בחג השבועות ראוי שישמח בו האדם שמחה יתיר' מפני שהוא יום שנתנה בו תורה לישראל והכל מודים בקדושתו הגדול מקדושת שאר הימים טובים. הכל מודים בעצרת דבעינן לכם והטעם כדי לשמח הגוף שעוסק בתורה ובמצות שניתנו ביום הזה וכן מצינו במר בריה דרבינא דכולא שתא הוה בתעניתא בר ממעצרתא וכו' מטעם זה שאמרנו אין ראוי לענות הגוף ביום זה כיון דבאמצעו' הגוף התורה מתקיימת ואין זולתו קיום וראוי לשמחו ולענגו בשמח' התור' יותר משאר חגים ומעדי' ועכ"ז אין ראוי למשוך בשמחתו כל היום כי גם הנפש המשכלת צריכה שמחה כי עיקר תועלת הלמוד והקיום תלוי בהבנת השכל להבדיל בין טמא לטהור ובין אסור ומותר ואין שמחתה כ"א לעסוק בתורה ומצות ובפרט ליל שבועות שצריך האדם לעסוק בה כל הלילה או רובא ובפרט ע"פ הזוהר שאומר שכל מי שהוא מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא צריך לעסוק כל הלילה במיני קריאות לקשט הכלה בתכשיטיה להכניסה לחופה למחרת היום הבא, ואשריו ואשרי חלקו הזוכה לכל הכבוד הזה אשר יוצרו כביכול מתפאר ומתקשט בו ואל יקל בעיני האדם הדבר הזה כי האדם הוא שפל ואפל בבחינה א' אבל בבחינה אחרת הוא גדול כח מאד ובידו להעמיד כל העולמות כולם מה שאין כן מלאך משרת יכול לעשות, והוא הנותן כח וחיל כביכול לבורא עולם כדכתיב רוכב שמים בעזרך וגו' וכתיב או יחזק במעוזי וגו' ח"ו בהפך מתיש כח ומסיג אחור ימינו כביכול כדכתיב צור ילדך תשי וגו':
ואח"כ צריך כל אדם עם היותו קטן מהקטנים והדיוט שבהדיוטות להחשיב עצמו ולהתגדל ולהתנשא על הענין הזה ולומר אולי ע"י יבא איזה ענין ודבר להפיק רצון הש"י ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניו כמ"ש על ענין ר"י בן אלישע כ"ג זלה"ה וכן אמרו על ענין כיוצא בזה לעולם יעשה אדם עצמו כת"ח ובהיו' האדם מקל עצמו בעיניו באו' מה אני ומה חיי שיבא תקון העולמות ע"י או קלקולן פגר מובס שפל ואפל נגד גדולת מעלת השי"ת כי בחשבו בענין זה יצא תקלה גדולה מתחת ידו בין לו בין לאחרים למי שבראו י"ו שמתחלל כבודו בקלקול מעשיו: וראיתי מדקדקים שעומדים על עמדם כל הלילה הזאת ועוסקים בתנ"כ לחבר את האהל להיות א' ועוסקים בתורה שבע"פ רוב הלילה לקשט את הכלה. וזה הסדר שראוי לסדר בלילה הזאת בתחלה יעסוק בי' מאמרות שבהם נברא העולם. ואח"כ בי' הדברות שהם כנגדן. אח"כ בנביאים בענין המרכבה דיחזקאל ואחר כך בכתובים מגלת שיר השירים בזמן ושבחה והיא קישוט חיבת הכלה אח"כ יאמר מזמור יקום אלהים שמדבר על ענין מתן תורה. ואח"כ יעסוק בתורה שבע"פ ויש נוהגין לקרוא האזהרות שסדר ר' שלמה ן' גבירול ז"ל שהוא כולל מצות עשה ומצות לא תעשה ויש נוהגין לקרוא מנין המצות להרמב"ם ז"ל. ול"נ שיעסוק בסדר נשים אם אפשר לו לקרותו על פה ואם לאו יקרא בפנים כי ראוי הוא להתקשט הכלה בו ויש בו ז' מסכתות וע"א פרקים והוא מענינא דכלה ואם יש שהות ללמוד יותר ויותר יעסוק בענין המצות כאשר יראה בעיניו ואם יכול להתחבר בחברת אנשי צדק מה טוב ומה נעים שיחשב עמהם להמנות מבני היכלא דמלכא ומשושביניה של כלה כדאיתא בזוהר פרשת אמור ואם אנסתו שינה ינוח ראשו מעט מוטה ולא מושכב כדי שלא יאריך בשינה ויקום בזריזות לעשות מלאכתו עד שיאור היום ויודה וישבח בהשכמה לב"ה בזמירות ותשבחות לאדון הכל על כל הטוב שהטיב עמנו לתת חלקנו בתורתו ויחדנו לו לעם סגולה מכל העמים ומה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שנקרא שמו עלינו וכתב בתורתו כה אמר ה' אלהי העברים אלהי ישראל ואיך אנחנו טפשים וסכלים טח מראות עינינו מהשכיל לבנו להבין ולדעת את כל הכבוד הזה אשר כבדנו ואשר נשא לנו להבדילנו מעמי הארץ וממשפחות האדמה כי כל א' לאלהיו פנו והם עובדי עכו"ם ואין לאל ידם להיטיב ולהרע כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם ולא כאלה חלק יעקב כי בחר לו יה ישראל לסגולתו ומשגיח עליהם בטובו וחסדו בכל עת ושעה בין לרבים בין ליחיד כאשר עינינו רואות נסים ונפלאות שנעשו עם אבותינו ונעשים עמנו בכל עידן וזמן והכל מאהבתו אותנו בעבור אבותינו ומחיבת כלי יקר וחמדת תורתו התמימה אשר נתנה לנו ונטעה בתוכנו ומצד אהבתה מוסיף אהבה וחבה עמנו נוסף על ברית אבותינו משל לבת מלכים כו' א"כ ראוי לנו לפקוח עינים עורות ולהביט בארובות להבין ולהשכיל את כל אשר הטיב עמנו בחמדת תורתו ונטע שעשועיו לנטוע אותה בקרבנו לעסוק בה יומם ולילה ובאהבת' נשגה תמיד ואין לנו לפרוק עולה מעל צוארינו חלילה אלא להטות שכמנו לסבול ממדרש למדרש ומב"ה לב"ה להיות למס עובד כעבד העובד את רבו בכל לבו ובכל נפשו ובכל יכלתו ואינו מורד באדוניו להסיר עולו מעל צוארו כמ"ש ביששכר ויט שכמו לסבול וגו' ובכן יצא משפטו לאור והורה הוראות בישראל וזכו בניו ללשכת הגזית ולא יחשוב אדם שהתורה מתגלה לכל הדיוט והדיוט במעט עסק לבד כ"א יתיצב במצבו ויעמוד על עמדו ויראה ויביט בעניני התורה כמה הם בארכם וברחבם יכיר האדם ערכו ושפל מצבו וכמה הוא נעדר וחסר ולא יתגאה ויתנשא בכתר תורה אחר שלא זכה בה כראוי בשלמות ואפי' למי שעוסק בה יומם ולילה כראוי ותורתו אומנות כ"ש למי שעוסק בה דרך עראי ואינו עוסק בעמיקתא ומסתרתא אשר הם מים שאין להם סוף ותכלית ראיתי בני עלייה והנם מועטים ומי הוא בדורינו זה שזכה וידע בכל אלה מעשה בראשית מעשה מרכבה וכיוצא ואפי' הנגלות לנו מחלקי הדינים טומאה וטהרה וכיוצא בקרבנות ותורת א"י מי הוא אשר ישיב בהם דבר דבור על אופניו ודין על מתכונתו הירא מעלבונה של תורה ישכב בבשתו ותכסהו כלימתו לשבת בין תנור וכירים וימרר עצמו בבכי ואנקה ויתאנח בשברון מתנים ויגון ואנחה על פחיתותו וגריעות ערכו השפל לארץ ומגיע עד עפר ולא ירום ראש על כל ענין ודבר לענות עזות עם כל אדם כעשיר אשר מלא ביתו כסף וזהב והוא עני ורש ודל דך ואין לאל ידו כ"ז צריך החי ליתן אל לבו לנקום נקמ' ה' אלהינו ונקמת תורתו ויחזיק בה וידרוש אותה תמיד ויבקש עליה ולא יפנה אחר עסקיו ועניניו חמדת הבלי העולם ותאוותיו לקבץ ממון אשר לא יועיל ולא יציל ואדרבה יש עושר שמור לבעליו לרעתו וגורם מיתתו ויניח חיי העוה"ז והבא ועמה עושר ונכסי' וכבוד ממרחק תביא לחמה ואין הדבר תלוי בחריצו' ובהשתדלו' מאמצי כח כי רבים עשו כן ולא הועילו אלא ישאל האדם ממי שהעושר והנכסים שלו ובידו לגדל ולחזק לכל ובמה יתרצה אל אדוניו י"ו ויקדם פניו הלא בשומו לים התורה חוקה שארה כסותה ועונתה לא יגרע וזאת התורה כבודה בת ממ"ה הקב"ה בודאי שמי שישא את בתו לאשה יאהבה וחשקה דבקה נפשו בה ודאי שיתן לו נדוניא ונכסים מוהר ומתן בדמים ולא יחסר לו כל בה כי זה כל האדם וכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה ובשבילו מתקיים ואין לו להקב"ה בעולמו וכו' ותהי' זאת נחמתו מצר' החורבן כביכול ואשרי חלקו ומה נעים גורלו המשמח אל יוצרו ומקבל נחת רוח ממנו וממעשיו הטובים עם היות שנותן לו שכרו כפול ומכופל ומה טוב לו היותו עובד עבודה נקיה וטהורה לרבון כל המעשי' ומקבל עליה שכר גדול אשר אין לו ערך ודמיון ועין לא ראתה מלעבוד עבוד' בזויה ומאוסה מלוכלכת בכמה טנופים ומקבל עליה עונש חמור וגמור ועתיד ליתן דין וחשבון על אבוד שעותיו ומי הוא הנער אשר לא ידע למאוס ברע ולבחור בטוב ולאהוב את החיים הנצחיים אחר שהשיאוהו עצה ההוגנת לו דכתיב ובחרת בחיים:
יש מי שקורא ביו"ט של עצרת הה' חומשי תורה כולם ויפה הוא עושה שבה נכללים כל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים והיום גורם לענין זה יותר מבשמיני חג עצרת וצדקה יחשב לו לעטר יום זה בעטרת כל התורה כולה זאת ועוד שמקדש היום הקדוש בקדושה עילאה ולא בדברי חול ואע"פ שאמרו הכל מודים בעצרת דבעינן לכם יכול הוא לקיים שתיהן כי יש שהות ביום למי שאינו מאבד שעותיו לזה ולזה ויכול הוא לענג נפשו מצד זה וגופו מצד אחר ובלבד שיהי' זריז ומהיר ומי שהוא בעל שכל ובעל נפש יוצא ידי שתיהן:
וראוי להכין מטעמים מתוקים ומוטעמים לחכו ביום זה ויש נוהגין בתבשיל של חלב ונותנין דבש עליו לקיים דבש וחלב תחת לשונך והכל לפי מה שהוא אדם ולפי המוטעם לחכו והערב לו ואע"פ שלא יהי' בשר ויין כי אין הענין אלא לענג עצמו אבל לא בענין שיצטער: ויתפלל מנחה כראוי עם הצבור ואח"כ יסדר שלחנו ויקבע סעודה ג' וכן ראוי לכל שבת וי"ט לסעוד בהם ג' סעודות ואעפ"י דתלתא היום בשבת כתיבי ולא בי"ט אפ"ה לא גרע י"ט משבת לענין זה כיון שהוא לכבוד היום לבד במקום שעושין ב' י"ט שאין עושין ג' סעודות ביום הא' משום כבוד של ב' וכן י"ט שחל להיות ע"ש משום כבודו של שבת אבל בשאר יומי אין למנוע מהם סעודה ג' בין י"ט בין שבת: