סדר תפלת מנחה ואם טוב לומר עלינו אחר תפלת המנחה ומצוה להקדים ולבוא לב"ה ולאחר לצאת:
ובהגיע זמן מנחה יקום בזריזות ממלאכתו או מעסק תורתו ולא לבטל אותה על שום דבר בעולם ולא יאמר העוסק במצוה פטור מן המצוה והרי אני לומד למה אבטל למודי אין זו טענה כלל דאין עסק תורתנו קרוי עסק כראוי כי כמה ימים ושנים אנו מבטלים קריאתנו ולימוד תורתנו כ"ש וק"ו על עסקי שמים כי בגלותינו אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של תפלה בב"ה והוא במקום בהמ"ק והתפלות במקום הקרבנות וכמו שהי' לו י"ו לריח ניחוח ריח העולה מן הקרבן כך הוא לו הבל היוצא מפי עמו ישראל בתפלותיהם כמ"ש רז"ל מתקבצים כל התפלות ונעשות עטרה לראש צדיק וכביכול הוא שמח בהן הרבה מאד כאשר הם כראוי וכשורה ואע"פ שיש מהם שאינם כראוי טפלים הם לגבי הכשרים ומתקבלים כלם כא' ואדרבא תקנתו קלקלתו כמ"ש ז"ל כל תפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפלה כחלבנה בקטרת והטעם הוא שאין האור ניכר אלא מתוך החשך והמשכיל יבין וצריך האדם ליזהר בתפלת המנחה הרבה מאד כמ"ש ז"ל שמצינו שלא נענה אליהו אלא בתפלת המנחה והוא בכוונה המתין לאותה שעה כמו שמפורש בפ' ויהתל בהם אליהו וכו' נראה שאותה שעה ראויה לעניי' משעה אחרת והטעם מפני שאותה שעה מתחלת לשלוט מדה"ד ומי שיוכל לשלוט שיתגברו הרחמים על הדין כחו גדול ומפיקים לו רצונו וחפצו כיון שהפיק רצון שמים בהתחננו אליו ולעורר רחמים בזמן הדין וממלאים כל שאלותיו ונענה:
לכן צריך לכוין כראוי ולהיותו לאיש לשבר מנעולין ולבטל כל כחות הטומאה אשר התחילו להתעורר בזמן ההוא וא"ת אם כן אפילו תפלת ערבית היא שעה ראויה יותר ויותר מכ"ש שכבר שלטו כל כחות הטומאה וכ"א ואחד עומד על ממשלתו ומי שמשבר תוקפם וחזקם יחשב איש וגבור חיל וראוי שתפלתו תהא נענית על כל פנים י"ל ממקום שבאת משום שכבר גברה ממשלתם ותקפה ידם אין לו כח להציל ולשבר את אשר כבר עשוהו ואין לחסום שור בדישו וזה הוא טעם הנמנעים לומר י"ג מדות של רחמים בתחלת הלילה מפני שהוא מבקש רחמים בחזקה ומבטל מפני זה רשות סטרא אחרא ואין ראוי מאחר שנתנה להם ממשלתם ברצון הבורא ית' ויתעלה כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים ושניהם כאחד טובים כאשר גזר בחכמתו רבון העולמים כלם ית' ויתעלה: עוד טעם לעניית תפלת מנחה מפני שהיא שעה שכל העולם עוסקי' במלאכתם כ"א טרוד בענייניו וחפציו. ומי שמניח כל חפציו ופעולתיו ורודף אחר חפצי שמי' ומתפלל ומתחנן לפני אדון העולם ומכיר אדנותו וגדולתו והוא כעבד הנרצה לו לעבוד עבודתו ראוי להביט על העני הלזה החרד אל דבר ה' ואם הוא אדם ראוי והגון ראוי שיתעטף בציצית ויניח תפילין גם במנחה כי באלו שמן חלקו ותפלתו בריאה בכוונה יתירה מפני שהם הממשיכים אליו הכנעת הלב וכובד הראש ותהי' יראת ה' על פניו לבלתי יביט מפה ומפה ויכוין באמרי פיו ואין טענה לומר דכיון דאין ק"ש במנחה למה יניח תפילין ויתעטף בציצית שאין הענין של שחרית אלא לעכב שאין ראוי לאדם שיאמר וקשרתם והוא לא הניח תפילין והי' לכם לציצית והוא לא התעטף בציצית ונמצא שהוא מעיד עדות שקר על עצמו שהוא נאה דורש ולא נאה מקיים אבל למצוה זו וזה שוים לקבל עליו עול מלכות שמים ולמה תגרע תפלת המנחה להיותה בשעה ראויה להתפלל ולהתקבל כמו שאמרנו להתפלל אותה דרך עראי שלא בהכנעה וכובד ראש. ודאי אין סברא זו סברא של שכל ובעל נפש והירא את ה' וחרד על דברו מבקש מקום להתבודד וענין ליישב את דעתו ולהכין את לבו לאביו שבשמי' כמ"ש תכין לבם תקשיב אזנך שאם אין הכנת הלב אין הקשבת האזן ולא יאמר איך אעשה דבר שאין כל הקהל עושים אותה וילעיגו עלי והוא יוהרא וגסות הרוח כי אין יוהרא וגסות הרוח בעשיית המצות ואם אנו חוששין לכך אין הדבר סוף אלא המצוה תעשה ויהיה מה שיהיה וכל השוחק ה' ישחק לו ועל כיוצא בזה אמר התנא ע"ה הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים. אחר שהתפלל ישהה מעט בב"ה קודם שיצא ולא יחשב תפלתו עליו כמשא וממהר להמלט ממנה במרוצה כחבוש היוצא מבית האסורין ואח"כ יצא בכובד ראש ויאמר ה' נחני בצדקתך וכו': ולענין לומר עלינו לשבח יש מי שאינו אומר אותו ואומר שמאחר שאין ק"ש בתפלת המנחה אין מקום לומר עלינו לשבח כי במקום שיחדנו שם אלהינו אנו משבחים אותו שאין עוד מבלעדיו לאמת היחוד ולקיימו אבל במקום שאין יחוד בפועל אין מקום לזה השבח. אבל אין הטעם הזה מספיק כי לא יגרע מפני שלא יחדנו שם אלהינו י"ו ביחוד ק"ש הכתוב בתורה שלא ניחד אותו בענין אחר והלואי שיהי' האדם מיחד שם אלהיו י"ו כל היום כולו באיזה צד וענין שיהי' וצדקה יחשב לו ומצוה רבה. ולמה נמנע עצמנו מלומר השבח הגדול הזה שמצאנו מתוקן וטוב ויפה והלואי שיאמר האדם אותו כל היום כלו ולא עוד אלא שכל עצמה של תפלה היא קרוב ליחוד בכח ובפועל שאנו מבקשים ממנו כל צרכינו וידענו שאין אחר זולתו ובלתו יכול להכיר רצוננו מבלעדיו ומודים אנחנו בו שהוא אלהינו שחיינו מסורים בידו ונשמותינו פקודות לו והוא הממית והמחיה ואין לך יחוד גדול מזה ובחזרת ש"ץ התפלה אנו עונים אמן ליחד הב' שמות כמו שכתבנו למעלה ויש מכוונים לייחד בעניית אמן הג' שמות הקדושים אהי' הוי"ה אדנ"י ורמז לזה דאחר א' ב' ואחר מ' נ' ואחר נ' ס' ועולין אלו הג' אותיות בנ"ס בגי' יב"ק הלכך טוב ויפה לאומרו וכל הנמנע מלאומרו לא מרוח יתירא דאית ביה נמנע ממנו לשבח לאדון הכל ומה הפסיד באומרו ואדרבה תועלת הוא לו וקבלת עול מלכותו ולבקש יראתו על פנינו לבלתי נחטא וכן ראיתי רבים ונכבדים אומרים אותו וכן ראוי:
עוד טעם אחר לאומרו כי ענין עלינו לשבח הוא ההבטחה גדולה לאומת ישראל שלא תשוב תפלתנו ריקם מפני שאין חלקנו כע"א ולא גורלנו כהם אבל ישראל משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ועמו החסד והרחמים לרחם ולחנן אל כל המתפלל אליו. ואם כן בכל תפלה שאדם מתפלל ראוי לאומרו להבטיח נפשו הבטחה שלמה שלא תשוב תפלתו ריקם:
ויאמר (על כן נקוה לך) ואח"כ ישהה מעט ואם יש לו עת לקבוע ללמוד אחר תפלת המנחה מה טוב ומה נעים חלקו לקיים ילכו מחיל אל חיל כמו בתפלת שחרית לחבר זה עם זה ואם לאו בר הכי הוא או שא"א לו לקבוע באותו זמן כי מאבד פרנסתו או משאו ומתנו ילך ויעסוק במלאכתו להחיות נפשו ונפש בניו ובני ביתו ולא יתעכב בענין שיוכל לקבוע למוד קודם תפלת ערבית כל א' כפי ערכו והשגתו וכפי יכולתו וישב בה עד שיגיע זמן ערבית ובהגיע זמן ערבית והיא אחר שקיעת החמה אין לו לעשות שום מלאכה ולא שום ענין קודם שיתפלל ויקרא ק"ש כמו שמצינו בברכות פרק קמא כשבא אדם מן השדה בערב לא יאמר אוכל קמעא ואשתה קמעא ואח"כ אתפלל ואקרא קריאת שמע ונמצא חטפתו שינה אלא בא מן השדה בערב אם רגיל לקרות קורא אם לשנות שונה עד שיגיע זמן ק"ש ויתפלל. הנה שאפילו לאכול ולשתות אין מניחין אותו ואין לומר דהיינו כשבא בערב והיא לילה שכבר התחיל זמן ק"ש ואיך יוכל לעשות דבר עד שיקרא זה אינו דאם כן אמאי נקט בא מן השדה בערב היל"ל בלילה:
ועוד שאין דרך לבא מן השדה בלילה אלא סמוך לשקיעת החמה. ועוד דא"כ למה ליה לומר אם רגיל לקרות קורא וכו' יקרא ק"ש תיכף ויתפלל אלא ודאי שמע מינה דאע"ג דעדיין לא הגיע זמן ק"ש שהיא יציאת הכוכבים כיון ששקעה החמה והוא זמן לתפלת ערבית אין לו לעסוק בשום מלאכה עד שיתפלל וכן ראוי לכל בעל נפש להזהר מזה ואחר שקיעת החמה לא יעסוק כי אם בשירות ותשבחות ותהלות ה' בב"ה להמנות מי' הראשונים ושכרו גדול כמו שביארנו גודל שכר המקדים והמאחר בבהכ"נ. ונ"ל שגדול שכר המקדים בערב מן המשכים בבקר מפני שבבקר אין לו שום עסק מו"מ ומלאכה לעשות ואין לו דרך אחר אלא לבא לבהכ"נ ולהתחנן לפני אלהיו ית' אבל בערב שהוא עסוק במלאכתו וצריך לגמור עניניו וכל חפציו ומניח הכל ובא לב"ה לבקש חפצי שמים שכרו גדול כפול ומכופל ובפרט אם הקדים לבא משקיעת החמה ואינך והוא בב"ה יחידי מצפה ומקוה שיבאו העם להתפלל שהוא חשוב בעיני המלך הרבה מאד וגבור יקרא לו אחר שכבש את יצרו לבטל עצמו מכל עסק ורץ כצבי לרא"ש והוא י"ו ישלם לו שכרו בעה"ז ובעה"ב ובזה יאריך ימיו ושנותיו כמו שמצינו בצוואת ר"י את בניו קדימו וחשיכו בבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי. וכן המאמר הזה אפשר לדקדק כי הקדמת הערב הוא העיקרי כד"א אקדימו ואחשיכו והוא על הקדמת הערב בלבד ולא אמר אקדימו על השכמ' הבקר ואחשיכו על הערב דא"כ מה ענין אחשיכו לבד על הערב והלא כל העולם מחשיכין להתפלל תפלת ערבית ומה היתה הצוואה יתירה על כל אדם והלא אין נמנעים מכך כל העולם אלא ודאי הצוואה היתה שיקדימו לכל אדם וימנו מי' ראשונים וא"כ היה לו לומר אקדימו בצפרא וברמשא כי וכו' ומדלא הזכיר הקדמת הבקר נראה שההקדמה חוזר לערב והענין א' הוא ולא קאי אבקר וערב אלא אערב לחודיה ומכ"ש בבקר ולא הוצרך להזהירם עליו. אבל אפשר לומר דלעולם הם ב' ענינים ואקדימו קאי אבקר ואחשיכו קאי אערב ושייך לומר ל' הקדמה אבקר כי עדיין לא נכנס אדם שם וכל הלילה סגור וצוה אותם וזרזם ע"ז שיהי' הם הקודמין לכל אדם בערב אבל לא שייך לשון הקדמה עיקרית כיון שכבר באו אנשים ונכנסו שם כל היום אבל לשון אחשיכו שייך שיקוו שם לחשך ולא יקדים החשך לביאתם לב"ה: