וכשיוצא מב"ה ילך לביתו ויסדר שולחנו לאכול סעודה ג' וזמנה היא אחר תפלת המנחה כי תקנו שלש סעודות אחר שלש תפלות. סעודת ליל שבת אחר תפלת ערבית וסעודת הבקר אחר תפלת שחרית. וסעודת הערב אחר תפלת מנחה. וכבר הפליגו חכמינו ז"ל בשכר המקיים ג' סעודות בשבת שניצול משלשה פורעניות מחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג ומדינה של גיהנם והביא פסוק ראיה לכל א' וא' ומענין ג' הצלות גדולות אלו אשר הבטיחו למקיים שלש סעודות בשבת בהיות דבר תלוי באכילת הגוף ובהנאתו ידין ק"ו למקיים הג' תפלות כראוי ולכוין בם בכל א' כאשר ביארנו לג' שבתות שבת בראשית שבת מתן תורה ושבת העתיד להיות שיהי' ה' א' ושמו א' וכ"ש למי שעוסק בתורה יום שבת ובדברי שבח ותפלה ומענג את נפשו העגומה אשר היא עגומה ממלאכת ששת ימי המעשה ושבת מיקר אותה ומענגה בד"ת ושיר ושבחה ודאי שכרו יהי' גדול בעה"ז ובבא פירות בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב עם היות כי סוד הג' סעודות פנימיות גדול במאד מאד וצריך כל אדם להשתדל עליהם ולעשות תבשיל מיוחד מתוקן ומתובל לכאו"א להיות לו שמחה ועונג ביחוד בפני עצמו ואין לעשות סעודה דרך עראי מצות אנשים מלומדה לאחיזת עינים אוכלים פירות או ירקות או כזית להנצל מן העונש ולצאת מן החיוב לגמור המצוה כי לא די בזה אלא צריך לתקן מאכל ומשתה מיוחד לסעודה הזאת ולסדר שולחנו כראוי כאשר עשה בסעודת הבקר דמה גרעה זאת מזאת ואדרבה סעודת הערב יש לה מעלה רמה משאר הסעודות וצריך לנהוג בה עונג ושמחה ומנוחה ולהאריך בה מעט לכבוד השבת ולא יאמר אדם איך אשב לאכול לקבע ואני שבע מסעודת הבקר עד אשר אני קץ במאכל ובמשתה ואיני יכול לאכול דבר היא הנותנת לתת לו תלונ' ותערומת על אשר לא כלכל דבריו במשפט ומלא בטנו כחמורים עד אשר לא הניח מקום לקיים מצות והחכם עיניו בראשו כשיושב לאכול בבקר אע"ג שיאכל וישתה כראוי אין הכוונה למלאות בטנו כי לא מנוחה וענג יקרא לזאת אלא אבוד המאכל והגוף גם הפסד לנפש שלא יוכל לעמוד על עמדו מרוב שביעתו כדי לעסוק בתורה ובמצות כאשר ביארנו אבל הענין הוא שיאכל וישתה בשמחה ובטוב לבב מאכל טוב ויפה מוטעם ומתוקן קל העיכול מעט הכמות ורב האיכות. ובלבד שלא ימלא כרסו וישתה ב' ג' כוסות של יין לשמח את לבו הכל לפי מה שהוא אדם ויקום מתוך שמחת אכילתו לקבוע למודו או יישן מעט לנוח ראשו ואבריו ואח"כ ישב ללמוד נושא ונתן בעומקה של הלכה כפי השגתו והכנת שכלו עד שיגיע זמן המנחה ויתפלל תפלתו כראוי ויפטר לשלום ויתקן מאכל שולחנו לאכול סעודה ג' ויאכל אותה בשמחה ובטוב לבב לקיים וקראת לשבת ענג וימשוך בה זמן הראוי לו וידבר ד"ת מתוך השולחן כאשר כתבנו ויברך על מזונו בכוס של יין ויפטר לשלום ללמודו או לבהכ"נ לסדר שירות וזמירו' לנורא תהלות ית' וית' הכל לפי המקום ולפי הזמן. ויש מי שמקדש על היין בסעודה ג' ומנהגא הוי ואין לבטלו אבל לא שיחוייב לנהוג המנהג הזה כי אחר שכבר קדשנו על היין בסעודת שחרית די לנו בזה לכל היום כי פעם ביום ופעם בלילה מספיק. וצריך להתחיל אותה מבעוד יום כדי שיוכל לאכול בנחת ובמנוחה ולא שישהה עצמו עד סמוך לשקיעת החמה ואז יסדר השולחן במהירות ובבהלה לאכול כזית פת או פירות או מה שיהי' בחפזון ובמרוצה כי אין זה כבוד השבת יום קדוש ונורא לתקן מאכלו ומשתיו בדרך זה הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך ואם היה בא לאדם אורח לא מבעיא אם הוא חשוב ושר מן הגדולים אשר בארץ כי ודאי יתנהג עמו בכבוד גדול בכל ענינו בכל האפשר אלא אפי' אורח הדיוט מן ההדיוטים לא יעשה לו כן בדרך בהלה וחפזון ויותר טוב לו שלא לאכול וכ"ז אינו אלא למתכוין לכך ומניח עצמו לכתחילה עד השעה דחוקה אבל מי שהוא זהיר בכך וקרה מקרה באונס שלא יכול לעשות את הראוי לו ודאי יעשה מצותו ואע"פ שתהיה בחפזון ובמרוצה וצדקה תחשב לו ולא יבטל אותה לגמרי: ואין צריך להאריך בספור חיובה של סעודה ג' זו אבל מסך השכר הגדול שהבטיחו למקיים ג' סעודות משם נלמד גודל מעלתה ועונש המבטלה ותו לא מידי והחכם הדורש צריך שלא יאריך הרבה בדרשתו עד שלא ישאר זמן לג' סעודות כי אין מבטלין מצוה עוברת מפני ד"ת ועוד שיכול להתחיל לדרוש מבעוד יום כדי שלא יתאחר ואפי' אם תמצא לומר שהתחיל מבעוד יום אין להמשיך הדרש יותר מדאי ולהתאחר אלא אדרבא ראוי להתרות בעם שילכו לסעודה ג': ולא יקלו בה כי היא מן כבוד שבת וכל המיקל בה ענשו רב וכל המקיים אותה שכרו גדול וא' אנשים וא' נשים חייבין בה: