הטומאה שבעולם נמצאת בתוכה עד שמפני כך לא ייחד דבור המב"ה עם מרע"ה בתוכה כמ"ש כצאתי את העיר וכו' וא"כ לא נמצא בזה כור הבחינה והנסיון לבחון העומדים אדוקים ביראת ה' ואמונתו כמי שעומד בתוך הפסילים והאלילים והטומאה רצוצה מלאה מכשפים ולטים ולהטים שודאי צריך אמונה גדולה למאוס ברע ולבחור בטוב ומי שיוכל לעמוד עליו ראוי הוא לכל טוב וכן אאע"ה לא ירד למצרים כ"א להיותו יודע כל טומאותיהם ומכיר בטיב גלוליהם ולהרחיקם מעליו באמונתו השלמה שהי' מאמין והוא הי' סימן לבניו שירדו גם הם שם ויכנסו בשלום ויצאו בשלום ומכל זה הי' מתעלה ומתגדל השם הגדול שאחר שידעו והכירו כל הטומאות והשקוצים הניחו הכל והלכו אחריו י"ו ומפני זה הי' ראוים לכל טוב וחסד שעשה עמהם ונתן להם תורתו בשמחה גדולה והוריד להם את המן והגיז את השלו וכביכול הם עשו חסד עם ה' י"ו לצאת מתוך ההפכה ולבקש אהבתו ויראתו וכה"א זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר ואלו הי' במקום אחר לא היתה נחשבת אהבתם לאין וקרוב לזה אמר בס' הזוהר על פ' וישמע יתרו וז"ל בשעתא דאתא משה לפרעה וא"ל אלהי העברים נקרא עלינו פתח ואמר לא ידעתי את ה' ובעא קב"ה דיתיקר שמיה בארעא כמה דאיהו יקרא לעילא כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודי לקוב"ה ואמר ה' הצדיק וגו' לבתר אתבר ואתכפיא ההוא כהן דמשתמש תחותיהו עד דאתא ואודי ליה לקב"ה ודא הוא כהן און סטרא אחרא דאיהו סטר שמאלא וכו' וכיון דההוא מלך וכהן אודו לקב"ה ואתברו קמיה כדין אסתלק קב"ה ביקריה על כולא עילא ותתא ועד דאסתלק קב"ה ביקריה כד אודן אילין קמיה לא איתיהיב אוריית' עד לבתר דאודי יתרו ואמר עתה ידעתי וגו' ברוך וגו' כדין אסתלק קב"ה ביקריה עילא ותתא ולבתר יהב אורייתא בשלימו לשלטנו על כולא עכ"ל. הנה עיניך רואות שכל אלו הסבות סבב סבת הסבות י"ו לגדולת שמו הגדול ולקדשו בעולם שכולם ידעו ויכירו כי אין זולתו ובלתו ואפס מבלעדיו ומינה נמשך גדולה ומעלה לעמו ישראל בקבלת התורה שנגלה והם בהו"ש ופנים בפנים ראו את כבוד ה' עליהם וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ואלמלי לא נצרפו ונזקקו בכור עוני בתוך ארמ"צ לא היו הם ראוים לכל הכבוד הזה גם לא הי' מתקדש ש"ש כמו שנתקדש בה בפרעה ובכל חילו וזה' טעם וסבה לירידת ישראל למצרים. ומזה נבא לענין י' מכות עם היות שכך גזרה חכמתו י"ו ובהתבאר סדר הי' מכות וכוונתם יתורץ הספק בעה"י:
מצינו בענין המכות שנלקו הד' יסודות והם יסוד האש ויסוד האויר ויסוד המים ויסוד העפר. והענין הוא שרצה המב"ה להודיע גדולתו ומעלתו איך הוא שליט בכל ועושה כחפצו ורצונו בעליונים ובתחתונים ולו לבד היכולת והממשלה לפשוט המורכב ולהרכיב הפשו' כמו שנבאר בעה"י ולקות הד' יסודות אלו מצינו בי' מכות: כיצד לקות המים מצינו בענין היאור בדם וצפרדעים וממים נעשה דם ובודאי אין פשיטות הדם כפשיטות המים מכמה סבות אח"כ חזר המורכ' ונעשה פשוט ברצונו י"ו שדם נעשים מים ואפי' הצפרדעים נסגו אחור וכל מה שהשריץ היאור לא השריץ וחזרו המים למה שהיו ואע"פ שנשארו הצפרדעי' בתוך היאור לא נשארו כ"כ כמו שהי' אלא מעט נשארו כמ"ש רק ביאור תשארנה ומהם חזרו למה שהיו מתולדות המים כי מלת רק כך נראה כי אפי' ביאור לא כולם נשארו אלא מקצתם ואין לו' כי נשארו אבל מתו שהרי נאמר ותבאש הארץ מכלל שהיאור לא באש אלא כל מה שיצאו חוצה לו מתו כמו שנא' ויצברו אותם חמרים והוא הי' לפוקה ולמכשול לפרעה ולמצרים משורת הדין נתן ככה אחר שחזר מדבורו שאמר העתירו אל ה' ואשלח את העם ואח"כ חזר מדבורו לכן נשאר מהם לשיכים בעיניו. ובענין הערוב ג"כ שחזר מדבורו הי' מן הדין שימותו כולם ובאש מצרים אלא שהיה להם הנאה גדולה בעורות ולכן כתיב לא נשאר א'. ובענין הארבה לא מתו ונשארו בארץ אלא פרחו כולם ונתקעו בים סוף כדכתיב לא נשאר ארבה א' וכו' ואפי' המלוחי' מפני שלא חזר כאן מדבורו שלא הבטיח להם דבר ועוד שאמר חטאתי לה' אלהיכם ולכם וכל הכוונה הי' שיודה כמו שאמרנו א"כ מצינו בענין המים שהרכיב הפשוט והפשיט המורכב כמ"ש: עוד מצינו במופת הא' שנעשה לפני פרעה בענין המטה לנחש שהחזיר הדומם לבעל חי ומבעל חי החזיר לדומם ואחר שנעשה נחש נעשה מטה ועוד הפלי' לעשו' לתת כח בעל חי לדומם בהיותו דומ' כמ"ש ויבלע מטה אהרן וכו' בהיותו מטה בלע מטות' והחזי' מועט את המרובה והנה כמה נסים תכופים וצרופים זה לזה והכל להודיע איך יש לו היכולת בכל הנבראים לעשות כרצונו ואע"פ שחרטומי מצרים רצו לעשות גם המה בלטיהם כן לא הועילו לעשות הכל בשלמות עד שע"כ הודו ואמרו אצבע אלהים היא: לקות העפר מצינו בענין הכנים שנא' ויך את עפר הארץ גם מכת הערוב הוא מענין לקות הארץ שנשלחו בהם נחשים ועקרבים וכל זוחלי עפר בערבוביא:
לקות האש השחין והדבר כי כולם מחמימות האש השחין מפיח הכבשן והדבר מיד ה' שורף בשר האדם ומקדיח אותו: לקות האויר הברד והארבה והחשך. כולם הם באויר השמים ובכל לקות מהם מצינו שהודה על כרחו שהיכולת ביד הבורא ית'. בצפרדעים אמר העתירו אל ה' ויסר מעלי הודה גם כן שבידו להסיר. בכנים אמר אצבע אלהים היא גם בערוב אמר העתירו בעדי. בענין האש נאמר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה. בענין הברד והארבה אמר חטאתי לה' נמצא ש"ש מתקדש ע"י המכות האלו והם הם שגרמו רעה לעצמו שהקשו את ערפם ולא אבו שמוע. אבל צריך לדקדק עדיין כי בד' מכות הי' מספיק לענין זה מכה א' לכל יסוד ולמה הוצרכו ב' או ג' בכל א' גם צריך לתת להם סדר כי ראוי הי' שילקו כענין סדר היסודות אם מלמעלה למטה והם אש אויר מים עפר. או מלמטה למעלה. והם ילקו מים עפר אש אויר. וצריך לתת טעם לסדר זה. ואפשר שהתחיל במים ועפר תחלה שהם העומדים לפני בני האדם וקרובים אליהם יותר והקדים המים לעפר משום שהי' עושה עצמו אלוה כדכתיב לי יאורי וגו' ושבר זרועו וכהה עין ימינו תחלה והכה בו ב' מכות דם וצפרדע את גבורותיו תחלה הודיע איך בידו לעשות ב' הפנים בנושא א' המים דם והדם מים אלו שותין מים ואלו שותין דם דבר חוץ מן השכל וחוץ מן הטבע וכמו שהחליף המים לדם כן החליף השר שעליהם ואין מוחה בידו לעשות כרצונו. אחר הכותו את היאור בשלמות והיא הכאה למים עצמן חזר והכה בהן ומהן ליושבי הארץ ואע"ג שהמכה הא' הי' ג"כ ליושבי הארץ כמ"ש ויחפרו כל מצרים סביבות וכו' אפ"ה ההכאה עצמה לא הי' כ"א ליאור עצמו וכן נראה מהפסוקים למדקדק בהם כי לא הזכיר ארץ מצרים ולא יושביה במכת הדם אבל מכת הצפרדעים הי' לכל ארץ מצרים כמ"ש והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים. אח"כ הכה את עפר הארץ וכו' שההכאה הי' לעפר עצמו ונמשך ממנו הכאה לאדם ולבהמה כמו שנאמר ותהי הכנם באדם ובבהמה וההכאה הב' היתה לכל יושבי הארץ כמו שנא' הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך וכו'. אחר שלקו ב' אלו לקה יסוד האש להיותו מוקד ותחלה הכה לחוץ מהם שהם הבהמות כדכתיב בסוסים בחמורים וכו' אח"כ הכה על האדם ועל הבהמה. אח"כ הכה ליסוד האויר ותחלה הכה לחוץ מהם והם אשר בשדה ולא יאספו הביתה אח"כ ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך וכו'. נמצא ח' מכות ב' בכל יסוד לצורך הא' גרועה מחברת' והוא לרחם עליהם אולי ישובו כענין שנא' אדם כי יהי' בעור בשרו וכו'. הב' האחרים חשך ומכת בכורות הוכרחו לתועלת ישראל כמ"ש זהו ענין א' לסבת המכות ומנינם וסדרן: עוד ענין אחר אמרו שרצה המב"ה להתנהג עמהם בדרך תכסיסי מלוכה כדרך שהמלכים נלחמים זה עם זה. ראשונה סותמין להם את המים לא ימצאו מים לשתות כך עשה המב"ה הבאיש את היאור וילאו למצוא מים לשתות. אח"כ באין בקולות ובקולי קולות בקול קרנות להשמיע את העם להבהילם שיפחדו וירעצו מקולם כך המב"ה הביא עליהם את הצפרדעים שהיו מקרקרים בכל מקום ואפי' בחדרי משכבם ולא הי' אפשר להם לישן מקול צעקת קרקורם ואפי' המי' שהיו שותין נעשין צפרדעים ומקרקרים בתוך מעיהם כמ"ש ובכה ובעמך וכו'. אח"כ עושין מחפורות תחת הקרקע כדי שלא ימצאו מקום לנוח כך המב"ה הכה את עפר הארץ ובכל מקום שהולכין מתמלאין כנים האדם והבהמה ואין להם מנוחה והשקט. אח"כ מתירין חיות רעות ואנשי רשע והוללים כדי שיכו בהם מכה רבה כך הקב"ה שלח להם את הערוב ערבוביא מכל מיני משחית ונכנסו ביניהם לאכול בהם כרצונם. אח"כ נוגע בהם יד המלך ושריו להשחית בכל מה שהוא חוצה להם במקנה הבהמות בסוסים ובגמלים וז"ש הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה וכו' אח"כ נוגע בהם עצמם בחצים ובליסטראות וזהו השחין ששלח פיח כבשן על כל ארץ מצרים והי' לשחין פורח אבעבועות. והברד והארבה והחשך הי' מאת הש"י להאריך להם והכה בעץ השדה ובעשב הארץ שמא ישובו. והחשך הי' לתועלת ישראל שיחפשו במטמוניהם ויראו היכן נתונים כליהם וחפציהם שלא יוכלו להכחיש להם וג"כ שימותו פושעי ישראל ומחוסרי אמנה ושאינן כדאין להגאל. אח"כ הביא עליהם מכת בכורות והיא המכה אשר נגעה עד לבם ובה הודו בע"כ ושלחו את העם והיא היתה תחלת המחשבה סוף המעשה כמ"ש והנה לא שמעת עד כה הנה דרך אחר לענין המכות וסדרן: עוד נוכל לומר דרך אחרת לענין המכות וסכום מנינם וסדרם וטעם למה לקו המצרים בהם ונאמר שכיון שישראל עתידין לקבל י' הדברות ובהם כללות התורה כולה רצה ליראם תחלה בי' מכות שאם לא ישמרו ויקיימו אותם עליהם ילקו בי' מכות במקום י' הדברות וזהו שנא' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וכו' בתנאי אם שמע תשמע וכו' ומכלל הן אתה שומע לאו שאם ח"ו לא ישמעו ילקו בהם ח"ו. והכה את העבד כדי שיראה בנו ויפחד ע"ד לץ תכה ופתי יערים וכו' והכל לתועלת הבן.
ואפשר לסדר ענין המכות כענין י' הדברות זה כנגד זה:
המכה הא' היא מכת היאור שהוא אלוה של פרעה כמ"ש לי יאורי וכו' ראה להכות בו תחלה שידעו שאין ממש באלהות העמים מא"ה כי כל אלהי העמים אלילים וכנגד זה צוה לישראל עמו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך שהיכולת בידי לעשות כרצוני בעליוני' ובתחתוני':
המכה הב' הי' ג"כ ביאור להוציא את הצפרדעים להורות כי מן המים הפשוטים עשה מהם מורכב להשחית אות' ואת אשר קוו מן היאור אשר בטחו עליו לעשות ענבי' ויעש באושים והעלה להם משחיתים להשחית בהם עד כלה ואח"כ הראה להם שאין בהם תועלת בכל אלהים אחרים כי אדרבה נהפך לו למשחית וכנגד זה אמר לא יהי' לך אלהים אחרים וכו' לא תשתחוה להם וכו' שאין בהם תועלת כלל אשר לא ירעו מצד עצמן וגם היטב אין אותם משא"כ ה' אלהיך כי הוא פוקד עון אבות על בנים וכו' ועושה חסד לאלפים וכו': המכה הג' ויך את עפר הארץ כנים בריה פחותה מכעדשה להראות כח שמו הגדול שהוא מהוה כל הויות ומשגיח עליהם והמצרים הודו על זה ואמרו אצבע אלהים היא כנגד זה צוה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא והוא ענין כולל דברים הרבה כמו שבארתי בחבור מזכרת עון שכתבתי והענין הוא שצריך לנהוג כבוד גדול ועצום בשמו הגדול מכל צד שיהיה:
המכה הד' שלח בהם את הערוב מדה כ"מ וכמו שהם מערבין קדש וחול וטמא וטהור כך הביא עליהם ערבוביא של מיני משחיתים להשחית בהם ובישראל שהיו קדושים ומבדילין בין קדש לחול ובין טמא לטהור נאמר בהם והפלתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב וכו' כנגד זה צוה להם את השבת שיבדילו בין קודש לחול כמ"ש ששת ימים תעבוד וכו' ויום השביעי שבת לה' אלהיך וכו':
המכה הה' דבר במקנה וכו' ונאמר בה ושמתי פדות בין עמי וכו' וענין המכה הזאת מיתה חטופה שבין לילה היה ובין לילה אבד ומשתלחת בעולם לאבד את הרשעים ולקצר ימיהם ונכרתים בחצי ימיהם והרשעים מתיסרים בה הרבה. וכנגדה כבוד אב ואם שכתוב בה למען יאריכון ימיך ומכלל הן אתה שומע לאו:
עוד אפשר לומר שהראה להם פרטיו' השגחתו במה שהציל את מקניהם מן המות והפלה בין מקניהם למקנה מצרים ואם על חיי הבהמות חס והשגיח הצלתו עליהם כ"ש לחיי השומר מצותיו וחוקיו שישמרהו ויחיהו ויפדהו מכל צרה ומכל נזק יצילהו ואורך ימים ישביעהו:
המכה הו' מכת השחין והיא תגבורת הדם ויתרון החמימות ומי שיש לו המכה הזאת הוא נחבא בבית כי אינו יכול לעמוד לפני ב"א כמ"ש ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה וכו' כנגדה אמר לא תרצח שהרוצח חייב גלות ואינו נראה לפני בני אדם אלא כלוא ועומד שם. עוד אפשר לומר שד' חשובים כמתים וא' מהם המצורע ואע"פ שהוא חי נקרא מת וכן ההורג במזיד אע"פ שהוא חי כיון שהוא עומד למות כמת דמי ומת נקרא כמ"ש התנא ע"ה וסוף מטיפיך יטופון וכיון שהוא כן ראו שיזהרו מן הרציחה:
המכה הז' והיא ב' הפכים בנושא א' אש ומים כמ"ש אש מתלקחת בתוך הברד והמב"ה עשה שלום ביניהם להנקם מן הרשעים. כנגדה מצות לא תנאף ואין ניאוף אלא מאשת איש או ב' מינים שמזדווגים זה לזה ומדכ"מ לשלח בהם ב' מינים ליסר אותם. עוד אפשר לומר שבא להראות להם שהיכולת והגבורה ביד המאושר השלם לכבוש את יצרו הרע ולא יאמר שהניאוף הוא דרך טבע העולם ומי הוא זה ואיזה הוא אשר יוכל לעמוד כנגד הטבע לעכב ע"י ולבטלו שהרי הירא את דבר ה' מעבדי פרעה שהתחכם והתאמץ בהשתדלות נמרץ להניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים לא חסר דבר ואשר לא שם לבו לא נשאר לו דבר א"כ הכל לפי הרצון תלוי בהשתדלות האזהרה והזריזות ואין מקום לבע"ד לחלוק כלל:
המכה הח' ארבה שהיא גוזלת וחומסת הכל ואין מי שיעמוד כנגד' כנגד זה אמר לא תגנוב ועונש עבירה זאת לשלח לה עונש כזה למדוד לעושי רשעה מדכ"מ:
המכה הט' החשך אשר הרשעים בחשך ידמו והי' במחשך מעשיהם ואין רואה ואין יודע כנגדה אמר לא תענה ברעך עד שקר שהוא ראה וידע אמיתו' הענין ואינו רוצה להעיד או שמעיד שקר והוא מדה כנ"מ או אפשר לומר שע"י מכת החשך האמינו המצריים בישראל וישאילום כמ"ש רש"י ז"ל א"כ ראוי שתהיו נאמנים ותעידו האמת אי נמי כמו שהבדלתי לכם בין אור לחושך שהמצרים לא ראו אור ג' ימים ואתם לכל בני ישראל הי' אור במושבותם כן ראוי שתבדילו בין אמת לשקר:
המכה הי' מכת בכורות מחמד עינים כמו שהיתה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת יש שם בכור מת אין שם בכור גדול הבית מת במקום בכור כמ"ש אף אני בכור אתנהו והנה לוקח מהם מחמד עינים כנגד זה לא תחמוד והיא מדכ"מ: עוד אפשר לומר שהחמדה היא בלב ולית בה הוכחה כלל אלא יאמר אדם הואיל ואינו עושה שום מעשה מאן מוכח שהרי ית' וית' שבוחן בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור הוא מבחין תעלומות סתרי כל חי מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש א"נ אפשר לומר שבאותה שעה שהוכו הבכורות שהיו ישראל הולכים ושואלים ממצרים כל מה שחמדו ממונם וכליהם ומצרים כדי למהר לשלחם לא מנעו מהם שום דבר לזה צום י"ו אם התרתי לך שתחמוד ותשאל ממצרים כל מחמד לבך לא תעשה כן לרעך: הנה נתתי טעם למכות ולסדרן ולמנינם וכל זה כתבתי להגדיל תורה ולהאדיר לדרוש ולקבל שכר ויש סמך מה לזה מן המשנה ששנינו באבות י' נסים נעשו לאבותינו במצרים וי' על הים בשלמ' בים מצינו כמו שמנו ז"ל במכילתא אלא במצרים לא מצינו כ"א מכות למצרים אלא הענין הוא שכל מכה שהביא הקב"ה על המצרים הי' גם נס לישראל היותם נפדים ונצולו ממנה ונוכל לומר שסבת מכותם הי' להנצל לישראל מפני שעתידין לקבל התורה כמ"ש וכדי לעשות הנסים לישראל הביא המכות למצרים אבל הנסים עיקר ומן הטעם שכתבתי. עוד אפשר לתת טעם לי' המכות ולמה לקו בהם המצרי' מפני שהם הכחישו מציאות הש"י והשגחתו והווייתו שמו בנמצאים ואמר פרעה הרשע מי ה' אשר אשמע בקולו ורצה להתחכם עליו כמ"ש הבה נתחכמה למושיען של אלו וע"כ שורת הדין חייבה להפרע מהם בכח שמו הגדול שידעו ויכירו ע"כ מציאותו והשגחתו ויכלתו בתחתונים וכיון ששם בן ד' י"ו במילואו עולה י' אותיות יו"ד ה"י וי"ו ה"י כן נתפרע מהם בי' מכות מכה לכל אות והם בכח י' ספירות בלימה והמשכיל יבין ומפני זה היו י' ולא ט' י' ולא י"א והא דנתן ר"י ז"ל בהן סי' אפשר לומר שבא להראות לנו שאין המכות כולן שוות בענין א' יש מכה שהיא ע"י משה יש מכה שהיא ע"י אהרן יש מכה שהיא ע"י י"ו מן השמים ולא ע"י שניהם וע"כ חלק הענינים לג' תיבות רמז לג' ענינים:
התיבה הא' היא דצ"ך דם צפרדע כנים כולם היו ע"י אהרן וכבר אחז"ל טעם למה משום דבירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא וכיון שהמים הגינו על מרע"ה בשעה שהשליכו אותו ליאור ולא הזיקו אותו ולא הוליכו התיבה למקום רחוק שהי' בא לו היזק ממנו שתפול התיבה ביד איזה מצרי אכזרי שלא ירחם עליו אלא העמידו התיבה באותו מקום עד שירדה בת פרעה ולקחה אותה ותחמול עליו וא"כ אין ראוי לו להרי' יד עליו לא לענין הדם ולא לענין הצפרדעים גם העפר כסה עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולא נודע הדבר וכיון שבא לו ישועה ע"י החול דהיינו עפר אין לו להרים יד על העפר ובשביל כך ג' אלו נעשו ע"י אהרן משום כבודו:
התיבה הב' עד"ש ערוב דבר שחין ב' מהם נעשו ע"י הי"ו והם ערוב דכתיב הנני משליח בך וגו' ודבר דכתיב הנה יד ה' הויה ושחין נעשה ע"י משה ואהרן כדכתיב קחו לכם מלא חפניכם וגו' והש"י סייע עמהם שהוליך אבקם על כל ארץ מצרים והיה לשחין וראה התנא ז"ל לשום ג' בסי' א' משום שגם השחין ראוי לכנותו לש"י יותר מלשניהם: התיבה הג' היא באח"ב ברד ארבה חושך בכורות והם ג' ע"י מרע"ה וכן כתיב בשלשתן נטה את ידך על השמים והם ברד ארבה חשך ואחרונה ע"י השי"ת והיא מכת בכורות וכן כתוב בה ועבר ה' לנגוף את מצרים והוא להבחין בין טפה של בכור לשאינה של בכור נמצאו ג' מכות ע"י אהרן וג' ע"י משה וג' ע"י ה' ית' וית' לבדו וא' ע"י כולם והוא מענותנותו של אלהינו ית' שנעשה להם שותף בענין והשוה עצמו להם ולא עוד אלא שהקדים אותם לו ומפני חלוקי המכות אלו נתן בהם סימן לחלק'. עוד אפשר לתת טעם אחר לחלוף הסימן משום שאין המכות שוות בענין א' שמצינו מהם בהתראה ומהם בלא התראה ב' בהתראה וא' בלא התראה והם דצ"ך דם צפרדע בהתראה וכנים בלא התראה וכן עד"ש ערוב דבר בהתראה ושחין בלא התראה וכן ברד ארבה בהתראה וחשך בלא התראה והאחרונה כבר התרה בו תחלה כדכתיב הנה אנכי הורג את בנך בכורך ומפני ג' חלוקין אלו נתן בהם ג' סי' ואפשר לתת טעם לענין למה התרה בב' ולא התרה בג' משום דלגבי הדת והדין לא הי' צריך התראה שכבר הי' מותרה ועומד מתחלה כשבאו אל פרעה וא"ל כה אמר ה' אלהי העברים וגו' אלא שמענותנותו של מקום רצה להתרות בו כל שעה ועכ"ז די להם להתרות ברובם והם כל ב', הראשונים: עוד אפשר לומר שכיון שהמכות נעשו ע"י שלשתן כמו שכתבתי הוצרך התראה לכל א' וא' דאין מכין אא"כ מתרין תחלה והתר' ברובם ולא בכולם:
עוד אפשר לומר שהוצרכו ההתראות כדי שלא יהיה פתחון פה לאותו רשע שיאמר אלו הייתי יודע המכה העתידה לבא הייתי מונע אותה בחכמתי לכן התרה בו וא"ל כך וכך עתיד לבא עליך ועכ"ז לא היה יכולת בידו להנצל ובזה נתגדל ש"ש ע"כ והם עצמם הודו ואמרו ה' הצדיק: אחר כל זה נבא לבאר המשנה אשר התחלנו י' נסים נעשו לאבותינו במצרים וי' על הים הי' שבמצרים כבר אמרנו שהם שניצולו ישראל מאותם המכות במקום אשר היה שם צרה למצרי באותו מקום הי' ריוח והצלה ליהודי. הי' שבים הם הא' ויבקעו המים שהוא נגד טבע העולם ואז"ל שכל המים שבעולם נבקעו הב' שנעשית הבקיעה כאהל והמים נקפים על ראשם ככיפה וישראל נכנסו בתוכו כדכתיב נקבת במטיו ראש פרזיו ולא דרך א' בלבד אלא י"ב כדכתיב לגוזר ים סוף לגזרים. ג' שנעשית קרקעית הים יבשה באין חומר וטיט לישראל שהם הלכו ביבשה בתוך הים ד' שקרקעית הים שדרכו בו המצריים נתלחלח ונעשה חומר וטיט שנא' חומר מים רבים ונחשב להם לנס כי בשניה קלה נשתנה ממה הי' ה' שהמים הנקפאים בקרקעית הים לא הי' חתיכה א' שוה כ"א חתיכות רבות קטנות כעין לבנים ואבני בתים מסודרים זה אצל זה שנא' אתה פוררת בעזך ים שנעשה הים פירורין. הו' שהיו קשים כסלעים וזה וזה הי' נס להם כדי להנקם משונאיהם כמ"ש שברת ראשי תנינים על המים ואין תנינים אלא המצרים שנאמר התנין הגדול וגו'. הז' שנעשה דרך א' לבדו לכל שבט ושבט כאלו בשבילו נקרע הים והוא הראות אהבה וחבה להם כי נקל בעיני ה' לעשות בקעי' הרבה בים בשבילם והוא טובה להם שהצילם מפרעה תיכף ורעה למצרים שיבואו במקומות הרבה וימצאו כולם בתוך הים בחבור א' הח' כי המים אשר היו בין גזר לגזר נקפאו כספיר ושהם וזכוכית והיו בשבילים כולם מביטין מתוכם אלו לאלו והיו שמחים בשמחת אחיהם הט' כשהיו רוצים לשתות מים היו נוקבים בכותל המבדיל והיו יוצאים ממנו מים מתוקים קרים נוזלים שנא' נצבו כמו נד נוזלים. הי' שאחר שהיו שותים מים כרצונם ונותרים מהם נקפאים ונעשו ערמות וחוזרים לזכותם כאשר בתחלה: והיה ראוי לדקדק כי אחר שהביא בעל ההגדה מחלוקת תנאים ממנין המכות שהביא על המצרים בים י"א נ' י' לכל אצבע וי"א ר' מ' לכל אצבע אע"פ שלא מצינו שלקו במצרים אלא י' מכות דצ"ך עד"ש באח"ב עכ"ז כל מכה היתה של ד' מכות שבאה אליהם בחרון אף ועברה וזעם וצרה והוה לי' כד' מכות בנושא א' וע"ז בים שהי' בכל היד היו ר' מ' לכל אצבע ולתנא הא' שאמר ר"ן שחושב מלאכי רעים לא' ונמצאו ה' בכל מכה נ' לאצבע ר"ן לכל היד א"כ יש לדקדק כמו שחשבו י' נסים במצרים משום הצלתם ר' מכות הי' ראוי לחשוב מ' או נ' למר כדאית לי' ולמכ"ל. ועוד בשלמא הנסים והמכות שנעשו במצרים יש להם סמך מן המקרא אבל המכות שבים היכא רמיזן וי"ל שאין אנו צריכין רמז למכות שבים אחר שיש רמז למכות שבמצרים כיון שבמצרים כתוב אצבע אלהים ומצינו בהם של ד' או של ה' לכל מכה ובים כתיב היד הגדולה ילמוד סתום מן המפורש למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' ולענין למה לא מנה להם נסים כנגד המכות כמו במכות מצרים י"ל דלא דמי דבשלמא התם הוי לישראל נס גדול כל מכה ומכה כי אחר שניתן רשות למשחית להשחית לא הי' לו להבחין בין צדיק לרשע וכמ"ש במכת הדם כי במקום שתית המצרי דם הי' שותה הישראל מים מתוקים וכן כיוצא בזה בכל מכה ומכה ודאי נס ופלא הוא ומנו י' נסים ולא מ' ולא נ' למ"ד כי עכ"פ המכה א' היא אלא שמצד שהי' בא להם בחרון אף ועברה כו' נחשבה להם כמ' או נ' אבל לענין ההצלה אחת היא ולענין הים אין מקום למנות כ"א י' נסים שנעשו לישראל ביחוד אבל שאר המכות אשר באו על המצרים בזמן שטבעו בים וישראל כבר עברו למו אין מקום למנות אותם בנסים מיוחדים ודרך כלל הי' להם נס ופלא כל מה שניצולו ממה שאירע למצרים בים וז"ש ויושע ה' את ישראל מיד מצרים ישועה גדולה היתה להם שניצולו מכל אותם המכות ויסורין שלקו הם ונטרדו מן העולם בכח היד החזקה והם נצולו ועל זה צריך האדם לתת שבח והודאה לבורא ית' וית' על כל הגמול הטוב שנאצל ממנו לשום לנו שארית כיום הזה ולחיותנו מצרת השעבוד ההוא לפלטה גדולה והנחילנו תורתו התמימה והביא אותנו אל ארץ הטובה אשר נשבע לאבותינו והוריש מפנינו כמה מלכים גדולים ועצומים והנחילנו את ארצותם ובנה לנו ב"ה כמו שאמר בעל ההגדה בסוף דבריו לפיכך אנו חייבין להודות כו' וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח: ואם יש בו יכולת יקרא מגילת שיר השירים בקול זמרה ותודה שיש בה מעניינא דיומא ויפרש איזה פ' ממנו השייך ליציאת מצרים ואם חטפתו שינה ישכב על מטתו וינוח ראשו ואיבריו לקום באור הבקר לשבח למי שבראו ואמר והי' העולם או קודם אור הבקר הכל לפי מה שהוא אדם ובמה שהוא רגיל כל השנה כ"ש לילה כזאת שצריך שיוסיף אומץ וחוזק כי לא כל העתים שוות והוא הוא הנותן ליעף כח למתהלכים לפניו: